עומס מנעולים כבד. צילומים: המשגיח

18 הערות על פריז למתקדמים: איך חשפתי פארק מוזנח בפריז, איפה יחייבו אתכם להכתיף את התרמיל על החזה וכמה גשרי מנעולים יש בפריז # וכן, ברתיון היא עדין הגלידריה הכי טובה בסביבה

הלם: פארק מוזנח בפריז. גילתי את הפארק המוזנח הראשון בפריז, הפארק על הויאדוק ליד האופרה של הבסטיל. בכלל לא העליתי על דעתי שיכול להיות גן בפריז שיתנו לשיחים שבו להתייבש ולא יאספו את עלי השלכת. בטח לא הפארק המדהים הזה שנבנה על גשר רכבת מושבת שאורכו כקילומטר וחצי. חלק מהויאדוק היה בשיפוצים כך שאולי גם בפריז מודעים למחדל.

מדריכים למתקדמים. עוד אתר צדדי וקסום: תעלת סן מרטן. כיוון שהתעלה אינה רחבה כמו הסיין, אפשר לחצות אותה שוב ושוב. אם אתם רוצים להגיע לאתרים כמו הויאדוק והתעלה תקנו את המדריך לפריז של Eyewitness. קניתי אותו ברגע האחרון בדיוטי של בן גוריון אחרי שהבנתי ששיחור של פריז כבר לא מחדש לי הרבה. פעם היה את המדריך הנפלא לפריז של יאיר גרבוז. נראה שלא יצאה לו מהדורה חדשה. אבל שווה לקנות יד שניה.

 

המשגיח חושף: שערוריית הויאדוק המוזנח

שירה כושלת. הפוסט הזה לא יעסוק (כמעט) בכלל בשער הניצחון, מגדל אייפל, הקונקורד, כנסיית נוטר דאם, הפנתיאון, השאנז אליזה ושאר מקומות חובה לתיירים. כמה כבר אפשר להתפעל ממזרקות של חמש קומות וארמונות שיש עליהם כמה מאות פסלים? היופי של השלכת בפריז לעומת זאת ניצחי. # מבטיח שזו הפעם האחרונה ברשימה הזו שאני מנסה להיות משורר לעניים.

הגלידה הטובה היותר. אבל. נסעתי שוב לפריז עם הניסיון המצטבר שלימד אותי שגלידת ברתיון האגדית באי סן לואי היא ממש הרבה פחות ממה שעושים ממנה. במהלך הנסיעה ניסיתי עוד לא מעט גלידריות, כולל רשת אמורינו. אני נאלץ להודות. ברתיון אולי לא פלא קולינרי, אבל הם כנראה עדין הכי טובים בפריז. אגב, את הגלידה של ברתיון מוכרים בכחמישה מקומות שונים באי. אין שום טעם לעמוד דווקא בסניף הראשי עם התור הענק (אלא אם כן אתם מאלה שאוהבים תורים).

מחדל היעילות. מה הקטע של המטרו של פריז שעובד כל כך ביעילות ומאפשר להגיע מכל מקום בפריז הפנימית לכל מקום ברבע שעה? מה הצרפתים לא יודעים שמערכת הסעת המונים מיועדת להמאיס על הנוסעים את החיים? #  לעומת זאת נראה אתכם עוצרים מונית ביום גשם בפריז.

קניון בלי ריח. במתחם האוכל של הקניון של הלובר (יש דבר כזה), אין ריח של שמן מטוגן. בכלל אין ריח של מתחמי אוכל. אם למישהו יש קשרים עם עזריאלי, הוא מוזמן לספר לו.

מבטינים את התרמיל. מוזיאונים בפריז שאין להם מלתחה נוהגים להעניש את המבקרים בדרישה ללכת עם התרמילים על הבטן. אולי זה כדי שהמבקרים המתורמלים לא יפילו מוצגים ואולי כדי שהעובדים יתפקעו מצחוק.

מנעולים על כל גשר. למעקות של אחד הגשרים מעל הסיין ליד הלובר נוהגים זוגות לחבר מנעולים עם שמותיהם. האמת היא שעל גשר המנעולים המקורי כבר די צפוף ועכשיו כמעט כל מעקה ממתכת של גשר בסביבה זוכה לאלפי מנעולים.

לעלות במדרגות בבקשה. כנסיית הסקרה קר שהיא המבנה הבולט ביותר בפריז חוץ מהאייפל מאד מרשימה מבחוץ. אבל אם אתם לא בעניין של ויטראז'ים או תמונות של קדושים נוצרים עם בייגלה על הראש, אין שום סיבה להכנס אליה. מה כן? הסקרה קר מציעה אפשרות שלא קיימת הרבה בפריז השטוחה – לטפס 200 מדרגות על הגבעה המובילה אליה ועוד 300 מדרגות לכיפה שלה. לא, הנוף של פריז מהכיפה ממש לא משהו, הגגות הם לא הצד החזק של פריז. העליה היא תכלית העליה. ולא, זה לא פוטר אתכם מלעלות ברגל גם על האייפל (כן, עשיתי את זה פעמיים).

