פוסטים בנושא: ג'יימס פרנקו

ווס אנדרסון, פמלה אנדרסון – ועוד חדשות מברלין

נטע אלכסנדר | 09.02.2014 | 01:27

בעוד שבהוליווד עדיין מתאוששים ממותו בטרם עת של פיליפ סימור הופמן, מהמחלוקת המתוקשרת בין וודי אלן לדילן פארו (שמתנהלת מעל דפי ה"ניו יורק טיימס") ומהקטילות הבלתי פוסקות על סרטו החדש של ג'ורג' קלוני, "ציידי האוצרות" (שקיבל 33% אומללים ב-Rotten Tomatoes) – רוב תעשיית הקולנוע העולמית מתרכזת בימים אלו בפסטיבל ברלין, שנפתח בסופ"ש האחרון עם סרטו החדש של ווס אנדרסון, "מלון גרנד בודפשט". השנה הפסטיבל יכלול הקרנות בכורה מדוברות, חשיפה ראשונה של גרסת הבמאי הארוכה והבלתי-מצונזרת של החלק הראשון של "נימפומניה" של לארס פון טרייר וכן הקרנה חגיגית של "קפוטה" לזכרו של סימור הופמן. בינתיים, הפסטיבל סיפק בימים האחרונים לא מעט כותרות, והנה המעניינות שבהן:

1. טרנס מאליק מציג: הביוגרפיה של לינקולן

The Better Angels, שנחשף לראשונה בפסטיבל סאנדנס והגיע כעת לברלין, הוא פרויקט מסקרן בשחור-לבן המגולל שלוש שנים בחייו של אברהם לינקולן הצעיר, החל מ-1817. טרנס מאליק חתום על הסרט כמפיק, אבל מי שביים אותו הוא איי.ג'יי אדוארדס, העורך הקבוע של מאליק (שערך את "העולם החדש", "עץ החיים" ו"אל הפלא"). לפי הטיזר והקטעים ששוחררו לרשת, הביוגרפיה הזו  – בכיכובם של ג'ייסון קלארק ודיאן קלוגר – נראית כמו שילוב בין מאליק לבלה טאר: שוטים ארוכים בשחור-לבן, אווירה מהורהרת וסרט שלוקח את הזמן שלו. זה בהחלט משמח עבור מעריצי מאליק, אבל בינתיים הביקורות טוענות שאדוארדס מתקשה לספק חזון קולנועי ייחודי משלו, והסרט בן התשעים דקות נראה בעיקר כמו מאליק לעניים. כפי שסיכמו ב"אינדיווייר", "הסרט הזה לוקח את עצמו כל כך ברצינות, עד שהוא נראה כמו פרודיה עצמית".

 צפו בקטע מ-The Better Angels:

וכך נראה הטיזר לסרט:

2. ווס אנדרסון מציג: האתר הכי יפה שראיתם בחיים

האם תהיתם פעם מה היה קורה לו ווס אנדרסון היה מחליט להיות מעצב אתרים במקום במאי? ובכן, הנה התשובה, והיא משמחת עד מאוד. כדי לקדם את הסרט, אנדרסון ואולפני "פוקס" הקימו אתר שהוא למעשה קורס אקדמי מזורז בהיסטוריה, האמנות והתרבות של "הרפובליקה של זוברובקה", מדינה פיקטיבית במזרח אירופה שבה מתרחשת עלילת הסרט. האתר היפהפה הזה, שעושה שימוש מושכל באסתטיקה האנדרסונית (שלל חפצי וינטג' שנבחרו בקפידה, פוחלצים ושאר סממנים שכל חובב אנדרסון יידע לזהות), מציע שלושה שיעורים פשוטים שעוסקים בתולדותיה של הרפובליקה המלכותית הזו (שידעה תקופות של שגשוג ורווחה אבל סבלה גם מעלייתו של הפשיזם), כך שגם אתם – לו רק תרצו – תוכלו להיות ד"ר לתולדות הרפובליקה.

מתוך סרטו של אנדרסון. מחויבות טוטאלית לפרטים הקטנים

במקביל, אנדרסון והקאסט המכובד שלו – שכולל את טילדה סווינסטון, אדוארד נורטון, ווילם דפו, רייף פיינס, ג'ף גולדבלום וביל מוריי – התייצבו בהרכב מלא למסיבת העיתונאים בערב הפתיחה של הפסטיבל (וניתן לראות את מסיבת העיתונאים במלואה באתר הפסטיבל). שהקאסט המכובד נשאל על ידי אחד העיתונאים איך כולם הסכימו להתגייס ולגלם תפקידי משנה קטנים, מוריי התפרץ וענה: "אני הייתי רוצה לענות על זה: הובטחו לנו שעות עבודה ארוכות ומשכורות רעב. למעשה, הפסדתי כסף על התפקיד הזה".

אגב, בינתיים הביקורות שפורסמו על "מלון גרנד בודפשט" חיוביות ברובן, ומתארות בהתלהבות את "האובססיה של אנדרסון לפרטים" והעולם החזותי עוצר הנשימה של הסרט, שנע בין אקשן, קומדיה ומלודרמה. ב"וורייאטי" נכתב כי סרטו של אנדרסון "חוגג באופן עשיר ומלא דימיון עולם שנעלם מזמן".

הכל טוב ויפה, אבל שאלת מיליון הדולר היא האם "בודפשט" יצליח להתעלות על הפרודיה המעולה הזו של "סטרדיי נייט לייב":

3. ורנר הרצוג מלהק את ראסל בראנד ופמלה אנדרסון

פסטיבל ברלין ידוע לא רק בזכות הפרמיירות החגיגיות, אלא גם בזכות שוק המפיצים שבו במאים מנסים למכור את הפרויקטים הבאים שלהם. אתמול נודע כי הבמאי הגרמני ורנר הרצוג ("גריזלי מן", "לתוך האין" ועוד רבים וטובים) סיים ללהק את הקאסט המפתיע לסרטו הבא, Vernon God Little, שיכלול את ראסל בראנד, פמלה אנדרסון ומייק טייסון. שלושתם יצטרפו לאוסטין אברהמס המגלם את התפקיד הראשי - מתבגר בשם ורנון שחברו הטוב ביותר אחראי לטבח קטלני בבית הספר שבו השניים למדו. התסריט מבוסס על רומן מאת ד"ב פייר. הצילומים יתחילו באפריל, מיד אחרי שהרצוג - אחד הבמאים הפוריים ביותר בתעשייה שנוהג לדלג בין עשייה דוקומנטרית לעלילתית - יסיים לביים את ניקול קידמן ורוברט פטינסון בסרט שאותו מצלם בימים אלו במרוקו, Queen of the Desert.  

4. ג'ורג' קלוני מתבדח על חשבון היטלר

וגם זה קרה השבוע – ודווקא לא בברלין: קלוני, שביים, כתב, כיכב וערך את "ציידי האוצרות", דרמה תקופתית על יחידה מיוחדת של חיילים אמריקאים שנשלחה לאירופה כדי למנוע מהנאצים להשמיד את האוצרות התרבותיים של היבשת, הגיע ל"דיילי שואו" של ג'ון סטיוארט כדי לקדם את סרטו, רגע לפני שהביקורות הראשונות (והקטלניות) פורסמו בסופ"ש האחרון. כהרגלם, סטיוארט וקלוני מצאו את הנושא משעשע למדי והתבדחו על חשבון הצורר הנאצי. לדברי קלוני, "מסתבר שהיטלר היה בחור די מרושע, וחוץ מלהשמיד את כל היהודים הוא גם ניסה להשמיד את כל מה שהוא כינה 'אמנות מנוונת' כדי להפוך מסתם רשע לנבל של ממש". כשסטיוארט שאל את קלוני האם יכול להיות שמלחמת העולם השנייה יכולה היתה להימנע לו רק היטלר היה זוכה ליותר הצלחה בתור צייר, קלוני השיב ש"נראה לי שהוא פישל בשלב הריאיון, כששאלו אותו מה הוא רוצה לצייר והוא אמר 'טבע דומם'".

את הריאיון המלא תוכלו לראות כאן.

וכך נראה הטריילר לסרט, שעולה בסופ"ש הקרוב בישראל:

5. ג'יימס פרנקו מתבדח על חשבון ג'יימס פרנקו

ועוד חדשות מחוץ לפסטיבל ברלין: בזמן שלוקח לי לכתוב את המשפט "בסרטו החדש של ג'יימס פרנקו…", פרנקו עצמו כבר הספיק לכתוב, לביים ולערוך סרט חדש. על כן, אסייג ואומר "בסרטו החדש נכון ליום ראשון, ה-9 בפברואר 2014", של פרנקו, Maladies, הוא מגלם שחקן מתוסכל בשם ג'יימס ששואף להפוך ליוצר ותסריטאי. או במילים אחרות – הוא מגלם את ג'יימס פרנקו. הטריילר, שעלה השבוע לרשת, דווקא מעורר סקרנות: העלילה מתרחשת בניו יורק של שנות השישים, ולצידו של פרנקו משחקים קתרין קינר ואלן קאמינג.

