לא מנהיג, דיקטטור

שחר אילן | 15.12.2014 | 22:16

דרעי וישי. צילום: דוברות הכנסת

הפילוג בש"ס היה בלתי נמנע פשוט כי אריה דרעי לא יודע לחלוק בכוח עם אנשים נוספים. הסקר הראשון אחרי הפילוג מגלה ששתי הרשמות בקושי עוברות את אחוז החסימה. ההתפרעות של פעילי דרעי במסיבת העיתונאים אתמול הבהירה איזו מערכת בחירות צפויה לש"ס: יהיה מלוכלך, מאוד מלוכלך

ולפני שעוברים לדבר על הפילוג, עדכון חם מסקר ערוץ הכנסת שפורסם בצהרים: ש"ס מקבלת 4 מנדטים, רשימת ישי – 4 מנדטים. שתיהן בסיכון שלא יעברו את אחוז החסימה. אולי כדאי שהן ישקלו איחוד.

אין אופציה טובה. לא משנה אם אלי ישי יעבור את אחוז החסימה וכמה מנדטים יקבל. הנזק הגדול לש"ס יגרם. אם יקבל קולות מספיקים ל- 2-3 מנדטים ולא יכנס, ש"ס תאבד את רובם (אבל דרעי יתנחם בחיסולו הפוליטי של ישי). אם יעבור את אחוז החסימה ויקבל 4 מנדטים או יותר, גם אז ש"ס תאבד את רובם ודרעי ינחל מכה קשה. במצב העניינים הזה די ברור שש"ס צפויה לרדת לראשונה מאז בחירות 1992 למספר מנדטים חד ספרתי.

צריך את אריאל. האם ישי מסוגל לעבור את אחוז החסימה? לא ברור. אחוז החסימה הועלה ל-3.25% והוא שווה ערך ל-125 אלף קולות. זו הסיבה שבגללה ישי צריך את האיחוד עם האיחוד הלאומי של אורי אריאל. מצד שני, יהיה מאוד לא פשוט לשכנע את הבוחר המסורתי של ש"ס, שאריאל המתנחל האשכנזי הוא ממשיך דרכו האמיתי של הרב עובדיה יוסף. נחמה מסויימת לישי: יהיה הרבה יותר פשוט לשכנע את הבוחר החרד"לי שישי הוא בשר מבשרו של הימין הקיצוני. יותר ימין מהימין.

חוקי הטבע. חייבים להודות: הפילוג בש"ס לא קורה רק בגלל דרעי. הפילוג קורה בגלל חוק הטבע של הפוליטיקה לפיו כשמנהיג חשוב הולך בלי להותיר יורש טבעי, כמעט בהכרח יהיה פילוג. אבל הפילוג בש"ס הפך לבילתי נמנע בגלל דרעי. היה צריך הרבה מאוד יכולת מנהיגות ונכונות להתפשר כדי למנוע את הפילוג בש"ס, לתת מקום למחנה של ישי, לתת לישי סמכויות. וזה בדיוק מה שדרעי לא יודע לעשות. דרעי לא יודע לחלוק בסמכות עם אנשים אחרים. בעיניו רודנות היא הסוג הלגיטימי היחד של מנהיגות. אגב, סביר להניח שהוא לא לבד ובש"ס יש לא מעט שחושבים כמוהו ומעדיפים את מודל פוטין על מודל של מפלגה דמוקרטית.

לא גאון. כבר די הרבה שנים שאיני שותף להערכה הרווחת בקרב רבים מהפרשנים שדרעי גאון פוליטי (לא לבלבל: הוא בפרוש איש אינטילגנטי מאוד). כשהרב עובדיה יוסף הדיח אותו ב-1999 הוא עשה כל טעות אפשרית ובעצם תרם רבות לגלות הארוכה שלו. מאז שהרב עובדיה נפטר, הוא עשה כל דבר כדי להרחיק את ישי במקום לקרב אותו. זה לגמרי הגיוני מבחינת הנוחות האישית שלו, אבל כנראה ממש לא הדבר הנכון מבחינת ש"ס. וכשדרעי היו"ר, מה שרע לש"ס רע לדרעי.

מועצת בינוניי התורה. כך למשל דרעי השתלט על מועצת החכמים ומינה איש שלו, הרב שלום כהן, לנשיא המועצה ואת חברו הטוב הרב דוד יוסף לחבר במועצה. הוא רק שכח שזו אמורה להיות מועצה של גדולי תורה ולא של בינוניי תורה. זה לא סוד. המועצה בלי הרב עובדיה אינה ראויה לתואר שלה. את האיש היחיד שיכול היה לשדרג משמעותית את מעמד המועצה, הרב שלמה עמאר, דרעי דחק מש"ס. הפטרון של ישי, מנהיג העדה התוניסאית, הרב מאיר מזוז, יכל להוסיף משקל למועצה אבל דרעי רוצה רק אנשים ששומעים לו.

הציע ג'וב. דרעי הציע לישי את מקום 2 ברשימה ותפקיד שר בקדנציה ורואה בכך הצעה נדיבה. אלא שההצעה הזאת  מתעלמת לגמרי מהמחלוקת האמיתית בין השניים. דרעי בעצם הציע לישי ג'וב לקדנציה הבאה. ישי ביקש לשמר את המחנה שלו, כלומר לשמור על חברי הכנסת הנאמנים לו ולהכניס רבנים שתומכים בו למועצת החכמים. דרעי אגב הצליח לקנות את הח"כים של ישי בהבטחה לשמור על המקום שלהם ברשימה. לכן ישי היה כל כך בודד אתמול על הבמה.

ועוד עדכון: חבר מועצת החכמים הרב שמעון בעדני חושף בראיון ל"קו הסקופים" החרדי שדרעי דרש שישי לא יתראיין בשם ש"ס. מעניין אם עכשיו דרעי יתדרוש מהרב בעדני לא להתראיין.

