בהתחלה לא הבנתי את העניין. בסך הכל רוטב חריף עם ציור של תרנגול. וכבר הצטיידתי כאן בלא מעט רטבים חריפים, כולל אחד אימתני במיוחד שנרכש בחנות סינית מפחידה עם מוכרת עוד יותר מפחידה שלא מוכנה לענות על שאלות ורק שולחת אותך לחפש את ציורי הגולגלות על המדפים (״יותר גולגלות – יותר חריף, לא מסובך״. צודקת). ויש גם את בקבוק הטבסקו המפלצתי מקוסטקו שתופס חצי מדף במקרר.   

אבל מסביב כולם מדברים על סרירצ׳ה. מדווחים על רמות שונות של התמכרות. מבטיחים שאחרי שאנסה את הרוטב החריף שנהפך לאחד הסמלים של קליפורניה, לא תהיה לי דרך חזרה. ממליצים לי להגיד יפה שלום לצי׳לי המסורתי ולטבסקו הוותיק ולהודות להם שהביאוני עד הלום והכינו אותי לקראת המפגש עם הדבר האמיתי.

בחודש שעבר נרשמה כאן היסטריה של ממש. בית המשפט הוציא צו סגירה זמני למפעל הסרירצ׳ה החדש שבעיירה אירווינדל לאחר שהשכנים התלוננו על הריחות שבוקעים ממנו וטענו שמדובר בחומרים מסוכנים. המפעל אמנם שב לפעילות די מהר, אבל החשש ממחסור פוטנציאלי של בקבוקים אדומים גרם למכורים להסתער על המרכולים ולהצטייד במלאי של רטבים. מיד אחר כך מיהרו חלקם לחזק את ידי היצרנים והציבו בכניסה למפעל שלט תמיכה ענק שהסביר לשכנים ש״כאן לא מייצרים גז מדמיע״. 

הסאגה סביב תלונות השכנים אמנם התאיידה במהירות, אבל סכנה חדשה ומאיימת יותר מיהרה להופיע. בשבוע שעבר הורה משרד הבריאות של קליפורניה לאנשי המפעל להשהות את פעילות הייצור בטענה שכעת עליהם לעמוד בתקנות בריאות חדשות שלאף אחד לא ברור מאיפה הן צצו אחרי יותר משלושים שנות רוטב.  

חלק מהחנויות, כמו גם לא מעט מסעדות, כבר דיווחו שהם נותרו ללא טיפת סרירצ׳ה לרפואה. אבל אם יש משהו שיותר מטריד את המכורים, אלה השמועות על כך שבמפעל בודקים ברצינות את האפשרות להעתיק את הפעילות אל מחוץ לקליפורניה. הרי גם ככה כולם בטוחים שמדובר ברוטב שמגיע מהמזרח.

אלא שרוטב הצי׳לי החריף הזה נולד בקליפורניה. דיוויד טראן ברח מוויטנאם הקומוניסטית והקים כאן את Huy Fong Foods, חברת מזון שנושאת את שם ספינת המשא שמילטה אותו משם ומייצרת את הרוטב הייחודי. סרירצ׳ה הוא בכלל שם גנרי של רוטב תאילנדי פופולרי, כמו קטצ׳ופ, שנקרא על שם מחוז סי רצ׳ה, שם הוא הומצא. זה אומר שאם תזמינו בתאילנד סרירצ׳ה, אתם עלולים לקבל משהו שמגיע בבקבוק נטול תרנגול.

האם קליפורניה תאבד את התרנגול האדום שהוכתר כאחד מסמליה? הסיכויים לכך לא גבוהים. לא רק בגלל המכורים הרבים, אלא בעיקר משום שקליפורניה צריכה היום את מפעל הסרירצ׳ה הרבה יותר משמפעל הסרירצ׳ה צריך את קליפורניה. עניין של כבוד. 

כשהסכנה החלה לרחף מיהרתי לשים את ידי על התרנגול האדום הראשון שנקרה בדרכי. מאז אני מוסיף אותו להכל. פסטה, בשר, מרק, אפילו לחם עם גבינה. הכל הולך, הכל עובד. אני מחפש מתכוני סרירצ׳ה באינטרנט ומנסה לאתר מסעדות שמציעות מנות סרירצ׳ה ייחודיות. באחד הלילות מצאתי את עצמי צופה בסרט הדוקומנטרי על הרוטב שיצא השנה (למרות שהביקורות קבעו בצדק שמדובר בסתם פרסומת ארוכה) ומחפש סרטוני ״פורנו סרירצ׳ה״ ביוטיוב. אפילו עניתי על השאלון האינטראקטיבי שבודק אם ועד כמה אתה מכור.

כן, אני חש מידה מסוימת של רחמים כלפי אנשים שעדיין משתמשים בטבסקו.