אגב, זו לא הכותרת היחידה שפרנקו ייצר השבוע: השחקן-תסריטאי-במאי-מרצה הודיע שהוא פותח בית ספר למשחק בשם "סטודיו 4" בלוס אנג'לס, ושהוא רכש את הזכויות לספר שמתעד את ההפקה הקטסטרופלית של סרט הקאלט The Room מ-2003, שזכה לכינוי "סרט הקולנוע הגרוע ביותר בהיסטוריה".

וכך נראה הטריילר ל-Maladies:

להמשך הפוסט

צפו: ארונופסקי מביים את התנ"ך, ווס אנדרסון משתעשע

נטע אלכסנדר | 14.11.2013 | 07:38

זהו הפוסט ה-100 של "התפוח המכני", ואין דרך טובה יותר לפתוח בקבוק שמפניה וירטואלי ולהגיד לכם תודה מאשר להתענג על כמה ממתקים חינמיים שהרשת חילקה לנו השבוע, וחלקם הגיעו מבית היוצר של במאים נהדרים במיוחד.

1. ונפתח עם ווס אנדרסון, שהוזכר בבלוג לא פעם בחודש האחרון: לפני כשבועיים עלה לרשת הטריילר לסרט החדש שלו, The Grand Budapest Hotel, וכן טריילר פיקטיבי מושקע ומצחיק עד מאוד בחסות "סטרדיי נייט לייב" (את שניהם אתם מוזמנים לראות בפוסט הזה). היום עלה פרויקט נוסף של הבמאי הידוע בסגנון החזותי הייחודי שלו, ובעבודה שלו עם שחקנים קבועים: מדובר בסרטון תדמית בן שמונה דקות שהוא ביים עבור "פראדה", בכיכובו של אחד משחקניו הקבועים, ג'ייסון שוורצמן, אשר מגלם נהג מירוצים באיטליה של שנות החמישים. כפי שניתן היה לצפות, התוצאה היא סרטון צבעוני, הזוי, פתוח לפרשנויות ובקיצור – אנדרסוני לחלוטין (על התסריט חתום עוד אחד משותפיו הקבועים, רומן קופולה שכתב איתו את "רכבת לדארג'ילינג"). אגב, מי שמתקשה לקבל את השילוב בין במאי איכות לכסף תאגידי של חברות ענק יכול להירגע: אנדרסון כבר ביים בעבר לא מעט פרסומות (ובהן פרסומת לאמריקן אקספרס ופרסומת נהדרת ויצירתית למותג הבירה סטלה ארטואה), והוא ממש לא היחיד – גם דיוויד לינץ', דיוויד פינצ'ר ורבים אחרים כבר היטיבו לשלב בין חזון אמנותי למוצא שצריך למכור.

בכל אופן, את התוצאה תוכלו לשפוט בעצמכם:

 

ולמי שנשאר לו טעם של עוד, הנה הפרסומת בת הדקה לסטלה:

2. ועוד אחד מיקירי הבלוג חזר לחיינו השבוע: דארן ארונופסקי, שתמיד יזכר לטובה בזכות "רקוויאם לחלום", התאושש בשנים האחרונות מההצלחה המרשימה של "ברבור שחור", הסרט שזיכה את נטלי פורטמן באוסקר (ובעקיפין גם שינה את חייה לאחר שהיא התחתנה עם הכוריאגרף שעבד איתה על הסט וילדה לו את בנה הבכור). הפרויקט הבא והמדובר של ארונופסקי, אשר יעלה לאקרנים בארה"ב במרץ 2014, נקרא Noah, או בשפת הקודש "תיבת נח". זהו עיבוד קולנועי אפי לסיפורו של נח והמבול (ספויילר: הוא מציל את המין האנושי, וגם בעלי חיים נבחרים המאמינים במונוגמיה) בכיכובו של ראסל קרואו (המגלם את נח), ג'ניפר קונלי (הזכורה לטובה מ"רקוויאם לחלום", וזכורה לרעה מכל הסרטים שהיא עשתה אחר כך), אמה ווטסון ואנתוני הופקינס. מחר יעלה לרשת הטריילר הרשמי של הסרט, אבל בנתיים שוחררו שני טיזרים קצרצרים באורך כמה שניות שמספקים הצצה לחזון הויזואלי של ארונופסקי, במאי המזוהה עם סרטים אינטנסיביים ואינטימיים, ולא עם אפוסים רבי תקציב. 

מוקדם לשפוט, אבל משהו בליבי מנבא ש"נח" הולך לאכזב את מעריצי ארונופסקי המושבעים, אבל ימים יגידו. בנתיים אפשר להסתפק בשני הטיזרים:

והטיזר השני מתמקד בדמויות הנשיות:

והנה הפוסטר, למי שמחפש משהו לתלות מעל המיטה:

 

עדכון – והנה שוחרר גם הטריילר המלא:

3. עוד טריילר חם מהתנור הוא הטריילר המרשים לסרט החדש של אולפני דיסני, Maleficent, המתמקד בדמותה של המכשפה מ"היפיפיה הנמה" בגילומה של לא אחרת מאשר אנג'לינה ג'ולי. את היפיפיה התמימה, שבטוחה שביכולתה להכניע כל רוע, מגלמת אל פאנינג. את הסרט ביים רוברט סטרומברג. השם הזה אולי לא אומר לכם הרבה, אבל מדובר במעצב האמנותי שקטף שני אוסקרים עבור העולם הויזואלי שהוא ברא ב"אווטאר" ו"אליס בארץ הפלאות" והיה חתום על האפקטים המיוחדים בסרטים כמו "חיי פיי" של אנג לי, "משחקי הרעב" ו"שודדי הקאריביים". במילים אחרות, סטורמברג יודע דבר או שניים על שימוש באפקטים וטכנולוגיה כדי לברוא עולמות דימיוניים עוצרי נשימה. בנוסף, בהתחשב באורכו של הסרט (שעתיים ורבע), אשר יעלה לאקרנים בארה"ב במאי 2014, אפשר לנחש שמדובר בסיפור הרפתקאות אפי. בנתיים אפשר להתרשם מאחד הטריילרים המסקרנים ביותר שיצאו מאולפני "דיסני" זה זמן רב:

4. ולסיום – הנה פרויקט שאין מאחוריו שום במאי מפורסם, אבל דווקא משום כך הוא מעורר סקרנות. Tar, שנחשף בבכורה בפסטיבל רומא האחרון, הוא סרט ניסיוני ופואטי שנכתב ובוים על ידי 12 סטודנטים מאוניברסיטת ניו יורק (NYU). מדובר בניסיון נועז למדי לעבד לקולנוע את שירתו של המשורר זוכה פרס הפוליצר סי.קיי וויליאמס. אל תטעו – לא מדובר בסרט סטודנטים, אלא בפרויקט קולקטיבי שאפתני שהצליח לגייס לשורותיו לא מעט כוכבים, ובהם ג'יימס פרנקו (המגלם את וויליאמס), מילה קוניס (המגלמת את אשתו), ג'סיקה צ'סטיין, זאק בראף ועוד. הסינופסיס הרשמי מציין כי הסרט משלב בין פרשנות ויזואלית ל-12 משיריו של וויליאמס, לצד אירועים מכוננים בחייו, החל מילדותו בדטרויט של שנות הארבעים ועד לחייו הבוגרים כמשורר, בעל ואבא בשנות השמונים. הטריילר נראה כמו ניסיון לחקות את טרנס מאליק, אבל הוא כולל כמה פריימים יפיפיים שמעידים על כך שמדובר ביצירה המבקשת לרגש, ולא בהכרח לספר סיפור ליניארי. וכך זה נראה:

להמשך הפוסט

סוף: הקומדיה המרעננת של הקיץ

נטע אלכסנדר | 20.08.2013 | 00:13

ראשית, תודה לכל מי שקרא, הגיב, הוסיף שמות בהתלהבות וסייע לפוסט הקודם – מצעד הבמאיות הגדולות של הקולנוע – להפוך לפוסט הנקרא ביותר בתולדות הבלוג. בעקבות אינספור ההצעות שקיבלתי אני שוקדת על פוסט המשך, והוא יתפרסם כאן בשבועות הקרובים.

