קחו שנייה להביט בתמונה הזו. זה עמוד השער למצגת שהציג פרופ' ריצ'רד פלורידה, מחשובי חוקרי האורבניות בעולם, בפני בכירי העיר והעירייה לפני כחודש במכון ון ליר. מה משונה בתמונה?

 

אנשיו של פלורידה, שהכינו את המצגת, בחרו תמונות מירושלים המייצגות את המונח המזוהה  עמו ביותר: "המעמד היצירתי". בקצרה, פלורידה טוען שתוקפה של החלוקה המקובלת בין עובדים, מעסיקים, צוורון כחול וצוורון לבן פג. במקום החלוקה הישנה, הוא מציע קו חלוקה חדש בין העובדים. לטענתו, יש להבחין בין מי שעבודתם כוללת שימוש ביכולתם הקוגנטיבית המכונים "המגזר היצירתי" – לבין כל השאר. במגזר היצרתי יכללו עורכי דין, פוליטיקאים, מתכנתים, אמנים ומורים וכל מי שעבודתו דורשת יצירתיות. עיר תשגשג, קובע פלורידה, אם המגזר היצירתי שבה ימצא בה את מקומו. אנשי המגזר היצרתי יהגרו ויתבססו בעיר שבה הם יחושו בנוח. במילים פשוטות, עיר צריכה להיות מעניינת מספיק כדי למשוך אליה ולהשאיר בה את האנשים הללן והם בהיזון חוזר יהפכו את העיר ליותר מעניינת ויותר מושכת. שני סמלים הפכו למזוהים מאוד עם העיר של פלורידה – שבילי אופניים ושגשוג הקהילה הלהט"בית. קיומם של שני אלה בעיר מעודדת את המעמד היצירתי, את ההיפסטרים, אם תרצו, ומבטיחה את שגשוגה של העיר.

בחזרה למצגת. עורך המצגת הציב מספר דימויים ויזואליים למעמד הזה בירושלים – קרמיקה ארמנית, שוק בעיר העתיקה, תערוכת פסלים ופסטיבל האור וגם, משום מה שלוש תמונות של פרוייקט הולילנד. כאן יש שתי אפשרויות, או שעורך המצגת לא מכיר את קופת השרצים שתלויה על הבניין הזה ואת מה שהוא מסמל בעיני הירושלמי הממוצע – בכיעורו ובכיעור השחיתות. או שהוא מכיר ומבין, אבל מבקש, כמו בתרגיל ג'ודו, להפוך את החיסרון ליתרון.

שער המצגת של פלורידה יכול לייצג, לטענת המבקרים, את הבעיתיות ביוזמה החדשה של ברקת – לגייס כוכבי על מתחום התכנון האורבני ומנהל העסקים, במטרה, ליצור תוכנית אסטרטגית חדשה לירושלים, שלאורה יפעלו העירייה והממשלה בשנים הבאות. המומחים הללו, טוענים המבקרים, לא בהכרח מכירים את ירושלים על בעיותיה היחודיות, את המסקנות שלהם אפשר היה לנחש מראש והם גם עלו כסף רב לקופת העירייה – כמיליון שקלים. מצד שני לפחות בשביל מסקנה אחת של פלורידה היה שווה לשלם כל שקל. על כך בהמשך. 

פלורידה הוא אחד משני השמות החמים במיזם הזה, השני הוא פרופ' מייקל פורטר מהרווארד, מחשובי החוקרים בתחום מנהל העסקים בעולם ומנסח את מודל חמשת הכוחות – מודל בסיסי לניתוח שוק וניבוי הצלחה של חברה. פורטר, כמו פלורידה נחשב למעין יועץ על לממשלות, ראשי ערים וחברות ענק. את איסוף המידע, הניתוח והקשר עם המומחים האמריקאים עושים מיכה פרויינד ורועי פולקמן. פולקמן היה מקורבו של ברקת ועמד בראש האגף לתכנון אסטרטגי בעירייה ועתה הוא מספר 9 ברשימתו של משה כחלון לכנסת. ערוץ 10 פרסם כי מבקר המדינה מתכוון לבדוק את כשרות המרכז בו זכו פולקמן ופרוינד. פולקמן טוען שלא היה לו שום קשר לקבלת ההחלטות בעירייה בנוגע להעסקה שלו ובעירייה הסבירו שהוא ושותפו הם בעלי מומחיות ייחודית לצורך העניין. 

 ראש העיר ורבים אחרים במערכת העירונית מאמינים שאת התיאוריות של פלורידה ופורטר ניתן לזקק לעצות זהב שיזניקו את ירושלים. מבקרים יגידו, ובמידה של צדק שהעירייה שופכת כסף רב על עצות שכל ירושלמי עם ראש על הכתפיים מוכן לתת בחינם. 

