סדרת כתבות שפרסמתי בשנת 2000 ניסתה להסביר למה הרב עובדה יוסף הוא ענק הלכתי למרות ההתבטאויות המביכות שלו. להלן תקציר: למה הוא היה פוסק אמיץ במיוחד; איך פסקיו הפכו לכור היתוך; איך מרד בפטרונות האשכנזית; ולמה להחזיר עטרה ליושנה זה בכלל לא מה שחשבתם

הרב עובדיה יוסף בהכתרת בנו הרב יצחק יוסף לרב ראשי. צילום: מרק ניימן, לע"מ

פער עצום שורר בין הדימוי של מנהיג ש"ס המנוח הרב עובדיה יוסף בציבור החילוני לבין מעמדו ההלכתי. הדימוי של הרב עובדיה יוסף מורכב בדרך כלל משלושה היבטים: פעילות פוליטית, התבטאויות קשות בלשון נמוכה ופסקי הלכה איזוטריים, המתייחסים לסוגיות כמו חיטוט באף בשבת. במצב הזה לא קל להבין על מה בדיוק מדברים אנשי ש"ס כשהם מכריזים על הרב יוסף כעל גדול הדור, פוסק הדור וגאון הדור.
על השאלה הזאת ביקש ממני מי שהיה עורך חלק ב של הארץ רמי רוטהולץ לענות בסדרה של שתי כתבות שפורסמו בשנת 2000. בלוג הוא לא הארץ הישן ואני לא אפרסם פה 5000 מילה ולכן תקצרתי את הכתבות כמיטב יכולתי.

פוסק אמיץ במיוחד

הרב יוסף הוא לא רק האיש שקומם את עולם ההלכה הספרדי מאשפתות והציב אותו כמתחרה שווה מול העולם החרדי האשכנזי. מפעל הפסיקה המונומנטלי שלו, ובייחוד ספרו "יביע אומר", נחשבים בעיני רבים ליצירה הלכתית היסטורית. הרב יוסף נחשב בעיניהם גדול הרבנים שקמו לעדות המזרח זה 400 שנה.

גם אם מקומו בהיסטוריה יתברר רק בעוד שנים רבות, כבר עכשיו אפשר לקבוע שהרב יוסף היה פוסק אמיץ במיוחד. הוא שקבע, כשהיה הרב הספרדי הראשי, שהאתיופים הם יהודים לכל דבר ובכך נתן את ההכשר ההלכתי להעלאתם ארצה. אחר כך פסק, בניגוד לדעת החרדים האשכנזים, שיוצאי אתיופיה אינם זקוקים אפילו לגיור לחומרה (טקס גיור סמלי, שהעולים ראו בו השפלה גדולה). הוא קבע שמותר להתחתן עם קראים, בניגוד לדעת החרדים האשכנזים, ומנע קרע כואב בעדת עולי מצרים. הוא קבע, בניגוד לדעת החרדים האשכנזים, שהיתר המכירה בשנת שמיטה מעוגן עמוק בהלכה, וסייע מאוד לחקלאים.

להחזיר עטרה ליושנה? לא מה שחשבתם

הרב בני לאו, חוקר כתביו של הרב יוסף, אומר כי שתי משמעויות היו לביטוי "להחזיר עטרה ליושנה" המופיע בפסק בעניין ימי בין המצרים. אף לא אחת משתיהן לא היתה קשורה להצבעה בעבור ש"ס (שעוד לא היתה אז אפילו בגדר פנטסיה רחוקה). משמעות אחת היתה עמידה מול הרבנות  האשכנזית. המשמעות השנייה היא עיצוב הלכה אחידה, מעין כור היתוך לכל יהודי ספרד, ברוח ההלכה הארץ ישראלית של מחבר ה"שולחן ערוך", הרב יוסף קארו.

כור היתוך

כשבש"ס מדברים על החזרת עטרה ליושנה מקובל לחשוב שהכוונה היא חזרה למנהגי עדות המזרח בארצות מוצאם. אלא שכוונותיו של הרב עובדיה יוסף היו שונות לחלוטין. יוסף ראה עצמו ממשיך ישיר של קארו, שפעל במאה ה-16, ובקש למחוק כמעט כל מה שקרה בין זמניהם, כלומר, פסיקות שבהן הוא רואה סילוף דרכו של בעל "שולחן ערוך".