אבל בנתיים אפשר להתרענן עם This is the End, הקומדיה האפוקליפטית שמרכזת בסט קלסטרופובי אחד את כל השמות המצחיקים של הוליווד (שימו לב, זה מבלבל: בעברית הקומדיה הזו תורגמה ל"הסוף", וסרט הפתיחה המדובר של פסטיבל אוטופיה הוא "סוף העולם" של אדגר רייט, סיימון פג וניק פרוסט. אלו שני סרטים שונים, למרות שאפשר – ומומלץ – לראות אותם כדאבל פיצ'ר). "הסוף" (שיעלה לאקרנים בישראל רק באוקטובר) מגיע בסופו של קיץ מאכזב למדי מבחינת קומדיות, ובעיקר מבחינת קומדיות הוליוודיות. "מגודלים 2" הוא תרגיל עצלני וכושל בוולגריות, שנראה כאילו נכתב והופק על ידי נער בן 13, ו"אנחנו המילרים" עם ג'ינפר אניסטון מזכיר יותר מדי סרטים מצחיקים בהרבה שהתהלכו בטריטוריות דומות (מישהו חייב להסביר לתסריטאים בהוליווד שחילופי זהויות הם לא האמצעי הקומי היחיד בעולם). למעשה, הקומדיה הכי מוצלחת של קיץ 2013 היא בכלל "רווח וכאב" של מייקל ביי, אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד…

לכן, גם אם "הסוף" הוא לא בדיוק יצירת מופת, זהו סרט קליל, מצחיק ומלא מודעות עצמית שלועג לטרנד הכי בולט בהוליווד העכשווית – סרטי אפוקליפסה. זהו מוצר מהוקצע ומבדר של חבורה מכושרת במיוחד הכוללת את רוב כוכביה הצעירים של הוליווד (או במילים אחרות, "חבורת ג'אד אפאטו"): את הסרט כתבו וביימו סת' רוגן ("הדייט שתקע אותי", "סופרבאד") וחבר הילדות שלו איוון גולדברג (שכתב את התסריט ל"פיינאפל אקספרס"), ומככבים בו ג'יימס פרנקו (שימו כאן כל-סרט-אמריקאי-מחמש-השנים-האחרונות), ג'ונה היל, מייקל סרה ודני מק'ברייד בתפקיד עצמם. הופעות אורח כוללות את ריהאנה, אמה ווטסון ("הארי פוטר"), מינדי קלינג, צ'נינג טייטום וגם חברי ה"בקסטריט בויז" הזכורים לטובה מהניינטיז.

וכך נראה הטריילר:

 העלילה – אם אפשר לקרוא לזה ככה – פשוטה למדי, ולקוחה היישר מעשרות הלהיטים הפוסט-אפוקליפטיים של השנים האחרונות: סת' רוגן וחבר הילדות שלו, ג'יי ברושל (בתפקיד עצמו), מגיעים למסיבה דקדנטית באחוזה החדשה והמפוארת של ג'יימס פרנקו (שכבר הספיק להוכיח שיש לו הומור עצמי מפותח ב"ספרינג ברייקרס" הנהדר) בלוס אנג'לס. הם רוצים לחזור הביתה, אבל בעקבות רעידה אדמה אימתנית שמלווה בקרניים כחולות ומסתוריות שמגיחות מהשמיים ו"חוטפות" עוברי אורח מהרחוב הם נאלצים להישאר. אחרי שרוב הסלבס שמשתתפים במסיבה מוצאים את מותם בצורות מצחיקות יותר או פחות (אני מורידה את הכובע בפני מייקל סרה, שהסכים למות באופן דוחה במיוחד), רוגן, ברושל, פרנקו, מק'ברייד, ג'ונה היל וקרייג רובינסון ("המשרד", "פיינאפל אקספרס") נתקעים בביתו של פרנקו כשהמזון הולך ואוזל, הפניקה הולכת וגוברת והתפילות מפסיקות לעזור.

"הסוף" כולל אינספור בדיחות על הוליווד, התרבות האמריקאית והאובססיה הנוכחית עם חזון אחרית הימים (וגם, במיטב המסורת של סרטי "הברומנאס" מהשנים האחרונות, לא מעט בדיחות סקס/ מתח מיני בין גברים). הסרט מזכיר באופן אינטיליגנטי שהמשיכה לאפוקליפסה אינה תופעה חדשה, ולמעשה היא נטועה בכתבי הקודש הנוצריים ובאמונה בגן עדן וגיהנום. בין לבין, הוא מנסה לבחון מחדש את מושג הכוכבות הגברית בהוליווד של המאה ה-21. אומנם מפתה לנתח את "הסוף" בכלים אינטלקטואליים – ולהקדיש דיון לאופן שבו הוא לועג מצד אחד, אבל מחזק מצד שני, את הדימוי הרווח של כוכבים הוליוודיים צעירים – אבל עדיף פשוט לכבות את המוח ולהנות מהאופן שבו רוגן, פרנקו ושות' עושים צחוק מכל מה שזז, ובעיקר מעצמם.

יש כאן כמה הברקות ליהוק – ובראשן הליהוק של צ'צינג טייטום כשפחת המין הצייתנית של מק'ברייד – וסצנה משעשעת במיוחד על המתח בין גברים לנשים בכיכובה של אמה ווטסון. בסופו של דבר,"הסוף" הוא ההוכחה הסופית לכך שההומור האמריקאי העכשווי נשען ברובו על "חבורת ג'אד אפאטו" לדורותיה. במידה רבה, הסרט הזה הוא כמו מסיבת כיתה מגניבה במיוחד שכולנו מוזמנים להשתתף בה (בתנאי שתביאו את האלכוהול מהבית, ולא תלעגו לכישורי הציור המפוקפקים של ג'יימס פרנקו).

ואחרי שתראו אותו לא תוכלו להפסיק לזמזם את זה (הו, ניינטיז, מה היינו עושים בלעדיכם?):

ולסיום – כמה השלמות קריאה מסוף השבוע האחרון:

הביקורת שלי על "מי מפחד מהזאב הרע", שזכה לציון הכמעט-מושלם של ארבעה וחצי כוכבים

למה הוליווד עלולה להתרסק בשנים הקרובות? (כתבה שכתבתי ל"מוסף הארץ")

תתחילו לשנן את השם איסה ריי, הקומיקאית השחורה שכדאי להכיר

פורסמה הרשימה המלאה של הסרטים שישתתפו בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק באוקטובר

רטרוספקטיבה ראשונה לבמאי הפרובוקטיבי גרג אראקי ("דור מזוין", "עור מסתורי") תתקיים בספטבר ואוקטובר בניו יורק. ונקנח עם התיאור של הפיילוט לסדרה ש-MTV הזמינו מאראקי אי שם בניינטיז, ולמעט פרק הבכורה (שיוקרן באופן חד פעמי ב-4 באוקטובר במסגרת הרטרוספקטיבה) הסדרה לא הופקה מעולם. כך זה נשמע (אין מה לעשות, "גמדים מרקדים" נשמע יותר מבטיח באנגלית מאשר בעברית):

Director Gregg Araki describes this pilot episode of a never-realized television show, "This is How the Worlds Ends", as "Twin Peaks for MTV." Dancing midget rock fans transform into gun-wielding robbers. Things that are, aren't. Zombie, a narcoleptic, keeps waking up in bizarre situations.

 

להמשך הפוסט

ג'יימס פרנקו וריהאנה באפוקליפסה – ועוד טריילרים חדשים

נטע אלכסנדר | 11.06.2013 | 23:01

הנושא הכי חם באתרי הקולנוע בימים אלו הוא "איש הפלדה", הסרט החדש בסרט סופרמן שקיבל עד כה ביקורות מעורבות שנעות מ"זה הסרט הכי טוב בהיסטוריה של הסדרה" ל"סרט ארוך מדי, חסר חוש הומור ולא קוהרנטי". בנתיים היום כבר פורסם שסרט ההמשך בדרך. "איש הפלדה" ינחת בישראל ב-20 ביוני, אבל עד אז אפשר להתעדכן בכמה טריילרים שהועלו לרשת בימים האחרונים.

1. This is the End

This is the End, שעולה לאקרנים בארה"ב בסופ"ש הקרוב, זכה ללא מעט טריילרים, האחרון שבהם עלה לרשת לפני שבוע. מדובר בקומדיה פוסט-אפוקליפטית שבה רוב הכוכבים המצחיקים של הוליווד מגלמים את עצמם. בין השאר תוכלו למצוא שם את סת' רוגן, ג'יימס פרנקו (מצד שני, מבחינה סטטיסטית תוכלו למצוא את פרנקו בכל סרט שמשחק כרגע בקולנוע), אמה ווטסון, ג'ונה היל, מייקל סרה, ג'ייסון סיגל, פול ראד ואפילו ריאהנה.  לפי הביקורת של א"א סקוט שפורסמה היום ב"ניו יורק טיימס", מדובר בקומדיה משעשעת למדי שמספידה את ז'אנר הברומאנס שג'אד אפאטו וחבורתו עשו ממנו מיליונים בשנים האחרונות (עם קומדיות כמו "סופרבאד", "הדייט שתקע אותי", "בתול בן 40", טרילוגיית ההאנגאובר ועוד ועוד). לדברי סקוט, נראה כי החבורה העליזה של גברים-ילדים שהשתלטה על הוליווד מעדיפה לפוצץ את העולם מאשר להתמודד עם נושאים הרי-גורל כמו נשים, ילדים, מוות, פוליטיקה, אחריות, הומוסקסואליות או נושאים אחרים שמשמשים עבורם בעיקר ככר פורה לבדיחות.