המוזיאון הוא היצירה המרשימה ביותר. מוזיאון אורסיי נחשב למוזיאון החשוב ביותר ליצירות אימפרסיוניסטית בפריז. שוב הגעתי למסקנה שהיצירה הגאונית ביותר בבניין היא המבנה עצמו שהפך מתחנת רכבת למוזיאון לאומנות.#  אגב, בירושלים הולכת להתייתר בתוך מספר שנים תחנת הרכבת במלחה. רק מציין  לידיעת הקורא ניר ברקת.

אנשים מצלמים אנשים מצלמים אנשים שמצלמים את המונה ליזה

לצלם אנשים מצלמים את המונה ליזה. האם יש סיבה להכנס ללובר? פירמידת הכניסה בחצר היא ללא ספק אתר חובה אבל אפשר לצפות בה מבחוץ. כדאי, אם חשוב לכם לצלם עשרות אנשים נדחקים לפני המונה ליזה ומצלמים אותה. זו ללא ספק תופעה אנתרופולוגית מעניינת.

הדרך לשערי הגהינום עוברת באדם החושב. המוזיאון המוצלח ביותר והשווה ביותר בפריז הוא מוזיאון רודן. אולי זו הסיבה לכך שזה המוזיאון הראשון שלא היה בו תור.  גן הפסלים של מוזיאון רודן כולל בין היתר את האדם החושב, שערי הגיהנום, הבורגנים מקאלה ובלזאק. בהוראת הועדה הרוחנית ומשמרות הצניעות של הבלוג ובגלל שלבלוג הזה יש קוראים חרדים, אף מילה על הפסל של איריס. מי שרוצה שיחפש בגוגל לבד.

שבחי הנאיביות. כדאי להכנס גם למוזיאון לאומנות נאיבית למרגלות הסקרה קר. אומנות נאיבית (של אמנים שלא למדו  אומנות) זה תמיד מרתק. אומנות ברוטאלית (של פושעים ומטורפים) זה עוד יותר חזק. המוזיאון לאומנות ברוטאלית בלוזאן בשוויץ הוא בעיני אחד הטובים שהייתי בהם באירופה. אבל גם במוזיאון לאומנות נאיבית בפריז יש כמה אומנים בכלל לא רעים. ויש לו עוד יתרון משמעותי: כיוון שאתה ממילא לא מכיר את האומנים אתה לא מרגיש לא תרבותי, כשאתה לא מתחבר ליצירות שלהם ומדלג עליהן.

לא נעים לראות שוק סגור. רצוי לא להגיע למקומות ביום שבו הם סגורים, כמו שקרה לי כשהגעתי ביום שני לשוק של רו מופטאר. בכל מקרה חנויות התכשיטים של השוק שהן בעיני הדבר הכי מעניין שיש לו להציע (אבל יש גם המון חנויות של גבינות ומעדנים וירקות ופירות ים) היו פתוחות. בעיני כרומטיק היא הטובה מכולן. 

צבעי סתיו בפארק מונסו

זה הסתיו. פארק מונסו ליד שער הניצחון הוא הפארק הבריטי ביותר, כלומר הטבעי ביותר של פריז. העצים לא מפוסלים והפרחים לא ערוכים במסדר. זה אומר שברוב ימות השנה גני הטילרי או גני לוקסמבורג יהיו הרבה יותר מרשימים. אבל הסתיו, כשהעצים הופכים לכתומים וסגולים וארגמניים, הוא עונה מצויינת לעבור במונסו.

בוטאני אבל שווה. גנים בוטניים חשודים בעיני כמקומות ששמים בהם יותר מדי דגש על הטבע ופחות מדי דגש על היופי. אבל הגן הבוטאני של פריז יפה ממש כמו הפארקים ההמפורסמים יותר והוא בהחלט שווה למי שכבר היה בכל פארק אפשרי. לא לגמרי הבנתי למה החממות הטרופיות מקושטות במטאטאים ופרחים מלאכותיים. יכול להיות שזה בגלל מחסור בפרחים טרופיים. אבל יש עלים ענקיים ופרחים טורפים. מומלץ במיוחד לדתיים לאומים וחרדים שכבר מיצו את הגן הבוטאני בירושלים כאתר דייטים ורוצים לנסות משהו חדש.

עדיין לא מהפכה. פריז ידועה בין היתר כבירת הקפה הגרוע. השמועות על מהפכת קפה בפריז היו מוקדמות מדי. נכון שפה ושם יש מקומות שיודעים להגיש קפה ראוי. אבל מהפכה תהיה כשכל בית קפה שמכבד את עצמו יבין שהוא צריך להעסיק באריסטה, כשבתי קפה יפסיקו להכין קפה במכונות של קפסולות וכשעל כל בית קפה יקפידו להציג מדבקה של מותג הקפה האיטלקי שאותו הם מגישים.

הפארק הרומנטי ביותר בפריז הוא ללא ספק בוט שומון ברובע ה-19 המרוחק שבתוכו אגם ובתוכו הר ובראשו פגודה קסומה. אסור להגיע בלי בן / בת זוג (ולכן באמת התאפקתי ולא הגעתי הפעם).