מחקר צרפתי: אלפי נשים מתות מדי שנה מעודף סגנון

רוני בר | 07.09.2013 | 13:04

כדי להיות יפה צריך לסבול, אומר הפתגם השחוק ומידת הסכמתי אתו משתנה עם מצב הרוח, מספר שעות השינה בלילה הקודם והעונה בשנה. עם זאת, איש מעולם לא אמר שטיפוח יכול להרוג –  עד היום. מחקר שנערך בצרפת קבע כי אלפי נשים לבושות היטב מתות מדי שנה ברחבי אירופה מהתקף לב. הסיבה: חזותן הבריאה מבלבלת את רופאי המשפחה, שלא עורכים להן בדיקות נחוצות ולא מעניקים להן טיפול תרופתי ראוי.

המחקר סקר את דו"חות הטיפול בכ-15 אלף נשים וגברים בצרפת בשנים 2010 ו-2011, והוצג בשבוע שעבר בכנס הקרדיולוגיה האירופי באמסטרדם. מממצאיו עולה שרופאי משפחה ורופאים מומחים רבים כושלים באיתור מחלת לב בקרב נשים, בגלל שבנות קבוצת הסיכון מטופחות באופן מתעתע. המחקר התמקד בשעורי האבחון והטיפול בפרפור עליות – הפרעת קצב הלב הנפוצה ביותר באוכלוסייה ואחד הגורמים המובילים להתקפי לב.

"לעיתים קרובות הרופאים עומדים מול אשה שנראית בריאה ולבושה באופן אלגנטי, ומניחים שהיא דואגת היטב לעצמה ולכן מצבה בוודאי טוב", אמר ד"ר פייר סבורה, קרדיולוג ממכון הלב בבית החולים פיטייה סלפטרייר בפריז, שניהל את המחקר. לדעתו, רופאי המשפחה לא מודעים לשכיחות מחלות הלב בקרב נשים, לכך נוספת העובדה שנשים רבות מגיעות לבדיקות אצל הרופא מאופרות ולבושות בצורה מחמיאה. 

צילום: בלומברג

תוצאות המחקר פורסמו בין השאר  בעיתון הטלגרף הבריטי. לפיהן, סיכוייה של אשה עד גיל 75 לקבל טיפול תרופתי נגד פרפור עליות קטנים ב-56% בהשוואה לגבר בעל פרופיל זהה. הסיכויים לאבחון ולטיפול עלו עם הגיל, אך לא מספיק. בקרב נשים בגילאי 75 ומעלה, 33% פחות נשים זכו למרשם תרופתי לטיפול בפרפור בהשוואה לגברים באותה קבוצת גיל. ל-21% מהנשים נתן הרופא אספירין ותו לא.

ד"ר סבורה מאמין שמקרי מוות רבים יכולים להימנע אם הרופאים יפעלו בהתאם להנחיות באירופה, ויערכו בדיקות לנשים ולגברים כאחד. בדיקת לחץ דם, משקל, רקע אישי ומשפחתי וחיפוש אחר סימנים לסוכרת צויינו בין ההליכים הבסיסיים שיכולים להוביל לגילוי הבעיה. "ההנחיות קיימות, אבל הרופאים לא נשמעים להן", אמר סבורה. הוא הוסיף שלהערכתו, נשים סובלות מתת אבחון דומה במדינות העולם כולו, ובאירופה בפרט. בבריטניה, למשל, הסבירות שאשה תלקה בהתקף לב גדולה פי אחת וחצי בהשוואה לגבר.

בדו"ח שהוגש בשנת 2007 לוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת צויינו פערים גדולים אף יותר בין נשים לגברים בישראל. לפי הדו"ח, נשים לוקות בהתקפי לב חמורים מגברים, הן מאושפזות לפרק זמן ארוך יותר וסיכויי האשפוז החוזר שלהן גדולים יותר. בנוסף, תמותת הנשים ממחלות לב בישראל כמעט כפולה מתמותת הגברים. 

מסקנה: אסור להתאפר לפני ביקור אצל רופא, ואם אפשר מומלץ גם לעטות סחבות.