במילים אחרות, זהו סרט שמנסה להשתמש בהומור וולגרי ואינפנטילי (כולל בדיחות אונס) כדי להכריז על פשיטת הרגל של ההומור הוולגרי והאינפנטילי. כנראה משום כך הוא זכה לדירוג R (צעירים מתחת לגיל 17 מחויבים להגיע עם מלווה מבוגר) בגלל – ואני מצטטת – "שימוש בהומור שמתייחס לסמים ואברי מין גברייים" (באנגלית זה הרבה יותר משעשע: Drug and penis humor). 

וכך נראה הטריילר:

2. Magic Magic

מייקל סרה, שממכב ב-This is the End, עובד קשה כדי להימלט מהתדמית שלו כחנון הגמלוני בקומדיות אינדי רומנטיות. ב-Magic Magic, סרטו החדש של הבמאי יליד-צ'ילה סבסטיאן סילביה, סרה מגלם אמריקאי צעיר וסדיסט שמתחיל עם צעירה תמימה (ג'ונו טמפל) שהגיעה לצ'ילה לחופשת קיץ ומתגלה אט-אט כפסיכופת של ממש. הסרט ייצא היישר לדי.וי.די ב-6 באוגוסט, ולכן סביר שתוכלו למצוא אותו באתרי הטורנטים ממש בקרוב.

בנתיים, הטריילר נראה מבטיח. מכיוון שלא הצלחתי לאמבד אותו בתוך הפוסט – תוכלו לראות אותו כאן.

 זהירות, מייקל סרה מאחורייך! מתוך Magic Magic

3. טריילר במקום סרט: ההוביט חוזר

עוד טריילר טרי מהתנור הוא הטריילר החדש לחלק השני בטרילוגיית "ההוביט" של פיטר ג'קסון. למרות שאני מעריצה של טולקין וקראתי את "ההוביט" בשקיקה, העיבוד של ג'קסון לקלאסיקה הספרותית ביאס אותי עד אין קץ. ההחלטה להפוך את הספר הקצר יחסית לטרילוגיית סרטים נובעת מתאוות בצע פשוטה, ולא משיקולים אמנותיים.

אני מסרבת להוציא עוד שקל אחד על העיבודים הללו, וכדי לחסוך גם לכם קצת כסף באמת שעדיף להסתפק בטריילר. ממילא הוא מספר את הסיפור כולו:

 

ובנתיים בניו יורק:

ג'וש-"באפי ציידת הערפדים"-וידון הגיע השבוע ללינקולן סנטר במנהטן כדי לדבר על ההחלטה שלו לעבד לקולנוע את "מהומה רבה על לא דבר" השייקספירי. הוא התגלה כבמאי עם חוש הומור משובח, ודיבר בין השאר גם על "הנוקמים", הקריירה שלו בהוליווד והעבודה שלו בסדרת הטלוויזיה "רוזאן" ("למדתי קולנוע ובחיים לא חשבתי שאני אעבוד בטלוויזיה. זה לא היה לרמתי. אבל אז גיליתי שבהוליווד אין כסף לבמאים מתחילים", הוא אומר וצוחק). כמובן, מעריצי "באפי" יקבלו גם הם את מבוקשם ("בהתחלה הם רצו מעין חצי-שעה בסגנון 'פאוור ריינג'רס". זה לא מה שהם קיבלו"). אם לא הייתם שם – אל חשש. בשביל זה אלוהים המציא את יוטיוב:

ולסיום – יוצר קומיקס מאוסטרליה יצר מחווה מרגשת למבקר הקולנוע האמריקאי רוג'ר איברט שמת לאחרונה. הקומיקס המקסים ומעורר ההשראה הזה הוא מחווה כפולה – לאיברט ולבתי הקולנוע העצמאיים שנסגרים אחד אחרי השני. קחו לכם כמה דקות ותהנו מהדבר היפה הזה.

להמשך הפוסט

פסטיבל קאן: פולמן, האחים כהן, ופעמיים פולנסקי

נטע אלכסנדר | 18.04.2013 | 14:36

לפני כמה שבועות פירסמתי כאן את התחזיות לסרטים שיוקרנו השנה בפסטיבל קאן, שייערך בחודש הבא. היום בבוקר (שעון פריז) פורסמה הרשימה המלאה של הסרטים בתחרות (גלגלו לתחתית הפוסט לרשימה המלאה באנגלית), והיא כוללת שלושה יוצרים שזכו בעבר ב"דקל הזהב" היוקרתי: האחים כהן, סטיבן סודברג ורומן פולנסקי. "כנס העתידנים", סרטו החדש והמדובר מאוד של ארי פולמן, לא נכלל ברשימה הרשמית שפורסמה במסיבת העיתונאים, אבל בהמשך היום נודע כי הוא עתיד לפתוח את המסגרת היוקרתית "שבועיים של במאים". סרטו של פולמן, המבוסס על ספר מדע בדיוני של סטניסלב לם,  מתהדר בקאסט הוליוודי מסקרן שכולל את רובין רייט, הארווי קייטל, פול ג'יאמטי וג'ון האם, והוא הפקה משותפת של ישראל, גרמניה, צרפת, בלגיה, פולין ולוקסמבורג. 

לעומת זאת, סרטים מדוברים מאוד שלא יגיעו השנה לקאן הם The Nymphomaniac של לארס פון טרייר, בכיכובה של שרלוט גינזבורג, וסרטו התלת ממדי הראשון של ז'אן לוק גודאר הצרפתי. בנוסף, מבט חטוף בסרטי התחרות הרשמית מעלה שתי מסקנות: הקולנוע האסייאתי בולט מתמיד, ואין כמעט נוכחות נשית (הסרט היחיד בתחרות שבוים על ידי אישה הוא Un Chateau en Italie של ולריה ברוני). יש קצת נחמה בידיעה שסרטה החדש של סופיה קופולה יפתח את מסגרת "מבט מסוים". 

אבל למה להתעסק במה שאין כשאפשר להתעסק במה שיש? כמו תמיד, קאן יציע הקרנות של יוצרים בולטים בעולם הקולנוע העכשווי. הפסטיבל יפתח בהקרנה חגיגית של "גטסבי הגדול", העיבוד הקולנועי של באז לורמן לקלאסיקה האמריקאית (בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו), ויינעל בהקרנה של הסרט "זולו" בכיכובם של אורלנדו בלום ופורסט וויטקר. הנה סקירה של חלק מהסרטים שיוקרנו במסגרות השונות של הפסטיבל:

 1. Inside Llewyn Davis

בימוי: האחים כהן

"ארץ קשוחה" של הכהנים הוקרן בבכורה בקאן, וכעת גם סרטם החדש מגיע לפסטיבל, ויש לו סיכוי טוב לזכות ב"דקל הזהב", הפרס היוקרתי ביותר המוענק במסגרת בתחרות הרשמי. הסרט, בכיכובם של אוסקר אייזק, ג'סטין טימברלייק, קארי מוליגן, ג'ון גודמן (וגם שני כוכבי "בנות", אדם דרייבר ואלכס קרפובסקי), עוסק בזמר שמנסה להתברג לסצנת הפולק הניו יורקית בשנות השבעים העליזות:

2. Behind The Candelabra

בימוי: סטיבן סודברג

בקאן אוהבים את סודברג, שקטף את "דקל הזהב" היוקרתי על סרטו "סקס, שקרים ווידיאוטייפ" מ-1989. כעת הוא חוזר לפסטיבל עם הביוגרפיה של הפסנתרן האמריקאי ליברצ'ה, שמת מאיידס ב-1987: מייקל דאגלס מככב בתפקיד הראשי ומאט דיימון (שמופיע לראשונה בעירום מלא) יגלם את מאהבו הצעיר סקוט ת'ורסון, האיש שתבע מליברצ'ה 113 מיליון דולר דמי תמיכה אחרי חמש שנים של חיים משותפים. רשת HBO, שהפיקה את הפרויקט ותשדר אותו בבכורה טלוויזיונית ב-26 במאי, שחררה טיזר קצרצר:

3. Only God Forgives

בימוי: ניקולס וינדינג רפן

 סרטו החדש של הבמאי של "דרייב" עטור השבחים הוא שיתוף פעולה נוספת בינו לבין ריאן גוסלינג. כתבתי על הסרט הזה בעבר, והוא נראה מדמם, אלים ומסוגנן לפחות כמו "דרייב" (שזיכה את רפן בפרס הבימוי בקאן ב-2011). בנוסף, הטריילר שלו מבטיח במיוחד:

4. העבר

בימוי: אשגר פראהדי

 "פרידה", סרטו הקודם של הבמאי האיראני, זכה להצלחה ברחבי העולם (וגם בישראל), והוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין. אבל סרטו החדש צולם בפריז, ועל כן זה יהיה הולם במיוחד להקרין אותו בקאן במסגרת התחרות הרשמית.

