הפעילה הירושלמית שרית השקס מורידה חולצה בתגובה לנסיונות אנשי חב"ד למנוע ממנה לרקוד עם הגברים בכיכר ציון. צילום: באדיבות שרית השקס

הנשים שמרימות את החולצה מול בריונים חרדים (או מורידות אותה) מעבירות מסר פשוט: גם לנו יש רגשות ואם תרמסו אותם, נפגע ברגשות שלכם. הן גם מביעות זלזול עמוק בבריונים שמוכנים לחסום כבישים, ליידות אבנים, להתקוטט עם שוטרים, אבל כל כך מפחדים מקצת עור נשי חשוף

הנה גילוי שעלול להיות לא פשוט לפחות לחלק מהקוראים החרדים של הבלוג: גם לחילונים יש רגשות. זה לא רק שאני יודע את זה מניסיון  אישי ושל חברים (אני יודע שזה נראה כאילו אני מכיר רק חרדים, אבל פה ושם אני מתרועע עם חילונים). יש מחקרים שמוכיחים הימצאות רגשות אצל חילונים ואפילו אצל חילוניות. לגילוי רגשות אצל חילונים יש השלכות מפתיעות על נושאים שקשורים למחלוקות בנושאי דת ומדינה:

  • כשבחורי ישיבות, שחלקם כלל לא מעוניינים בלימודים, הופכים את הישיבה לעיר מקלט כדי לא לשרת בצבא ולא לסכן את עצמם; כשרבנים חשובים משתמשים בלימוד התורה כתרוץ להמשיך לשלוט בדור הצעיר שלהם ולמנוע מהם שירות בצבא; אנחנו זועמים על האפליה וחשים חוסרי אונים מול העוול הקשה מנשוא.
  • כשקיצונים חרדים מתנהגים לנשים באלימות, גסות וזלזול, שולחים אותן לאחורי האוטובס, יורקים לעברן, מעירים הערות גסות, מחפיצים את גופן; אנחנו חשים כלפיהם בוז עמוק עד גועל נפש. זה הרבה יותר בעייתי משום שבעיני חלקנו הבריונים האלה מייצגים את היהדות, והם לומדים להתרחק גם ממנה.
  • כשקיצונים חרדים שמשתמטים מהצבא, יוצאים להפגין באלימות ולחסום כבישים, כדי שנכיר בזכותם לשלוח את ילדינו למות על ההגנה שלהם, אנחנו פשוט בהלם ולא מבינים מאיפה החוצפה.

בימים האחרונים החרדים ברשת מזועזעים מנהגת שמפגינים חרדים חסמו את דרכה והיא עיכסה מולם ואף הרימה את חולצתה. קצת רקע: בימים האחרונים נערכות כמעט מדי יום הפגנות אלימות בנושא חוק הגיוס. המפגינים הם אנשי הפלג הירושלמי הקיצוני המכונה "בני תורה" והם מוחים על מעצר עריקים חרדים. אף אחד כולל הציבור החרדי לא מבין מה המפגינים האלה רוצים מהחיים שלנו. כולם יודעי שחוק הגיוס הוא בעצם חוק פטור ולא יביא לגיוס של שום תלמיד ישיבה בכפייה. הסיבה היחידה שיש עריקים חרדים היא שהרבנים של בני התורה הורו לא להתייצב בלשכת הגיוס אפילו כדי לקפל פטור או דחייה. כתוצאה מכך שהתלמידים לא מתייצבים לקבל פטור, הם הופכים לעריקים ואז יש סיבה להפגין. יש רק מפלגה אחת שיש לה עניין בהפגנות האלה – יש עתיד שתשמח לשים את נושא הגיוס על סדר היום.

בתגובה להרמת החולצה, זועקים החרדים ברשת – הטרדה מינית. אתם מבינים? העבריינים הם לא המפגינים האלימים וחוסמי הכבישים, אלא הנהגת. על הפגנות שכרוכות בחסימת כביש יש מי ששילמו מחירים כבדים. תסתכלו למשל על הביוגרפיה של ח"כ משה פייגלין. ועוד מידע למעוניינים להרחיב על עונשים לפעילי ימין על חסימת כבישים או תכנון חסימה. כך שלא רק שאין לי טיפת הבנה לגולשים החרדים ההמומים מהרמת החולצה. אני לא יכול לחשוב על מקרה מובהק יותר של זעקת הקוזאק הנגזל.