להמשך הפוסט

הבוהמה לא מתה

רוני בר | 01.09.2013 | 17:07

קסניה מלניקוב, 23, פתחה בפני את דלת דירתה שבדרום תל אביב, ומיהרה להזיז ערימה של חפצים מהכסא כדי שיהיה לי מקום לשבת. רק ארבע שנים מפרידות ביננו, אבל אני מרגישה זקנה לידה. זרמתי עם הרגע וביקשתי כוס מים, כדי להירגע מהטיפוס במדרגות. בהמשך, הבטתי שניות ארוכות בצמה העבה שלופפה כמו כתר מסביב לראשה: חלקים ממנה היו כחולים, ואחרים בלונדינים.

חלומה הגדול של קסניה הוא לנסוע לסן פרנסיסקו כדי ללמוד קניינות ועיתונות אופנה, אבל התוכנית הזוהרת מתעכבת שוב ושוב. "לא רציתי להיות מעצבת", היא הסבירה והנחיתה ערימה ססגונית על הספה שבסלון, "התחלתי למכור כי חברות היו מבקשות ממני להכין להן שמלות. אמרתי לעצמי שאם כבר – עדיף לעשות את זה מסודר". 

קסניה מדגמנת את פריטי הקו. צילום: ג'יל שוובר

וכדי שיהיה מסודר, קסניה שילבה כוחות עם אמה – מומחית לתפירה שאף מלמדת את רזי המלאכה בבית הספר לעיצוב 6B. כך נולד הקו  ZenDressCut שמציע גרסה מלוטשת ללוקים מרדניים-משהו, בצלמה ובדמותה של אושיית הלילה שעומדת מאחוריו. 

"כל עכבה לטובה", אמרתי לה בשלב מסויים בהתייחסי לסן פרנסיסקו, והוספתי עוד עשור לגילי וטרחנות אין סוף. אבל במקרה של קסניה, זה נכון. משוחררת משיקולי מסחריות ומהכוונה של מורים בעלי טעם מאוד מסויים, היא הצליחה לגבש מראה שונה ורענן מאוד. תוסיפו לזה רמת גימור שרוב המעצבים המתחילים היו יכולים רק לחלום עליה (ותודה לאמא), וקיבלתם ליין קטן ששווה לעקוב אחריו, גם אם עבור קסניה הוא אמצעי בדרך למטרה אחרת: "בסוף בסוף, הייתי רוצה לערוך מגזין שייגע בכל תחומי האומנות: הרבה אופנה, כמובן, אבל גם עיצוב פנים, מוסיקה, ועוד. המותג הוא נקודת ציון חשובה. אני מקבלת תגובות מאוד טובות, ואני באמת חושבת שיש לו מקום ויש לו ביקוש, אבל אני עדיין רוצה לעסוק בתחומים שרציתי ללמוד מלכתחילה".

צילום: ג'יל שוובר

 
להמשך הפוסט

נשים נועלות רק רבע מזוגות הנעליים שברשותן

רוני בר | 24.08.2013 | 10:57

סקר בריטי מצא כי כל אישה מחזיקה ב-20 זוגות נעליים בממוצע, אך משתמשת רק ב-5. נקודה נוספת למחשבה:  86% אמרו כי בבעלותן לפחות זוג אחד שלא ננעל מעולם 

לקוחה מודדת נעליים באוקראינה. צילום: בלומברג

עשרות שנים של צפייה בסרטי בנות (קלולס מאז ולתמיד) חינכו אותנו להיכנע לאובססיה המולדת של המין הנשי לנעליים. אך אם נקשיב לתוצאות מחקר צנוע שנערך בבריטניה, בפעם הבאה שמתעורר השד חובב הסוליות, אולי עדיף לרסן אותו.

הסקר נערך בקרב 2,352 נשים עבור אתר המסחר Voucher Codes Pro, והגיע למסקנה מסקרנת, אם כי לא מפתיעה: נשים נועלות רק כרבע מהזוגות שרכשו. הסקר מצא כי לכל אישה מעל גיל 18 יש 20 זוגות נעליים בממוצע, אך היא נועלת באופן קבוע רק 5 מתוכם. זאת ועוד – 86% מהנשאלות אמרו כי בבעלותן לפחות זוג אחד שלא ננעל מעולם.

למה, אם כן, אנחנו לא מנצלות את אוסף הנעליים שלנו כראוי? הסיבות מגוונות, אך מוכרות היטב:

בראש ובראשונה – נוחות. 64% מהנשאלות ענו כי הן לא נועלות את הזוגות הנשכחים מפני שהם לוחצים על כפות הרגליים או שהעקב גבוה מדי.

