עמיר גרד

בערב חמים ונטול רקטות אמ-75 של שלהי יולי 2014 טיילתי עם כלבתי באזור שכונת מגוריי. קצת אחרי השעה שמונה בערב, בסמוך לערוגת צמחים, החל הטקס שלשמו התכנסנו וכלבתי עשתה את צרכיה. באותם רגעים חלפו לידי זוג נשים שנראו כאם ובת: שתיהן היו לבושות בגדים ספורטיביים ונראה כי היו עסוקות במה שמכונה "ג'וגינג". רק שבמהרה התברר לי כי החברה המבוגרת יותר מבין השתיים היתה עסוקה בדבר מה נוסף לצד ההליכה: ריגול.

עוד טרם סיימה כלבתי את עשיית צרכיה, נבחה לעברי האישה: "נמאס לי כבר לדרוך על חרא!". הבטתי עליה בהלם כשהיא ממשיכה בהליכתה עם פלג גופה העליון מופנה לעברי תוך כדי האטת הקצב. בשלב זה התחלתי להתקדם אל עבר עמדת ה"שקי קקי" שניצבת כשש פסיעות מן הנקודה שבה כלבתי הטילה גלליה, למען אאספם ואשמור על רחובות עירי וארצי נקיים. ברגע שהחלו רגליי לנוע לכיוון המטרה, האישה, שעצרה לגמרי והביטה בי בזרועות שלובות, החלה להטיח כלפיי האשמות מכאן ועד נתב"ג 2000 על כך שבגללי הרחובות מלאים בצואה של כלבים, שבגללי המדינה מלוכלכת, ועוד ועוד.

האירוע הגיע לשיאו ברגע שבו האישה צעקה משהו כמו "אני אשים לזה סוף הפעם" ושלפה את סמארטפונה לתפארת משטרת הגללים הישראלית. כאן הפסקתי להבליג וצעקתי על מרגלת הקקי שאל"ף היא עוברת על החוק ובי"ת אני מתכוון להרים את הקקי וגימל שתתעסק בענייניה. לא עזר: פלאש המצלמה להסרת עיניים אדומות החל להבזיק, ואני הושטתי ידי אינסטינקטיבית וכיסיתי פרצופי בניסיון נואש להגן על שארית זכות האדם הטבעית שלי לפרטיות. התמונה צולמה והאישה המשיכה בג'וגינג שלה, כשאני נותר שם בפינת הרחוב, רועד, נסער והלום על האופן הברוטאלי שבו הפרטיות שלי נרמסה.

אני תמיד אוסף אחרי כלבתי בגלל שבעיני זה אלמנטרי, זה סביבתי וזה מוסרי, כי לאף אחד לא מגיע לדרוך על חרא ברחוב. זה עניין של יהרג ובל יעבור בעיני, ועדיין אני חושב שגם בהנחה ולא הייתי אוסף את הגללים והאישה היתה תופסת אותי – הרי שאין לה שום זכות לצלם אותי. כאן העניין קומם אותי כפליים – בגלל שהיא צילמה והפכה אותי לעבריין מועד על סמך מחשבה. צולמתי ותויגתי על-ידי אישה זו כעבריין בלי שעשיתי שום דבר למעשה: סתם שוטטתי ברחוב וזכותי הטבעית לפרטיות עברה חיסול ממוקד.

אני לא יודע מה התכוונה האישה לעשות עם התמונה שכנראה התחרבשה לה, ואם עשתה משהו בכלל. מה שאני כן יודע זה שמפחיד נורא שכל אדם עם סמארטפון יכול להיהפך לשטאזי מהלך, ואפילו לא זה: שטאזי לא אומרים לך כשהם מצלמים אותך, אז אולי עדיף כבר שטאזי. זהו איבוד פרופורציות מוחלט של תרבות לינץ' הפייסבוק המכוערת כל-כך שהתפתחה במדינה. היום זה אני שהוחלט שלא התכוונתי להרים גללי כלבתו, מחר זה אתם שהתעכבתם יותר מדי בפתיחת השקיות בתור של הסופר.

בחסות מצלמות הסמארטפון, כולנו הפכנו סוכני ריגול וביון המנהלים מלחמה קרה אחד נגד השני. שטאזי בלתי מאורגן ובלתי מנוהל שמורכב מתאים עצמאיים מפוזרים בפריפריה. באמצעות טכנולוגיה מתוחכמת מן המזרח הרחוק, כל אחד הופך סוכן, שוטר, חוקר, שופט ומוציא להורג. כולם בעינינו הפרעה לסדר הציבורי, מחבלי צואת כלבים אקראיים. מדינת משטרה? הלוואי. זו כבר מדינת המשטר האזרחי.