הלילה שהחל בלווית הנרצחים מגוש עציון, נמשך בניסיון לינץ' בכיכר החתולות ובפינוי כיסא תינוק מהרכב כדי לפנות מקום לקרבן ונגמר בגופה חרוכה ביער. חזרתי לארבע תחנות בליל שבו נרצח מוחמד אבו חדיר. 

(זו גרסה משודרגת לכתבה שהתפרסמה, אתמול, שישי, ב"הארץ")

תחנה ראשונה: כיכר החתולות, מרכז העיר, 20:22

באותה שעה ישבו שלושת העובדים הפלסטינים של החניון הקטן שליד הכיכר לארוחת סיום הצום: חומוס, פלפלים, פיתות וירקות. שלוש שעות קודם לכן, בזמן שמשפחות שער, פרנקל ויפרח קברו את יקיריהן, הפגינו כמה עשרות פעילי ימין קיצוני מתחת לגשר המיתרים בכניסה לעיר. את ההפגנה הוביל ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי. 

הקריאה "נקמה" התחלפה במהירות ב"מוות לערבים". דווקא לקראת סיומה הלכה ההפגנה וגדלה בזכות רשתות הווטסאפ שהזעיקו משתתפים נוספים. המפגינים נהרו מהגשר לרחוב יפו. בכיכר ציון התפרקה ההפגנה לקבוצות של פורעים, שרצו ברחובות וחיפשו ערבים. פעמיים הם התפרצו למסעדת מקדולנדס, תקפו, שברו מחשבים ונבלמו בידי קבוצה קטנה אך נחושה של שוטרים. הם פנו לעוברי אורח כדי לשמוע את המבטא שלהם, וקיללו את יושבי בתי הקפה שצפו במשחק שמינית גמר המונדיאל בין ארגנטינה לשווייץ.

הפגנת הימין 14.7

 ב–20:22 הם הגיעו אל שלושת הפלסטינים שסעדו בחניון. אחד מהם, מוחמד סיאד, מורגל במתקפות מעין אלה. הוא עובד במקום מאז שנת 2002 וזו הפעם השישית שהוא מותקף בידי חבורות של צעירים יהודים. לפני שנה וחצי היה זה סיאד שהזעיק את המשטרה לאחר שהבחין בחבורה של יהודים תוקפת את ג'מאל ג'ולאני, בן 17, שנפצע קשה מהמכות שספג.

תוקפיו של ג'ולאני הורשעו אז במסגרת עסקת טיעון, ונידונו לתקופות מאסר של חודש עד שמונה חודשים. לפני ארבע שנים היה סיאד עד גם לגל תקיפות של כנופיה מאורגנת, שהתמחתה בזיהוי ערבים והכאתם בגן העצמאות הסמוך. ההיסטוריה של האלימות בכיכר החתולות היא הסיבה לכך שהוא מחזיק  באלה ארוכה ושחורה בבודקה שבכניסה לחניון. "אם אתה מתקפל, הם תוקפים יותר", הוא מסביר את תורת הלחימה למקרה של ניסיון לינץ' המוני. "אם אתה יוצא אליהם, הם הולכים אחורה. אתה צריך להוריד דם לאחד מהם ואז כולם בורחים. בי עוד אף פעם לא הצליחו לפגוע".

באותו ערב הסתערו על השלושה כמה עשרות צעירים משולהבים בצעקות, "יש ערבי, יש ערבי!". אחד מהמותקפים, טאקי בורקאן, אדם גדל גוף ואמיץ אכן הסתער עליהם כשהאלה בידו. "אני ערבי! מי בא?", הוא צעק לתוקפיו והניף את האלה. שניים מהתוקפים ספגו מכה לפני שנסוגו והחלו לידות אבנים. הפלסטינים השליכו כיסאות, לבסוף הצליח אחד הצעירים לרסס את בורקאן בגז פלפל בפניו והוא ספג אבן בראש. האירוע כולו נמשך כחצי דקה, עד שכוח של שוטרי יס"מ הצליח להרחיק את התוקפים. חרדי צעיר שהיה שותף למתקפה נתפס על ידי אחד השוטרים כשהוא מחזיק אבן גדולה, שלא הספיק להשליך. השוטר הסתפק בסילוקו מהמקום מבלי לעצור אותו.