5. The Bling Ring

בימוי: סופיה קופולה

 גם קופולה היא אורחת רצויה בקאן אחרי שסרט הבכורה שלה, "חמש ילדות יפות", זכה להקרנת הבכורה האוהדת שלו בפסטיבל. השנה היא תחזור (במסגרת "מבט מסוים") עם סרטה החמישי, שמגולל את סיפורן של חבורת מתבגרות תאבות פרסום ששודדות בתים של סלבס בתקווה לעשות כסף מהיר ולזכות בתהילת עולם. הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי על כנופית נערות בשם The Bling Ring ששדדה בתים של מפורסמות כמו פריס הילטון ומייגן פוקס, נראה כמו אנטי-תזה מוחלטת לסרטה הקודם של קופולה, "אי-שם". במקום דיוקן פואטי, מהורהר ואיטי, הפעם צפויה לנו נסיעה תזזיתית ברכבת הרים בכיכובה של אמה ווטסון. השבוע תרגמתי קטעים מריאיון מקיף שקופולה נתנה לקראת יציאת הסרט – וניתן לקרוא אותם כאן

6. Omar

בימוי: האני אבו-אסעד 

אבו אסעד ביים את "גן עדן עכשיו" מעורר המחלוקת מ-2005, שעסק במחבל מתאבד המתלבט האם לעשות פיגוע בישראל. סרטו החדש, שצולם בנצרת ובגדה המערבית, מגולל את סיפורם של שלושה חברי ילדות ואישה צעירה אחת. הסרט נרכש לאחרונה להפצה על ידי חברת The Match Factory והוא יוקרן במסגרת "מבט מסוים".

7. As I Lay Dying

בימוי: ג'יימס פרנקו

עוד ב"מבט מסוים": סרטו החדש של ג'יימס פרנקו (שמככב בימים אלו ב"ספרינג ברייקרס" של הרמוני קורין וב"ארץ אוז" של דיסני), המבוסס על סיפור מאת ויליאם פוקנר על אישה שבני משפחתה מבקשים למלא את משאלתה האחרונה לפני מותה ולהביא אותה לקבורה בעיירה ג'פרסון. 

8. Weekend Of A Champion

בימוי: רומן פולנסקי

מחוץ לתחרות, במסגרת ההקרנות החגיגיות של הפסטיבל, יוקרן הסרט התיעודי שפולנסקי צילם ב-1971. הסרט מתעד את ניצחונו של נהג המירוצים ג'קי סטיוארט, שזכה באותה שנה בתחרות הגרנד פרי במונטה קרלו. הסרט אומנם צולם לפני ארבעה עשורים, אבל הוא מעולם לא זכה להפצה מסחרית ומעטים נחשפו אליו. במקביל, במסגרת התחרות הרשמית יוקרן סרטו העלילתי החדש של פולנסקי, Venus in Fur.  

9. כנס העתידנים

בימוי: ארי פולמן

הקדשתי פוסט שלם לסרט הזה (כולל תמונות), אז אין טעם להכביר עליו מילים. תקציר לטובת מי שמתעצל להקליק על הלינק: מדובר בעיבוד של ארי פולמן ("ואלס עם באשיר") לספרו של סטניסלב לם, בכיכובה של רובין רייט-פן. "ואלס עם באשיר" הוקרן בקאן ב-2007, כך שלפולמן כבר יש טוקסידו לשטיח האדום…

 רוצים לראות את הרשימה המלאה של סרטי הפסטיבל? גלגלו למטה

סרטי התחרות הרשמית (יו"ר חבר השופטים: סטיבן שפילברג):

Only God Forgives, dir Nicolas Winding Refn

Borgman, dir Alex Can Warmerdam
La Grande Bellezza, dir Paulo Sorrentino 
Behind the Candelabra, dir Steven Soderbergh
La Venus a la Fourrure, dir Roman Polanski
Nebraska, dir Alexander Payne
Jeune et Jolie, dir François Ozon
La Vie d'Adele, dir Abdellatif Kechiche
Wara No Tate, dir Takashi Miike
Soshite Chichi Ni Naru, dir Kore-Eda Hirokazu
Tian Zhu Ding, dir Jia Zhangke
Grisgris, dir Mahamat-Saleh Haroun
The Immigrant, dir James Gray
Heli, dir Amat Escalante 
Le Passe, dir Asghar Farhadi
Michael Kohlhaas, dir Arnaud Despallieres
Inside Llewyn Davis, dir Ethan and Joel Coen
Un Chateau en Italie, dir Valeria Bruni-Tedeschi

הסרטים שיוקרנו במסגרת "מבט מסוים":

The Bling Ring, dir Sofia Coppola
L'INCONNU DU LA, dir Alain GUIRAUDIE
BENDS, dir Flora LAU
L'IMAGE MANQUANTE, dir Rithy PANH
LA JAULA DE ORO, dir Diego QUEMADA-DIEZ
ANONYMOUS, dir Mohammad RASOULOF
SARAH PRÉFÈRE LA COURSE, dir Chloé ROBICHAUD
GRAND CENTRAL, dir Rebecca Zlotowski
FRUITVALE STATIO, dir Ryan COOGLER
LES SALAUDS, dir Claire DENIS
NORTE, HANGGANAN NG KASAYSAYAN, dir Lav DIAZ
AS I LAY DYING, dir James FRANCO
MIELE, dir Valeria GOLINO
OMAR, dir Hany ABU-ASSAD

DEATH MARCH, dir Adolfo ALIX JR

הקרנות מיוחדות:

Weekend of a Champion, dir Roman Polanski 
Seduced and Abandoned, dir James Toback
Otdat Konci, dir Taisia Igumentseva
Muhammad Ali's Greatest Fight, dir Stephen Frears
Stop the Pounding Heart, dir Robero Minervini

להמשך הפוסט

ספרינג ברייקרס: ריקני או חתרני?

נטע אלכסנדר | 31.03.2013 | 19:44

"ספרינג ברייקרס", סרטו החדש, הפרובוקטיבי והמדובר עד מאוד של הרמוני קורין ("גומו") שכולל את השילוש הקדוש סקס-סמים-וסלינה גומז, הוא דוגמה טובה לאחת התופעות הרווחות ביותר בתרבות העכשווית: מרוב הפוך-על-הפוך, פוסט-פוסט-מודרניזם, מודעות עצמית ואירוניה קשה להבין למה התכוון המשורר. במילים אחרות, במקרים רבים קשה לקבוע האם היצירה היא ביקורת חריפה ונוקבת על תרבות הצריכה/ הנוער של ימינו/ החלום האמריקאי וכו', או חלק מהותי ובלתי נפרד מאותה תרבות ריקנית, ראוותנית ונהנתנית.

כך למשל, "ג'אנגו ללא מעצורים" של טרנטינו עדיין מעורר דיוני רשת בשאלה האם הוא מסמך חריף שמבקש לחשוף את הגזענות האמריקאית (אז והיום), או סרט גזעני שעושה שימוש מופרז במילה "ניגר" ומנצל באופן ציני שחקנים אפרו-אמריקאים למען החזון האמנותי של במאי לבן. באופן דומה, "ספרינג ברייקרס" גרם למבקרים להתחלק לשני מחנות: אלו החושבים שמדובר ביצירה מבריקה וחתרנית , או אלו המשוכנעים שמדובר בטראש טהור ובפרובוקציה זולה.

"חוויה רוחנית". הבנות של "ספרינג ברייקרס"

למרות שאני מבינה את הטיעונים של המחנה השני (בכל זאת, מדובר בסרט שסצנת הפתיחה שלו כוללת בחורות חשופות חזה שמעשנות באנגים ענקיים בשעה שגברים בבגדי ים מתיזים עליהן בירות), אני שייכת למחנה הראשון.

ולהלן טיעוני ההגנה:

"ספרינג ברייקרס" – שמגולל את סיפורן של ארבע צעירות אמריקאיות שמחליטות לבלות את "חופשת האביב" שלהן בפלורידה ושוכחות לארוז בגדים למסע – מצטרף לשורה ארוכה של סרטים שחושפים את צדו האפל של החלום האמריקאי דרך עיסוק בבני נוער אבודים. הרמוני קורין עצמו תרם לא מעט לז'אנר הזה: בגיל 19 הוא כתב את התסריט ל"קידס" (1995), שהפך לסרט קאלט בזכות העיסוק הפרובוקטיבי שלו בבני נוער שמדביקים אחד את השני באיידס. לארי קלארק, שביים את "קידס" (וגם את "קן פארק" הפרובוקטיבי לא פחות), הפך גם הוא לאליל אינדי, ומאז כל אחד אחד מהם ביים סרטים שעסקו באופן ישיר בבני נוער המכורים לסקס/ אלכוהול/ סמים/ כל התשובות נכונות. במקביל, במאים כמו טוד סולונדז או גאס ואן סנט טיפלו בנושא מכיוונים שונים בסרטים כמו "ברוכים הבאים לבית הבובות", "פלינדרום", "אלפנט", "פראנואיד פארק" ועוד ("טיים אאוט ניו יורק" פירסמו השבוע את רשימת 50 הסרטים הטובים ביותר בז'אנר, שנקרא Yoth-Gone-Wild, והיא כוללת קאלסיקות משנות השלושים ועד שנות האלפיים). סרטה החדש של סופיה קופולה, The Bling Ring, עוסק גם הוא בחבורת מתבגרות שפורקות כל עול ומחליטות לשדוד בתים של סלבס כדי לזכות בכסף מהיר (ותהילת עולם).

