הגלובליזציה היא ים. ייתכן שישנם שחיינים טובים ממך בסביבה, מותר לך להתעצבן על המים שמקיפים אותך, מותר לך להתלונן על הגלים הגבוהים או על הטמפרטורה – אבל הים נמצא שם, הוא מקיף אותך, הוא לא הולך להיעלם לשום מקום, והאמת היא שיש לך בסך הכל שתי ברירות: לשחות או לטבוע. ואם אתה טובע, אז זה לא באשמת המים אלא באשמתך בלבד.

ישנם כוחות במדינת ישראל הפועלים בעקביות על מנת להטביע אותה, על מנת לסגור אותה בפני הגלובליזציה: מכסים גבוהים יותר, ביקורת על השקעות זרות במשק, ניסיונות למנוע יבוא. הכוחות האלו אינם פועלים לטובת הציבור, אלא לטובתן של קבוצות אינטרסים צרות. פוליטיקאים המקדמים מהלכים כאלו אינם אלא "אידיוטים שימושיים", כלי משחק בידי קבוצות לחץ מקומיות. טענותיהם על פגיעה בתעסוקה המקומית כתוצאה מהסחר הבין לאומי מוטעות מכל בחינה תיאורטית או אמפירית, כפי שכתב ד"ר אסף צימרינג בבלוג הזה בעבר. מניעת יבוא או השקעות זרות היא פעולה המעבירה כסף – הרבה מאוד כסף – מהכיס שלכם, מכלל הציבור, לכיסם של בעלי הון ועובדים מעטים.

 

נסביר כיצד המנגנון עובד על פי הדוגמה הנוכחית: מכירת השליטה בתנובה לחברה סינית. נזניח לרגע את העובדה שתנובה כבר הייתה לפני כן בבעלות גורם זר (לבריטים אין עיניים מלוכסנות, אז האנשים הנאורים בישראל נוטים פחות להאשים אותם בכוונות אולטרא-ניאו-ליברליות-מרושעות). נשווה את הדוגמה הזו לאלטרנטיבה שבה תקנות ממשלתיות כלשהן אוסרות על מכירת חברת תנובה לגורמים זרים. מה תהיה התוצאה של האלטרנטיבה?

התוצאה המיידית היא שבעלי הון ישראלים יהיו מסוגלים לרכוש את תנובה בזול – התחרות על הרכישה תהיה קטנה יותר. כבר נתתם לבעלי ההון המקומיים האהובים עלינו מתנה נפלאה, באדיבותה של יחימוביץ' הלוחמת-לכאורה-בטייקונים ושלל אוהדיה שאוהבים להפגין בעד אינטרסים של אחרים. מכיוון שיהיה להם קשה יותר למכור את תנובה בעתיד, לבעלי ההון ישראלים יהיה תמריץ קטן יותר לנסות להשביח את החברה ולפתח אותה. מכיוון שהם בעלי הון מקומיים יש להם אינטרס בחברות אחרות במשק, כך שהריכוזיות הכוללת גבוהה יותר עכשיו – הצלחתם לפגוע בעצמם גם מהכיוון הזה, כבדרך אגב. ישנו סיכון גבוה יותר שהריכוזיות הזו תיתרגם לכוח מונופוליסטי שיאפשר לבעלי תנובה החדשים להשיג הלוואות ותספורות בתנאים נוחים מהמערכת הפיננסית המקומית, או לאיים על פקידי אוצר צעירים בסגירת האופק התעסוקתי שמחכה להם בעתיד. ישנן גם תוצאות עקיפות: המשק הישראלי לא ישלב ידע זר, טכנולוגיות זרות, לא ייווצרו קשרים שיכולים לפתוח שווקים חדשים ותחומים חדשים. ההשקעות במשק יהיו נמוכות יותר מאשר במצב הנוכחי, יהיו פחות מפעלים, פחות מקומות עבודה והשכר שלכם יהיה נמוך יותר. אבל העיקר שתנובה בידיים ישראליות!

יש כאלו שאומרים שבעלי הון מקומיים יהיו נחמדים יותר, יפחדו יותר לפטר עובדים או להעלות מחירים, תהיה להם יותר אחריות כלפי המשק המקומי. אך אלו שאומרים זאת הם בדרך כלל הראשונים שקופצים עם הקלשונים והלפידים ביד בכל פעם שיצחק תשובה מתעטש באופן שנראה להם חשוד. פתאום בעלי ההון המקומיים הם נדיבים, נחמדים וחברתיים לדעתכם? טוב, בוודאי שהם יהיו נדיבים וחברתיים ויעסיקו עוד איזה שלושה עובדים מיותרים אם אתם נותנים להם את תנובה בחצי-מחיר. נו באמת.

מדינת ישראל היא קטנה ותמיד יהיו כאן יחסית מעט בעלי הון, ההיכרות ביניהם תהיה אינטנסיבית יותר מאשר במדינות גדולות והסכנה שבריכוזיות תהיה גדולה יותר. לא קיימים אצלנו הרבה אנשים עשירים שיפתחו בנקים חדשים, סופרמרקטים חדשים או מחלבות חדשות. השקעות זרות הן הדרך הטובה ביותר לשבור את הדפוס הזה ולהזריק תחרות של ממש למשק הישראלי. אם אתם חושבים שהריכוזיות היא בעיה, אם אינכם בוטחים בבעלי ההון, ואם אתם חושדים בקשריהם עם פוליטיקאים העמדה שלכם צריכה להיות תמיכה חד משמעית בהשקעות זרות. בעלי הון בריטיים וסינים הם אולי מושחתים בדרכם שלהם, אבל הם לא שירתו עם סגן שר האוצר בצבא, לא משתתפים בחתונות של חברי מרכז ליכוד, לא הולכים לחדר כושר מדי יום עם מנכ"ל הבנק הגדול במדינה ואין להם קשרים משפחתיים עם אף אחד אחר במדינת ישראל. זהו הבדל משמעותי.