יהיה מלוכלך. קשה לחשוב על הסכמה חסרת סיכוי יותר מההסכמה אליה הגיעו אתמול שני הרבנים מאיר מזוז (מצד ישי) ושמעון בעדני (מצד דרעי) על מערכת בחירות נקיה בלי השמצות הדדיות. ישי אכן הקפיד לא לתקוף את ש"ס במסיבת העיתונאים שלו במלון רמדה בירושלים. מישהו (לא יכול להיות שזה אחד הדוברים של ישי) הדליף לתחנת הרדיו קול ברמה קלטת שבה הוא מזהיר שמי שיתקוף את ש"ס יפוטר. אבל פעילי דרעי תקפו את מסיבת העיתונאים, חטפו את תמונת הרב עובדיה והחליפו מהלומות עם פעילי ישי. על פי שמועה אחת, ישי מצא מקלט במטבח המלון. בתגובה שפרסמה ש"ס להודעת הפרישה של ישי לא זכה היו"ר לשעבר לתואר הרב. לסיכום: כל דבר מלבד מערכת בחירות קשה, מלוכלכת, שבה שני הצדדים יעשו אחד לשני רצח אופי נורא, יהיה הפתעה מרעישה.

להמשך הפוסט

או טו טו הן חוזרות: ההדרה, הסחטנות ומלחמות הדת

שחר אילן | 09.12.2014 | 23:24

ולפעמים, החגיגה מתחדשת, סיעת יהדות התורה. צילום: תומר אפלבאום

ממשלה בלי ש"ס ויהדות התורה זה לא עניין סימלי או שולי. זו ממשלה עם הרבה פחות סחטנות והדרה ומלחמות דת. או טו טו נתחיל להתגעגע לזה

מתי לאחרונה שמענו על סערה שפרצה בשל הדרת נשים? על הפגנות אלימות שמטרתן לעכב פרויקט ממשלתי, למשל חדר מיון ממוגן, בגלל שנמצאו עצמות קדמונים במקום? מתי היתה הזרמה של תקציבי ענק למטרות, שגורמות נזק גדול ובלתי הפיך לכלכלת המדינה, כמו תקציב הישיבות או חינוך ללא ליבה? התשובה בכל המיקרים היא לפני שנתיים, לפני שהוקמה הממשלה בלי המפלגות החרדיות.

זה לא סוד שאני סבור שיש עתיד חיכתה יותר מדי עם רוב הרפורמות שהבטיחה ולכן ולא השיגה מספיק, בתחומי השוויון בנטל, הליבה והנישואים אזרחיים. אבל ההישגים של יש עתיד אינם כוללים רק את הקיצוצים המאוד חשובים שהיא ערכה בתקציבי הישיבות ובקצבאות הילדים. הם כוללים גם את הממשלה בלי ש"ס ויהדות התורה. ההשקפה כאילו זה עניין סימלי וזניח, מוטעית מעיקרה. בשנתיים האחרונות היה לנו שקט בהמון נושאים של דת ומדינה והרבה נזקים נמנעו. כל כך שקט היה בנושאים האלה שלא שמנו לב כמה השקט חריג. נורא קל להתרגל לשלווה הנפלאה הזו בלי הדרה, בלי מאבקי דת, בלי סחטנות.

את הפרומו למה שיקרה כאן אחרי הבחירות קיבלנו בישיבות ועדת הכספים השבוע. בישיבת הועדה ביום שני התברר שלפחות חלק מהח"כים החרדים חזרו לתמוך בהעברות כספים להתנחלויות כאילו לא היה קרע בינם לבין הממשלה מעולם וכאילו הם לא נאבקו יחד עם ארגוני שמאל בהקצבות להתנחלויות. אתמול (שלישי) כבר הוזרמו 70 מיליון שקל למוסדות חרדים, מתוכם 38 מיליון לרשת החינוך של ש"ס מעין החינוך התורני. נכון, זה כסף  שמיועד למשכורות, שגם יש עתיד התכוונה להעביר. אבל כשהכנסת מתפזרת יש שאלה של סדרי עדיפויות, מה אתה מזדרז להעביר בדחיפות ומה אתה לא.

מה צפוי אחרי הבחירות? בואו נזכר. עד לפי שנתיים עמד בראש הועדה הזו ח"כ משה גפני מיהדות התורה. הוא למשל דאג לקבור כל המלצה של ועדת טרכטנברג לצדק חברתי שהתייחסה לציבור החרדי, למשל ההקצבה לאכיפת תוכנית הליבה בחינוך החרדי לבנים, למשל ההמלצה לשלב בקריטריונים להטבות לדיור את התנאי של מיצוי כושר ההשתכרות (עבודה או ניסיון לעבוד). בין התבטאויותיו הזכורות לטוב: "קיבלתי את הקיצוץ בתקציב הישיבות ושמתי בפח". תחקיר שערכה חדו"ש גילה שבשנתיים האחרונות של גפני בתפקיד הוא העביר למוסדות חרדיים ומוסדות דת כמיליארד שקל לשנה מעבר לתקציב המאושר.

זה אחד הדברים שנחסכו מאיתנו בשנתיים האחרונות. כן, בהחלט אפשר לשאול למה הקצבות לחרדים זה יותר גרוע מהקצבות למתנחלים. אבל זו שאלה לא רלבנטית. כי גם גפני כיו"ר ועדת הכספים הזרים להתנחלויות ובגדול. הוא לא הפסיק לספר על זה כשהתלונן על כפיות הטובה של הבית היהודי. כאמור, חלק ממילארד השקלים לשנה שהעביר גפני מיועד למטרות כמו חינוך ללא ליבה או ישיבות שמאפשרות לגברים חרדים לא לצאת לשוק העבודה. כלומר מדובר בחבלה ישירה בעתיד מדינת ישראל וכלכלתה.

בשנתיים האחרונות לא שמענו כמעט על סיפורי הדרת נשים. יכול להיות שזה נובע מכך שעובדי  הממשלה הבינו שתחת הממשלה הזאת לא מארגנים אירועים ונכסים עם הפרדה או בלי נשים בכלל. אולי זה קשור לכך שגורמים חרדיים קנאים העדיפו לא לצאת למאבקים כשאין להם גיבוי מתוך הממשלה. ואכן משרד הבריאות פרסם הנחיות ברורות על האיסור לקיים הפרדה במרפאות. ואולי פשוט, כהשמפלגות החרדיות היו עסוקות כל כך במאבקים נגד חוק הגיוס וקיצוצים תקציביים לא היה להן אנרגיות גם למאבקי הדרת שנים. את זה שומרים לימים שאתה בשילטון.

