במוצאי שבת נערכה בתל אביב הפגנה נגד המשך המבצע הצבאי בעזה, בה השתתפו כמה אלפי אנשים. כמו באירועים רבים אחרים, גם הפעם הפעיל החברתי אבי בלכרמן שידר באינטרנט את ההפגנה. בסיומה של ההפגנה, כאשר נכנס לחדר המדרגות של בניין המגורים שלו, ספגו בלכרמן וחברה מכות משלושה אנשים, שצעקו "שמאלנים בוגדים". התערבות של עובר אורח הבריחה את התוקפים, ומנעה, כנראה, תקיפה חמורה יותר. כמה מפגינים אחרים סיפרו אף הם כי נפגעו במהלך ההפגנה.

בלכרמן הגיע לכיכר רבין בתל אביב בשעה 20:00. "הופתעתי לראות לא מעט אנשים בהפגנה, והתחלתי לשדר אותה", הוא מספר , "הרגשתי שהיה משהו מאוד נכון בהפגנה – ניסיון להכיל את הכאב הישראלי והפלסטיני וגם רגישות לצד הפוליטי השני, מימין. לפעמים אני משדר עם מצלמת וידאו קטנה, אבל הפעם השתמשתי במכשיר הסלולארי. צילמתי את הנאומים על הבמה ובקהל". מפגיני הימין, שהורחקו על ידי המשטרה לקצה הכיכר, היו רחוקים מדי, ובלכרמן לא צילם אותם.

בסביבות השעה 22:00 הסתיימה ההפגנה, אך בלכרמן עוד קצת התעכב בכיכר. לדברי בלכרמן, "המשטרה ביקשה מהמפגינים לצאת מכיוון מסוים, ומסביב היו כאלה שהתחילו לקלל אותם. לא חיפשתי אקשן. החלטתי לראיין עוד כמה אנשים" – ביניהם גם אחד, עטוף בדגל ישראל, אשר אמר כי אין זה הזמן המתאים להפגנות. הוא המשיך עוד מעט לכיוון צפון, ואומר כי "האווירה לא היתה מאיימת וההתנהלות שלי לא היתה פרובוקטיבית. אף אחד לא התעניין בי".

לאחר כמה דקות החליט בלכרמן לחזור לכיכר רבין, שם פגש חברה. בקצה הכיכר עמדה קבוצת מפגיני ימין קיצוני, אשר צעקו "מוות לערבים" ו"מוחמד מת". "צילמתי אותם מרחוק, כאשר מישהו ניגש אלי והתחיל להעיר לי על כך. נוצרה התקהלות סביבנו. ניסיתי להסביר שנשארתי אחרי ההפגנה כדי להביא גם את הקול של הצד השני. חלק השתכנעו ונרגעו, וחלק אמרו שצריך לשים את השמאלנים בתאי גזים". במקביל, נמשך השידור באינטרנט.

בלכרמן והחברה החליטו לחזור הביתה. הם הגיעו לכיכר מסריק, שם פגשו חברה אחרת, והחליטו ללוות אותה לביתה הסמוך. במקום היתה גם קבוצה של מפגיני ימין. "יכול להיות שהצביעו עלינו מהצומת ועקבו אחרינו. לא חשבתי שאנחנו צריכים להסתכל מאחורי הגב ולחפש מישהו. זה בכלל לא היה במודעות". לקראת השעה 23:00 הם התקרבו לבית.

"נכנסו לחצר של הבנין והתחלנו להיכנס לחדר המרגות. משום מקום הגיעו

בלכרמן (צילום: מתוך פייסבוק)

שלושה אנשים, והדביקו אותנו לדלת של הדירה הראשונה. אחד מהם צעק 'אתה צילמת אותנו', התחילו לקלל 'שמאלנים בוגדים', ואז הגיעו המכות והבעיטות: על הראש, בפנים, על הידיים והרגליים, בכל הגוף. אני חושב שזה נמשך לא יותר מחצי דקה. החברה צעקה שיפסיקו להרביץ, אבל גם היא קיבלה מכות. לא הפריע להם שהיא בחורה". שלושת התוקפים עזבו את בלכרמן והחברה כנראה בזכות בחור צעיר שעבר במקרה ברחוב. "הם נעלמו, ושנייה אחר כך הגיע הבחור, עם טלפון ביד, ושאל אם אנחנו בסדר. אולי הצעדים שלו הבריחו אותם, או שהם פחדו שאחד הדיירים יצא החוצה לחדר המדרגות. אנחנו היינו המומים ובעיקר מוטרדים. מפחיד שדברים כאלה קורים בתוך הבניין שלך, ישבנו קצת בחוץ, מנסים להירגע".

מאוחר יותר ביום שבת, פרסם בפייסבוק עובר האורח, נועם, את הדברים שהיה להם עד: "יצאתי עכשיו מדירתי בתל אביב לסופר השכונתי, לקנות קצת דברים", הוא כתב, "כמה מטרים לפניי הלכו שלושה גברים, מאוד חסונים (ההפך ממני), והבנתי מהצורה בה הם הלכו והתלחששו שהם אורבים למשהו, מישהו. המשכתי ללכת כרגיל, אבל האוזן ותשומת הלב שלי היתה בהם. פתאום הם התחילו לרוץ לכניסת בניין ברחוב שקט וצדדי, ושמעתי צעקות של בחורה שמבקשת שיפסיקו להרביץ לה. ישר רצתי לכניסת הבניין, כשבידי הטלפון מצלצל למשטרה, כדי לנסות לעזור להם כמה שאני יכול. כשהגעתי, שלושת הגברים ברחו כאילו לא היו. בכניסה היו בחורה וגבר שקיבלו מכות בגלל הדעות הפוליטיות שלהם. הם עקבו אחריהם מההפגנה שהיתה בכיכר…אני כותב לכם עכשיו ואני דואג, כמובן בגלל המצב בדרום והחיילים בעזה, אבל בעיקר בגלל המצב שלנו, בתוכנו".

בלכרמן והחברה נשארו עוד קצת למטה, בכניסה לבניין. נועם הלך למכולת, וחזר, מתעניין במצבם. החברה פחדה שהתוקפים יחזרו כדי להשלים את מה שהתחילו, אבל בלכרמן אומר שמדובר ב"תקיפה כדי להוציא את העצבים. לא סימנו אותנו ספציפית. אין לי עניין להגיש תלונה במשטרה, ולא בגלל פחד של קורבן. לתקיפה הזו יש הקשר פוליטי, ולכן ההתמודדות איתה צריכה להיות במישור פוליטי".

"המכות לא מאוד הפחידו, למרות שהיה רגע שחשבתי שהכל עלול להידרדר. בסך הכל יצאנו בזול, רק כמה מכות יבשות. אני בעיקר עצוב. התחושה היא שהתוקפים לא ראו אותנו אלא דרכנו, שאין סיכוי להגיע לדיאלוג. זו היתה תחושה של ביטול מוחלט. אני אפילו לא כועס עליהם. מאז שהחל המבצע הצבאי  הסתגרתי בבית, עצוב מכל אובדן החיים, כאן ושם. היציאה לרחוב במוצאי שבת החזירה קצת כוח, תחושה של אקטיביות ושל מאבק. מכות בחדר המדרגות לא משנות את זה".