בשבועיים שחלפו מאז אותו לילה הצטברו עשרות תלונות על תקיפות של עוברי אורח ערבים — בהם נהגי אוטובוס, נהגי מוניות, עורכת דין, עובדי עירייה ונוסעים ברכבת הקלה — בקללות, במכות ובספריי פלפל. המשטרה צריכה לעזור לנו", אומר סיאד. "אין לי מקום אחר וזאת הפרנסה שלי. זה מישהו שיצא לזרוק את הזבל, מישהו שנוהג במונית, אף ערבי לא בא סתם לטייל כאן".

תחנה שנייה: חנות אופטיקה מוכרת בשכונת גאולה, לב האזור החרדי, ב–11 בלילה

החנות שייכת לי', צעיר בן 29, תושב ההתנחלות אדם. באותה שעה נפגשו שם הוא ושני קרובי משפחתו הקטינים. בסוף הלילה הם ישרפו למוות את מוחמד אבו חדיר, כך על פי כתב אישום שהוגש נגדם שלשום.

מאז אותו לילה החנות סגורה. על הדלת תלה מישהו פתק קטן: "לקוחות יקרים החנות תהיה סגורה עד להודעה חדשה, עמכם הסליחה!". ומישהו הגיב בכתב יד: "לפחות מספר טלפון בשביל אנשים שיש להם משקפים בתיקון , חתיכת כלב תמות היום". ((19:06 – תיקון חשוב של נעה לנדאו, עורכת החדשות ב"הארץ": התוספת כתובה בשני כתבי יד שונים. כלומר את הקללות הוסיף אדם אחר והן לא קשורות למשקפיים שנותרו בחנות. ניתן להניח שהן קשורות למעשה שבו הוא נאשם))

הפתק שעל דלת חנות האופטיקה

 לקוחות שבאו לחנות ביום רביעי בערב הופתעו לשמוע על החשדות נגד בעל החנות. "הוא בחור רגיל, ספרדי מודרני, אבל רגיל. פעם בשנה, ביום ההולדת של החנות הוא היה עושה מבצע, היו באים אלפי אנשים לקנות, הלך לו טוב", אמר חרדי צעיר שאחז ביד זיכוי בסך 200 שקלים לחנות. לקוח נוסף שבא לתקן משקפיים שקנה לאחרונה בחנות מכיר את השמועות: "כולם הוקיעו את זה. ערבים יש כמו מים, תהרוג אחד זה לא משנה כלום, זה לא יעזור. מה אתה מרוויח מזה? יש עוד מיליארדים. זה סתם גורם לחיכוך והמשטרה צריכה להוציא כוחות. אני למשל גר בנווה יעקב ולומד בכולל ברמת שלמה, השבוע, בגלל שאי אפשר היה לנסוע מבית חנינא איחרתי לכולל כל יום ברבע שעה. אסור להתגרות בגויים".

על פי כתב האישום יצאו הנאשמים למסע "ציד אדם" כדי לנקום את רצח שלושת הנערים מגוש עציון. למרות המלים הברורות עדיין יש סימני שאלה סביב החבורה הזאת. מבוגר ושני צעירים, אנשים רגילים לכאורה, עובדים ולומדים שעושים הכנות קפדניות כדי לחטוף ולרצוח. 

כך מתוארים הנאשמים בכתב האישום:  "לנאשם 1 חנות משקפיים בשכונת ******* בירושלים (להלן – החנות). וברשותו רכב מסוג הונדה מספר ******** (להלן – ההונדה). הנאשם 1 מטופל בתרופות פסיכיאטריות מזה מספר שנים. בין השאר, סובל הנאשם מ -  OCD.

 הנאשם 2 הינו תלמיד ישיבה.

