בדיעבד כנראה שהייתי צריך להצטרף למגיני ירושלים בעקבות הטקסט של גדעון לוי ("למה אני שונא את ירושלים") אבל למען האמת התקשתי למצוא משפט בטקסט שאני לא מסכים איתו. אני כמובן לא שונא את ירושלים, אבל אני חייב להודות שהכיבוש אכן מכער את העיר ואת תושביה ומשניא אותה על אורחיה. איך אפשר לבוא בטענות למבקר שבא מבחוץ ורואה את החומות, הגדרות, ומריח את ריח הבואש והגז המדמיע? איך אפשר להתווכח ולהוכיח לו שירושלים של ימנו היא דבר יותר מורכב ממה שנראה במבט ראשון?  

אפשר למשל לתת לו לקרא את הטקסט שכתבה אדוה מגל – כהן על הצלחת המאבק להצלת ספריית האוזן השלישית: 

זה קורה!  אחרי שנה וחצי של עבודה מאומצת ורצופת עליות ומורדות, המהלך שהובילו כמה פעילים ירושלמיים לפתיחתה מחדש של ספריית האוזן השלישית בירושלים, עומד על סף סיומו המוצלח. אלא שהפעם, הספרייה תהיה מוסד ציבורי ללא מטרות רווח, ולמעשה מי שיתמוך בה ויחזיק אותה יהיו המנויים: שוחרי קולנוע ותרבות מירושלים והסביבה, מוסדות חינוך וסטודנטים שרואים ערך בקיום ספריית סרטים איכותית ברמה בינלאומית בירושלים וזקוקים לה.

סגירתה הפתאומית והמפתיעה של הספרייה בחודש יוני 2013 גרמה שברון לב לרבים. במשך שנים היא היוותה מוסד תרבותי רב-חשיבות בחיי העיר, אבן שואבת לאוהבי קולנוע, לסטודנטים, למורים ולתלמידים. עם הסגירה התארגנה באופן ספונטני קבוצת מנויים שניסתה להעביר את רוע הגזרה, ולמצוא פתרון שיאפשר את פתיחתה מחדש של הספרייה. הקבוצה פתחה במגעים אינטנסיביים עם גורמי העירייה, מוסדות תרבות בעיר ובראשם הסינמטק, הנהלת האוזן השלישית, המנהל הקהילתי גינות העיר ועוד ועוד, ובחנה אפשרויות מאפשרויות שונות לפתיחת הספרייה מחדש. המלאכה הייתה רבה ולא פשוטה – לפתוח מחדש ספריית סרטי די.וי.די. ללא בסיס כלכלי כאשר ספריות כאלה רק הולכות ונסגרות, וכאשר הדעה המוסכמת כמעט על הכל שמדיום הדי.וי.די. מיצה את עצמו ועומד לעבור מן העולם. אבל דעה רווחת לחוד ומציאות לחוד: ככל שקבוצת הפעילים נכנסה לעניין התברר לחבריה  יותר ויותר שלא נס ליחו של מדיום הדי.וי.די. למרות האפשרויות הרבות שפותח האינטרנט להשגת סרטים, עדיין יש מגוון שלם ורחב מאד של סרטים – בעיקר סרטי איכות – שלא ניתן להשיג אלא בספריות איכותיות כמו ספריית האוזן. הקבוצה גם קיבלה רוח גבית ממאות מתושבי ירושלים והסביבה שהביעו עניין בפתיחת הספרייה מחדש. וכך אט אט, ובסיוע גורמי תרבות בעירייה ובראשם מחזיק תיק התרבות עופר ברקוביץ, התגבש מתווה לפתרון, והיעד המקווה החל להראות בר-השגה.

בימים אלה ממש נעשו כמה צעדים גדולים קדימה לקראת מימוש מתווה זה, והוא החל לקרום עור וגידים: נבחרה מנהלת מוכשרת ונמרצת לספרייה, נחתם חוזה בין כל הגורמים שיהיו מעורבים בהקמת הספרייה – המנהל הקהילתי גינות העיר (ניהול אדמינסטרטיבי), הסינמטק (אכסניה), האוזן השלישית (ייעוץ מקצועי ורכש) – והחלו עבודות הסבה אינטנסיביות של ספריית הסינמטק לספריית האוזן – או ספריית ידידי האוזן, בשמה החדש. אם לא תהיינה הפתעות לא צפויות, הספרייה תיפתח ב-1 לדצמבר. עד כה הצטרפו כמנויים לספרייה קרוב ל-400 איש ועוד היד נטויה. כל המעוניין להצטרף כמנוי מוזמן לכתוב ל ozen3jerusalem@gmail.com

משכנה החדש של האוזן השלישית בספריית הסינימטק. צילום: אדוה מגל-כהן