אם ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון ניסה לכפות על עדות המזרח כור היתוך חילוני, מנהיג ש"ס צרף אותן בכור ההיתוך של ההלכה היוספית מבית מדרשם של הרבנים יוסף קארו ועובדיה יוסף. עד כור ההיתוך הזה מחק רבים מהמנהגים שהביאו אתם עולי עדות המזרח. "הרב יוסף עבר כמו הוריקן ושתה את כולם", אומר בני לאו. לאון מצטט רב שאמר לו: "היום אין מרוקאים או תוניסאים או ג'רבה או בוכרים וכורדים. כולנו הולכים ברוך השם יחד בלב אחד לפי מנהגיו והלכותיו של מרן רבנו עובדיה יוסף".

גר הופך לספרדי

אם זה יהיה תלוי ברב עובדיה יוסף,  הוא היה משליט את תורתו של הרב קארו על כל יהודי היושב בארץ ישראל, גם האשכנזים. את השקפתו על עליונות ההלכה הספרדית ביטא יוסף גם כשקבע שמי שהתגייר בארץ ישראל – גם אם נולד בפולין – נהפך אוטומטית לספרדי.  לדברי בן משפחה של הרב יוסף' גם חוזר בתשובה אשכנזי המעוניין בכך יכול להסתפרד, מכיוון שהרב קארו הוא המרא דאתרא. "הפוך? בשום אופן לא".

הרבה עבודה קשה

מה הפך את עובדיה יוסף לרב חשוב כל כך? בראש וראשונה הרבה עבודה קשה. עשרות שנים נתן הרב יוסף כמה שיעורים בכל יום, בכל עיר ובכל שכונה. "הוא רץ לכל מקום והשתמש בכל אמצעי אפשרי כדי להפיץ את תורתו", מסביר ד"ר נסים ליאון, שחקר את המהפכה שחולל הרב יוסף בבתי הכנסת הספרדיים. "כשהיתה לו אפשרות להגיש פינת הלכה ב'קול ישראל', הוא הגיש פינת הלכה. עכשיו יש לוויין, אז השיעורים שלו משודרים בלוויין". כשהוקם העיתון החרדי "יום השישי", פירסם בו הרב יוסף מדור של פסקי הלכה. כשהתפצל "יום השישי" לשניים, פירסם יוסף מדורי הלכה בשני הצאצאים של העיתון המקורי. השפה של יוסף, מסביר ליאון, עממית, רזה ותמציתית". 


וכמובן, הרב יוסף העמיד רבבות תלמידים ויזם הקמת מוסדות חינוך רבים. בוגרי המוסדות האלה מתחנכים ברוח הפסיקה של הרב יוסף ומפיצים אותה ברבים. יוסף עצמו דאג למנות רבים מתלמידים אלה לתפקידי רבנות ודיינות בכירים. חוקר האוכלוסייה החרדית פרופ' מנחם פרידמן מסביר ש"הציבור הספרדי העממי חש שיש אדם שמחזיר את כבודו ונותן לספרדים תחושה שהם לא פחות טובים מהאשכנזים".

פרס ישראל ב-1970

תומכי ש"ס מתלוננים לא פעם שהרב יוסף אינו זוכה בפרס ישראל. ההסבר לכך אינו קיפוח משווע, אלא שלא מקובל להעניק את פרס ישראל פעמיים. ב-1970, כאשר היה רבה הספרדי של תל אביב, זכה יוסף בפרס על סדרת ספרי ההלכה שלו, "יביע אומר". הוא היה אז בן 50. טקס קבלת הפרס ייזכר בייחוד בזכות העובדה שראש הממשלה אז, גולדה מאיר, הושיטה לכבוד הרב את ידה, אבל הוא נמנע מללחוץ אותה.

נשמתו של הרב קארו

בראשית שנות השבעים, כשכיהן כרבה הספרדי של תל אביב, חלה הרב עובדיה יוסף בעיניו. הוא לא היה מסוגל לקרוא וללמוד וחש כי עולמו מאיים להתמוטט. בייאושו נסע הרב יוסף לקברו של הרב יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך", בצפת.  כשהגיע לקבר, השתטח יוסף, בכה ואמר: "קיימתי את  הפסקים שלך. אם לא אני, התורה שלך היתה משתכחת. אני שורש נשמתך. תתפלל עלי". התפילות של הרב קארו כנראה עזרו משום שראייתו של יוסף הוטבה, אף שהוא עדיין היה חייב להגן על עיניו במשקפיים שחורים. בן המשפחה שסיפר ל"הארץ" את סיפור הנסיעה לצפת העדיף שלא להשתמש במלים המפורשות "גלגול נשמה", אבל הדגיש: "אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהרב יוסף הוא משורש נשמתו של הרב קארו".