וכך נראה "קידס" (לא לבעלי לב חלש. למעשה, לא לבעלי לב באופן כללי):

אבל בניגוד לרוב הסרטים האלו, שיונקים את חדוות החיים של צופיהם באיטיות אך באפקטיביות, "ספרינג ברייקרס" הוא סרט מהנה מאוד. יש שיגידו – מהנה כמו צפייה בפורנו, או כמו אכילה בולמית של קרטון גלידה. אבל העובדה שההנאה מ"ספרינג ברייקרס" נובעת מההתפלשות חסרת המעצורים בטראש לא גורעת מהעובדה שמדובר בסרט סוחף, תזזיתי ומבויים היטב שברגעיו הטובים ביותר (כשג'יימס פרנקו שר בריטני ספירס על הפסנתר ושלוש בחורות רוקדות מסביבו עם ביקיני ורובים) הוא הופך לקומדיית קאלט הראויה לצפיות חוזרות.

קורין בן הארבעים לא רק מצליח לביים סרט דרך עיניו של נער מתבגר וחרמן – הוא גורם לנו להרגיש לרגע איך העולם נראה דרך עיניהם של מתבגרים אמריקאים. חלק מהמבקרים טענו שמדובר באסתטיקה של MTV, אבל למעשה הסגנון הויזואלי של הסרט מזכיר יותר מכל את יו-טיוב והעידן הדיגיטלי. הקליפים ותוכניות המציאות של MTV, פרועים ונועזים ככל שיהיו, הם כמו תוכנית של "דיסני" בהשוואה לפורנו ולתכנים המיניים שבני נוער נחשפים אליהם באינטרנט – ואליהם "ספרינג ברייקרס" מתייחס.

במקביל לאסתטיקה צבעונית של עודפות בלתי נגמרת (יותר מדי סקס, יותר מדי סמים, יותר מדי אלימות), קורין "שובר" את הנרטיב בשתי דרכים מתוחכמות: הוא חוזר באופן מכוון על דיאלוגים (לעיתים ארבע או חמש פעמים), ומשלב צילומים נטולי פוקוס, או מסך מטושטש כפי שנהוג לראות בקלטות VHS ישנות. במילים אחרות, הוא יוצר הזיה קולנועית, אבל מדי פעם נותן לנו סטירות לחי קטנות שמזכירות לנו שאנחנו צופים בסרט – ולא נמצאים ביקום אלטרנטיבי שבו נערים בני 21 מסניפים שורות של קוק מבטניהן החשופות של נערות עם פירסינג וביקיני. סטירות הלחי הללו מושגות גם באמצעות עריכת סאונד מבריקה, שכוללת רעש של יריית אקדח כמעט בכל סצנה בחלקו השני של הסרט.

במקביל, קורין מעצב את היקום הקולנועי שלו כשילוב מתעתע מאוד של גן עדן וגיהנום: מצד אחד כולם מאושרים עד אין קץ (ואחת הגיבורות אף מתקשרת לסבתא שלה ומצהירה "זה יותר מכיף. זו חוויה רוחנית"). מצד שני, ברור לכולם (ובעיקר לצופים) שמי שמציץ מתחת למכסה הביוב שנקרא "החוף של פלורידה" ימצא שם כמויות מטרידות של אלימות, סמים וניצול, שמתנקזות לדמותו של גנגסטר/ ראפר בשם אליין (ג'יימס פרנקו בתפקיד חייו).

"My name's Alien. My real name's Al but truth be told, I ain't from this planet,  y'all"

אבל בניגוד למנהלי "סינמה סיטי", שמתעקשים לשווק את הסרט בעמוד הפייסבוק שלהם כלהיט קיץ למעריצות הצעירות של השחקנית סלינה גומז (שעושה כאן תפקיד משני יחסית ונעלמת לקראת חלקו השני של הסרט) או של כוכבות הילדים ונסה הדג'נס ואשלי בנסון, כל מי שראה סרט של קורין מימיו לא יופתע יותר מדי מהתכנים הפרובוקטיביים של "ספרינג ברייקרס". לשם השוואה, סרטו הקודם של קורין, "טראש המפרס" עסק בגברים אמריקאים ששואבים סיפוק מיני מחיכוך עם פחי זבל ושאר פעולות הזויות.

הטריילר של "טראש המפרס" (הצפייה על אחריותכם בלבד. לא לבעלי לב חלש, לב בכלל – או, לצורך העניין, עיניים):

 

כפי שהטריילר מצהיר, ובצדק, "טראש המפרס" הוא מסוג הסרטים שאחרי הצפייה בהם תרגישו צורך להתקלח (או להקיא), וזה בהנחה שהצלחתם לשרוד את כל הסרט. אם "טראש המפרס" מעוצב כמו סיוט, "ספרינג ברייקרס", שמתעסק בחומרים אפלים לא פחות, מעוצב כמו חלום, או לפחות חלום מסוג מאוד מסוים: חלום של אומה שמקדשת עור חלק, חזה גדול, כסף מהיר וחופש מיני (אבל רק בגיל מסוים ובקונטקסט של "ספרינג ברייק", רגע לפני שהצעירים בני העשרים נדרשים להיכנס לעולם העבודה הקפיטליסטי ולהתחיל את מסעם המואץ אל עבר הבורגנות).

שלא במקרה, סצנת הסיום של "ספרינג ברייקרס" (זהירות, ספויילר) היא היפוך מושלם של סצנת הסיום של "תלמה ולואיז": שתי בחורות דוהרות אל השקיעה ומותירות אחריהן שובל של דם. אבל ב"תלמה ולואיז" השקיעה מסמלת מוות ותבוסה, ואילו ב"ספרינג ברייקרס" מדובר בניצחון. בשני המקרים החברות הנשית מקבלת מקום של כבוד, ומוצגת ככוח משמעותי ומורכב בהרבה ממערכות יחסים עם גברים.  

העונג שקורין מציע לנו הוא עונג של נקמה נשית מהסוג שאפיין את סרטי ה-blacksploitation של שנות השבעים, במסגרתם נשים כמו פם גריר התחפשו לנערות ליווי רק כדי לנקום בגברים שמיררו את חייהן. במקביל, הוא מכריח אותנו להתעמת עם מקורותיו של העונג הממסטל המבוסס על דימויים שהשתלטו על התרבות העכשווית – רמיזות מיניות, נערות עם גוף מושלם, גנגסטרים שמדליקים באנגים עם שטרות מגולגלים של כסף, מוזיקה של בריטני ספירס. בדרך הוא נותן לצופה סטירות לחי קטנות, שמצטברות בסופו של דבר לסטירת לחי אחת גדולה. התוצאה היא חוויית צפיה אמביוולנטית ומבלבלת שבסופה הצופה מרגיש כמו מישהו שלא מצליח להיזכר אם הוא התעורר כרגע מחלום או מסיוט.

להמשך הפוסט

צפו: ג'יימס פרנקו נגד צנזורה של סצנות סקס

נטע אלכסנדר | 05.03.2013 | 04:10

זה די נדיר שכוכב הוליוודי שמככב בסרט מדובר של אולפני דיסני מחליט להוביל קמפיין ציבורי בעד ייצוג רחב ומגוון יותר של סקס בקולנוע. מצד שני, ג'יימס פרנקו כבר הוכיח שהוא לא כוכב הוליוודי שגרתי. קצת כמו לנה דנהאם, שפרצה לחיינו לפני שנים ספורות ומאז נמצאת בכל מקום, גם פרנקו הצעיר סובל מחשיפת יתר, שקשורה לעובדה שהוא מביים, מפיק, כותב ומשחק במיליון פרויקטים במקביל.  ברגע זה, למשל, הוא מעורב בלא פחות בתשעה סרטים שנמצאים בשלבי הפקה שונים (ובהם סרט על צ'ארלס בוקובסקי שפרנקו עצמו כתב ומביים).

הוא כיכב בשוברי קופות כמו "127 שעות" של דני בויל, "לאכול, להתפלל, לאהוב", "כוכב הקופים" (העיבוד המחודש והמוצלח במיוחד מ-2011) וטרילוגיית ספיידרמן, לצד סרטי אינדי דלי תקציב יחסית כמו "יללה" (על היצירה שוברת המוסכמות של משורר דור הביט אלן גינזבורג) ו"סאל" (סרט שפרנקו עצמו ביים וכתב, ועוסק בשחקן סאל מינאו, שכיכב בקלאסיקה "מרד הנעורים" של ניקולאס ריי).