הכלל הזה כנראה נכון גם למאבקים על קברים עתיקים. ממשלת נתניהו והחרדים, שכיהנה פה עד לפני שנתיים, ידעה כמה מאבקי קברים יקרים ומקוממים במיוחד. בין היתר עיכבו הפגנות קשות את בניית חדר המיון הממוגן של בית החולים ברזילי באשלון. הקנאים שניהלו את המאבק זכו לתמיכה ולגיבוי של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מיהדות התורה. גם בניית קטע 18 של כביש 6 (הקטע שבין ואדי ערה לואדי מילק) התעכבה מספר שנים בשל מאבק נגד סלילה על קברים עתיקים. עלות השנויים שהוכנסו בכביש נאמדת  בעשרות מיליוני שקלים.

בשנתיים האחרונות התברר שאפשר לפתח את המדינה גם בלי מאבקי קברים עתיקים. אולי זה בגלל שהארגונים להגנה על קברים עתיקים היו עסוקים במלחמות הדדיות והבהחלפת האשמות הדדיות על חילולי קברים. סביר שזה גם בגלל שהם ידעו שאין להם גב.

סקר של מכון סמית לחדו"ש שפורסם בשבוע שעבר גילה ש-62% מהציבור בעד ממשלה בלי המפלגות החרדיות. זה לא מפתיע. זה כמובן לא יעזור לציבור. די ברור שנתניהו נחוש לשוב ולמכור את המדינה לגפני ודרעי תמורת קואליציה יציבה ונטולת לפיד. כשש"ס ויהדות התורה יחזרו לעמדות הכוח כולנו נרגיש את זה וזה ישפיע ויזיק לתחומים רבים של חיינו. אבל אז כרגיל כבר יהיה מאוחר מדי לתקן את זה. לפחות עד הבחירות הבאות.

להמשך הפוסט

כל טעויות לפיד

שחר אילן | 03.12.2014 | 07:32

נתניהו ולפיד. סרב להכיר בראש הממשלה. צילום: מרק ישראל סלם

חוסר היכולת להודות "טעיתי", הניסיון ללמוד מהטעויות של אבא במקום משלו, הזלזול בראש הממשלה, הרצת מפלגה ללא פוליטיקאים ושבירת ברית האחים עם בנט – כל הטעויות שבגללן מפלגת התקווה הגדולה של מעמד הביניים החילוני התרסקה בזמן שיא

אין ספק, יאיר לפיד היה התקווה הגדולה של מעמד הביניים החילוני. 19 מנדטים הפקיד הבוחר בידיו ואף יצר מצב שקשה מאוד להקים ממשלה בלעדיו. פחות משנתיים לקח ללפיד ליצור מצב שראש הממשלה מוכן ללכת לבחירות ובלבד שהוא לא יהיה בממשלה ואין לו יותר שותפים שישמרו לו על הגב. זה כואב במיוחד כיוון שאם יש עתיד תיפול בבחירות הקרובות יעבור עשור עד שתקום לה מחליפה ובינתים המערכת הפוליטית תשתנה ולא לטובת המגזר החילוני.

יכול להיות שהטעויות של לפיד לא כל כך שינו. יכול להיות שחוקי הטבע הפוליטיים קובעים שמפלגות מצב רוח שאין להן מוסדות מסודרים חייבות להתפרק ולקרוס. ובכל זאת כל התרסקות של מפלגת מצב רוח והטעויות המיוחדות שלה.                         

לא טעיתי. אין ספק, יש עתיד היתה במצב כל כך הרבה יותר טוב, אם לפיד היה מסוגל לומר לפעמים "מצטער, טעיתי, קורה". אם הוא היה מסוגל לסגת בזמן מחוק הגיוס הכושל, מחוק מע"מ 0 המביך. במקום זה הוא איים להפיל את הממשלה אם לא תכנע לדרישותיו. בכלל יש עתיד לא הקשיבה לביקורת והניחה שביקורת היא תמיד לא עניינית.

הרצפה של הממשלה עקומה. אחת הטעויות הגדולות של אנשי יש עתיד היתה כשהתחילו להאמין לתירוצים של עצמם (גילינו שהמציאות יותר מסובכת, אי אפשר לשנות הכל במכה, הבוחר לא נתן לנו רוב בכנסת). הם שכחו שאת התירוצים האלה המציאו פוליטיקאים ישנים ושהם באו לשנות, לא להסביר למה זה קשה.

לפידוקרטיה. נראה שלפיד ניסה ללמוד מהטעויות של אביו, יוסף (טומי) לפיד שעמד בראש שינוי, מפלגה מפוצלת ומלאת תככים ומאבקים. לכן כנראה בחר את חברי הכנסת שלו על בסיס העיקרון של "החברים של יאיר" וגם ביניהם השליט שלטון יחיד. זה מתאים לישראל ביתנו. בסיעה צפונבונית זה לא נראה טוב. העונש שהוטל על ח"כ עדי קול על נקיטת עמדה עצמאית היה טעות קשה. גם הפיכת האנשים המוכשרים של יש עתיד, בעלי קריירות מרשימות מחוץ לכנסת, לסטטיסטים שאינם מדברים בנושאי מדיניות מרכזיים הזיקה.

לא הכל ספינים. לפיד לא באמת הבין כמה הוא חסר ניסיון. טומי לפיד הגיע לעמדת שר המשפטים אחרי שהיה מנכ"ל רשות השידור ואחרי ארבע שנים בכנסת. יאיר לפיד עבר מכתיבת טור בידיעות לתפקיד שר האוצר ולא הצליח לגשר על הפער. איש לא היה בא אליו בטענות אם היה לוקח חודשים ארוכים של שתיקה ולימוד. עודף ביטחון עצמי זיכה אותו בקרבו יריביו בכינוי "יהיר" לפיד.

