בקבוצות הפייסבוק של הישראלים בעמק הסיליקון ובסן פרנסיסקו, קבוצות בהן תמצאו לרוב דיונים בנושאים קיומיים כמו ״איפה אפשר למצוא טחינה גולמית?״, עסקו אתמול בשאלה ״האם תוצאות הבחירות משפיעות על ההחלטה אם לחזור לארץ?״. 

התגובות כללו בעיקר ייאוש ציני (״יש עדיין ארץ לחזור אליה?״, ״רק אם אתם עוברים לגור בהתנחלות״), ייאוש קלישאתי (״כאן הייאוש נעשה יותר נוח״) או סתם ייאוש (״התקווה התפוגגה, מחזק לי את הבחירה לעבור לפה״, ״אם הייתי רוצה לגור באיראן, הייתי עוברת ישר לשם״), אבל היו גם כמה מגיבים בודדים שאמרו שהם עדיין רוצים לחזור (״ממשיכים לעבוד על זה״) או לא מייחסים לעניין משמעות רבה מדי (״לא השפיע על המעבר, לא משפיע על הרצון לחזור״).

מישהו ניסה להעמיק את הדיון והזכיר בצדק שיוקר המחיה והפערים החברתיים חמורים יותר במפרץ סן פרנסיסקו, אלא שכאן הם אפילו לא במרכז סדר היום התקשורתי ואף אחד לא הולך עליהם לבחירות. הדיון הזה לא התפתח. תחת זאת המשיכו להופיע שם סיפורי מיאוס מישראל, בעיקר כאלה שמשלבים עדויות על התנהגויות וולגריות של ישראלים או מפגשים עם שחיתות וסיאוב שילטוני. 

כמו שהעיר אחד המגיבים, זה לא זמן טוב לקיים את הדיון הזה. כמו שאי אפשר ללמוד הרבה מסקר שנערך לפני שביבי מתחיל את הקמפיין, קשה להתרשם מדעות של אנשי שמאל ומרכז כמה שעות אחרי ניצחון מוחץ של הימין. אלא שגם אם מדובר בתחושות ייאוש אותנטיות, היה בהן משהו לא משכנע מספיק. 

לא פגשתי בעמק הסיליקון מישהו שהגיע לכאן בגלל ביבי או החליט להמשיך לחיות פה בגללו. הישראלים בעמק הסיליקון הם בעיקר אנשי היי-טק שהגיעו לכאן בעקבות הזדמנויות מקצועיות או כלכליות או מתוך רצון לחוות תרבות אחרת. יש לא מעט אנשים שעוזבים את ישראל בשל מיאוס מהמצב הביטחוני-חברתי-פוליטי או בשל יוקר המחיה, אבל לרוב הם מגיעים למקומות אחרים. יש לי חברים שניצלו את הדרכון האירופי ועזבו לברלין, בתחילת החודש פגשתי כמה אחרים שנמלטו לקנדה. יכול להיות שיש גם כאלה בעמק הסיליקון, אבל עדיין לא פגשתי אותם ויש לי תחושה שביבי ושרה עדיין לא הצליחו להפוך לחלק משמעותי במערך השיקולים.  

אחר הצהריים ביקרתי במטה של פייסבוק לצורך ראיון. ישבתי לאכול עם שני ישראלים שחיים פה בשנים האחרונות (לא כמו חדר האוכל של גוגל, אבל בהחלט מרשים). השיחה שהם ניהלו המשיכה את אחד הדיונים שהתפתחו בקבוצת הפייסבוק של הישראלים ועסקו בניסיון להבין איך בכלל ייתכן שנתניהו שוב נבחר (״אם כולם כל כך נגד ביבי, איך זה שהוא נבחר? תעלומה״, ״יכול להיות שלכל מי שמצביע ביבי אין פייסבוק?״). 

״הייתי בטוח שבוז׳י מנצח בגדול, ככה זה נראה בפייסבוק שלי״, אמר אחד מהם. ״אצלי היה נראה שזהבה גלאון מקבלת עשרה מנדטים״, צחק השני. בהמשך גם הם האשימו את התקשורת הישראלית שלא שיקפה את המציאות ונטעה תקוות שווא. כששאלתי, הם אמרו שהם צורכים חדשות ישראליות בעיקר ב-Ynet (״וגם קצת ׳הארץ׳״, הוסיף אחד מהם, כנראה מטעמי נימוס). גם הם, כמו רוב הישראלים שחיים בארצות הברית וניזונים מ-Ynet, לא היו מודעים לקמפיין האנטי-ביבי שניהל האתר. 

כששאלתי אותם על המציאות הלא מאוד מציאותית שמשתקפת מעמודי הפייסבוק שלנו, הם הסכימו לענות רק אחרי שהבטחתי שלא אחשוף את שמותיהם. ״זה לא התחום שלנו בחברה, אבל יש כל הזמן דיונים על סוג התוכן שפייסבוק צריכה להציף לגולשים״, הסביר אחד מהם. ״הכוח הגדול של פייסבוק הוא שאתה מקבל בעיקר תוכן שמעניין אותך. האלגוריתם שיודע איזה תוכן יעניין אותך מבוסס לא מעט על תוכן שמעניין את החברים שלך, שבסופו של דבר רובם אנשים שדומים לך״.

״האלגוריתם הזה הופך את פייסבוק לכלי מאוד יעיל למפרסמים כי הוא יודע פחות או יותר מי אתה ומציף לך לא רק תוכן רלוונטי אלא גם פרסומות רלוונטיות״, הוסיף השני, ״אבל אנשים שרוב התוכן שהם צורכים מגיע מפייסבוק, והיום יש די הרבה כאלה, נחשפים בעיקר לתוכן שחברים שלהם מייצרים או משתפים וזה לא תמיד מייצג את המציאות. צריך לזכור שזו רשת חברתית ולא אתר חדשות״.

כששאלתי אם תוצאות הבחירות ישפיעו על ההחלטה אם לחזור לארץ, הם פרצו בצחוק. ״בדיוק דיברנו על זה״, אמר אחד מהם. ״גם אנחנו ראינו את הדיון אתמול בפייסבוק. אני חושב שלבוז׳י יש מנדט אבוד או אפילו שניים בעמק הסיליקון, כמעט כולם פה סוג של שמאלנים, וגם אני מבואס מהתוצאות. אבל יש כל כך הרבה שיקולים אחרים שלא נראה לי שזה באמת משפיע״.

״בלוס אנג׳לס יש לביבי לפחות עוד חמישה מנדטים, אז אולי עדיף שאין לישראלים באמריקה זכות הצבעה״, הוסיף השני. ״בארץ גרתי בתל אביב והייתי מוקף באנשים כמוני וזה לא ישתנה אם אני אחזור. אתה מייצר לעצמך בועה, כמו בפייסבוק. יש דברים מעצבנים כמו הניסיון לסגור עסקים בשבת ומפיגועים וטילים אף אחד לא חסין, אבל זה היה גם כשהשמאל שלט. ביבי לא ישאיר אותי כאן. אני מת לחזור לתל אביב, פה בעשר בלילה כולם ישנים״.