כעת, רגע לפני ש"ארץ אוז", הסרט של דיסני שבו פרנקו מגלם את הקוסם מארץ עוץ, עולה לאקרנים בסופ"ש הקרוב, הוא מנצל את מעמדו הבלתי מעורער כאחד השחקנים והיוצרים המוערכים בהוליווד כדי לצאת בפומבי כנגד הצנזורה של סצנות סקס בקולנוע. הסרטון הקצר שפרנקו צילם – ובו הוא מסביר מדוע סקס הוא דבר טבעי, לגיטימי ורצוי – הוא תגובה להחלטה של ועדת ביקורת הסרטים של אוסטרליה, אשר החליטה לאסור על ההקרנה של הסרט I Want Your Love של הבמאי טרוויס מתיוס, חברו הקרוב של פרנקו. מתיוס ופרנקו שיתפו ממש לאחרונה פעולה בסרט Interior. Leather Bar שנחשף לאחרונה בפסטיבל סאנדנס (וסוקר בנדיבות בפוסט קודם).

לא, אנחנו כבר לא בקנזס. ג'יימס פרנקו ב-Interior. Leather Bar

I Want Your Love הוא דרמה שמבקשת לשרטט דיוקן אותנטי וכנה של הומואים צעירים, על מערכות היחסים ושברונות הלב שלהם. לטענת המועצה האוסטרלית, סצנות הסקס המפורשות בסרט אינן ראויות לצפייה, ועל כן אסור להקרינו ברחבי אוסטרליה (וזאת על אף שהוא כבר התקבל לפסטיבלים נחשבים, ובהם הפסטיבל לקולנוע קווירי במלבורן, ופסטיבל הקולנוע הקווירי של סידני). הסרט סיים לאחרונה סיבוב פסטיבלים בינלאומי שזיכה אותו בביקורות משבחות. ג'ון קמרון מיטשל ("הדוויג והשארית העצבנית", "שורטבאס") כינה את מתיוס "הקול החדש של הקולנוע הקווירי". וכך נראה הטריילר:

פרנקו, שמתגייס לצד מתיוס והקהילה הגאה, מסביר בסרטון שהועלה היום לרשת ש"מדובר בהחלטה מאכזבת ואפילו טיפשית. מתיוס משתמש בסקס באופן מתוחכם מאוד. סקס הוא חלק מהותי מהחיים שלנו, ואפילו אם הוא לא חלק מהחיים שלכם – מדובר בבחירה מודעת. סקס הוא הדרך שלנו לעשות ילדים, להתחבר אחד לשני, לתקשר. לאסור על הצגה של סקס בסרטים זו התנהגות צבועה וצרת-מוחין. זו דרך לגיטימית לבטא ניואנסים והתנהגויות של דמויות קולנועיות. באופן מצער, בגלל הגישה הזו סקס לא הפך למכשיר נרטיבי מפותח ומעניין כפי שהוא יכול היה להיות. בנוסף, יש בהחלטה הזו מידה רבה של צביעות, שכן אלימות קיצונית אינה מצונזרת". לסיכום, פרנקו מבקש "אנא שיקלו מחדש את ההחלטה הזו":

אגב, מעניין לחשוב על הצביעות שמקיפה ייצוגים קולנועיים של סקס בהקשר של הסרט הישראלי החדש "מעשייה אורבנית", שהוקרן השבוע בבכורה עולמית במסגרת הפסטיבל החדש First Time Fest שנערך בניו יורק (וכלל, בין השאר, בכורה של סרטו הראשון של השחקן פיליפ סימור הופמן, וגם הקרנות חגיגות של סרטי הביכורים של יוצרים כמו דארן ארונופסקי, סופיה קופולה, ווס אנדרסון וטוד סולונדז). "מעשייה אורבנית" של אליאב לילטי הוא דוגמה נוספת ומשמחת לטרנד חדש יחסית בקולנוע הישראלי – במאים שמתרחקים מנוסחאות נרטיביות ומציעים לצופיהם סרטים מאתגרים, אמיצים ושוברי מוסכמות. רבים מהניסיונות האלו מסתיימים בנרטיבים בלתי שגרתיים ולעיתים גם לא לינאריים, ועל כן הם מאתגרים לצפייה (כמו למשל "ההתחלפות" המעולה של ערן קולרין, "המשוטט" של אבישי סיוון או "השוטר" של נדב לפיד). גם "מעשייה אורבנית", שכולל סצנות סקס רבות ומפורשות מאוד (ובהן סקס בין קטין למורה שלו לתנ"ך, ובין אח ואחות), מוותר על הסגנון ההוליוודי או סם-שפיגלי (אקספוזיציה, קונפליקט, פתרון) לטובת רצף של סצנות שבהן דמויות שונות והזויות יותר או פחות פוצחות במונולוגים ארוכים. למי שמתעקש, לסרט עצמו יש גם "עלילה" (אח ואחות שאמם מתה לאחרונה מנסים לאתר את אביהם, שנטש אותם בילדותם, כדי לספר לו על מותה של האם ולחדש עימו את הקשר), אך העלילה הזו מתפתחת באופן מקוטע, מקורי ומלא הברקות ויזואליות.

יהיה מעניין לעקוב אחרי התגובות לסרטו של לילטי, שמציג סצנות סקס מפורשות מאוד ולא מעט צילומים של איבר המין הנשי (אבל, כמו תמיד, איבר המין הגברי נשאר מוסתר). למעשה, מאז דובר קוסאשווילי לא היה עוד יוצר ישראלי שביקש להשתמש בסקס כמכשיר נרטיבי מובהק כל כך (למעט, אולי, הגר בן אשר, שניגשה לסקס באופן שונה לחלוטין בסרטה המצוין "הנותנת"). לילטי מתעניין לא רק בסקס, אלא בגוף האנושי ובתהליכי ההזדקנות שלו. בשיחה לאחר ההקרנה הוא הודה שההשפעות העיקריות עליו הם סרטיו של גודאר וסרטיה של הבמאית הצרפתייה הפרובוקטיבית קתרין ברייה (שבהזדמנות זו כדאי להמליץ על סרטה המעולה וטורד המנוחה, Fat Girl מ-2001). כמו ברייה, לילטי מתעכב על הגוף של שחקניו (ברק פרידמן ונעה פרידמן המצוינים), על הזיעה, התזוזות, הקמטים והצלקות, והופך את הגוף למהפנט ודוחה באותו זמן.  

לילטי, שנכח בהקרנת הבכורה הניו יורקית, נשאל על ידי צופה מהקהל האם הסרט הזה מבקש להגיד משהו על החברה הישראלית. "לא, לא ולא", הוא השיב נחרצות. "יש מספיק יוצרים ישראליים שעושים סרטים על החברה הישראלית. 'מעשיה אורבנית' הוא סיפור אוניברסלי לחלוטין, שבמקרה מתרחש בתל אביב". התשובה הזו, אגב, מבטאת גם היא טרנד חדש בגל האינדי הישראלי שהולך וצובר תאוצה – אבל זה כבר נושא לפוסט אחר (או לדוקטורט).

לפי תגובת השופטים בפסטיבל, נראה שלילטי אכן הצליח ליצור סרט ארט-האוס שמדבר לצופי פסטיבלים בכל העולם. כעת רק נותר לראות האם הוא ימצא לו אוהדים גם בקרב צופי הסינמטקים.  

להמשך הפוסט

הרמוני קורין מציג: אלימות בביקיני

נטע אלכסנדר | 01.02.2013 | 10:06

פסטיבל סאנדנס (שסיפק השנה, כהרגלו, לא מעט סרטים שערוריתיים) בדיוק הסתיים, שיאה של עונת הפרסים – טקס האוסקר – נמצא מעבר לפינה, ובין ובין יש לא מעט פסטיבלי קולנוע מעולים שכדאי לשים אליהם. הגדול והנחשב מביניהם הוא South by Southwest, חגיגה של מוזיקה, קולנוע וטכנולוגיה שמתקיים מדי שנה בין ה-8 ל-16 במרץ באוסטין, טקסס. היום פורסם הליין-אפ המלא של הפסטיבל, שכולל לא פחות מ-109 פיצ'רים, בהם 69 הקרנות בכורה. בין הסרטים המדוברים ניתן למצוא שם את Spring Breakers, הסרט החדש של נסיך האינדי הרמוני קורין (שכתב את התסריט ל"ילדים" המופתי והמזעזע של לארי קלארק, וביים את "גומו", "מיסטר לונלי" ואת אחד הסרטים המוזרים ביותר שראיתי מימיי – Trash Humpers). אם לשפוט לפי הטריילר, קורין רקח סרט שנראה כמו תאונה חזיתית בין הסדרה הניו יורקית "אחת שיודעת", "משמר המפרץ" והיקום הקולנועי של טרנטינו:

ג'יימס פרנקו, שמצלם, מביים ומפיק בערך 8,000 סרטים במקביל מדי שנה מפציע בתפקיד קטן ב-Spring Breakers, וכיכב בשני סרטים שהוצגו בסאנדנס ("לאבלייס" השערורייתי על חייה של כוכבת הפורנו לינדה לאבלייס, ו-Interior. Leather Bar  השערורייתי לא פחות, שעסק במועדון לילה להומוסקסואלים). כעת הוא מגיע לפסטיבל SXSW עם סרט נוסף בכיכובו ובכיכובה של קתרין טינר ("קפוטה", "להיות ג'ון מלקוביץ"), Maladies (וכל זה רגע לפני ש"עוץ", הסרט החדש של דיסני שבו פרנקו מגלם את הקוסם מארץ עוץ, עולה לאקרנים בארה"ב).