הסיבה השניה במעלה היא הקושי להתאים את הנעל לבגדים, עליה הצביעו 55% מהנשים. 41% אמרו שהן מפחדות לגרום נזק לנעליים שעלו להן כסף רב. 37% מהנשאלות אמרו כי הן לא נועלות זוגות שניתנו להן במתנה, ושלא מוצאים חן בעיניהן. "מה חשבתי לעצמי", סוגרת את חמישיית הסיבות הפותחת. 21% מהנשים אמרו שהן אהבו את הנעליים בחנות, אבל כשהגיעו הביתה הן התחרטו.

כדי להמנע מטעויות, מומלץ לא להקשיב לכוורת. נעליים לא קונים מהר.  

להמשך הפוסט

השקעה בטוחה: בהונג קונג ניתן להפקיד תיק יוקרה ולקבל הלוואה שמנה

רוני בר | 22.08.2013 | 18:29

תיק השקעות. חנות פראדה בהונג קונג. צילום: בלומברג

מי שהצילו את שוק היוקרה מכליה בשנות המשבר הכלכלי העולמי היו תושבי מזרח אסיה, שבביקוריהם באירופה הסתדרו בתורים ארוכים ומתפתלים מול חנויות לואי ויטון, שאנל, דיור ודומיהם כאילו אף בנק אמריקאי לא קרס מעולם. בעשור האחרון, קדחת המותגים הכתה חזק ביפן, בסין, בהודו ובארצות אחרות, ובמגזין פורבס אף נכתב כי באזור הזה של העולם, תיק של מותג הוא סימן להצלחה ויכול לפתוח עבור המחזיקה בו דלתות רבות. 

חברת המשכון Yes Lady שפועלת בהונג קונג הבינה שבדומה ליצירות אמנות, ערכם של תיקי יוקרה מבית טוב נשמר עם השנים, ובמקרים מסויימים אף עולה. כך כבשה החברה נישה שלפי מומחים עתידה להתרחב ולהתפשט: יס ליידי מציעה ללקוחותיה הזקוקות למזומנים להוציא את פריטי העור מהבוידעם, ולקבל תמורתם תוך 30 דקות הלוואה בסך 80% מערכם. 

כמובן, לא כל תיק שווה צ'ק. רק מוצרי עור מבית הרמס, שאנל, גוצ'י, פראדה ולואי ויטון יזכו את בעליהם בהלוואה (לאחר וידוא שאכן מדובר בדגמים מקוריים ולא בחיקויים). מה שמשפיע על גובה הסכום הוא דגם התיק, החומרים ממנו הוא עשוי והשתייכותו למהדורה מוגבלת או נדירה במיוחד. כך לדוגמה, לקוחה שהגיעה מצויידת בבירקין באג – הרולס רויס של מוצרי העור – קיבלה הלוואה בסך 20 אלף דולר (אמריקאי). תיק בירקין חדש מהרמס עולה בדרך כלל כ-6,000 דולר, אך מחיר פריט ממהדורה מיוחדת עשוי להאמיר ולהשתוות למחירה של דירה בדרום תל אביב. 

הלקוחות, 4 מתוך 5 מהם נשים, יכולים לרכוש בחזרה את התיק שהשאירו על ידי החזרת ההלוואה (פלוס 4% ריבית חודשית) בתוך ארבעה חודשים. בתום התקופה הפריטים הממושכנים עוברים לרשת חנויות שעובדת בשיתוף עם יס ליידי, ונמכרים לציבור הרחב. עם זאת, מהחברה נמסר לוול סטריט ג'ורנל כי כמעט כל התיקים נרכשים על ידי בעליהם המקוריים. 

"אני מעדיפה לקחת ככה הלוואה מאשר לעבור את כל התהליך המסובך בבנק", אמרה לוול סטריט ג'ורנל מאגי וונג, עקרת בית בת 30. בשנה האחרונה וונג השתמשה בשירותיה של יס ליידי שלוש פעמים, ומשכנה תיקי ג'וצ'י ולואי ויטון. את כולם היא הצליחה לרכוש בחזרה. בניגוד אליה, אנג'ל יאם, לקוחה אחרת של יס ליידי, אמרה שלא כל כך משנה לה אם היא תצליח לגייס את הכסף הנדרש כדי לרכוש בחזרה את התיק שמשכנה, מבית שאנל (תמורת כ-1,500 דולר). "יש לי יותר מידי תיקים בבית", היא אמרה והעריכה כי באוסף הפרטי שלה שוכבים כ-40 פריטים, 12 מהם של מותגים נחשקים. 