מדיה לא חברתית. טומי לפיד הניח שכמעט כל בעיה אפשר לפתור באמצעות ספין תקשורתי, אבל הוא היה שר משפטים, תפקיד עם אחריות ביצועית מוגבלת מאוד. במשרד האוצר יש מחלוקות אמיתיות ומאבקים אמיתיים על סכומי עתק ששום ספין לא יכול לפתור. בכלל לפיד הניח שהשליטה שלו בתפעול מדיה חברתית מספיקה גם בתור שר בכיר. אלא שלשר בכיר קוראים כל מילה. כך התברר שהאזרחית הממוצעת של לפיד היא ריקי כהן מחדרה שמרוויחה 20 אלף שקל לחודש. אם יועץ תקשורת שיודע כמה מרוויחים אנשים אמתיים היה עובר על זה קודם, סביר שזה לא היה קורה.

פוליטיקה זה מקצוע. אחת הטעויות הקשות של לפיד היתה הרצת מפלגה ללא פוליטיקאים. פוליטיקה זה מקצוע, מקצוע אכזרי עם כללים ושפה וקודים, שלוקח שנים ללמוד והתלמידים משלמים שכר לימוד לא פשוט. 19ח"כים שרק מתחילים ללמוד את המקצוע שלהם זה אומר קשיי תפקוד מול הכנסת והממשלה. בקדנציה הבאה אגב סביר שהם כבר יהיו הרבה יותר מנוסים ומשופשפים.

מי זה הנתניהו הזה? מבחינת לפיד בעצם נתניהו לא היה ראש ממשלה, אלא סוג של יריב פוליטי. לכן הוא כל הזמן איים ודרש ויצר משברים. אלא שראש ממשלה חייב לשלוט וחייב שיראו שהוא שולט ויש גבול לכמה אפשר לכפור בסמכותו. נכון, סביר שראש ממשלה עם יחסי אנוש מוצלחים יותר כמו אולמרט או שרון היה יודע לתחזק את לפיד. אבל נתניהו, עם יחסי האנוש הנוקשים שלו, הוא ראש הממשלה שיש לנו, ולאולמרט ושרון כידוע היו מספיק פגמים אחרים.

מלחמת אחים. כל כך הרבה תקוות ניתלו בברית האחים בנט-לפיד. גם תקוות בטווח הקצר לפוליטיקה חדשה, גם בטווח הארוך לברית בין המרכז החילוני לימין הדתי ציוני, שתציל את עתיד הציונות. הברית הזאת יכלה להיות הנכס האסטרטגי הגדול של לפיד בממשלה. אולי היא גם יכלה למתן את בנט. כבר לא נדע. אבל לפיד זגזג והעביר מסר למערכת הפוליטית שכל ברית שלו היא לזמן קצוב. בסוף הוא נשאר לבד.

נחכה לקדנציה הבאה. עד כמה שזה נשמע מפתיע, יש עתיד ברחה מעימותים (אמיתיים להבדיל ממילוליים) עם החרדים. לפיד דחה את יישום חוק הגיוס לקדנציה הבאה. הוא דחה את יישום תוכנית הליבה לקדנציה הבאה. הוא לא נלחם על נישואין אזרחיים. הוא התנהג כאילו הכלל שמה שלא עושים בתחילת הקדנציה לא עושים בכלל, אינו חל עליו.

וטו לבית היהודי. שתי טעויות קשות עשה לפיד בחתימת ההסכמים הקואליציניים: אחת היתה ההסכמה לסעיף הוטו על כל חקיקה בנושאי דת ומדינה בהסכם הקואליציוני של הבית היהודי. זה מנע אחר כך כמעט כל חקיקה מקרבת חופש דת.

נישואין אזרחיים יוק. הטעות השניה היתה ההסכמה לכך שנושא הנישואין והגירושין האזרחיים לא יוסדר בהסכמים הקואליציוניים. כך יגיע לפיד לבחירות הבאות כשהוא דל בהישגים בתחום חופש הדת.

להתחבר לצד הנשי. ליש עתיד יש חבורה של נשים מאוד מוכשרות שיכלו למתג אותה כמפלגה פמיניסטית מובילה. למשל יו"ר הועדה למעמד האישה עליזה לביא או ח"כ רות קלדרון ממייסדות עולם ההתחדשות היהודית (עדי קול כבר אמרנו?). זה לא קרה ולא יכול לקרות במפלגה שרק גברים רשאים לדבר בשמה בנושאים החשובים.

וכן, סביר שגם הפוסט הזה יקרא ביש עתיד כביקורת עוינת ולא כטקסט שיש מה ללמוד ממנו לקראת הבחירות והקדנציה הבאה. וכן, היו ליש עתיד הישגים לא מבוטלים, שעכשיו קיים חשש שילכו לאיבוד. למשל הקיצוצים בהקצבות שהניעו תהליך חשוב של יציאת חרדים לעבודה. למשל, בשנתיים האחרונות לא שמענו כמעט על הדרת נשים. יכול להיות שיותר קשה להדיר נשים, כשהמפלגות החרדיות לא בקואליציה.

ולכן למרות שאני משוכנע שיש עתיד תהיה מפלגת אופוזיציה מצויינת (אם רק יתנו לח"כים שישארו להתבטא), ולמרות כל הטעויות, למגזר החילוני ולמדינת ישראל ממשלת ליכוד – בנט – חרדים, תגרום נזק כבד. אולי זה מגיע ללפיד. אולי זה מגיע גם לנו. אבל העונש נראה כבד מדי.

להמשך הפוסט

אז זה מה שהמפלגות החרדיות ידרשו

שחר אילן | 30.11.2014 | 22:25

אין לו שום דרישה. גפני. צילום: אוליביה פיטוסי

כיוון שח"כ גפני טוען שליהדות התורה אין שום דרישות קואליציוניות, נאלצתי לכתוב את רשימת הדרישות של המפלגות החרדיות בעצמי. כיוון שלגפני ולי יש בערך אותה תקופת ניסיון במעקב אחר פוליטיקה חרדית, סביר שבבוא יום המשא ומתן היא תתגלה כמדויקת. ושאלת מיליון הדולר: האם דרעי ידרוש לחזור למשרד הפנים?

