פוסט ראשון בסדרה על עיתונות חוקרת, המאבק על חופש המידע ועל שקיפות * לפעמים, תחקירים ארוכים ומעמיקים עדיין מוכרים עיתונים * איך יוצאים לתחקיר ולמה לא צריך להתבייש לשאול שאלות מטופשות * מה תפקידו של העיתונאי החוקר ומהו דיווח ראוי * העיתונאית החוקרת חאדיג'ה איסמאילובה ממשיכה לעבוד למרות האיומים והסכנות *

כבר יותר מעשר שנים שאני עוסק בתחקירים עיתונאיים. בשנים האחרונות זהו מקצוע הולך ונכחד. הסיבות להיעלמות התחקיר העיתונאי מהתקשורת הממוסדת הן בראש ובראשונה כלכליות, אבל הן גם משקפות את השינויים בתפיסת תפקידה של העיתונות בקרב המו"לים והעורכים הבכירים.

אתמול פורסם הדוח השנתי על מצב התקשורת בארה"ב של מכון פיו (PEW) שמראה איך הקיצוצים הקיצוניים בגופי החדשות לא מאפשרים לעיתונאים לחקור סיפורים לעומק, לחשוף שחיתויות ולבקר את המידע הניתן להם. התוצאה היא שכשליש מהאמריקאים הפסיקו לצרוך חדשות מגופי חדשות מכיוון שהם לא מספקים להם את רמת הדיווחים שהורגלו לקבל בעבר. במחקר נוסף של המכון, שפורסם כבר לפני כשלוש שנים נמצא כי 80% מכלל הידיעות המופיעות באמצעי תקשורת – ממוחזרות.

בשבועות הקרובים, בין שאר הנושאים שהבלוג עוסק בהם, אשתדל להביא מידע על פרויקטים ואנשים מרחבי העולם שמנסים לשנות את המצב, עוסקים בעיתונות חוקרת ונאבקים על חופש ושקיפות המידע.

 המלחמה על הבריאות 

ב-20 לפברואר התפרסמה בטיים מגזין כתבת שער יוצאת דופן באורכה, 26,000 מילה. כתבת התחקיר שכותרתה "הגלולה המרה: מדוע החשבונות הרפואיים הורגים אותנו" – נכתבה על ידי סטיבן בריל, עיתונאי עצמאי ותיק, עסקה בנושא העלויות של מגזר הבריאות בארה"ב וחשפה את אחורי הקלעים של תעשיית תמחורי התרופות והשירותים הרפואיים.

התחקיר מצא כי בעשורים האחרונים בארה"ב, חברות התרופות, מעבדות המחקר, יצרני וספקי המכשירים הרפואיים ומנהלי בתי החולים התעשרו בצורה קיצונית בזמן שהרופאים שלא מחזיקים בקליניקות משלהם, שאינם משמשים כיועצים לחברות התרופות או משתפים פעולה במשחק, נדחקים החוצה. מי שמשלם את המחיר הם כמובן אלה שנתקעים עם החשבונות.

הכתבה זכתה לאלפי שיתופים ואזכורים ברשתות החברתיות ועוררה עניין כה גדול שכל מהדורות הדפוס של הגליון נמכרו, דבר נדיר מאוד עבור הטיים. גם מחלקת המנויים הדיגיטיליים של העיתון הופתעה כשמכרה באותו השבוע פי שש מנויים לאפליקציית האייפד של המגזין מאשר בכל חודש בעבר.

שבועיים אחרי הפרסום הזמין צוות אתר התחקירים העצמאי 'פרו-פאבליקה' את בריל כדי לשוחח איתו על התחקיר שערך. את הקלטת השיחה ותמלול מלא שלה העלה האתר לרשת. זהו מסמך מרתק במיוחד עבור עיתונאים, אבל כל מי שסקרן בנוגע לעשייה עיתונאית ומערכת היחסים השבירה שבין העיתונאי לגוף התקשורת מולו הוא עובד, ימצא בה עניין.

בין היתר מספר בריל (בלא מעט הומור) איך התחקיר נוצר במקור עבור ה"ניו רפבליק" שנרכש על ידי משקיע חדש וצעיר (כריס יוז ממייסדי פייסבוק) שטען שהוא מעוניין בסוג חדש של עיתונות מעמיקה. אלא שכמה חודשים מאוחר יותר הוא גילה כי המו"ל והעורך לא ממש מעוניינים לפרסם את התחקיר למרות שהסביר להם שוב ושוב שזה סיפור ענק. בריל יצא לחפש בית חדש שיפרסם את הכתבה, הוא פנה לכמה עיתונים ולבסוף עורכי טיים מגזין, שהחליטו להקדיש לה גיליון שלם ולפרסם אותה במלואה, קנו אותה.

לא מפחד לשאול שאלות מטופשות

"הכתבה הזאת היא לא איזה מקרה של גאונות צרופה, אלא תוצאה של סבלנות, לקחת חשבונות רפואיים ולעבור עליהם שורה שורה ולהשתמש בהם כדי להבין את הדברים. זו בעצם הייתה עבודה שחורה של דיווח עיתונאי…" סיפר בריל לתחקירני 'פרו-פאבליקה'.

