את הדיונים בנושא הכנסת תוכניות חיצוניות לבתי הספר מנהלת עבור משרד החינוך חברת "שיתופים" (על הדיונים, אשר עוררו ביקורת מצד מורים שלא שותפו בתהליך, אפשר לקרוא כאן). שלשום שאלתי את משרד החינוך כמה כסף תקבל חברת "שיתופים" עבור ניהול הדיונים. במשרד העדיפו להתחמק ממתן תשובה ישירה. לא נורא. בדיקה מהירה מגלה כי מדובר ב-380,250 שקלים. ועוד דבר מתברר: הסכום שקיבל מנכ"ל "שיתופים", שלמה דושי, ב-2011 היה כ-50 אלף שקלים בחודש. 

חברת "שיתופים – לקידום החברה האזרחית" הוקמה ב-2006 על ידי מספר קרנות: "ציונות 2000" של רוני דואק, קרן רש"י, ארגון JFNA (איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה), וקרן גנדיר. קרן רש"י היא אחת ממשתתפות "השולחן העגול הבין-מגזרי", שמנהלת שיתופים. זה לא יוצא דופן. מדובר בגוף שהוקם על ידי המגזר השלישי (קרנות ועמותות) כדי לשכנע את המגזר הראשון (משרד החינוך הפעם, ומשרדי הממשלה בהקשר רחב יותר) בחשיבותו – ובחשיבות שיתוף הפעולה איתו ועם המגזר השני (תאגידים וחברות פרטיות). זו נקודת המוצא.

על פי הדיווח האחרון של "שיתופים" לרשם העמותות, נראה כי הם מצליחים לא רע בעבודתם. "שנת 2012 התאפיינה בגידול בנפח הפעילות הארגונית", נכתב בדיווח, "השנה הונחה תשתית לפיתוח משמעותי של תחום השיח הבין-מגזרי, באמצעות זכייה בשישה מכרזים לניהול שולחנות עגולים במשרדי הממשלה" (במשרד ראש הממשלה, ובמשרדי האוצר, החינוך, התמ"ת, הבריאות והמשרד לאזרחים ותיקים).

הגדלת המעורבות של קרנות ועמותות בחיים הציבוריים התאפשרה בזכות ויתור של משרדי הממשלה על כוחם וסמכותם (לעיתים תוך התחנפות מביכה לגבירים). לקראת תחילת הדיונים על הכנסת התוכניות החיצוניות לבתי הספר, כתבה מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, כי "תפיסת המשילות של המאה ה-21 מניחה כי לשם התמודדות עם אתגרים ציבוריים- חברתיים רחבים ומורכבים, יש צורך בשילוב היכולות והמשאבים של כלל המגזרים בחברה". בין השאר היא מצטטת החלטת ממשלה מ-2008, שקבעה כיעד את "חיזוק שיתוף הפעולה וביסוס מערכת היחסים בין המגזרים", וכן את "הגברת שילובם של ארגוני החברה האזרחית בהפעלת שירותים חברתיים, תוך עידוד הדיאלוג עימם טרם קבלת החלטות מדיניות" (וגם מוסיפה, למיטבי לכת, הסבר על אבירי השולחן העגול של המלך ארתור).

העסקה ברורה: הארגונים ישתלבו בהפעלת השירותים החברתיים (מהלך שיאפשר לממשלה לקצץ בתקציבים של מטרות אלה) תמורת השתתפות בקבלת ההחלטות. מוזר, בפעם האחרונה שבדקתי, הקרנות והעמותות לא השתתפו בבחירות לכנסת, ובכל זאת הן נהנות מהשפעה על קביעת המדיניות. בכלל, פעילותן יותר נסתרת מאשר גלויה. יתרה מזאת, קשה לדרוש מהן אחריות או חס וחלילה למתוח עליהן ביקורת. המנכ"לית כהן והשר שי פירון לא המציאו שום דבר חדש, אולי רק שכללו את הקיים. כחבר ב"וועדת דוברת", וכמנכ"ל לשעבר של "הכל חינוך" (שדב לאוטמן היה ממייסדיה), פירון מכיר מצוין את העולם של המגזר השלישי.

על פי הדיווח לרשם העמותות, משכורתו השנתית של המנכ"ל דושי, שניהל בעבר את "ציונות 2000" ואת תנועת הצופים, הסתכמה בשנת 2011 ב-370,368 שקלים, עליהם יש להוסיף 229,205 שקלים "תשלומים אחרים, כמו הלוואות, תנאי פרישה וכל הטבה אחרת". בחישוב חודשי, מדובר בסכום של כמעט 50 אלף שקלים. מהדיווח של שנת 2012 נשמטו, מן הסתם בטעות, פרטים על "התשלומים האחרים", כך שנותרנו רק עם המשכורת השנתית: 371,484 שקלים (30,957 שקלים בחודש). אני לא יודע אם זו משכורת מקובלת במגזר השלישי. אני יודע שזו איננה משכורת מקובלת בקרב אנשי חינוך, מורים ומנהלים.

אז מה היה לנו?

1. ניהול דיון עקרוני – על הכנסת תוכניות חיצוניות לבתי הספר – נמסר לגוף חיצוני;

2. הגוף החיצוני הוקם על ידי קרנות ועמותות, שמבקשות להגדיל את השפעתן במערכת חינוך;

3. משרד החינוך משלם מאות אלפי שקלים לאותו גוף חיצוני תמורת הזכות שינהל עבורו את הדיונים (וכך משלם המיסים משתתף – במידה כלשהי גם במימון משכורתו של דושי והעובדים האחרים);

4. המורים – אלה שהתוכניות החיצוניות מכרסמות בסמכותם ופוגעות בעבודתם – אינם מורשים להשתתף בדיונים, בטח לא במעמד לו זכו נציגי המגזר השני והשלישי.

 שרשרת כזאת של החלטות שגויות אינה יכולה להיות טעות. זו מדיניות.