בינואר 2011 התפרסם התחקיר שלי על הדיור הציבורי במוסף הארץ, כתבתי אז אלפי מילים בנוגע למחדל המתמשך של המדינה בתחום. אין לי רצון בפוסט הפתיחה של הבלוג לחזור על כל אותם דברים שכבר נכתבו בכתבה ההיא, אבל ישנן כמה נקודות לדיון שאני חושב ששווה לחזור אליהן. זו גם אחת ממטרות הבלוג הזה, לבחור נקודות שנראות "שוליות" יחסית וללמוד דרכן את מה שמתרחש סביבנו. הן חושפות לא רק את אופן ההתנהלות של האנשים והגופים שאמורים לשרת אותנו, אלא גם את הצורה בה מזינים את כולנו ב"עובדות", "טיעונים", "מידע" ו"מספרים".

כשיצאתי לתחקיר הדיור הציבורי, רשמתי לעצמי שורה של שאלות בסיס שמהן רציתי להתקדם הלאה. אחת מהשאלות הללו הייתה מובנת מאליה וגם התשובה עליה הייתה אמורה, כביכול, להיות פשוטה מאוד. כמה דירות דיור ציבורי ישנן בישראל. בדיקה של הנתונים גילתה סתירות מהותיות לאורך שנים במספרים שהוצגו, בלא שאיש נתן עליהם את הדעת. גם כשפנינו למשרד השיכון בשאלה כמה דירות ישנן, איש לא ידע לענות לנו. יותר מחודש הענקנו למשרד השיכון כדי לחזור אלינו עם מספר, אבל תשובה לא הגיעה וכך גם פרסמנו את הכתבה.

משרד השיכון

לתומי האמנתי שבעקבות התחקיר, לפחות לשאלה הזו ינסו לתת מענה. ששר השיכון יזמן אליו את אנשיו ואת מנהלי החברות המשכנות, ידפוק על השולחן ויגיד להם שהעובדה שהוא אינו יכול לומר את מספרן המדויק של דירות הדיור הציבורי שבידי המדינה מציגות אותו ואת המשרד באור מגוחך וידרוש את המספרים מיד. חשוב להדגיש שוב, שפערים של אלפי דירות הם לא רק בעיה כלכלית (אלו נכסים בשווי מאות מיליוני שקלים של המדינה) אלא שיכולות להיות להם השלכות מרחיקות לכת, זהו פתח לשחיתות, לפגיעה בציבור הזכאים לדיור והוא אינו מאפשר לקיים דיון אמיתי על בסיס העובדות מכיוון שתמיד אפשר לשנות אותן, כל אחד לצרכיו. אבל כנראה שלשר השיכון ואנשיו לא אכפת, איך אני יודע שלא אכפת להם? פשוט מאוד, כי כמעט שנתיים אחרי הכתבה ההיא הם ממשיכים לפרסם נתונים סותרים ולא עושים דבר כדי לתקן אותם. למה הם עושים את זה? כנראה מכיוון שהם יודעים שהם לא צריכים לתת דין וחשבון לאיש.

כך למשל, אפשר להמשיך ולשחק עם מספרי הדירות שנמכרו. כפי שמציג גם מסמך[1] מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהתפרסם לפני שנה, "הפער בין נתוני משרד הבינוי והשיכון לנתוני החברות המשכנות הוא יותר מ-3,000 דירות. לא כל החברות המשכנות נכללות בנתונים אלו, וגם לא מכירת הדירות בשנת 2011, אולם נראה כי אלה אינם מסבירים את הפער הניכר בנתונים".

שיכוני דיור ציבורי צילום: ניב חכלילי

האמת היא, שמשרד השיכון לא צריך את מרכז המחקר והמידע, הוא עושה עבודה מספיק טובה בלהביך את עצמו. בכל רבעון מפרסם המשרד דו"ח פעילות שמציג את כלל הנתונים בתחומים עליהם הוא אחראי. בכתבה הראנו שבדצמבר 2010 כתב משרד השיכון ש"כ-31,160 דירות נמכרו וכ-65,000 נותרו". ביוני השנה, בדו"ח האחרון שהוציא עד כה, נכתב כי "במסגרת מבצעי מכר שונים ביוזמת המשרד החל משנת 1999, נרכשו על ידי הדיירים כ-33,680 (דירות –נ.ח) נכון לסוף פברואר 2012… המלאי…הגיע כיום לכ-65 אלף בלבד". רגע…מכרתם עוד 2,520 דירות ועדיין יש כ-65 אלף דירות? האם המשרד רכש או בנה 2,000 דירות נוספות? לא. אז למה? ככה.

