ביום הראשון בו חלפתי השבוע ליד מאפיית Mr. Holmes Bakehouse בשכונת ה-Tenderloin בסן פרנסיסקו, התור הארוך לא נראה לי כמו דבר מה חריג שצריך להתעכב עליו. למחרת כבר לא היה תור אלא רק זוג חביב חביב שהתעצבן בחינניות על השלט שנתלה בכניסה ובישר שהמקום סגור משום שאזל המלאי. ״רק 12:00 עכשיו ובאתר כתוב שפתוח עד 2:30. זה לא בסדר, באנו במיוחד״, הסבירו.

בניסיון השלישי היה פתוח, אבל כמות האנשים הדלילה העלתה חשד מסוים. החשד היה מוצדק: הם פשוט עמדו שם וצחקו למראה המדפים הריקים, כשהמוכרת הנבוכה מנסה להסביר ש״ממש לפני כמה דקות מכרנו את האחרונים. בקרוב אנחנו פותחים סניף חדש שיהיה הרבה יותר גדול״. 

בלית ברירה השכמתי קום כדי לנסות להבין את פשר האובססייה האחרונה בסן פרנסיסקו.

לזכותם של אנשי Mr. Holmes Bakehouse ייאמר שהם קוראים לילד בשמו והביטוי Food Porn מתנוסס בגאווה באתר האינטרנט המעוצב של המאפייה החדשה. כלומר, המאפים הפוטוגניים שמוכרים כאן הם לפני הכל אמצעי יעיל לצבירת לייקים בפלטפורמות חברתיות שונות. לטעם ולאיכות חשיבות משנית. צודקים, מי יוצא היום מהבית כדי לאכול משהו שלא מצטלם טוב?

דוגמן הבית הוא מאפה הקרוי קראפין (Cruffin), שהוא למעשה הדור הבא של הקרונאט (מאפה המשלב בין קרואסון לדונאט שהבאז שהתלווה להשקתו הספיק לדעוך). הקראפין הוא למעשה קרונאט במילוי קרם שנראה כמו מאפין (גם אני נאלצתי לקרוא את השורה הזאת שלוש פעמים כדי להבין במה מדובר). 

אני לא חובב דונאטס וגם והקרונאט המדובר-לשעבר לא עשה לי את זה, אז ניסיתי קטגוריית פורנו אחרת. הזמנתי ״קרואסון קליפורניה״, שזה בעצם קרואסון שבתוכו מסתתר רול סושי עם סלמון. בקיצור, קרואסושי. 

אני אוהב קרואסונים. אני אוהב סושי. אמשיך לצרוך אותם בנפרד. אולי הגיע הזמן לפתוח חשבון אינסטגרם.