ח"כ משה גפני מדגל התורה חשף אתמול בראיון לרזי ברקאי ש"אין לנו שום דרישות". הסיבה להתעקשות של גפני שאם הם יכנסו לממשלה או יתמכו בנתניהו זה יהיה רק מסיבות פילנטרופיות או אידאולוגיות היא כנראה החשש שכל דרישה שתפורסם תזכיר לציבור את ימי הסחטנות העליזים שחלפו רק לפני פחות משנתיים ותקפיץ ישר את כוחו של לפיד בכמה מנדטים. תזכורת: בתחילת 2013  פרסמה חדו"ש תחקיר שלי שגילה שההעברות מעבר לתקציב למטרות דת ולמוסדות דת בתקופתו של גפני כיו"ר ועדת הכספים עמדו על כמיליארד שקל בשנה.

כיוון שלגפני אין אף דרישה, כיוון שלגפני ולי יש ותק די דומה במעקב אחרי הפוליטיקה החרדית אתנדב אני ואחזה מה תהיה רשימת הדרישות של המפלגות החרדיות. ולא, אין חשש שאתן לאנשי התקציבים של המפלגות החרדיות רעיונות שהם לא יחשבו עליהם בעצמם. הם מאוד יסודיים:

הכיסאות המסורתיים. אין דבר חשוב יותר משמירת מסורת במפלגות החרדיות, ביחוד בתחום התפקידים. זה אומר בראש ובראשונה ראשות ועדת הכספים. שיהיה ברור: רק בגלל שנושאים כספיים בכלל לא מעניינים את יהדות התורה והיא עוסקת רק בנושאים ערכיים, המפלגה דורשת תמיד את ועדת הכספים. היא פשוט מעוניינת להסדיר את זרימת הכספים בצורה ערכית.

שר הפנים אריה דרעי? שאלה מעניינת באמת היא האם אריה דרעי יעז לדרוש לחזור למקום הפשע ולבקש את משרד הפנים. מלבד זה סביר שהמפלגות החרדיות ידרשו גם את משרד הבינוי והשיכון שהפך בשל משבר הדיור החרדי לאחד המשרדים החשובים לציבור זה, אם לא החשוב מכולם. וכמובן איך אפשר בלי, תפקיד השר לשירותי דת, האיש שקובע האם יבנו בתי כנסת ומקוואות לבוחרים של ש"ס או של הבית היהודי ומחלק תפקידי רבנים בשכר מטעם המדינה.

הקצבאות חוזרות. הגדלת קצבאות הילדים במיליארד עד שני מיליארד שקלים. המטרה עצמה לא צפויה להוות בעיה. לאף אחד, חוץ מפקידי האוצר, אין בעיה עם חלוקת כסף למשפחות עם ילדים. הבעיה תהיה כמובן הדרישה הצפויה של יהדות התורה לחזור לתקופה השחורה של העדפת משפחות מרובות ילדים, כלומר משפחות חרדיות ובדואיות. זה עתיד להתקל בהתנגדות של ישראל ביתנו. אם זה לא יחסם שם צפויה עתירה לבג"ץ. נכון, במשך שנים ארוכות חיינו במציאות לא שיוויונית שהפלתה לרעה ילדים לא חרדים, אבל לפי שנה וחצי הונהגה סוף סוף רפורמה של קצבה כמעט אחידה לכל ילד. כלל לא בטוח שיש לממשלה סמכות חוקית לחזור למציאות המפלה של פעם.

ישיבות במקום עבודה. הדרישה הצפויה: הגדלת תקציב הישיבות בשני שליש, מ-600 מיליון היום למיליארד, כלומר תוספת של כ-400 מיליון שקלים, וביטול הקריטריונים שמעדיפים ישיבות ציוניות. אם יש תחום שבאמת נפגע מהקיצוצים של ממשלת נתניהו-לפיד זה הכוללים, כלומר ישיבות לגברים נשואים. כלי התקשורת החרדים מדווחים על אלפי גברים חרדים שנשארו ללא כולל, כלומר עלולים להזדקק חלילה לחפש עבודה. הנזק בהגדלת תקציב הישיבות בחזרה יהיה לכן עצום. לא רק כמה מאות מיליוני שקלים בשנה אלא פגיעה קשה במאמץ הלאומי לשלב גברים חרדים בשוק העבודה.

עצמאי אבל יקר. תוספות תקציביות לרשתות החינוך החרדיות, החינוך העצמאי של אגודת ישראל ומעין החינוך התורני של ש"ס. התוספות ייועדו, כך צפוי, לכל מיני מטרות, למשל כיתות יג ו-יד בסמינרים החרדיים לבנות ויסתכמו במאה עד מאתיים מיליון שקלים. בין היתר סביר שתהיה דרישה להקצאת תקציבים להסעות לבתי הספר להחזרה בתשובה של יהדות התורה. קמפיין איסוף כספים נואש בתקשורת החרדית מלמד שקשה מאוד להחזיר ילדים בתשובה בלי הסעות.

סוף עידן הממלכתי. ייבוש או ביטול החינוך הממלכתי חרדי, שהקים שר החינוך שי פירון מיש עתיד. כיוון שהחינוך הממלכתי חרדי כל כך קטן, לא יהיה הרבה מה ליבש.

ליבה? לא בבית ספרנו. ביטול החוקים והתקנות שמחייבים אכיפת תוכנית הליבה בחינוך החרדי לבנים וקביעת כללים שיאפשרו למוסדות החרדיים להמשיך לקבל תקציבים כרגיל למרות שאינם מלמדים ליבה. ימצאו לזה כל מיני ניסוחים כמו "שמירת עצמאות החינוך החרדי".

ועוד כמה דרישות תקציביות:
העברתו מחדש של חוק נהרי המחייב רשויות מקומיות לממן מוסדות חינוך חרדיים בנוסף לתקציבי משרד החינוך.
חידוש תקציב התרבות החרדית, כדי להזרים כספים לארגונים שיובשו בשנים האחרונות, כמו אל המעין של ש"ס ותודעה של דגל התורה. 50 מיליון נשמעים דרישה ריאלית למשא ומתן ראשוני.
חידוש תקציב הפנימיות החרדיות במשרד הרווחה – גם כאן צפויה דרישה של 50 מיליון.
תקציב משמעותי למבני דת, בין 50 ל-100 מיליון.