 "נאשם 3 למד בישיבה עד מועד סמוך לתחילת שנת 2014, ולאחר מכן עבד בחנות למכירת צעצועים מספר חודשים. לאחרונה הפסיק נאשם 3 לעבוד מתוך כוונה לחזור ללמוד בישיבה. הנאשם 3 סובל מ- OCD  ונוטל תרופות פסיכיאטריות לטיפול בנושא."

יממה קודם למפגש בחנות האופטיקה, זמן קצר אחרי ההודעה על מציאת גופות שלושת הנערים החטופים יצאו הנאשמים 1 ו-2 למסע נקם בשועפט. הם בחרו כקרבנות את בני משפחת ז'אלום, אם ושני ילדיה בני 7 וחצי ו-9 שהלכו ברחוב. כך מתואר האירוע בכתב האישום: "נאשם 1 התקרב אליהם ברכבו והוריד את נאשם 2 בסמוך אליהם. נאשם 2 הגיח מאחורי הקטין מ', הקיף עם זרועו את גרונו מאחור בתנוחת חניקה והחל לגרור אותו לכיוון ההונדה. מ' וי' החלו לצעוק. בתגובה, הסתובבה אמם והסתערה תוך כדי צעקות על נאשם 2 במטרה להציל את בנה מ' מידיו. בין השניים התפתח עימות פיזי במהלכו משכה האם בשערותיו של נאשם 2 וניסתה לשחרר את בנה מידיו. במקביל, רץ הקטין י' להזעיק את עזרתם של תושבים במקום. נאשם 2 היכה באגרופו בעוצמה בפניה של האם שנפלה לרצפה כתוצאה מכך. הנאשם המשיך להכות ולבעוט בה בחלקי גופה השונים וניסה לסכור את פיה כדי למנוע ממנה לצעוק. במהלך האירוע, צעק נאשם 1 לנאשם 2 להכניס את הקטין מ' לרכב. בשלב זה התקרבו למקום אנשים שהוזעקו על ידי הקטין י', הנאשם 2 מיהר להיכנס להונדה, והנאשמים 1 ו- 2 נמלטו מהמקום."

למחרת, בחנות, עדכנו השניים את הנאשם השלישי באירועי הלילה הקודם. הפעם הם החליטו להערך טוב יותר. הם החליפו את בגדיהם, המירו את המשקפיים בעדשות מגע והצטיידו באזיקונים. מן הרכב ששמש אותם פנו השלושה את הרכב את כיסא הילד שמאחור ולקחו איתם סכין ומפתח ברגים. בדרך עצרו בתחנת דלק וממלאים שני בקבוקים בבנזין.  

במשך כשלוש שעות הם שוטטו ברכבם ליד שער שכם ובוואדי ג'וז. בדרכם הם פגשו חבורה של ילדים, דיברו אתם וחילקו להם סיגריות, אך נמלכו בדעתם ולא חטפו אותם. גם זוג מבוגרים כבני חמישים נשקלו כקרבנות אפשריים, אך גם עליהם הם החליטו לחוס.

בשלב הזה פקד אותם רעב והם נסעו למאפיית סנוקרוט בבית חנינא. כמו בכל ערבי הרמאדאן היתה המאפייה מלאה גם בשעות הלילה המאוחרות. הם אכלו כל אחד משולש פיצה.  בהמשך הם רכשו לעצמם משקאות אנרגיה וסיגריות. "הנאשמים עישנו ושתו את המשקאות עד שתחושת הייאוש שלהם התפוגגה", נכתב בכתב האישום. מבית חנינא הם המשיכו לשכונה הסמוכה, שועפט.

תחנה שלישית: שועפט, 03:45 לפנות בוקר

מוחמד אבו חדיר סיים זמן קצר קודם לכן את הארוחה המפסקת שלפני הצום. בתוך דקות אמור היה הצום להתחיל. הוא ישב על המדרגות בפתח חנות החשמל של אביו, מטרים ספורים מביתו, ושתה מים מבקבוק. שני חבריו נכנסו למסגד והוא תיכנן להצטרף אליהם לתפילה. הוא היה תלמיד במגמת החשמל בבית הספר "עמל". ילד צנום ומצחיק, שאהב לחקות את המורים ולרקוד דבקה.

