ההמלצות של המשגיח לקראת הפריימריס בעבודה

פער עצום התגלה במהלך הקדנציה האחרונה בין התמיכה הגורפת של הציבור בחופש דת ושוויון בנטל לבין העמדות של נציגי הציבור בכנסת. היו מעט מאוד חברי כנסת שהנושא הזה עמד בראש מעייניהם או אפילו בקרסולי מעייניהם. בשורה הראשונה היו יוחנן פלסנר (קדימה, שוויון בנטל) וניצן הורוביץ (מרצ, חופש דת). אחריהם היו עוד כמה בודדים (אורית זוארץ מקדימה למשל).

מצד שני תמיד צריך להביא בחשבון שבקדנציה הבאה המצב עלול להיות עוד יותר גרוע. זאת, לאור התרסקות של קדימה, ההתרחקות המופגנת  של יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' מכל מה שעלול להרגיז את שותפיה החרדים והרשימה הפושרת והמאכזבת של יאיר לפיד. לכן המשגיח מגיש כמה המלצות למצביעי הפריימריס במפלגת העבודה שהנושאים של חופש דת ושוויון בנטל מעסיקים אותם (ורק מנקודת המבט הזאת). כמובן, ההמלצות אלה הן לגמרי שלי ועל דעתי, לא של חדו"ש.


קריב

במקום הראשון שלי נמצא מנכ"ל התנועה הרפורמית הרב גלעד קריב. קריב הפגין בשנים האחרונות מודעות גבוהה לא רק לנושאי חופש הדת שבהם עוסקים בדרך כלל הרפורמים, אלא גם לנושאי השוויון בנטל, דוגמת אכיפת תוכנית הליבה בכל מערכת החינוך. קריב, אם יכנס, יהיה שגריר במשרה מלאה של חופש הדת והשוויון בנטל. וכאמור, יש מחסור קשה בתחום הזה. לעיתים קרובות נהוג להצניח לכנסת מנהלים ומפקדים לשעבר שמתאימים אולי להיות שרים אבל לא לפעילות פרלמנטרית. רבים מהם מסתובבים מתוסכלים ומשועממים. קריב שעשה את רוב הקריירה שלו בניהול מאבקים ציבוריים רכש בדיוק את ההכשרה הדרושה לח"כ, וח"כ זה מקצוע. יש לו עוד יתרון גדול: ח"כ משה גפני מיהדות התורה נוהג לצאת בכל פעם שרב רפורמי מדבר. אם קריב ישב שם, גפני יצטרך לעשות המון כושר # או שהוא יוותר על המנהג הדוחה.

די מקובל למתוח ביקורת על יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי, בטענה שהוא קרייריסט ותפס טרמפ על מאבקים. הדרך שבה אני רואה את הדברים שונה לגמרי: שמולי לקח את התאחדות הסטודנטים שלא היתה מעורבת כמעט בנושאים ציבוריים, ורתם אותה ואת התקציבים שלה לשורה של מאבקים, חלקם לא פשוטים ושנויים במחלוקת. ביניהם: המאבק לשרות חובה, המאבק נגד קצבאות הבטחת ההכנסה לאברכים וכמובן גם המאבק לצדק חברתי. הוא ראוי לכל התמיכה על כך. ואם הוא גם תכנן בזכות זה להיות חבר כנסת, הוא הרוויח את זה מה זה ביושר.

מיכאלי

מרב מיכאלי יוצרת אצל המשגיח דיסוננס. מצד אחד היא אישה מוכשרת וברור לי שהיא תהיה ח"כית בולטת. מצד שני אני גם מחבב אותה. מצד שלישי היא ללא ספק תומכת גדולה של חופש דת.  אז איפה האבל? מיכאלי תומכת ברעיון של צבא מקצועי שבעיני הוא הזוי ומסכן את בטחון ישראל  יש גם את הקטע הזה שלה עם לדבר אל גברים בלשון נקבה. מצד אחד הוא די מעצבן. מצד שני, יש לי הרגשה שבש"ס וביהדות התורה יתעצבנו ממנו הרבה יותר.  אם אני הייתי מצביע, חושב שהייתי מכניס את מיכאלי (ואחר כך מתעצבן כל פעם שהיא תדבר על הצבא, וסומך על זה שגם רוב הציבור יתעצבן).

יו"ר מחוז ירושלים אסתי קירמאייר בלטה במאבקים נגד התחרדות קרית יובל, אבל המצע שלה ממעט לעסוק בנושאי דת ומדינה. מבין הותיקים, אנשי הפלורליזם וחופש הדת יכולים בדרך כלל למצוא אוזן קשבת אצל איתן כבל. נחמן שי ונינו אבסדזה עברו מקדימה, שם הרבו לפעול נגד הדרת נשים. יצחק הרצוג נוקט בדרך כלל עמדות מתונות מדי לטעמי בתחומי חופש הדת והשוויון בנטל. אבל הוא לפחות מבין כמה הם חשובים ושאי אפשר להתחמק מהם ולטמון את הראש רק בצדק חברתי, כמו שעושה יחימוביץ'.

כן, אני יודע, זה מעט מאוד. במפלגה שהבוחרים שלה מייחסים כל כך הרבה חשיבות לחופש דת ושוויון בנטל, אפשר היה לצפות להרבה יותר מועמדים שיעסקו בכך. לכן אין ספק: הפריימריס האלה מלאים בגעגועים לאופיר פינס.