אבל זה לא נגמר שם, באותו הזמן בדיוק העביר משרד השיכון עוד נתונים אחרים למרכז המחקר והמידע[2] נתונים שהראו כי בעצם, "בין השנים 2011-2007 ירד מספר דירות הדיור הציבורי בכ-11% מ-69,935 דירות ל-61,884 דירות".

גם החשב הכללי מפרסם את פירוט הנכסים של המדינה, ובדוחות הכספיים[3] שהתפרסמו בשנה שעברה ונוגעים לשנת 2010, היו ברשות המדינה 70,854 דירות דיור ציבורי. "כנראה" שהמספר הזה כולל גם "כ-12 אלף" יחידות דיור לקשישים ואז תישארו עם "כ-59 אלף" דירות בלבד, נכון לשנת 2010.

חברי הכנסת

בעקבות מחאת הקיץ שעבר, שהעלתה את הנושא שוב לסדר היום, מיהרו להקים בכנסת שדולה למען הדיור הציבורי. אפשר היה לחשוב שחברי הכנסת החברים בשדולה ינהגו באחריות, ילמדו את הנושא לעומק ויקחו על עצמם את המשימה להציג את העובדות ולפעול לקבלת תשובות ממשרד השיכון והחברות המשכנות. אבל יש הבדל גדול בין "פעולה" ל"דרישה" וחברי הכנסת היו עסוקים בדרישות שונות ומשונות שלא נענו, בניסוח הצעות חוק שאין להן סיכוי לעבור (ובחלקן אף לא היה צורך) ובפרסום עוד נתונים מוטעים כדי ליצור כותרות. הם עשו לעצמם יחסי ציבור נהדרים והם רוכבים על הגל החברתי שבנו לעצמם גם לבחירות הקרובות. בנושא הזה, הגדילה לעשות חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס שמיצבה את עצמה בחזית המאבק למען הדיור הציבורי וטענה ש"80 אלף דירות דיור ציבורי נמכרו".

העיתונות

זהו זמן לא טוב לבקר את העיתונות. כולם יודעים ששוק התקשורת מתמוטט. זה גם לא חדש שכל אמצעי התקשורת מפרסמים לעיתים מידע שגוי מבלי לבדוק אותו, ועדיין הרשלנות במקרים הללו בהחלט בולטת. כך למשל, לאחר שמשה סילמן הצית את עצמו ביולי, לקח עיתון מעריב את המידע השגוי והפך אותו לידיעה הראשית של העיתון. כותרת המשנה הסבירה כי "המדינה מכרה בשנים האחרונות 80 אלף דירות למשתכני הדיור הציבורי". כשראיתי את העיתון במכולת השכונתית הרגשתי קצת לא נוח בשביל העורכים. אם רק היו עוצרים לרגע ובודקים, היו מגלים שאין למספר הזה שחר. בן כספית, שחתום על הכתבה מסביר כי "ח"כ לוי-אבקסיס הזמינה מחקר ממרכז המחקר של הכנסת ונחרדה מממצאיו. משנת 1999 יצאה הממשלה למבצעים גדולים של מכירת הדירות של הדיור הציבורי…מאז ועד היום נמכרו כמעט 80 אלף דירות". אלא שמי שיקרא את המסמך לא ימצא את הנתון הזה. אז מאיפה שלפה חברת הכנסת את המספר? לא ברור.

העובדה העצובה היא שכיום עיתונאים, גם אלה שטורחים לקרוא מסמכים שמועברים להם, מתקשים להצליב נתונים. למצב הזה תרמו הרבה גורמים שזה לא המקום לעסוק בהם, אבל הוא גם מה שמוביל את כלי התקשורת למהר ולפרסם נתונים שהועברו אליהם בלי לשאול יותר מדי שאלות. כך כולם ממשיכים לפרסם מספרים לא נכונים, במקום פשוט לכתוב שבכל הנוגע לדיור הציבורי, משרדי הממשלה והחברות המשכנות מסתירים נתונים ומוסרים מידע שגוי. אולי אם זה היה נכתב ונאמר מספיק פעמים בתקשורת ועל ידי חברי הכנסת, מישהו במשרד השיכון היה מתעורר ומבין שמשהו צריך להשתנות.

 



[1]  מרכז המחקר והמידע של הכנסת – "התמורות בדיור הציבורי בישראל" 13.12.11

[2]  מרכז המחקר והמידע של הכנסת – " יישום חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי" 16.07.12

[3] ממשלת ישראל, דוחות כספיים ליום 31 בדצמבר 2010 (בלתי מבוקרים) אפריל 2011, עמ' 75