הבחורה שעמדה בכניסה, כמו אורבת לעוברי האורח, סיפקה הצעה שקשה לסרב לה: שתייה חינם ללא הגבלה לרגל הפתיחה. אני ונועם היינו אחרי יום מעייף שכלל יותר מדי דיבורים עם יותר מדי אקטיביסטים בברקלי, אבל כנראה שגם בכל מצב צבירה אחר היינו נכנסים לבר הלבן מדי הזה. בכל זאת, שתייה חינם.

היא הציגה לנו את התפריט והסבירה שמדובר בבר הקאוה הראשון במפרץ סן פרנסיסקו. הייתי בטוח שמדובר ב-Cava, היין המבעבע הספרדי המפורסם שכבר מזמן נמצא בכל מקום, ולא הבנתי על מה כל ההתרגשות. גם לא היה לי אכפת. חינם אני מוכן לשתות גם משקה אלכוהולי של נשים.

אלא שאז התברר שלא מדובר ב-Cava אלא ב-Kava ושבכל הבר המעוצב הזה לא מגישים אפילו טיפת אלכוהול. קאוה, כך למדנו, הוא צמח מטפס שגדל בחלק מאיי האוקיאנוס השקט (בחלקם הוא נכחד כתוצאה משימוש יתר), שמשמש להפקת משקה טבעי שגורם לאפקט משכר. בקיצור, סוג של גת. 

על הבר פגשנו את רמי, פלסטינאי מיפו שחי בשנים האחרונות בפלורידה, התאהב בקליפורניה והחליט להביא את בשורת הקאוה למפרץ סן פרנסיסקו. ״בפלורידה יש כמה ברים כאלה, ראיתי שלכאן זה עדיין לא הגיע והחלטתי להביא את זה״, הוא אומר. ״האמת שצריך לפתוח בר כזה גם בתל אביב״.

את מיץ הקאוה מגישים בקעריות עץ קטנות, בתוספת פרי כלשהו (אנחנו קיבלנו אננס וג׳ינג׳ר) שעוזר להתמודד עם הטעם התרופתי משהו של המשקה. ״לא צריך לשתות הרבה כדי שזה ישפיע״, הוא אומר. ״מה שיפה כאן הוא שככל שאתה שותה את זה יותר פעמים, זה משפיע יותר מהר. לי היום מספיקה כוס אחת כדי להרגיש את האפקט, אתם בטח תצטרכו יותר מאחת בפעם הראשונה. רק אל תשתו בהמשך הערב בירה או יין, לערבוב שלהם עם קאוה יש השפעה קטלנית״. 

כוס אחת אכן לא השפיעה יותר מדי, אבל אחרי שטעמנו קובייה קטנה של שוקולד קאוה התחלנו להרגיש אלחוש נעים בפה. ״הלילה אתם תשנו כמו תינוקות״, הבטיח רמי.

לצד משקה הקאוה מגישים ב-MeloMelo גם לא מעט משקאות מוגזים בטעמים מעניינים ואפילו קמבוצ׳ה. ״תבואו עוד כמה שעות ותראו איך כולם רוקדים פה כמו מסטולים, בלי טיפת אלכוהול״, הבטיחה הברמנית שזיהתה שאנחנו עוזבים לפני שהשתכנענו לחלוטין.