עוד סרטים מסקרנים ב-SXSW:

Downloaded – דוקומנטרי שעוקב אחר עלייתו ונפילתו של אתר שיתוף הקבצים Napster, שבישר את לידתה של תרבות דיגיטלית חדשה.

Much Ado About Nothing – גרסתו של ג'וש וידון ("באפי ציידת הערפדים") למחזה השייקספירי "מהומה רבה על לא דבר", שנחשפה בפסטיבל טורנטו, תוקרן גם ב-SXSW.

The Evil Dead – הרימייק של Fede Alvarez לקלאסיקת האימה Evil Dead מ-1981, על חבורת צעירים שנקלעה לבקתה ומשחררת בטעות כוחות אפלים.  בגרסת 2013 (שתעלה לאקרנים בארה"ב באפריל) יש שימוש בצילום חובבני א-לה "פרוייקט המכשפה מבלייר" (ועשרות סרטי האימה שניסו לשחזר את ההצלחה שלו). הטריילר המלא מצונזר ביוטיוב, אבל אתם מוזמנים לדגום את הטיזר:

וגולת הכותרת – The Incredible Burt Wonderstone, קומדיה עם קאסט חלומי שמפגיש בין ג'יימס (טוני סופרנו) גנדולפיני, סטיב (נוקי תומפסון) בושמי, ג'ים (אייס ונטורה) קארי, סטיב קארל ואוליביה וויילד. הסיפור גאוני בפשטותו: זוג קוסמים בלאס וגאס (בושמי וקארל) מנסים לשמור על מעמדם ככוכבים כשקוסם חדש, יומרני ושוויצר (ג'ים קארי) מגיע לסביבה:

ולסיום. בפינתנו "הסינופסיס המצטיין של השנה" מככב הסרט הפולני Fuck for Forest שעוקב אחרי תנועה אקולוגית שקושרת בין עקרונות נודיסטיים ושמירה על הטבע, ויוקרן בבכורה ב-SXSW. הטריילר שלו ביוטיוב מצוזנר (ככל הנראה מסיבות מובנות), לכן נותר רק לאחל שהסופ"ש שלכם יהיה ברוח הסינופסיס הרשמי, המשכנע והתמציתי במיוחד: Have Sex. Save the World.

 

להמשך הפוסט

פסטיבל סאנדנס: סקס, סקס ועוד קצת סקס

נטע אלכסנדר | 20.01.2013 | 23:45

פסטיבל סאנדנס ל"קולנוע עצמאי" (מושג הרבה יותר מעורפל ומורכב ממה שנהוג לחשוב, בעיקר בעידן שבו יש סרטים "עצמאיים" בתקציבי ענק, כמו למשל "ענן אטלס") נפתח בסוף השבוע ביוטה שבארה"ב, ולפי הביקורות שהתפרסמו ביומיים האחרונים ניתן להתרשם שהמוטיב החוזר בפסטיבל הוא סקס – על כל גווניו, צורותיו ונטיותיו השונות. בלוג הקולנוע של "הניו יורק טיימס" סיפק לא מעט דוגמאות לטרנד הנוכחי: אחד הסרטים הראשונים שנחשפו בפסטיבל הוא Two Mothers, שעוסק בשתי אימהות שכל אחת מהן שוכבת עם בנה של חברתה (סרט שהקרנתו עוררה צחוק בלתי נשלט בקהל וזכה לכינוי "פורנוגרפיה בטעם רע"). בסופ"ש הוקרן Don Jon’s Addiction, סרט הביכורים של השחקן ג'וזף גורדון לוויט ("לופר", "התחלה"), שביים וגם מככב כגבר המכור לגלישה באתרי סקס. לוויט נחשב ליקיר הפסטיבל לאחר שהוא כיכב בסרטים עצמאיים שנחשפו בסאנדנס ובהם "עור מסתורי" (סרט מעולה ולא מספיק מוערך על שני נערים שחוו תקיפה מינית בילדותם), "בריק" ו"500 ימים של סאמר". בסרטו החדש מככבות גם סקרלט ג'והנסון וג'וליאן מור בתור מושאי האהבה של הגיבור המיוסר. בריאיון מעניין ל"דיילי ביסט" לוויט טען שבכלל לא מדובר בסרט על פורנו, אלא בסרט על החיפוש הנצחי אחר אהבת אמת.  

עוד שחקן מוכר שהפתיע את הקהל בסנדאנס עם סצנות סקס נועזות הוא דניאל-הארי פוטר-רדקליף, שמככב כאלן גינזבורג הצעיר ב- Kill Your Darlings, סרט נוסף שמצטרף לגל הסרטים על דור הביט (ובהם On the Road, שכולל לא מעט סצנות סקס בפני עצמו). 

 

בנוסף ניתן למצוא בסאנדנס גם את Lovelace, סרט על שחקנית הפורנו לינדה לאבלייס (אמנדה סייפריד) שכיכבה בקלאסיקת הפורנו "גרון עמוק". הבמאי הוא רוב אפשטיין, שביים לאחרונה את "יללה" הניסיוני שבו ג'יימס פרנקו גילם את אלן גינזבורג.  

 ואם כבר מדברים על פרנקו – תמיד אפשר לסמוך עליו שיגיח לסנדאנס כדי להציב רף חדש לסצנות סקס. הוא מככב בסרט הניסיוני Interior. Leather Bar, שמוגבל לגיל 18 ומעלה בעקבות סצנות פורנוגרפיות של סקס הומוסקסואלי סאדו-מזוכיסטי (פרנקו עצמו, אגב, לא מככב בהן). זהו סרט באורך שעה שיוצא למסע יצירתי בעקבות השערוריה הציבורית שעורר הסרט Cruising מ-1980, שבו אל פאצ'ינו מככב כסוכן סמוי שחיפושיו אחרי רוצח סדרתי מובילים אותו למועדוני לילה של הקהילה ההומוסקסואלית. הסרט החדש הוא ניסיון לדמיין איך נראו הסצנות שנחתכו מהסרט (כדי למנוע ממנו לקבל דירוג X על ידי הצנזורה האמריקאית). "הוליווד ריפורטר" טוענים כי התוצאה מצליחה לגרום לצופים לחשוב מחדש על היחס להומוסקסואליות, וכי אין ספק כי הסרט הזה רחוק מרחק מזרח ממערב מהפרויקט הבא של פרנקו, – Oz: the Great and Powerful – סרט בהפקת דיסני על הקוסם מארץ עוץ.

לא, אנחנו כבר לא בקנזס. ג'יימס פרנקו ב-Interior. Leather Bar

ועוד חדשות מסאנדנס:

אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל הוא הסרט השחור-לבן Escape from Tomorrow, שמגולל את סיפורה של משפחה שמבלה בפארק שעשועים של דיסני. הסרט צולם במשך 25 יום בדיסניוורלד, מבלי לקבל אישור מרשויות הפארק. במילים אחרות, היוצר רנדי מור הצליח לעשות משהו שיוצרים רבים אחרים ניסו לעשות לפניו ללא הצלחה: לצלם סרט עלילתי שלם מתחת לאפו של "האח הגדול" של דיסני. אם לשפוט לפי הביקורות, זהו לא ההישג היחיד של מור, שמצליח לשרטט דיוקן מורכב של משפחה אמריקאית.

עוד סרט מדובר הוא Mud שבו מת'יו מקונוהיי (שבחר בשנים האחרונות תסריטים ממש מצוינים, כמו "ברני" הנהדר ו"קילר ג'ו" המטריד) מגלם גבר מסתורי שחי על סירה נטושה בניסיון לברוח מעברו ומהחוק. כששני נערים נתקלים בו, הוא נאלץ להתעמת מחדש עם חייו הקודמים, ועם אהובתו (ריס וית'רספון):

 

ויש למה לחכות – סרט הנעילה של הפסטיבל יהיה Jobs, ביוגרפיה קולנועית ראשונה של סטיב ג'ובס (אשטון קוצ'ר), שמצליח לעורר עניין לפני הקרנת הבכורה שלו.  

  

להמשך הפוסט