אני שוקד בימים אלה על פיתוח נוסחה שתחשב את עצמתו של עוול שנחשף בסיפור עיתונאי. הנוסחה תתבסס על היחס הישר בין עוצמת ההקשה על המקלדת ומהירות ההקלדה  בזמן כתיבת הסיפור  לבין גודל העוול בו נתקלת. את הסיפור שפורסם הבוקר על בית צפפה כתבתי מהר. וחזק.

נתחיל מהסוף. זו רשימת השאלות ששלחתי לדוברות עיריית ירושלים לפני יומיים:

  1. כיצד יתכן שכביש בין 6 מסלולים! (שניים יותר מכביש 6) מוקם במרחק של מטרים ספורים מבתי מגורים? כאשר הוא חוצה שכונה שלתושביה אין כלל גישה אליו?
  2. כיצד יתכן שהכביש כמעט בין עירוני שכזה מחלק שכונה לשתיים ומאלץ את תושביה לצעוד מרחקים ארוכים למסגד, למאפיה ולגן הילדים?
  3. כיצד יתכן שניתן היתר לכביש למרות שבשתי תוכניות מתאר (תממ 1/29 ותממ 1/30 ) נקבע מפורשות שיש להכין תוכנית מפורטת לקטע שעובר בבית צפפה?
  4. אם העירייה אכן התכוונה לבנות את הכביש הזה כיצד היא נתנה לפני שנים ספורות היתרי בנייה לבתים פרטיים במרחק של מטרים ממנו?
  5. כיצד העירייה שמתגאה בשיתוף ציבור מפנה את תושבי הכפר לנהל את המו"מ עם חברת מוריה?
  6. מדוע בכל הקטעים האחרים של הכביש (ליד קניון מלחה ובאזור גילה) נעשו תוכניות מפורטות ועל סמך תוכניות אלו הוצאו היתרי בנייה ורק בקטע של בית צפפה התבססו העירייה ומוריה על תוכנית כללית מ-1990?
  7. האם יש בידי העירייה היתרי בנייה והפקעות גם לכבישים שיחצו את כביש 4 לשימושם של אנשי בית צפפה?
  8. האם יתכן שהעירייה חתמה על הסכם שמאפשר לקבלנים לעבוד בשכונה עד לשעה 7 בערב בעוד שבקטעים אחרים הקבלנים עובדים עד השעה 5 בלבד?
  9. לטענת התושבים הקמת הכביש התקדמה בעצלתיים עד אשר החל עורך דינם לשלוח מכתבים לקראת העתירה ואז הואצה באופן משמעותי הבנייה במקום. התושבים ספרו עשרות משאיות שחוצות את הכפר מידי יום.
  10. כיצד מבקשת העירייה לשמור על אופייה של שכונת בית צפפה עם כביש בין עירוני שמחלק את השכונה באמצע?
  11. והאם כל זה יכול היה לקרות גם בשכונות אחרות בעיר?

 

וזו התשובה המלאה שקיבלתי ממחלקת הדוברות של העירייה:

"מדובר בתב"ע שהתגבשה עוד בשנת 1990. הכביש הינו כביש משמעותי אשר חוצה את ירושלים ללא רמזור והוא בעל חשיבות משמעותית לכלל תושבי העיר, ממנו ייהנו גם תושבי הכפר אשר יוכלו להשתלב בו דרך רחוב דב יוסף ודרך צומת רוזמרין. יש לציין כי לכביש ערך כלכלי רב. המו"מ עם התושבים ערך שנים ארוכות וכלל פגישות עם ראש-העיר ועם הדרג המקצועי. כמייצגת התושבים – יצרה העירייה ביחד עם משרד התחבורה קירוי בכביש, בלב הכפר, באורך 180 מטר, שהינו תקדימי ברמה ירושלמית וארצי (אם נשווה את הכביש לדרך איילון בתל-אביב ניתן יהיה להבין את משמעות התקדים). כמו כן, יחד עם משרד התחבורה ניתנו מענים לא רק במעברים מעל הכביש, אלא גם בהסדרת כבישים פנימיים בכפר. לכן אין כל מקום להציג את העירייה כמי שאינה קשובה לצרכי המקום, זאת ועוד חברת מוריה, החברתה המבצעת, עושה ככל הניתן כדי לצמצם את משך העבודות ולהקטין ככל הניתן את ההפרעות הנובעות מביצוע הכביש. בקשת התושבים להרחבת הקירוי נבחנה לעומק ונמצאה כלא אפשרית מתוך ההיבטים ההנדסיים והתכנוניים. פעולות שיתוף התושבים והידברות עמם, כולל שיפור דרכי הגישה בכפר והטיפול במרחב הציבורי ממשיכים להתקיים עם תושבי הכפר."

מחלקת הדוברות של עיריית ירושלים היא מהמחלקות המקצועיות ואמינות שאני עובד איתן (בלי ציניות). ובכל זאת הם ניפקו תשובה שכמעט לא עונה על אף אחת מהשאלות הישירות ששאלתי. גם מנכ"ל חברת מוריה, בן אליהו, שהתראיין לכתבה, לא ממש מצא תשובות. אולי כי אין כאלה. 

שימו לב לביטויים הבאים בתשובת העירייה: "כביש משמעותי", "יש לציין כי לכביש ערך כלכלי רב", "אם נשווה את הכביש לדרך איילון בתל אביב ניתן יהיה להבין את משמעות התקדים". כל אחד יסיק לבד את המסקנות. 