על פי ההערכות של חברת האחזקות שמפעילה את יס ליידי, שוק תיקי היוקרה צפוי לגלגל 4 מיליארד דולר בשנה הבאה בהונג קונג בלבד. 

 
להמשך הפוסט

המותג הצרפתי שלמד בדרך הקשה שיש גבול לפרובוקציה

רוני בר | 05.08.2013 | 14:44

מותג סריגים פריזאי חדש בא לעולם ביום רביעי בשבוע שעבר, ומהר מאוד נתקל בקיר בטון. "לה לאון" אימץ לוגו על טהרת התרבות הצרפתית –צבעי הטריקולור, זוג בגטים ובארט – ושם לעצמו למטרה "לצחוק על הסטיות הקטנות שלנו, ובאותה שעה לגנות את חוליי החברה", כפי שנכתב בפרופיל החברה. אממה, החברה הצרפתית לא אוהבת את כל הבדיחות עליה.

הקונספט שמאחורי המותג פשוט: סריגי הקשמיר לנשים ולגברים מגיעים בגזרה אחת ונושאים עליהם כתובת רקומה בעבודת יד. "רוצח צפרדעים", נכתב על מודל גברי אחד, "זנזונת" על דגם נשי אחר. בעוד שכמה מהם התקבלו בהרמת גבה, אחד הפריטים שבקולקציה מצא את עצמו בעין הסערה התקשורתית – סריג כחול כהה ועליו הכיתוב "מובטל".

סוודר "מובטל" – 285 אירו

החיבור בין תג המחיר הגבוה – 285 אירו, לבין אחת הבעיות הרגישות ביותר בכלכלה הצרפתית, לא עבר בשקט. "זה סקנדל! הקולקציה שלכם והתמונות שלכם מגעילות אותי", כתבה גולשת אחת בטוויטר, והרבה אחרים הצטרפו אליה – "כמה שעות צריך עובד משאית זבל לעבוד כדי לקנות לעצמו את הסוודר הזה?", שאל טוויטריסט אחר. "פעם מארי אנטואנט התחפשה לרועה, היום העשירים קונים ב-300 אירו סוודר של מובטלים", זעם אדם נוסף.

שיעור האבטלה בצרפת כיום עומד על 10.4%, זהו הנתון העגום ביותר מאז 1998. שוק העבודה המקומי איננו דינמי, והמשבר הכלכלי העולמי הפך אותו לקשיח עוד יותר. כך, בשנתיים האחרונות התפשטה האבטלה בקרב צעירים – הלקוחות הפוטנציאליים של המותג "לה לאון". לאחרונה אף נולד בצרפתית מושג חדש – "בומור" מילה המשלבת בתוכה בורגני-בוהיימני-מובטל.

לאחר שביעות רצון ראשונית מהרעש התקשורתי, המותג ובעליו לאון טאייב, החליטו ביום שבת לעשות פרסה, ולמשוך את הסוודר מהמדפים. "לא צריך להבין את הדברים בפשטות כזו. רק רצינו ליצור משהו חמוד… כולנו קצת מובטלים בדרך כזו או אחרת, אפשר ללבוש את הסוודר הזה בסוף השבוע, למשל", הסביר טאייב.

כמו הסריג השנוי במחלוקת, נעלמו מהרשת גם תמונות בעלות אופי גזעני, ותיאורים עילאיים ומתנשאים של מוצרי הבית ("הזנזונת היא אישה דוחה, מושחתת וחסרת מוסר שמוכנה לעשות הכל כדי להצליח, במיוחד במובן המיני").

בסופה של השערורייה, היזם למד שיש דבר כזה פרסום שלילי והצרכנים נותרו עם טעם רע בפה. טעם שמחמיץ עוד יותר כשקוראים את האותיות הקטנות: כל מוצרי החברה מיוצרים בנפאל. מקומות עבודה צרפתיים לא ניצלו בזכות הסוודר הזה. 

עוד תמונה שצונזרה בעקבות השערוריה

 

 

להמשך הפוסט

מתחתנים 2014? שמלות כלה משבוע ההוט קוטור בפריז

רוני בר | 06.07.2013 | 14:30

קארל לאגרפלד ודוגמנית בשמלת כלה שעיצב לשאנל. צילום: אי-אף-פי

השבוע חגגה פריז את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – אופנה עילית. במסגרת האירוע, מעצבי העולם נתנו את הפרשנות העדכנית ביותר שלהם לשמלת הכלה. היתה שם לא מעט דרמה, חוש הומור לפרקים, ולמרבה ההפתעה – יחסית מעט קצפת.