אבל כמובן יהיו גם דרישות בתחום החקיקה והכפיה הדתית:
החלפת הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס בסנקציות כלכליות. טוב, האמת היא שבזה אני תומך. 
ביטול החלטת הממשלה להקים עוד כשלושים בתי דין לגיור, במטרה להקל על המתגיירים.
זכות וטו על כל שינוי בחוקי היסוד.
זכות וטו על כל חקיקה בנושאי דת ומדינה, כלומר שום חקיקה שפוגעת בסטטוס קוו לא תעבור. חקיקה שמחזקת את הכפיה הדתית דווקא תהיה אפשרית.
ימנעו חפירות ארכיאולוגיות בקברים, כלומר יגרם נזק של מיליוני שקלים, לעיתים עשרות מיליונים, לפרויקטים שימצאו בהם מערות קבורה.

מה לא סביר שהמפלגות החרדיות ידרשו? תקציבים להשכלה כללית לחרדים, עידוד הקמת איזורי תעשיה עתירת ידע בערים החרדיות, תקציבים להכשרת מורים לחשבון ואנגלית למוסדות החרדיים לבנים והקמת מקלטים לנשים מוכות חרדיות ותקציבים למאבק באלימות במשפחה. ואם הם יעשו לי דווקא וכן ידרשו? איזה יופי.

להמשך הפוסט

בחירות חדשות? יהיה הרבה יותר גרוע

שחר אילן | 26.11.2014 | 00:45

לא הייתי ממליץ למעמד הביניים החילוני או לשמאל לתלות תקוות בבחירות מוקדמות. הדבר היחיד שישתנה בממשלה הבאה זה שהמפלגות החרדיות יחליפו את לפיד והתנועה

נתניהו ודרעי, יחזירו עטרה ליושנה? צילום: אלכס ליבק

 

אוקי, אז נלך לבחירות ולפיד יפול בחצי מכוחו ובנט יעלה קצת וכחלון יהיה משיח תורן לחצי שנה עד שלא יספק את הסחורה. אבל מה באמת ישתנה? התשובה היא שרק דבר אחד ישתנה: המפלגות החרדיות (וכחלון) יחליפו את לפיד והתנועה בקואליציה. התוצאות: התקציבים ישובו לזרום לחינוך החרדי, לא תהיה תוכנית ליבה, חוק הגיוס ישונה, יבלם התהליך של יציאת גברים חרדים לעבודה ומעט התקציבים שהתחילו לזרום להתחדשות יהודית ללימודי יהדות ברוח פלורליסטית וליוצאים לשאלה, יעלמו.

כבר היום אין בכנסת אפשרות אמיתית להקמת ממשלת מרכז-שמאל, כיוון שאין מצב שלפיד והחרדים ישבו בממשלה אחת וגם אין מצב שמרצ וישראל ביתנו ישבו בממשלה אחת או שישראל ביתנו תשב בממשלה שנשענת על קולות המפלגות הערביות. המצב הזה בודאי לא יתהפך אחרי הבחירות. סביר שהוא יחריף.

הממשלה הנוכחית בלי המפלגות החרדיות הוקמה רק בזכות הכוח המיוחד שנתן הבוחר ללפיד בבחירות האחרונות וגם בזכות העוינות בין (משפחת) נתניהו לבנט. אחרי שלפיד הצליח לעלות לנתניהו על כל העצבים, אחרי שנתניהו הבין שיותר קל עם בנט ואחרי שלפיד יאבד חלק גדול מכוחו, לא צריך להיות חזאי פוליטי גדול כדי להניח הוא יעשה הכל כדי לחזור לחיקה החמים והנוח של ממשלת ימין- חרדים. שני שליש מהציבור היהודי ו-69% ממצביעי הליכוד ביתנו תומכים בממשלה בלי המפלגות החרדיות (מדד הדת והמדינה 2014). זה בודאי לא יעצור את נתניהו.

נכון לפיד אשם בכך שבוחריו עומדים במידה רבה בפני שוקת שבורה ורבים מהם מאוד אבל מאוד מאוכזבים. הוא אשם בזה שהוא דחה כל כך הרבה דברים, למשל את אכיפת תוכנית הליבה או את יוזמת ברית הזוגיות. הוא אשם בכך שהעביר חוק גיוס הזוי. הוא אשם בזה לא טיפל ביוקר הדיור וביוקר המחיה והתעקש להעביר את חוק מע"מ 0 שהתחרה בגאוניותו רק בחוק גיוס 0. הוא טעה דמרטית כשלא דאג לשמר את ברית האחים עם בנט. אבל התרסקות של לפיד בבחירות לא תעניש רק אותו. היא תעניש בעיקר אותנו. היא פשוט תחליף את נציגי מעמד הבינים החילוני בממשלה בנציגי המגזר החרדי. ושוב למעמד הביניים החילוני לא יהיה ייצוג.

כן, בהחלט סביר לשאול למה זה שהכסף זורם עכשיו להתנחלויות זה יותר טוב או פחות רע מזה שהוא זרם למוסדות דת, לאברכים ולממסד החרדי. אז זהו, שאני פטור מלענות על השאלה הזו, כי אחרי הבחירות הכסף יזרום גם למוסדות החרדים ולאברכים וגם להתנחלויות, כמו שהוא זרם לפי הבחירות האחרונות. ובהחלט אפשר לטעון שחשוב מאוד שתהיה פה ממשלה שאינה נוהגת כפירומאנית, וכן מקיימת תהליך מדיני, בונה בירושלים במקום להודיע שהיא בונה ומתרחקת מהר הבית. אבל לא תהיה.

לא צפוי גידול של יש עתיד או העבודה וגם לא נראה שום מקור אפשרי לקולות נוספים למפלגות האלו. אם מרצ או העבודה יתחזקו, זה יהיה על חשבון יש עתיד והתנועה. אם התנועה לא תצטרף לפני הבחירות למפלגה אחרת סביר שהיא פשוט תמחק. לעומת זאת בהחלט צפוי שקולות מיש עתיד יעברו למפלגתו של משה כחלון שהוא איש ימין מובהק. גם קולות שעלולות להפסיד ש"ס או ישראל ביתנו או הליכוד יעברו לכחלון או לבית היהודי. 