ברבע לארבע לפנות בוקר פגש אבו חדיר את רוצחיו. הייתה זו הפעם השנייה באותו לילה בה הם נפגשו. בפעם הראשונה הבחינו בו שני הנאשמים הצעירים וסימנו אותו כקורבן לחטיפה. אבל באותו זמן ממש פגש י., הנאשם הבוגר, קרבן פוטנציאלי אחר – צעיר פלסטייני שעצר טרמפ. "נאשם 1 מיהר בנסיעה לעבר נאשמים 2 ו- 3 וצפר לעברם כמוסכם כדי שיחזרו להונדה. נאשמים 2 ו- 3 חזרו להונדה ואמרו לנאשם 1 כי היו יכולים לבצע את החטיפה. נאשם 1 השיבם כי הוא מצא יעד לחטיפה בדמות האדם שחיפש 'טרמפ'. הנאשמים נסעו לעבר האדם במטרה לחוטפו, אך זה עלה על "טרמפ" אחר, וחייו ניצלו.", כך בכתב האישום.

בפגישה השנייה ניגשו שני הנאשמים הצעירים ופתחו בשיחה עם אבו חדיר. הם שאלו איך להגיע לשער שכם ולתל אביב. אבו חדיר שחשדו התעורר, הוציא את הטלפון מכיסו וביקש להזעיק עזרה. השניים התנפלו עליו, הכו אותו וגררו אותו לרכב שהיה נהוג בידי י'. בתוך הרכב הוא המשיך להיאבק בחוטפיו, ניסה לחסום את הדלת עם הרגל. אבל הם הכו אותו, סגרו את הדלת ונסעו במהירות. כך זה מתואר בכתב האישום: 

"נאשם 3 נכנס להונדה מאחור כשהוא מושך אחריו את הקרבן בו אחז אותה עת נאשם 2 כשפיו סכור. הקרבן ניסה להתנגד בכל כוחו למעשה, ושלח את רגלו לפתח הדלת ומנע מהנאשמים לסוגרה. הנאשמים 2 ו- 3 נאבקו בקורבן שעה שנאשם 1 החל בנסיעה מהמקום. נאשם 2 נאלץ לעזוב את פיו של הקרבן כדי לגבור על התנגדותו לסגירת הדלת והקרבן החל לזעוק מרה. הקרבן בעט בראשו של הנאשם 2 שבתגובה הטיח בקרבן שהוא ישלם על הבעיטה."

כשהגיעו לרמזור אדום בצומת הגבעה הצרפתית הם המשיכו במהירות גבוהה ופנו ימינה.

בשעה 04:08 התקשר אביו של אבו חדיר, חוסיין למוקד המשטרה, דיווח על החטיפה ומסר את מספר הטלפון של בנו. הוא עצמו ניסה לחייג לבנו שוב ושוב, אך לא היתה תשובה. בינתיים, בתוך הרכב, חנקו אותו החוטפים בכוחות משותפים והוא איבד את הכרתו.

אבו חדיר

מוחמד אבו חדיר. צילום: רויטרס

המיטה של מוחמד אבו חדיר

המדרגות עליהן ישב מוחמד אבו חדיר ליד המסגד הפכו בתוך שעות אחדות למוקד של גל אלימות חסר תקדים שסחף את שועפט ואת שאר שכונות מזרח ירושלים. ביום רביעי האחרון עדיין ניכרו הסימנים לארבעת הימים של ההתפרעויות: ארונות חשמל מפויחים, תחנות הרכבת הקלה מפורקות (כרטיסנים מחליפים את המכונות האוטומטיות) וסימני ניסור על עמודי החשמל של הרכבת, שהניסיונות להפילם הפכו לאחד מסמלי ההתקוממות. סוכת האבלים הגדולה בחצר הבית כבר פורקה, אבל אביו של מוחמד, חוסיין אבו חדיר, שנראה רצוץ ועצוב יותר ויותר מיום ליום, מוסיף לקבל במרפסת ביתו אורחים ומנחמים, רבים מהם יהודים.