והרי התמונות – להשראה, יישום או סתם הנאה. איזו הכי יפה לדעתכם? (אני סימנתי את הפייבוריט שלי)

ז'אן פול גוטייה. צילום: רויטרס

אוסקר קרבלו, ארמאני פריווה. צילומים: אי-פי ואי-אף-פי

סטפן רולאן. צילום: רויטרס

אלקסיס מאבי, כריסטיאן דיור. צילומים: אי-פי ואי-אף-פי

ייקינג יין, ג'יאמבטיסטה ואלי. צילומים: אי-פי

אלכסנדר ווטייה. צילומים: אי-אף-פי

שאנל, ייקינג יין. צילומים: אי-אף-פי

אלי סאאב. צילום: אי-אף-פי

צילום: אי-אף-פי

 

להמשך הפוסט

על אהבה ותשלומים

רוני בר | 04.07.2013 | 17:15

צילום מסך מתוך הסרט וידויים של שופוהוליק

יש רגעים בחיים, ולבנה הבנקאית שלי תשמח אם הם לא יגיעו תכופות, שמזכירים לי למה התחלתי להתעניין באופנה. למען האמת, מתעשיית האופנה לא ממש אכפת לי. טרנדים באים והולכים, הם משעשעים ולפעמים מעוררי השראה, אך מי שינסה לעמוד בקצב שלהם יגמור ברשימה השחורה של לבנה. למעשה, מה שאני אוהבת באמת זה בגדים. 

חיבתי הגדולה לדברים יפים לא תמיד קשורה לצרכנות קלת דעת וחסרת אחריות. למשל, וסט הקימונו שלבשה האישה ברחוב אתמול בבוקר גרם לליבי להחסיר פעימה. בעיקר משכו אותי הפרנזים שעיטרו את שוליו (זה נשמע אולי רע במילים, אבל זה היה מקסים). באותו אופן ,על הדסקטופ במחשב האישי שלי שמורה כבר כמה חודשים תמונה של זוג נעליים שידי אינה משגת לרכוש. זה לא מקרב אותי להיות הבעלים שלהן, אבל מידי פעם אני מעיפה בהן מבט, ומסיבה כלשהי זה עושה לי טוב.

ועדיין, אם נניח את הפיוטיות האצילית בצד לכמה רגעים, הנטייה להתאהב בחפצים מחייבת אותי מידי פעם לצפות בחוסר אונים, בעוד ידי אחוזות הדיבוק מוציאות את כרטיס האשראי מהארנק ומוסרות אותו הלאה. כך קרה לי לאחרונה ביריד אופנת מעצבים תל אביבי. מבין אלפי הפריטים שהוצעו למכירה צדה את עיני שמלה כחולה פשוטה ללבישה ושיקית במיוחד שהיתה יכולה להראות נהדר בכל מגזין. אבל היא לא היתה במגזין – היא היתה כאן, מולי. 

את היוצרת של חמדתי, חיה מיכלסון-סמולרצ'יק, אני מכירה מזה כשנה – שלוש קולקציות בזמן אופנה. הבגדים שהיא מעצבת לא מעוטרים יתר על המידה ומרחוק הם יכולים להראות פריטי בייסיק, מונח שהיא מאוד לא אוהבת. "אני חושבת שאנשים מתבלבלים", היא אומרת, "הקו נקי אבל הוא לא בייסיק. יש לי בעיה עם קישוטיות יתר, זה לא הסגנון שלי".

מיכלסון עובדת לבד בסטודיו/חנות שלה ברחוב גורדון בתל אביב. מידי עונה היא מפיקה אוסף פריטים מצומצם למדי, לקהל לקוחות שדורש "בגדים שימושיים למראה רשמי אך לא משעמם", כפי שהיא מכנה זאת. הקיץ, לדוגמה, הקולקציה מכילה 7 דגמים בלבד. "אני מעדיפה לעשות רק שתי שמלות שיהיו מושלמות, מאשר חמש שיהיו כמעט מושלמות", מסבירה חיה.

