הפעם האחרונה בה צחצחתי נעליים היתה בצבא. אהבתי לצחצח נעליים בצבא.״צחצח נעליים ועלה על א׳״, היה המשפט בעזרתו היו מוציאים אותנו לחופשה. מפקדים צה״ליים מתקשים בהעברת מסרים חיוביים בצורה פשוטה (״צאו לחופשה״) ומעדיפים לתרגם אותם לפקודות הכוללות מטלה כלשהי (צחצוח נעליים). אחרי שבועיים בבסיס, זה לא הפריע לאף אחד. צחצחנו וברחנו. 

מלאכת צחצוח הנעליים עדיין נתפסת אצלי כפעולה צבאית, משהו שמישהו דורש ממך לבצע כתנאי ליציאה הביתה. משהו שיכול להתאפשר רק כשמישהו אחר שולט בזמן שלך. לא צחצחתי את הנעליים הצבאיות אחרי השחרור. כמה שנים אחר כך, כשנאלצתי לנעול אותן שוב, התנפל עלי שוטר צבאי כמוצא שלל רב. את הפרצוף המאוכזב שהוא ניפק כשהתברר לו שמדובר באיש מילואים אני מתקשה לשכוח.

אני מבין שיש נעליים מסוימות שדורשות עבודת תחזוקה כלשהי שכוללת צחצוח או הברקה. בעיקר נעליים של אנשים חשובים או אנשים שחשוב להם שיחשבו שהם חשובים. ובכל זאת, מצחצחי הנעליים נעלמו מהעולם כמעט לחלוטין. אולי זה המעבר לסניקרס, אולי ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום ההנעלה שהפכו את מלאכת התחזוק לקלה יותר ואולי דווקא התחושה שיש כאן אלמנט מסוים של השפלה. מצחצחי הנעליים אמנם עושים זאת תמורת תשלום וכל עבודה מכבדת את בעליה וכו׳, אבל יש משהו מעורר אי נוחות באדם הרוכן על ברכיו ומצחצח את נעליו של אחר. זו סצנה מזמנים אחרים.

הסצנה הזאת ממשיכה להופיע מולי בכל ביקור בשדה תעופה אמריקאי. שדות תעופה נותרו המעוזים האחרונים של מצחצחי הנעליים. אלא שבניגוד לאותם מצחצחי נעליים קשי יום שפעלו בקרנות רחובות והצליחו לעורר אמפתיה מסוימת (וגרמו ליותר מדי אנשים לשחרר את המשפט ״אתה יודע שגם פלה היה מצחצח נעליים?״), כאן לא מתעוררים רגשות דומים. 

את מצחצחי הנעליים קשי היום החליפו בשדות התעופה רשתות צחצוח נעליים עם לוגואים מעוצבים ושמות קליטים (Walter’s). יש גם מחירון קבוע (התעריפים משתנים משדה לשדה) ואופציה לשירות ״דלוקס״ (יותר נקי מנקי?), אבל בעיקר יש מישהו מתכופף ומצחצח לכם את הנעליים ומישהו שלא מתכופף וגוזר קופון. מקדונלד׳ס של מצחצחים. ומה שעוד יותר מפתיע זה שעמדות הצחצוח האלה תמיד מלאות. 

באחד הפרקים בעונה החדשה של ״בית הקלפים״ נראה פרנק אנדרווד, מהדמויות הטלוויזיוניות היותר אנוכיות, כשהוא מבריק את נעליו. ״יש אנשים שיכולים לעשות את זה עבורך״, מזכיר לו עוזרו. בכל זאת, נשיא ארצות הברית. אבל אנדרווד מתעקש לעשות זאת בעצמו. אולי זו תרפיה, אולי סוג של הצטחצחות מטפורית מהקנונייה האחרונה (לאן נעלמו נטילות הידיים?). אולי אפילו פרנק אנדרווד מרגיש לא בנוח כשמישהו מצחצח את נעליו.   

אני מתקשה להבין מדוע אנשים זקוקים לצחצוח נעליים דווקא בשדה התעופה. לפעמים אני תוהה אם מישהו פקד עליהם לצחצח נעליים ולעלות על טיסה.