מה שנעדר מהדיון הוא העובדה שמדובר בתופעה. לא ברור כמה רחבה אבל תופעה. חיפוש אחר "הרימה את החולצה" באתר חדו"ש מגלה שני מיקרים. במקרה אחד הפגינו קיצונים חרדים מול בר שהחל לפעול בשבת במרכז כלל בירושלים. בחורה שעברה במקום הרימה את החולצה. המפגינים נמלטו. במקרה אחר התפתח ויכוח בין בריונים שתקפו אישה בבית שמש לבין הקורבן, האם היא הרימה את החלוצה. לא אביא קישור. הבחורה סבלה מספיק.

בסוכות 2012 עברה פעילת "ישראל חופשית" שרית השקס בכיכר ציון ונתקלה בפעילי לחב"ד שארגנו שם ריקודי גברים. היא הצטרפה לריקודים עם חבר. כשאיש חב"ד עצר אותם היא הורידה את החולצה. החב"דניקים עברו לצד אחר של הכיכר ושלחו שליחות לבקש ממנה לחזור ולהתלבש. איל אקרמן, ממובילי המאבק לשבת חופשית בירושלים, אומר שזה קרה כמה פעמים כשהתלהטו הרוחות. נדמה לו שפעם הורמה חולצה גם כשפעילי "ישראל חופשית עלו לקו הפרדה.

 היבט אחר של התופעה, מתון יותר, הוא שנשים חילוניות רוקדות או פורצות בשירה, שהרי ידוע שקול באישה ערווה וריקוד באישה קל וחומר. כך למשל עשרות פעילות ירושלמיות ארגנו ריקודים מול הברסלבים שרוקדים בכיכר ציון במחאה על המטרד. 

הנה הבהרה שחילונים לא זקוקים לה: כשאישה מרימה את חולצתה מול מפגינים חרדיים היא לא מציעה להם סקס. היא מביעה בוז עמוק להתנהגות שלהם., לכך שהם כל כך חזקים ובריונים ואלימים אבל רועדים כמו עלה נידף מול קצת עור נשי חשוף. היא גם יודעת שהיא ניצבת מול ציבור של מפגינים, שהחוק לא מעניין אותו והעבריינות היא לחם חוקו. מבחינתה הרמת החולצה היא הנשק היחיד שנותר לה. ומעל הכל היא אומרת: גם לי יש רגשות ואם אתם תרמסו אותם, אני אפגע ברגשותיכם.

בהחלט יכול להיות שהרמת חולצה נראית גם לחלק מהקוראים החילונים גסה וחסרת טעם. אז זהו שחלק מהמאבק לשיוויון האישה הוא המאבק על כך שהיא לא מחוייבת להיות עדינה וחיננית. זו כבר רק אופציה. אופציה אחרת היא תקיפות ואסרטיביות. הכל תלוי באופי ובהקשר.

האם זה עוזר? לפעמים. כולם יודעים שהמאבק נגד מצעד הגאווה בירושלים נפסק מסיבה דומה להפליא. בגלל שהרבנים הבינו שהמאבק חושף את הילדים לכך שיש הומואים ולסביות. אחרי הרמת החולצה במרכז כלל בירושלים מקורות בעדה החרדית אמרו לכתב Ynet שהם יעבירו את ההפגנות לרחוב הנביאים, קרוב יותר למאה שערים, כדי להמנע ממפגעים רוחניים. לא שזה עזר להם. אחת המפגינות מספרת שכשפעילים ירושלמים הגיעו להפגין מול החרדים ברחוב הנביאים אלה היו דווקא החרדים ששפכו עליהן מים ויצרו את מראה החולצה הרטובה. אקרמן אומר שגם כשהמפגינות ברחוב הנביאים הורידו חולצה או פרצו בשירה המפגינים החרדים לא נסוגו, כך שאולי זה עניין של כמות והקשר.

שיהיה ברור, אין פה שום הכללה: כל חרדי שמרגיש שזה לא חל עליו כי הוא מתנגד לבריונות ו/או לא מטיל על הנשים את האחריות ליצר שלו ו/או חושב שהדרת נשים זה דבר מתועב ו/או חושב שזכותן של נשים להתלבש ולהתנהג כרצונן ו/או חושב שנשים צריכות להיות צנועות ולהתנהג בצניעות אבל זכותן המלאה לנהוג אחרת – יבורך. אם הוא גם יאמר את זה בגלוי, הוא יבורך עוד יותר.

הפגנה נגד הדרת נשים עם הגישה ההפוכה: עודף לבוש. צילום: ירושלים חופשית