1. שבוע חלף מאז ניסיון ההתנקשות בירושלים ביהודה גליק, פעיל תנועות המקדש, ושבועיים מאז פיגוע הדריסה הקודם. בשבועיים שחלפו תוגברה ירושלים בכוחות משטרה ומשמר הגבול בהיקף חסר תקדים. איזור מזרח העיר עמוס בשוטרים בכל פינה, ומעל השכונות הוקם מערך בלוני תצפית. בימים האחרונים נראה שהלחץ על האוכלוסייה הפלסטינית עושה את שלו. הימים היו שקטים למדי, למרות שמאות שוטרים, פקחים וגובי מסים עבדו בשכונות הפלסטיניות. גם בשעות הערב פחתו מאוד מספר ההתפרעויות ועוצמתן. מידי פעם נתפסו מיידי אבנים, פה ושם נופצה זגוגית של רכב. אבל להוציא מקרה אחד או שניים לא היו התפרעויות המוניות. הבוקר עלה רף המתיחות כאשר בהר הבית שוב פרצו התנגשויות אלימות בין עשרות צעירים רעולי פנים לבין כוחות המשטרה. אבל המשטרה הדפה, כרגיל, את המתפרעים לתוך מסגד אל אקצא, סגרה את דלתות המסגד ופתחה מחדש את ההר לביקורים. כמעט שגרה.

אלא שלפי מה שנראה כרגע לאירועים בהר הבית היום היו גלי הדף. ברשתות החברתיות הפלסטיניות החלו לרוץ שמועות על כך שהשוטרים נכנסו לתוך מסגד אל אקצא וחיללו אותו. הקריאות "להגן על אל אקצא"  הלכו וגברו בשעות שלאחר מכן. במשטרה מכחישים ששוטרים נכנסו למסגד, במשטרה ברור שכניסה של שוטרים למסגד היא טאבו שמי שלא רוצה בהגדלת הלהבות יזהר שלא לשבור. ככל הידוע מאז שנת 2003 לא נכנסו שוטרים ישראלים לתוך אל אקצא. אבל מה שבאמת קרה או לא קרה במסגד הבוקר כבר לא משנה, לסיפור חיים משלו. 

בני משפחתו של איברהים אל עקארי, המחבל ממחנה הפליטים שועפט, מספרים שהוא היה אדם דתי מאוד. עמוד הפייסבוק שלו (שהוסר בינתיים) מספר שהנעשה באל אקצא העסיק אותו מאוד. הוא שיתף את הסרטון של מועתז חיג'אזי וקריאה של המועצה האיסלמית לעלות להר כדי להגן על המסגדים. קשה לדעת מה מניע מחבל שהולך כמעט בודאות אל מותו, מה גורם לו לדרוך על דוושת הגז מול הולכי הרגל. אבל אי אפשר לבטל את האפשרות שהשיח המסית סביב הר הבית בשעות שלפני הפיגוע הצית אצל אל עקארי את הפתיל. יתכן שהוא היה בדרכו להר הבית על כביש מספר 1, כאשר ראה את חמשת חיילי משמר הגבול חוצים את הכביש ובהחלטה של רגע לחץ על הדוושה. ויכול להיות שהוא תכנן את כל זה מראש.  כך או כך, נראה שהנבואות השחורות  על הסכנה שבעיסוק הגובר, של שני הצדדים בנעשה על ההר, הולכות ומגשימות את עצמן. הר הבית הוכיח שוב שהוא אינו מנותק מסביבתו. בניגוד לוגאס, הנעשה על ההר, לא נשאר על ההר. 

2. הערב כבר הציבה המשטרה בטונדות ליד רציפי הרכבת הקלה לאורך כביש מספר 1. עוד שלב בהפיכתה של הרכבת הקלה מסמל של אחדות העיר תחת כנפי הטכנולוגיה לסמל של התפרקות תחת עשן האלימות. מרצח מוחמד אבו חדיר שנחטף ליד פסי הרכבת, דרך הרס התשתיות של הרכבת בשבועיים הראשונים להתפרעויות, עבור דרך יידוי האבנים היומיומי לעבר הרכבת באזור שועפט ועד לשני פיגועי הדריסה בתחנות הרכבת הקלה.

 האלימות בירושלים נעה כבר ארבעה חודשים בין אלימות המונית עממית עם מעורבות גדולה מאוד של קטינים ובין מתקפות טרור של בודדים, ששוב ושוב טורפים את הקלפים בכל פעם שצצה התקווה שהרגיעה מעבר לפינה.

בהצהרות בעקבות הפיגוע שבו וקראו הפוליטיקאים ל"יד קשה" (הביטוי הזה הופיע פעמיים בהודעה קצרה ששלח ראש העיר אחרי הפיגוע). אבל גם הם יודעים שהקשחת היד לא תעזור נגד המחבלים הבודדים שמצויידים בנשק הנפוץ מכולם – כלי רכב. בשבועיים האחרונים הטילו המשטרה, העירייה ורשויות נוספות שורה של עונשים קולקטיבים על האוכלוסייה במזרח ירושלים – מחסומי בדיקה, הטלת קנסות, הריסות בתים וסגירת עסקים. כפי שכתבתי בסעיף הראשון קשה לדעת מה מניע את האדם שהופך למחבל, אבל אפשר לנחש שתחושות ההשפלה שחשים תושבי מזרח העיר בשל יחס הרשויות אליהם בימים האחרונים לא תורמות לשיקול הדעת של אותם אנשים. 

הנחת הבטונדות הערב. צילום: חטיבת דובר המשטרה