היריד היה גדול, אך הקראש על השמלה עוד יותר. לא היתה לי ברירה: מדדתי, שלפתי, פרסתי לשני תשלומים. למרות שלא תכננתי לסיים שם את שיטוטיי, אחרי הביקור אצל חיה הפניתי את צעדיי אל היציאה. מיהרתי בדרכי והקפדתי להסתכל רק אל הרצפה ואל השקית שהחזקתי. לאהבה שלי אין גבול, לסבלנות של לבנה דווקא יש.

 

להמשך הפוסט

מיאו! מה שטוב ליוטיוב, טוב לארון

רוני בר | 23.06.2013 | 16:49

הם אציליים, רכים למגע, בני לוויה ברגעי בדידות ומאוד פוטוגניים. המצרים הבינו כבר לפני אלפי שנים שחתולים הם ה-דבר. לעולם האופנה לקח קצת יותר זמן ליישר קו. הצלחת החיות הפרוותיות בסרטונים באינטרנט, וצמיחת אייקונים בינלאומיים כמו "גראמפי קאט" וההוא שמנגן על קלידים בוודאי סייעו לטרנד החתוליים להתגבש. וכמו בכל מגמה יש פריטים מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות (ראו ערך גרסת השלגיה הפרוותית למטה)…

כדי לא להראות כמו ילדה בת שמונה, מומלץ לצוות לבגד חתולי פריטים בוגרים למראה. לדוגמה, טייץ חתול יילך מצויין עם חולצת כפתורים לבנה בגזרה רחבה ועקבים. סריג חתולי ישולב בהצלחה עם ג'ינס בויפרנד, ולא עם סקיני של בנות בית הספר.

ולסיכום: גררררררר. 

תיק: Lazy Oaf, סווטשירט וכובע: טופשופ, קשת לשיער: מייזןן מישל , נעליים: שארלוט אלימפיה

סריג: Markus Lupfer, טייץ: נסטי גל, טי-שירט: מאונטן (נמכרים גם בחנויות בארץ)

גרביים: נסטי גל, טוניקת שלגיה ושבעת החתולים: איביי, עגילים: אורבן אאוטפיטרס

להמשך הפוסט

ציפורניים בעידן הפוסט-מודרני

רוני בר | 09.06.2013 | 15:37
ג'יזל על שער מוסף היופי של ווג איטליה

ג'יזל ונבחרת הציפורניים על שער מוסף היופי של ווג איטליה

מי שמעולם לא התנסה במריחת לק לא יבין עד כמה מסובכת היא. ראשית, משימת הטיפוח הכל כך פופלרית דורשת מהנמשחת לפנות לפחות שעה, עדיף שעה וחצי, מזמנה ולהקדיש את כל תשומת לבה לעניין. אז יש לגייס יכולות ריכוז גבוהות, להרגיע את הרעידות בידיים ולהתמסר למלאכה העדינה. לבסוף – מגיע שלב הייבוש האינסופי, שגם לאחריו אין לשטוף כלים, לקצוץ ירקות לסלט, לכפתר כפתורים ושאר משימות יומיומית.

עד לאחרונה, אהבתי הגדולה לציפוניים משוחות כהלכה והעובדה שאני רואה בעיסוק מעין סוג של תרפיה, גרמו לי להתפנות ברצון לטקס הציפורניים הפרטי שלי. הוא מתחיל בהוצאת קופסת הלקים מהמגירה ובהצגת השלל על שולחן הסלון. לאחר דיונים מעמיקים ביני לביני, או ביני לבין חסר המזל שנמצא בחדר, הגוון נבחר ואפשר להתחיל לעבוד. 4 שכבות על 20 אצבעות מאוחר יותר, אני מרגישה כמו גרסה משופרת של עצמי, ולא משנה שבעוד יומיים-שלושה אצטרך להתחיל שוב הכל מהתחלה, ברגע שקשקשי צבע יתחילו להתקלף ולהתעופף.

להמשך הפוסט

יחי ההבדל: פריטים דומים, מחירים שונים

רוני בר | 04.06.2013 | 18:57

בתמונות שלפניכם פריטים דומים מאוד. אחד יקר והשני הוא תוצר של רשתות האופנה העממיות. מי יצליח** להבדיל בין השניים? התשובות בתחתית הפוסט, ויש גם ציונים! 

 

**השאלון מנוסח בלשון זכר אך הוא פונה לבני שני המינים.  

1. שורט פסים

להמשך הפוסט