אני שאינני כפוף לאשכנזים

כשהרב עובדיה יוסף נבחר לרב הספרדי הראשי של תל אביב, ב-1968, הוא מצא שם הנחיה שלא לחתן כלל זוגות בימי בין המצרים – שלושת השבועות שלפני תשעה באב. ההנחיה הזאת עמדה בניגוד מוחלט למסורת הספרדים, שנוהגים אבלות רק בתשעת הימים הראשונים של חודש אב. יוסף מיהר להורות לרושמי הנישואים המקומיים לחתן ספרדים עד סוף חודש תמוז. בתשובה הלכתית שכתב הסביר ש"ידוע שהרבנים הראשיים הספרדים שקדמוני הוו מיכף כייף (היו כפופים) לעמיתיהם הרבנים הראשיים האשכנזים… והדברים מפורסמים בבירור גמור. אבל אנן דלא כייפינן (אני שאינני כפוף) תודה לאל יתברך, על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה".

האתיופים? יהודים גמורים

באמצע שנות ה-70, מספר הרב בני לאו,  נתן יוסף את חוות הדעת ההלכתית שלפיה יהודי אתיופיה הם יהודים כשרים. חוות הדעת הזאת שימשה בסיס למבצעים להעלאת יהודי אתיופיה לישראל ושינתה את חייהם של עשרות אלפי אנשים. בניגוד לחרדים האשכנזים, יוסף לא סבר שיש לחייב את עולי אתיופיה בגיור לחומרה ליתר ביטחון, שהאתיופים ראו בו השפלה קשה. בעוד המוסדות החרדיים האשכנזיים נמנעים מקבלת עולי אתיופיה, יוסף פתח לפניהם את שערי המוסדות הספרדיים."

900 עגונות

מלחמת יום הכיפורים הותירה 900 עגונות. על פי ההלכה התרת עגונות היא מצווה גדולה, אבל רבנים בורחים ממנה כמו מאש. "להתיר אשת איש לאחר זה הדבר הכי מפחיד", הסביר קרוב משפחה של הרב יוסף", אם אתה טועה אין תקנה לנזק. הילדים של האשה מהבעל השני יהיו ממזרים וכל האומללות שלהם על צווארך".
יוסף,  שהיה הרב הראשי הספרדי ב-1973, התפנה מכל עיסוקיו והקדיש עצמו להתרת העגונות. "לצורך העניין התעמק בדיני דיסקית על הצוואר (זיהוי סביר) ודיסקית בכיס (יש להקל), תמונה שצולמה לאחר המוות (לקבל אם התמונה ברורה), טביעות שיניים וטביעות אצבעות (לקבל בצירוף עדות מסייעת).

מפלפולים יוצא בלבולים

הגמרא מבחינה בין שני סוגי גאונים, "סיני", הבקיא, ו"עוקר הרים", החריף. יוסף נמנה עם הסוג הראשון. אין מחלוקת על זיכרונו המדהים, שבעזרתו הוא משלב בפסקיו מאות ואלפי מקורות הלכתיים. הכישרון הזה אפשר לו להנהיג בספריו "אפליה מתקנת" כלפי פוסקים ספרדים רבים שנשכחו זה כבר. יריביו של יוסף בציבור הליטאי טענו שמדובר בידע בלבד, שמאחוריו אין
עומק, ושיוסף שוקל את המקורות במאזניים ומחליט לפי עמדת הרוב.
לרב יוסף, אגב, אין דעה טובה במיוחד על שיטת הלימוד בישיבות הליטאיות. בדרשה שנשא ב-1995 אמר: "בישיבות האשכנזיות מלמדים אותם פלפולים ואחר כך מפלפולים יוצא בלבולים בלי שום תועלת… השיטה שלהם לא נכונה, לא ישרה… ואילו אצלנו נעשים בעלי שכל ישר ומזוקק".

