בגיליון הראשון של "הצופה", העיתון של תנועת המזרחי, שראה אור ב-3 באוגוסט 1937, הופיע מכתב מהרב הראשי האשכנזי, יצחק הלוי הרצוג. "בימינו… העיתונות היומית היא הכוח המשפיע היותר כביר בעולם וכל מפלגה וכל שאיפה המכירה אמת זו ושיש באפשרותה לעשות כך, היא עושה את כל המאמצים כדי למצוא את ביטויה המלא בכלי-דיבור יומי”, כתב.

עוד הוסיף: "יוצאת מן הכלל עד עכשיו היתה היהדות הדתית, שהיא לא מפלגה אלא עיקר האומה…בלא ספק יש סיפוק בידה לפרנס עיתון יומי משלה אלא שהתרשלותה גרמה, שלא יצרה לה עוד כלי-מבטא כזה". את דבריו סיכם כך: "ברוך בואך "הצופה"!… ויהי רצון, שתאריך ימים על אדמת הקודש".

העיתון אכן האריך ימים – במונחים מקומיים. רוב שנותיו היה הביטאון של המפד"ל, אליה התגלגלה תנועת המזרחי. ב-2003 הוא נמכר לאנשי העסקים שלמה בן צבי ורון לאודר. כמה שנים לאחר מכן התמגז ב"מקור ראשון". דעיכתו סימנה את סוף העידן של העיתונות המפלגתית. ב-2008 הוא נסגר סופית - אחרי 71 שנה ו-20,145 גיליונות.

החודש, חמש שנים אחרי שנסגר, הצטרף "הצופה" לבית הקברות המקוון של העיתונות העברית – והועלה בגרסה סרוקה ודיגיטלית לאתר האינטרנט "עיתונות יהודית היסטורית" של הספריה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב.

“הצופה" הוא העיתון ה-35 שמתוסף לפרויקט המקוון המהפכני, החשוב והנפלא הזה - אשר ממשיך לגדול ולהתרחב, ומשנה את האופן שבו אנחנו צורכים מידע מעיתוני העבר. רק החודש נוספו לאתר תכנים מהעיתונים "המצפה" – שבועון ציוני דתי שיצא לאור בקרקוב; "המזרחי" – ביטאונה של התנועה בפולין; ו-"מגיד מישרים" – עיתון בערבית-יהודית שיצא לאור באלג'יריה בסוף המאה ה-19. המאגר כבר כולל חלקים מעיתונים נפוצים יותר, כמו "מעריב", “דבר" ו“על המשמר", לצד עיתונים נדירים מרחבי העולם. נכון להיום (19.1.13) יש בו כ-885 אלף עמודים מעיתונים.

אי אפשר להפריז בחשיבותו של הפרויקט הזה. אסתכן ואומר, שהוא פרויקט התיעוד הארכיוני החשוב ביותר שנעשה בימים אלה בישראל. כדי להבין את ההיבט המהפכני של הפרויקט צריך להכיר את מנגנון החיפוש שלו. לראשונה אי פעם, יכול הציבור הרחב לעשות חיפוש מלא בכל המלל של העיתונים שמשתפים בפרויקט: לא רק לפי נושא או שנה או שם של עיתון - אלא לפי מילות חיפוש. ממש כמו בגוגל.

באופן זה קם לתחייה מאגר עצום – בלתי סופי במובנים מסויימים – של ידע, שהיה אצור עד כה בתוך אינספור עמודי עיתון. ידע, שלבן אנוש לא היה שום סיכוי לאתר בחיפוש ידני במאות אלפי עמודי עיתונים מתפוררים. לפני שהפרויקט ראה אור, לא היתה שום דרך אחרת למצוא את כל האיזכורים ל"גרטה פינקלשטיין" מ"ברלין" בעיתונות היהודית מהמאה ה-19.

תארו לכם איך ייראו העבודות שאנחנו מגישים באוניברסיטה, הכתבות שאנחנו כותבים לעיתון או לאינטרנט או מחקר השורשים המשפחתי שאנחנו עושים – בכל נושא – אחרי שיושלם הפרויקט הזה. ביום בו גם ארכיון "הארץ" יעבור סריקה ודיגיטציה (אני לא יודע אם יש תכנון כזה. ברור לי שיש גם שיקולים כלכליים, ענייני זכויות יוצרים ושאר בעיות ביורוקרטיות ברקע לכך) – ייפתחו לקוראים דלתות עצומות של מידע שמשווע שיעשו בו שימוש. מידע, שהיום ניתן לגלותו רק בדפדוף באינספור גיליונות – מ-1919 ועד היום. דפדוף, שבמובנים רבים הוא בלתי אפשרי, שהרי לא מתקבל על הדעת שאדם יבלה את שארית ימיו בחיפוש בערמות של עיתונים אחר שם של אדם שהוא מבקש לקבל עליו מידע. תארו לכם מה יקרה כשכל החומר הזה ייסרק. איזה עושר רוחני יעמוד לרשותנו. 

אסיים בנימה אישית. ב-29 בנובמבר 1940, 7 שנים לפני כ"ט בנובמבר המפורסם, פורסמה בעיתון "דבר" מודעה קטנה. המודעה הזו היתה נזרקת לפח הזבל של ההיסטוריה לולא האתר הזה. "אבד פנקס חבר של ההסתדרות ע"ש אהובה ברווינק. להשיבו ל'דבר'”, נכתב בה. אהובה, לובה, היא סבתא שלי. היום היא כבר לא במצב בו ניתן לשאול אותה אם האבדה נמצאה לבסוף. אבל את המודעה הזו, שהיא חלק מההיסטוריה המשפחתית, מצאתי בקליק אחד באתר החדש. אם גם אתם רוצים, כנסו ונסו בעצמכם. 

המודעה שפירסמה סבתי ב-1940

מודעה לחגיגות פורים שמצאתי בשוטטות באתר

 קראו גם: העיתונות היהודית לדורותיה פותחת דף חדש – באינטרנט