קחו את המשך המצגת של פלורידה, כדוגמה, פלורידה הציג בסדנא את הניתוח שלו בנוגע למעמד היצירתי בירושלים, ההזדמנויות והמכשולים. ראשית, על פי הניתוחים של פלורידה וצוותו ירושלים היא עיר הרבה יותר יצירתית מאשר הדימוי שלה. כמעט 144 אלף עובדים בעיר שייכים למעמד היצירתי, שהם 43 אחוזים מכוח העבודה בעיר, גבוה ב-17 אחוזים מהממוצע הישראלי, ונמוך רק במקצת מזה התל אביבי (45 אחוזים). לירושלים, על פי הניתוח, ישנם יתרונות בתחומים כמו אמנות ועיצוב, חינוך ומערכת הבריאות. לעומת זאת מעמד ההייטק בעיר חלש באופן משמעותי. פורטר מדבר על עוגנים כלכליים חשובים של העיר שנמצאים במשבר ויש לסייע להם בגיבוש תוכניות ארוכות טווח – כמו בתי החולים של הדסה והאוניברסיטה העברית.

אבל האם בשביל לדעת את הדברים האלו יש צורך במומחים מליגת הקיסוס? כל אחד יודע שבירושלים לומדים עשרות אלפי סטודנטים, שלא נשארים פה אחרי התואר, שכאן ממוקמים כמה מבתי הספר הטובים בארץ לאומנות, עיצוב וקולנוע ושיש פה בתי חולים, חברת טבע ותעשייה ביו-טכנולוגית. וכולם יודעים שהדסה והעברית חשובים לעיר. בשביל לדעת את זה לא צריך את פלורידה או פורטר.

פוקלמן ואלישבע מאזי"א, מנכ"לית עמותת "רוח חדשה" –  שהתוכנית האסטרטגית שהוצעה אמורה להפוך לחלק מתוכנית הפיתוח של העמותה לשנים הקרובות – מודים בכנות שגם אם המסקנות הן טריויאליות היה צורך בשמות הגדולים כדי שאנשים יקשיבו. "חלק מהצורך בשמות הגדולים הוא לייצר את העניין. להביא סביב השולחן את הממשלה, את מנהלי מוסדות התרבות, מנהלי המוסדות האקדמאיים", אומר פוקלמן.

טענה נוספת נגד המיזם היא שישנה סתירה מובנת בין פלורידה לבין פורטר. פורטר מתמקד במושג התחרותיות ומנתח את הלקוחות שלו (בין אם זו עיר, מדינה או חברה) ביחס לשוק שלהם בכדי לאתר את היתרונות היחסיים שלהם. המסקנות של פורטר יהיו להשקיע השקעות נקודתיות במקומות בהם לירושלים יש יתרון יחסי (מלונות בוטיק למשל). אבל המסקנות של פלורידה נוגעות  דווקא לטיפוח הסביבה היצירתית, ללא התמקדות נקודתית במגזר כזה או בפרויקט אחר. פולקמן לא רואה סתירה בין הדברים. לדבריו, "פורטר מדבר על תחרותיות ועל אקוסיסטם ועל תחומים (קלסטרים, בלשונו), פלורידה אומר שהבסיס לצמיחת הקלסטרים הוא המעמד היצירתי", הוא אומר ומוסיף: "המטרה היא לא להביא רעיונות של גאון אחד אלא לקדם משהו שישראל מאוד גרועה בו וזה לייצר שיתוף פעולה ותוכנית אסטרטגית, זה דבר שלא נעשה באף עיר בארץ". 

טענה נוספת, מצד שמאל, היא ששני היועצים מייצגים גישה ניאו ליברלית מובהקת. שניהם אינם תולים את יהבם במעמד הבינוני והעליון בתקווה ששינוי חיובי שם ישפיע על המעמדות הנמוכים ובעיקר על המגזרים הערבי והחרדי.

וגם עולה השאלה, מהי יצירתיות? ואיך מעודדים אותה? ברקת מזוהה מאוד עם פעילות תרבות פסטיבלית – ממופעי הפורמולה, דרך פסטיבלי האור ועד למסיבות הרחוב, אך במקביל –  האמנים והיוצרים שפועלים בעיר בגלריות, בסדנאות ובתיאטרון החובבים חשים מוזנחים על ידי העירייה ותקצוב העירוני. בתקציב 2015 ירד סעיף התרבות מ-22 מיליון ל-17. בעירייה מסבירים שיש סיכום עם משרד האוצר לעוד שישה מיליוני שקלים, שישלימו את הסכום ל-24 מיליון, אבל התפרקות הממשלה, הבחירות ואי אישור התקציב עוצרים בינתיים את הכסף הזה. נכון להיום אנשי המעמד היצירתי המובהקים ביותר בעיר קיבלו הודעות על קיצוצים בתקציב השנה הקרובה. 

אבל למרות כל הביקורת יש נקודה אחת בדבריו של פלורידה ששווה כל שקל ממיליון השקלים ששילמנו. אמנם גם הנקודה הזו טריוויאלית ומובנת מאליה כמו שאר דבריו, אבל מעטים עוצרים לחשוב עליה. פלורידה טוען, שגיוון חברתי ותרבותי בעיר הוא יתרון מובהק שמעודד את המעמד היצירתי. בירושלים הוא רואה את הגיוון התרבותי, הלאומי והדתי כיתרון. כך, בניגוד לתפיסה המקובלת, המגזרים החלשים כלכלית של העיר – הערבי והחרדי – אינם עול על כתפיה של ירושלים, הם הם ירושלים והם גם אלו שיבטיחו את שגשוגה. החיכוך הבינתרבותי של העיר הוא לא עונש הוא ברכה או בשפתו "הניהולית" של פלורידה: "מעבדה לאומית לפרדיגמות חדשות של יחסים בין קבוצתיים". אמן.