מה עושה אדם, שקם בבוקר ומגלה שהוא לא חוקר רציני אלא עוכר ישראל, "המעוניין להוציא את דיבת מערכת החינוך הישראלית ומדינת ישראל רעה"? ועוד יותר מכך – מי שאחראי לתיוג הזה איננו, לשם שינוי, תנועת הימין "אם תרצו", אלא משרד החינוך בעצמו? פרופ' דניאל בר-טל מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב החליט שהפעם לא צריך לשתוק. להיפך. היום (ראשון) בצהריים הוא שלח למשרד החינוך מכתב, מנוסח על ידי עורך דין, בדרישה כי יתנצל תוך 48 שעות. במקרה שראשי המשרד לא יעשו כך, מאיים בר-טל לתבוע אותם על הוצאת לשון הרע.

בשבוע שעבר עבדנו ברק רביד ואני על כתבה שהביאה את עיקריו של מחקר בינלאומי שבדק כיצד מוצג הצד האחר בספרי לימוד בישראל וברשות הפלסטינית, וכן את התגובות הממשלתיות לדו"ח שיתפרסם מחר. המסקנות, איך לומר בזהירות, לא מפתיעות: שני הצדדים דבקים בנראטיבה שלהם, ומציגים את הצד שכנגד באופן שלילי. המחקר הכניס כמה גורמים בממשלה היוצאת לסחרור רגשות: כיצד  ייתכן שהממשלה הישראלית תוקפת כל השנים את הפלסטינים על הסתה בספרי הלימוד, וכעת מעז מחקר בינלאומי, בהובלת חוקרים מארה"ב (פרופ' ברוס וקסלר מאוניברסיטת ייל), ישראל (פרופ' בר-טל) והרשות הפלסטינית (פרופ' סמי עדואן), לערוך השוואה כלשהי בנושא. קשה להחליט איזו טעות גדולה יותר עשו החוקרים מבחינת הממשלה בירושלים: האם זו הטענה שגם ספרי הלימוד בישראל אינם חפים מהצגה שלילית של הפלסטינים? או שעצם ההשוואה היא הדבר שאין עליו מחילה?

ביום רביעי שעבר פניתי לבקש תגובה ממשרד החינוך. כבר התרגלתי לכך שהטרמינולוגיה בה בוחר משרד החינוך להתייחס לדברי ביקורת הולכת ומקצינה (הפעם האחרונה היתה לפני כחודשיים, כשהועלה ספק באשר לטענות על "מהפכה" בהישגי התלמידים במבחנים הבינלאומיים. בתגובה אז טען המשרד כי "מדובר במאמץ מגמתי למזער את ההישג האדיר של תלמידי ישראל"), אבל בכל זאת מעט הופתעתי מבוטות הדברים.

בתגובה שקיבלתי ממשרד החינוך נכתב כי המחקר על ספרי הלימוד, שנערך במשך כארבע שנים, הינו "מוטה, לא מקצועי ולוקה באופן חמור בחוסר אובייקטיביות", וכי "הניסיון ליצור הקבלה בין מערכת החינוך הישראלית לבין מערכת החינוך הפלסטינית, משולל כל יסוד ואין לו כל אחיזה במציאות". עוד נכתב כי המשרד החליט "שלא לשתף פעולה עם גורמים המעוניינים להוציא דיבת מערכת החינוך הישראלית ומדינת ישראל רעה", וכי "תוצרי 'המחקר' מלמדים כי ההחלטה היתה נכונה ומוצדקת". בחירת המילים איננה מקרית, ולמעשה גם איננה מקורית: ניסוחים מעין אלה כבר הועלו על ידי גורמי הסברה ישראלים כהצדקה להחרמת "ועדת גולדסטון" (לכשעצמו, הדבר הזה מדהים, ומעיד יותר מהכל על תודעת המצור, שלא נחה לרגע, של ראשי משרד החינוך).

אינני יודע מי ניסח את התגובה שקיבלתי מלשכת דוברת משרד החינוך. זה גם לא כל כך משנה. בעבר היה שר החינוך, גדעון סער, עובר בעצמו על תגובות בנושאים רגישים, מוחק ומתקן ניסוחים. ייתכן שכעת, עם נפילת המתח שלאחר הבחירות וההשקעה בפמפום זוגיות חדשה במדורי הרכילות, סער האציל את רוחו וסמכויותיו על הפקידים שמתחתיו, אשר התיישרו, כבר מזמן וכל אחד מסיבותיו, עם רוח המפקד. 

במכתב שנשלח למנכ"לית משרד החינוך, דלית שטאובר, כתב עורך דינו של פרופ' בר-טל כי "תגובת משרד החינוך הוציאה את דיבתו של מרשי רעה", וכי פרופ' בר-טל הוא "מאנשי האקדמיה הבולטים בתחומו בישראל וברחבי העולם, אשר הוביל ופרסם מאות מחקרים פורצי דרך, זכה באינספור פרסי הצטיינות וציונים לשבח, ומעולם לא הוטל כל דופי במקצועיותו וביושרתו…הדברים החמורים והמבזים הכלולים בתגובה, השחירו באחת ופגעו פגיעה אנושה בשמו הטוב..ויש בהם אף כדי לפגוע במשרתו ובמשלח ידו".

"בשונה מאוד מן האמור בתגובת משרד החינוך", כתב עו"ד ירון ליפשס ממשרדו של רם כספי, "פרופ' בר-טל, שהינו פטריוט ישראלי לעילא ולעילא, לא ביקש להוציא את דיבת מדינת ישראל ומשרד החינוך רעה, אלא לבחון, בחינה אקדמית וביקורתית, תוך שימוש בכלי מחקר מדעיים, את הייצוג של האחר הן בספרי הלימוד הישראליים והן בספרי הלימוד הפלסטינאים. ייתכן כי תוצאות המחקר לא היו לרוחו של משרד החינוך, ולא תאמו את האידיאולוגיה והאג'נדה המדינית והפוליטית של העומד בראשו או אפילו של ממשלת ישראל כולה…אלא שתחת מלעסוק בתכני המחקר ובממצאיו בלב פתוח ובנפש חפצה, בחר המשרד לפתוח במתקפה חזיתית כלפי המחקר ועורכיו. תוצאת הדברים היא כי דווקא תגובת המשרד הוציאה את דיבתה של מערכת החינוך ומדינת ישראל רעה, וגרמה להצגתה ככזו הפוגעת בחופש האקדמי, בדרך של הוקעה, דה-לגיטימציה והטלת ספק במניעיו של כל מי אשר תוצאות מחקריו אינם נושאים חן בעיניה".

תגובת משרד החינוך טרם התקבלה.

עדכון (16:00). משרד החינוך מסר הפעם תגובה לאקונית: "הלשכה המשפטית של המשרד תשיב במישרין לפונה".