למה דווקא הרצח של אבו חדיר הצית את מזרח ירושלים? אני שואל אותו ואחרים שבאו למקום. הטענות שהם מעלים הן תמצית התסכול והייאוש של 300 אלף תושביה הפלסטינים של מזרח ירושלים. "שועפט פה מלפני קום המדינה ועדיין אין לה תוכנית ואי אפשר לבנות, אבל את האדמה שלנו לקחו ובנו את רכס שועפט (שכונת רמת שלמה החרדית, נ"ח). זאת גזענות", מוסיף חוסיין. "תראה את הרחובות — אין כלום, רק שלטים שהעירייה שמה כדי שיהיה יותר נוח לתת לנו דו"חות", אומר סעיד אבו חדיר, בן דודו של חוסיין. לאחרונה הושלמה סלילת כביש 21, על אדמות שועפט לטובת תושבי רמת שלמה. "לקחו לי 300 מטר מהחצר כדי לבנות את הכביש והוא עובר לי שני מטרים מחדר השינה", מוסיף סעיד. "אתה לא יודע איזה שנאה יש נגד ערבים. אתמול הייתי בקניון בפסגת זאב כולם מסתכלים עלי כאילו לא ראו ערבי. אני מסתכל ורואה שבאמת אני לבד, אין אף אחד".

העמוד המנוסר, ברקע בית משפחת אבו חדיר

 

תחנה רביעית: יער ירושלים, 04:00 לפנות בוקר

כשהרכב נכנס ליער ביקש נאשם מס' 3 מי. שלא להיות מעורב ברצח. הנאשם השני, התלונן שהוא ו-3 "עושים את כל העבודה" בעוד שי. רק נוהג. י. בתגובה לקח את מפתח הברגים לידיו. "הנאשם 1 הניף את הלום והכה בראשו של הקרבן שתי מכות תוך שהוא צועק לעברו 'זה בשביל משפחת פוגל' במכה הראשונה, ו'זה בשביל שלהבת פס' במכה השנייה. בעקבות זאת נפצע הקרבן בראשו ושני כתמי דם החלו להתפשט בכובע ה'סווטשירט' שכיסה את ראשו."

אחר כך הוא ונאשם מס' 2 משכו את אבו חדיר המעולף מהרכב. הם בעטו בו בעיטה אחת בשם כל אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, שפכו עליו בנזין והציתו.

י., הנאשם הבגיר, בחמישי בבית המשפט. צילום: אמיל סלמן

י' חזר לרכב וניסה להתניע אותו, אך הרכב לא התניע פעמיים. המדורה האנושית לידם היתה גדולה משחשבו. רק בפעם השלישית הצליח י' להתניע והם נסעו משם במהירות, לא לפני ששכחו את נאשם מס' 3 שירד מהרכב מבלי שהבחינו. הם עצרו אספו אותו ונמלטו מהמקום במהירות. מהיער הם נסעו לגן סאקר, שם שרפו את נעליו של אבו חדיר וחלק מהבגדים שלו. הנאשם השלישי לא עמד בלחץ והלך הצדה עם הגיטרה. בשעה 04:45 ניסה חוסיין שוב להתקשר למספר של בנו, אבל הטלפון כבר היה סגור.

השלושה המשיכו מגן סאקר לארמון הנציב. הבוקר האיר, וי' הלך למסור לשותף שלו מסגרות למשקפיים. "משם נסעו הנאשמים לביתו של הנאשם 1 ביישוב אדם שם ניגנו על גיטרות והלכו לישון".

לפני עשרה ימים הקימו כמה מתושבי האזור גל־עד מאולתר לזכרו של אבו חדיר במקום בו נרצח. אלמונים הרסו אותו כבר למחרת. אנשי תנועת הנוער העובד והלומד הקימו אותו מחדש, רק כדי שייהרס שוב למחרת. מאז הוא כבר הוקם בשלישית, על אחת האבנים כתב מישהו בעברית ובערבית: "פה נרצח מוחמד אבו חדיר זכרונו לברכה". מתחת לאבנים רואים עדיין סימני פיח.

הגלעד לזכר אבו חדיר ביער ירושלים