בריל נשאל איך הוא מתחיל תחקיר שכזה והסביר כי "אתה פשוט מתחיל עם הדברים הקלים. אתה קורא חומרים בסיסיים בנושא ואז אתה צולל קצת יותר לעומק…הדפסתי דוחות שנתיים עצומים (של חברות ביטוח בריאות) ואז קראתי את האנליסטים ואת הפרזנטציות והקשבתי לכמה מהם. אותו דבר עשיתי עם תעשיית התרופות. עשיתי מה שכל אחד היה עושה, שהוא לבחור אנשים שאתה מכיר ולשאול אותם מי מבין בנושא הזה… אחד האנשים היה רופא, אחד אחר חבר בדירקטוריון של בית חולים גדול אז ביקשתי ממנו שיסביר לי את הדוחות ושאלתי אותו איך הוא היה ניגש למחקר. התגובה הראשונה שלהם הייתה – אתה לא תקבל בחיים את החישובים החשבונאיים"….

"החוק הראשון שלי בעיתונות הוא שאם יש עשרה או עשרים איש שיודעים משהו, אתה יכול לדעת אותו…ופה הקללה שלי הייתה החשבונות הרפואיים. אמרתי לעצמי כמה קשה יהיה להשיג את זה, כן, יש את כל הנושא של פרטיות, אבל יש 200 מיליון אמריקאים עם חשבונות, אני בטוח יכול להשיג כמה מהם.. שלחתי מיילים לכמה חברים וגיליתי גם מבדיקה באינטרנט שישנם פרקליטים שמנסים לנהל משא ומתן על חשבונות של מטופלים, אז זה הפך ליותר קל. אבל אתה פשוט צריך להתחיל בתהליך".

"…כל התעשייה הזו, הבריאות, הורשתה להמשיך ולהיסחף אל המצב הזה…כשבעשר השנים האחרונות יש לה את הלובי הכבד ביותר שאפשר לדמיין כדי לאפשר לה להמשיך עם המצב…תעשיית הבריאות מוציאה פי שלוש יותר כסף מחברות האנרגיה, הגז והנפט ביחד, על לובינג.. . ויש להן גם יתרון פוליטי על חברות האנרגיה מכיוון שבתי החולים הם המוסדות הכי פופולריים בעיר…."

על שיטת העבודה שלו אומר בריל כי "…חלק מזה נבע מהסיבה שלא ידעתי כמעט כלום בנושא, אם יש לי מעלה אחת זה העובדה שאני לא נרתע מצלילה אל תוך נושאים שאני לא מבין בהם. אני לא מפחד לשאול שאלות באמת מטופשות בהתחלה. כשאני מראיין אנשים והם משתמשים בראשי תיבות או קיצורים, אני תמיד עוצר אותם ושואל מה זה אומר, אפילו אם זה מונח שאמור להיות מובן מאליו וברור שהם משתמשים בו יום יום…."

כשנשאל מה התוצאות להן הוא מצפה כשהוא כותב תחקיר שכזה אומר בריל, "תמיד האמנתי שויכוחים (ודיונים) על מדיניות לא ממש משנים אם אין אנשים כמו בחדר הזה, שממלאים את השיח בעובדות הנוגעות לויכוחים הללו. תמיד חשבתי כך. כעורך, הייתי נוהג כך, לא שהיו לי הרבה הזדמנויות, אבל מעולם לא רציתי שמישהי שעובד עבורי ילך למסיבת עיתונאים בבית הלבן, לא יוצא לך כלום מזה…"

"אני אוהב את סוג הדיווח שלוקח מדיניות מסוימת שמישהו מדבר עליה ורואה איך והאם היא עובדת ברמת השטח…תמיד הייתי מבולבל מהדיונים סביב ביטוחי הבריאות שתמיד התחילו עם הפרמיס שהכל עולה זיליון דולר וזה סופר יקר. אם יש לך סרטן זה מיליון דולר, אם אתה מחליק ונופל והולך לחדר מיון זה 25,000 דולר. הדיון היה תמיד סביב מי אמור לשלם את זה במקום לשאול "למה זה עולה 25,000 דולר?"

עוד קצת על הפרויקטים של פרו-פאבליקה בפוסט הבא.

פינת העיתונאית החוקרת –

חאדיג'ה איסמאילובה היא עיתונאית חוקרת יוצאת דופן באומץ הלב שלה שפועלת באזרבייג'אן, מדינה שמדכאת באלימות את אזרחיה. למרות זאת, כבר שנים שהיא מדווחת על שחיתות השלטונות. בתחילת החודש פרסם אנשיל פפר כתבה ב'הארץ ' על המדינה ושוחח גם עם איסמאילובה שאמרה דברים ששווה מאוד להקשיב להם.

איסמאילובה, עיתונאית שזכתה בפרסים בינלאומיים, לא נרתעת וממשיכה בעבודתה למרות שקולגה שלה כבר נרצח. היא סובלת ממעקב באופן קבוע, עברה נסיון סחיטה מכוער וצילומים אינטימיים שלה פורסמו כדי להביך אותה ולפגוע במעמדה. בתחילת השנה איסמאילובה גם נעצרה בהפגנה. הוידאו הבא, שהוא חלק מסרט דוקומנטרי על מצב זכויות האדם באזרבייג'אן ובו היא אחת מהמרואינות, ומספרת מה עובר עליה, מומלץ ביותר.

___ 

ליצירת קשר: nivhachlili@gmail.com

לעקוב בטוויטר אחרי עדכונים לבלוג ועוד.