מהפכה עממית

ההשקפה, האידיאולוגיה, היתה הצד החזק של מנהיגה הקודם של "דגל התורה", הרב אליעזר מנחם שך. מה שנראה כהעדר השקפה אצל הרב יוסף הוא אחת הסיבות לזלזול של הליטאים בו. אלא שממפעלו של הרב יוסף עולה בבירור תפישת עולם נחרצת – אם כי שונה לגמרי מזו הליטאית. תפישתו של הרב יוסף מתמקדת בקירוב רחוקים ובהחזרה בתשובה, ולא בהתבדלות.
השקפתו של הרב יוסף היא הבסיס לתנועה העממית ההמונית ששמה ש"ס. הרבה דימיון יש בין תנועת החסידות שהקים הבעל שם טוב למען פשוטי העם היהודים באירופה לבין ש"ס, שאותה הקים הרב יוסף בעבור פשוטי העם בישראל. ש"ס היא המהפכה העממית החדשה ביהדות.

 

עדיף להקל

העדפת העיקרון "כוחא דהיתרא עדיף" היא המאפיין הבולט של פסיקתו ההלכתית של הרב יוסף, למרות שבפוליטיקה נגררה ש"ס לעיתים קרובות אחרי הקנאות האשכנזית. הוא היה מודע לעובדה שחלק גדול מהמאזינים לדבריו הם מסורתיים, וכדי לקרב אותם להלכה הוא צריך להפוך אותה לידידותית למשתמש. ההלכה אוסרת על כל חציצה בין גוף האשה למי המקווה, אבל יוסף, לדוגמה, היה מוכן להתעלם מלכה על הציפורניים. כדי שהאישה לא תוותר לגמרי על הטבילה. יוסף גם התיר ניתוחים פלסטיים כדי למצוא שידוך.

אדם ברוך כתב בספרו "סדר יום", שהרב יוסף מוכן להתיר הרבה למען שלמות המשפחה. הוא פסק, למשל, שחוזרת בתשובה אינה חייבת לספר לבעלה על עברה העשיר בתחום הזוגיות, כדי לא לחבל ביחסיהם. במקרה אחר הורה לחוזר בתשובה שלא להתוודות לפני בעל שבעבר הצמיח לו קרניים. על פי ההלכה אשה שבגדה אסורה לבעלה, אבל יוסף העדיף לא להרוס משפחה. הוא גם חשש שאם יפסוק שעל החוזרים בתשובה לספר על חטאיהם בעבר, יירתעו אנשים מלהתקרב ליהדות.

הכל שפיט

מבחינת הרב יוסף", הסביר אדם ברוך, "הכל כלול בהלכה. לבו אינו פנוי להגות דתית". בהיבט הזה הוא הזכיר מאוד את יריבו הגדול, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. אצל שניהם הכל שפיט, רק קודקס החוקים שונה. התפישה שהכל הלכה היא שמסבירה את הפסקים האיזוטריים של יוסף דוגמה: אסור לאשה למרוח אודם בשבת, אבל מותר לה לאכול לפת שתצבע את שפתיה באדום.

 

להחזיר שטחים זה הלכה לא פילוסופיה


יוסף לא חיבר ספרי פילוסופיה כמו "מורה נבוכים" של הרמב"ם. "הוא לא פילוסוף ולא אוהב פילוסופים", ציין בן משפחה. "הוא טוען שחבל על זמן". ממילא כאשר הרב יוסף פסק שיש להחזיר שטחים הוא לא עשה זאת מתוך השקפה פוליטית, אלא כפסק הלכה. וכך אומר פסק ההלכה שאיפשר בעצם את תהליך אוסלו כולו: "אם ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי ממשלה יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר… שקיימת סכנת מלחמה מיידית… ואם יוחזרו להם שטחים מורחק מעלינו סכנת המלחמה ויש סיכוי לשלום בר קיימא – נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו".

 כדאי לשים לב איך קיים יוסף את הכלל "לא תגורו מפני איש". הפסק הזה, כידוע, ניתן אף ש-90% מתומכיו ושומעי לקחו של הרב התנגדו בחריפות לפשרה בשטחים.

עוד באותו עניין:
תשכחו מתמיכה של ש"ס בתהליך המדיני

אחרית הימים של ש"ס – בדרך למלחמת גוג ומגוג