 

סין נמצאת בעשור האחרון בתנופת צמיחה אדירה שמייצרת המון עושר, והממשל הסיני מנסה לנתב לפחות חלק מהעושר הזה להשקעות מחוץ למדינה על מנת לפזר סיכונים ולמנוע היווצרות בועות מקומיות. בשנת 2010 חברות סיניות השקיעו 69 מיליארדי דולרים ברחבי העולם. ההשקעות האלו, הנעשות מטעמי רדיפה אנוכית אחרי רווחים ופיזור סיכונים, מחלקות בפועל את פירות הצמיחה הסינית בין כל שאר מדינות העולם (ומפחיתות אגב כך את הסיכויים למלחמת עולם שלישית).

השקעות זרות סיניות במדינות אחרות (במיליארדי דולרים)

            מקור: כאן

כאשר חברה סינית מקימה מפעל בגרמניה או בארצות הברית היא לא "קונה את הגרמנים" או את האמריקנים אלא מספקת להם מקומות עבודה. על כן זה לא מפתיע שמדינות בארצות הברית מתחרות ביניהן על משיכת השקעות סיניות ומציעות לסינים הנחות מס שונות, או שהצרפתים והבריטים מציעים למשקיעים סינים הקלות בהשגת ויזה. הגרמנים מבינים את זה, הקנדים מבינים את זה, הקרואטים מבינים את זה, הדנים מבינים את זה, האוסטרלים מודאגים מהתחרות על משיכת השקעות סיניות… מדוע רק אנחנו הישראלים כל כך מתקשים? על פי מדדים של משיכת השקעות זרות ישראל משתרכת מאחורי מרבית מדינות המערב, זוהי תחרות שאנחנו מפסידים בה ואיכות החיים שלכם נפגעת מכך!

אזרחי מדינת ישראל לא צריכים לקדם השקעות כאלו בחששות לא מבוססים והצהרות לאומניות, אלא בניסיון למשוך השקעות בתחומים נוספים, להרחיב את קשרי המסחר, את חילופי הידע, את שיתופי הפעולה. תרומת הענק שהעביר מיליארדר סיני לטכניון בשנה שעברה היא חלק מאותה מערכת היחסים, צד נוסף של אותו המטבע. הסינים לא רוכשים את תנובה על מנת לנסות להשפיע על הפוליטיקה המקומית בישראל; אנחנו ארץ זניחה וחסרת חשיבות במארג הכוחות העולמי ומעצמות זרות משתמשות בסכסוך הישראלי-פלסטיני רק על מנת לנגח אחת את השנייה או להסיח את דעת ההמונים מבעיות מקומיות (זה לא עובד כל כך לברק אובמה בשנים האחרונות). הסינים רוכשים את תנובה מכיוון שהם חושבים שזה ישתלם להם, מכיוון שהם חושבים שזו חברה טובה עם יכולות טכנולוגיות מעניינות וכוח שוק משמעותי, מכיוון שהם מתעניינים במשק הישראלי. בניגוד ליהודים עשירים מחו"ל המשקיעים בארץ אין כאן פעולת נדבה אלא אמון של ממש בחברה ישראלית, בשדרת ניהול ישראלית, בטכנולוגיה ישראלית ובעובדים ישראלים.

 

כל פעולה הפוגמת בסחר הבין לאומי מתבטאת בדרך כזו או אחרת במחירים גבוהים יותר לציבור הרחב, בחוסר יעילות ובהתנוונות. מדינת ישראל איננה יוצאת דופן בהקשר זה: גם במדינות מפותחות אחרות קיימות קבוצות אינטרסים שלוחצות על ממשלות מקומיות להקים מחסומי סחר ולמנוע השקעות זרות. מחסומי הסחר רווחיים מאוד לחקלאים האמריקנים, ליצרני הגבינות הצרפתים ולמגדלי הדבורים הישראלים, ולצערי הכלכלנים נכשלים לא פעם בניסיונותיהם לשכנע את הציבור שמישהו מרמה אותו כאן. כאשר מדובר בעלות אלטרנטיבית, בהפסד ש"לא רואים" אותו, קל לעבוד על אנשים ולהשתמש בנטיות לאומניות על מנת לשמר את המחסומים.

אך הכוחות של הגלובליזציה חזקים מדי, והמתנגדים פשוט נשחקים עם הזמן. חברות שנהנות מהגנה ממשלתית קבועה הופכות למנוונות ולא רלוונטיות עד שהן נקנות על ידי גורמים זרים. אנשים שעובדים בסקטורים "מוגנים" לכאורה מוצאים את עצמם בלשכות האבטלה ברגע שמגיע משבר כלכלי. בעולם החדש שאנחנו נכנסים אליו אבד הכלח על החברה החד-לאומית, שכל שרשרת הייצור, שדרת הניהול ומרבית המפעלים שלה מרוכזים במדינה אחת. העתיד שייך לחברות, מדינות ובני אדם שמסוגלים להפגין גמישות ודינאמיות, להתגבר על גבולות לאומיים של שפה ופוליטיקה קטנונית. הגלובליזציה מעניקה עושר למרבית אזרחי העולם, אבל היא מייצרת גם מפסידים וגם מנצחים. על מנת שיהיה לנו עתיד כאן, מדינת ישראל חייבת להיות בצד המנצח.