לא צפוי גם שתהיה ממשלה חברתית יותר מהממשלה הזו. גם בכנסת הבאה צפוי רוב מכריע לבעלי השקפה כלכלית רפובליקאית מסוגם של נתניהו, בנט ולפיד. מי שחושב שלכחלון יהיה מספיק מצביעים כדי להקים ממשלה עם העבודה ומרצ (ויש עתיד תצטרף) משלה את עצמו. מי שחושב שכחלון, שיתחרה על קולות הליכוד, הבית היהודי וש"ס, יוכל להרשות לעצמו להקים ממשלה שתתבסס על תמיכת מרצ והערבים ולא ילך עם הימין, גם משלה את עצמו.

במילים אחרות: לא יווצר תהליך שלום בעקבות הבחירות, לא יהיה מבוגר אחראי, סביר שלא יהיה ראש ממשלה אחר ואם יהיה ראש ממשלה אחר הוא יהיה איש ימין. יהיה רק שינוי מהותי אחד: גפני ודרעי יחזרו לנהל את המדינה. אני יודע שרובנו ניצלנו את השנה וחצי והדחקנו איך זה היה. בקישור: גלולה נגד הדחקה.

מה המסקנה המעשית של המאמר הזה? בכל זאת לא יפה סתם לחזות שחורות. התשובה נעוצה בכך שלראש הממשלה אין בעצם סמכות מוחלטת לפזר את הכנסת (ראו מאמר בקישור). בכל דרך שיבחר לכנסת יש אפשרות ליזום הקמת ממשלה חדשה. על מפלגות השמאל והמרכז להבהיר לנתניהו שזה בדיוק מה שהם מתכוונות לעשות. זה אומר שבכל שיטה שבה ילך הוא יהיה תלוי בכך שהמפלגות החרדיות /או ישראל ביתנו לא יבגדו בו. נכון, ממש לפני 500 מילה כתבתי שהסיכוי לממשלה כזו קלוש מאוד. אבל לי קל לכתוב. נתניהו עלול למצוא את עצמו שוב נותן הרצאות בחו"ל. בהחלט יכול להיות שההימור הזה יוציא לו את כל החשק לבחירות.

להמשך הפוסט

תעשו טובה, תפתחו כבר ספרי יוחסין

שחר אילן | 01.11.2014 | 19:26

בכל פעם שעולות הצעות להקל קצת על תהליך הגיור, שולפים גדולי התורה החרדים את נשק יום הדין – ספרי יוחסין שיפלגו את עם ישראל. אבל מה? האיום הזה, איך לומר, ריק מתוכן

שעור לקראת גיור רפורמי. צילום: ניר קידר

עכשיו זה רישמי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל פרסמה בסוף השבוע איום שאם חוק הגיור יעבור החרדים יפתחו ספרי יוחסין. האיום הזה הוא חלק מארסנל נשק יום הדין של החרדים, כמו האיום לרדת מהארץ אם יגייסו את בני הישיבות. הוא נשלף בכל פעם שמישהו מנסה לכרסם קצת במונופול החרדי על השפלת גרים וטרטורם ולהקל קצת על המבקשים להצטרף לעם ישראל. הפעם הוא עלה בתגובה לחוק הגיור של ח"כ אלעזר שטרן שמציע לאפשר לרבני ערים (אורתודוכסים, רק אורתודוכסים) להקים בתי דין לגיור. לא לגמרי ברור אם הוא יחול גם במקרה שתעבור היום גרסת הלייט של החוק כהחלטת ממשלה. ספרי יוחסין, למי שאינו יודע, הם ספרים שמתעדים את אילנות היוחסין של יהודים טהורי גזע, כדי שהם לא יתחתנו חלילה עם חשודים בדם בלתי טהור. מאחורי האיום עומדת האזהרה: אם תעזו להפוך את תהליך הגיור לאנושי, נפלג את העם לשניים.

מופנית בזאת קריאה נרגשת (טוב לא כל כך נרגשת) לגדולי התורה, בואו נגיע להסכם: אתם תפתחו כמה ספרי יוחסין שאתם רוצים ואנחנו נגייר איך שאנחנו רוצים את מי שאנחנו רוצים. נוווווו. תפתחו כבר. נמאס לנו להחזיק אתכם שלא תקפצו. והאמת? כבר לא כל כך אכפת לנו.

למשל קשה מאוד להלך עלינו אימים בטיעון שעם ישראל יתפלג. כבר פילגתם אותו. יותר מ-300 אלף עולים וצאצאיהם מאחינו עולי ברית המועצות לשעבר, כולם מזרע ישראל, לא יכולים להתחתן בישראל. בעיני משרד הפנים הם חסרי דת. אבל בעינינו הם יהודים, אחינו, שבניגוד לחלק גדול מאנשיכם גם נושאים איתנו בנטל הצבא והכלכלה. אם זה לא פילוג בעם, לא ברור מה זה פילוג. רוצים למנוע פילוג בעם? תמצאו פתרון לחלק ממנו שאתם כבר מנדים.

האמת היא שהתגובה המיידית לאיום שלא תתחתנו איתנו היא השאלה "אתם עושים צחוק"? אפשר לחשוב שהיום אתם כן מתחתנים איתנו. אפשר לחשוב שלאיזשהו חוזר/ת בתשובה יש סיכוי להנשא לחרדי/ת טהור/ה מלידה, אלא אם כן החרדי/ת נכה, רווק/ה זקן/נה או מעורער/ת בנפשו/ה. כבר היום אנחנו נחשבים בעינכם לנחותים ובלתי ראויים לבוא בקהלכם. אז מה האיום הגדול? שתעשו את זה רישמי?

מומלץ לגדולי התורה גם לעדכן את עולם האיומים שלהם לעידן המחשב. אולי לא סיפרו לכם אבל מדינת ישראל כבר מלאה בספרי יוחסין ממוחשבים. מרשם האוכלוסין של משרד הפנים הוא ספר יוחסין. המרשם הזה (המוכר גם כתוכנת אגרון) דלף לאינטרנט, ומשפחות חרדיות נוהגות בקביעות לבדוק שם את היוחסין של מועמדים לשידוך (האם למשל יש להם קורטוב דם ספרדי שפוסל אותם לעולמי עד). גם רשימת פסולי החיתון של הרבנות הראשית היא ספר יוחסין. ושוב אשאל, אז מה האיום הגדול? שתדפיסו ספרי יוחסין בהארד קופי?