 

(צילום: אמיל סלמן) 

אם תרשו לי להכליל לתושבי ירושלים, גם היהודים שבהם, יש פינה חמה לבית צפפה. הוא שונה מאוד משאר השכונות הפלסטיניות של העיר. רוב תושביו הם אזרחים (הקו הירוק מחלק אותו לשניים), אין בו כמעט בנייה בלתי חוקית ואין בו כלל אלימות בין המשטרה לתושבים. המאפייה במרכז הכפר היא מוסד ירושלמי מוערך בעבור כל חילוני שמבקש לאכול לחם בפסח או כל אחד שאוהב לחם טוב. הקרבה לשכונות יהודיות ולאזור התעשייה תלפיות יצרה בכפר דו קיום נדיר מאוד במונחים ירושלמים.

ביקור בכפר בימים אלו מעלה תמונה אחרת. בכל יום בחודש האחרון מגיעות עשרות משאיות עפר ודחפורים ללב בית צפפה וחופרים בשקדנות במרכזו. צפייה בעבודות העפר הענקיות שמבתרות את הכפר למען כביש בן שישה מסלולים (הכביש הרחב ביותר בירושלים), מעלה שאלה מרכזית אחת – האם כביש כזה יכול היה להיבנות בתוך שכונה שתושביה יהודים? אליהו משוכנע שכן, "גם איילון עובר בין שכונות", הוא אמר לי. בויכוח ביננו נותרתי בדעתי שאיילון ואף כביש בסדר גודל הזה מעולם לא חצה שכונה קיימת באמצע – בין גן הילדים לבתי המגורים, בין מתפללים למסגד, בין המכולת השכונתית למקרר.

בעירייה ובמוריה טוענים שהתוכנית אושרה ב-1990 והכביש לא נחת על התושבים בהפתעה. זה נכון. איש לא מכחיש, שהכביש תוכנן בגרסתו הכללית לפני 22 שנים והאדמות לצורך בנייתו הופקעו ואף נעשו עבודות חישוף. אבל איש לא חשב שמדובר בכביש בין עירוני ללא אפשרות לחצות אותו וללא אפשרות להתחבר אליו מתוך הכפר. להערכתי גם עיריית ירושלים לא ידעה זאת כי עובדה שהיא נתנה היתרי בנייה לבתים שנבנו על שפת הכביש מאז 1990. עוד טוענים בעירייה,  כי התושבים עודכנו לאורך כל הדרך במתרחש ונעשו איתם דיונים בלתי פוסקים ואף התחשבו בהם והסכימו לבנות תקרה על חלק מהכביש שעובר בכפר כדי לאפשר מעבר מעליו. שוב נכון, התושבים עודכנו וישבו לאין ספור פגישות לא פורמליות. אבל בניגוד לתושבי גילה, בית הכרם, גבעת מרדכי וקניון מלחה, לתושבי בית צפפה לא ניתנה ההזדמנות לטעון נגד התוכנית בועדות התכנון. פשוט משום שהתוכנית לא הגיע לועדות התכנון. הקמת הכביש נעשית על ידי הוצאת היתרי בנייה על סמך אותה תוכנית ישנה מ-1990. תוכנית שכאמור כלל לא חוזה שמדובר בכביש בן שישה מסלולים עם קירות בגובה 8 מטרים משני צידיו. 

קריאה בעתירה שהגיש בשם התושבים עו"ד קייס נאסר (כאן תוכלו לקרוא אותה – עתירה מינהלית- כביש 4)  מעלה שאלות נוספות. כך למשל, מאז 1990 קבעו שתי תוכניות מתאר שלא ניתן להתחיל את העבודות לפני הכנת תוכנית מפורטת. אבל מעבר לבעיה החוקית ההחלטה שלא להגיש תוכנית מפורטת לכביש לפני שמתחילים לעבוד עליו גזלה מתושבי בית צפפה זכות נוספת שניתנה לתושבי השכונות היהודיות שהכביש עובר לידן (לידן, כאמור, לא בתוכן) – הזכות לקבל פיצויים בעבור הרעש, זיהום האוויר ושאר מפגעי הכביש. בכתבה הזו מגלובס מ-2002 מסופר על תשלומי הפיצויים שקיבלו תושבים בשכונות אחרות בעיר.

היום צריכות העירייה וחברת מוריה להגיש את התשובה שלהן לעתירה. ביום שלישי הבא יתקיים הדיון בעניין זה. אני מבטיח לקוראי הבלוג הירושלמי, וככל שזה תלוי בי גם לקוראי העיתון, לעדכן על התקדמות הדיונים והתקדמות הכביש.

עדכונים מן ההרים

  1. ועדת הבחירות המקומית במנהל קהילתי גבעה צרפתית פסלה את מועמדותו של המועמד החרדי לאחר שקבעה שפעיליו הכפישו מתמודדת חילונית שניצבה מולו ואף איימו בחרם על פעילים שתמכו בה.
  2. בכותל המערבי נמצאו 507 צ'קים של בנק מניגריה על סכום של מיליון דולר כל אחד. למרות שהצ'קים היו "פתוחים" ללא שם מוטב העביר המוצא הישר את האבידה למשטרה. רב הכותל, שמואל רבינוביץ' שיבח את המוצא.
  3. ביום ראשון הקרוב, תחלק העירייה עצי אשוח לקראת הכריסמס. המעוניינים בעץ יגיעו לכיכר ספרא החל מ-9 בבוקר.
  4. המשטרה עצרה במהלך הלילה גבר בזמן שהוא שובר אריחי קרמיקה שציפו את קירות קבר דוד שעל הר ציון. לטענת החשוד הדבר נעשה כי "יש סגולה מיוחדת לזיווג בנגיעה בקירות המקוריים".

מן הארכיון

 בהמשך לכתבה על השקת הספרייה הדיגיטלית של המגילות הגנוזות. הנה שתי כתבות שעסקו במגילות:

http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1577330 – האריג ששופך אור על המגילות

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1185742 – ושומרות החותם של המגילות.