בסוף השבוע כתבתי על תוכנית חירום למלחמה בגזענות, שמשרד החינוך צריך להוביל, כבר בשנת הלימודים הבאה. נוכח השבר הדמוקרטי שחשפה הלחימה בדרום – באלימות הפיזית והמילולית, בהפגנות ברחוב ובעמודי השנאה בפייסבוק, אי אפשר עוד להמתין עם תוכנית כזאת. עיקרי התוכנית התבססו על שיחות עם אנשי חינוך – מורים בבתי ספר ואנשי ארגונים הפעילים בתחום החינוך לדמוקרטיה ולחיים משותפים. מגבלות של מקום לא אפשרו לפתח כמה מהרעיונות. הפוסטים הבאים ינסו לתקן זאת.

אבל לפני כל תוכנית חירום, נדרשת הכרה בבעיה. "אם אחרי כל קריאה גזענית אעצור את השיעור לדיון על מה שנאמר, אין סיכוי שאצליח 'ללמד את החומר'", מספר אריאל עמר, מורה לאזרחות בתיכון ברחובות, "הידיעה שהורים יתלוננו, שבית הספר לא בהכרח יגבה, הזכרון מפרשת אדם ורטה, והתרגלות לנורמת הגזענות – כל אלו מתישים את המורה, שהופך לזומבי אשר בורח מפוליטיקה כמו מאש. אף אחד גם לא מכין אותך להתמודד עם גזענות. כשאני שואל על כך בהכשרות המורים, לסטודנטים ברור מאילו שאסור לפתוח נושאים שנויים במחלוקת בכיתה. שוב ושוב הם שואלים 'בשביל מה זה טוב?'. אלה קשיים מוכרים. הקושי החדש הוא להתמודד עם תלמיד שאומר בגלוי 'אני גזען, ואין לי שום בעיה עם זה'. כל יוזמה חינוכית היא טיפה בים".

"בעית הגזענות אצל בני הנוער היא קודם כל תוצאה של מערכת החינוך", מוסיפה מורה אחרת, ממרכז הארץ, "מדובר במערכת שיש בה דפוסים של לאומנות וטוטליטריות, משתמשת בנוער כדי לקדם את האידיאולוגיה השלטת. שיעורי האזרחות שאני מעבירה בכיתה ט' הם המסגרת הראשונה בה מדברים עם התלמידים על זכויות אדם".

לא בטוח ששר החינוך שותף לתחושות של עמר ושל מורים רבים אחרים כי הלחימה בדרום חשפה עד כמה מושרשת השנאה לאחר. נדמה כי הדגשים של שי פירון שונים. לפני כמה ימים כתב השר פירון לאנשי "המועצה לרוח האדם בחינוך" כי "אני נמצא במסע ישראלי שיש בו צדדים רבים ומורכבים. אני מזהה שיש מי שמדגיש יותר גילויים נוראיים של גזענות, שיש לצאת כנגדם בכל התוקף, כפי שאני עושה פעם אחר פעם, אבל בדרך זו מחמיץ דברים עצומים שמתרחשים כאן…אני מדבר על צעירים שמגוייסים כבר חודש לטובת החברה. אי אפשר לנהל שיח על המלחמה בלי לראות נקודות אור רבות כל כך. אי אפשר לא להבין איזה מהלך רענן ויחודי, מהלך שיש בו גיבוש של זהות ציונית ומוסרית כאחד מתרחש כאן, לצד מהלך השנאה וההדרה…האם זה אומר שלא נכון לטפל בגזענות? חלילה. אבל חלק מרכזי מהטיפול בה הוא בהדגשת הצדדים האחרים של החברה".

האם פירון באמת יוצא "פעם אחר פעם" נגד גילויי הגזענות? התשובה רחוקה מלהיות כה נחרצת, כפי שמבקש להציג זאת שר החינוך. בכל מקרה, מעניין להשוות את תפיסת המציאות של פירון לדברים שכתב יו"ר "המועצה לרוח האדם בחינוך", פרופ' ישעיהו תדמור: "קיים נושא, שאף הוא בלט, ובאורח מאיים, ב'צוק איתן' והוא: השנאה. הנושא הזה איננו מעלה דילמה. אין בו מצב של מינון או פשרה בין ערכים. השנאה עומדת בקוטב של הרוע האנושי, בקוטב של האכזריות, הגסות, ההתבהמות והאלימות. הגילויים של השנאה שפשו בחברה – ובמידה ותפוצה ניכרות – מסוכנים להחריד. השנאה שלחשה כארס בקרב אנשים וגופים בציבור היהודי והשנאה שבעבעה כלבה רותחת כלפי ערבים אזרחי ישראל. כלפי השנאה אל לנו להחיל אמות מידה של הבנה וקבלה. אנו חייבים להיאבק בה, בלא מורא, בלא היסוס, בלא פשרה, בלא ויתור".