אתם כנראה משוכנעים שגם לדעתנו הגיור שלכם מהודר וכשר, ורק כדי שיתגיירו יותר אנשים אנחנו רוצים לעשות הקלות. תשכחו מזה. אנחנו חושבים שהגיור שלכם פסול, מתעלל, אכזרי ושערורייתי. רבים מאיתנו חושבים שרבנים גדולים באמת היו מכירים בכל אחינו צאצאי ישראל מברית המועצות לשעבר כיהודים בהכרזה לאומית היסטורית. אבל זהו דור יתום ממנהיגות רבנית (האמת? לא רק רבנית). כמה קטנות עיני חכמים. בדור הזה רבנים מתחרים מי יחמיר (כי בזה אין שום סיכון אישי) ואין מי שיעז להקל. בדור הזה רבנים מחפשים התבדלות ואין מי שיפעל לטובת כלל ישראל.

לא רק שאנחנו לא חושבים שתהליך הגיור שלכם הוא הנכון. אנחנו חושבים שהוא שיא של צביעות. אתם בעצם דורשים מחילונים גויים או חסרי דת שרוצים להיות חילונים יהודים להעמיד פנים שהם דתיים. הצלחתם להפוך את תהליך הכניסה לעם היהודי  לג'ואיש-בלוף. למה שעולים שכבר יש להם אזרחות ישראלית בכלל ירצו להכנס לעם, ששערי הכניסה אליו הם בדיחה עצובה?

גר טובל במקווה. צילום ניר קידר

מחקר מדד הדת והמדינה 2014 (את מחקר מדד הדת והמדינה עורך מדי שנה מכון סמית עבור חדו"ש והוא מתפרסם ב-Ynet) מגלה ש-64%  מהיהודים בישראל בעד הכרה בכל סוגי הגיור הנעשים בישראל, כולל גיורים רפורמיים וקונסרבטיבים. 37% תומכים גם בהכרה בגיור חילוני, שמוגדר כ"לימודי יהדות וטקס קבלה לעם היהודי בהליך לא דתי". התמיכה הרחבה הזאת בגיור חילוני מרשימה במיוחד כיוון שאין כמעט גיור כזה בארץ.

לא בפעם הראשונה אני זורק את האתגר הזה לפתחם של ארגוני ההתחדשות היהודית. הגיע הזמן להקים בתי דין לגיור יהודי חילוני. ולא, אני לא מדבר על גיור ישראלי אלא על גיור יהודי חילוני שהישראליות היא רק חלק ממנו.  בג"ץ קבע שיש להכיר בגיורים של כל קהילה יהודית מוכרת (לא אכנס פה לפרוט משפטי מדוייק של ההכרה הזו). רבים מארגוני ההתחדשות היהודית נחשבים ללא ספק לקהילה יהודית מוכרת, בודאי אם יתאגדו.

לא, אני לא פוסל גיורים רפורמים או קונסרבטיביים או גיורים אורתודוכסיים שנעשים ברוח מתונה. אני מאוד בעדם. אבל הרפורמים והקונסרבטיבים הם אנשים דתיים והגיור שלהם הוא פעולה דתית. הגיע הזמן שהיהדות החילונית המהווה את הרוב הגדול של יהדות העולם תקבל גישה לשעריהכניסה של העם היהודי ותיקח אחריות עליהם. הגיע הזמן שלא יהודים חילונים יוכלו להפוך ליהודים חילונים בהליך חילוני. נכון שזה נשמע כל כך פשוט והגיוני?

 

להמשך הפוסט

השמועות על מהפכת קפה בפריז היו מוקדמות מדי

שחר אילן | 16.10.2014 | 19:46

עומס מנעולים כבד. צילומים: המשגיח

18 הערות על פריז למתקדמים: איך חשפתי פארק מוזנח בפריז, איפה יחייבו אתכם להכתיף את התרמיל על החזה וכמה גשרי מנעולים יש בפריז # וכן, ברתיון היא עדין הגלידריה הכי טובה בסביבה

הלם: פארק מוזנח בפריז. גילתי את הפארק המוזנח הראשון בפריז, הפארק על הויאדוק ליד האופרה של הבסטיל. בכלל לא העליתי על דעתי שיכול להיות גן בפריז שיתנו לשיחים שבו להתייבש ולא יאספו את עלי השלכת. בטח לא הפארק המדהים הזה שנבנה על גשר רכבת מושבת שאורכו כקילומטר וחצי. חלק מהויאדוק היה בשיפוצים כך שאולי גם בפריז מודעים למחדל.

מדריכים למתקדמים. עוד אתר צדדי וקסום: תעלת סן מרטן. כיוון שהתעלה אינה רחבה כמו הסיין, אפשר לחצות אותה שוב ושוב. אם אתם רוצים להגיע לאתרים כמו הויאדוק והתעלה תקנו את המדריך לפריז של Eyewitness. קניתי אותו ברגע האחרון בדיוטי של בן גוריון אחרי שהבנתי ששיחור של פריז כבר לא מחדש לי הרבה. פעם היה את המדריך הנפלא לפריז של יאיר גרבוז. נראה שלא יצאה לו מהדורה חדשה. אבל שווה לקנות יד שניה.

 

המשגיח חושף: שערוריית הויאדוק המוזנח

שירה כושלת. הפוסט הזה לא יעסוק (כמעט) בכלל בשער הניצחון, מגדל אייפל, הקונקורד, כנסיית נוטר דאם, הפנתיאון, השאנז אליזה ושאר מקומות חובה לתיירים. כמה כבר אפשר להתפעל ממזרקות של חמש קומות וארמונות שיש עליהם כמה מאות פסלים? היופי של השלכת בפריז לעומת זאת ניצחי. # מבטיח שזו הפעם האחרונה ברשימה הזו שאני מנסה להיות משורר לעניים.

הגלידה הטובה היותר. אבל. נסעתי שוב לפריז עם הניסיון המצטבר שלימד אותי שגלידת ברתיון האגדית באי סן לואי היא ממש הרבה פחות ממה שעושים ממנה. במהלך הנסיעה ניסיתי עוד לא מעט גלידריות, כולל רשת אמורינו. אני נאלץ להודות. ברתיון אולי לא פלא קולינרי, אבל הם כנראה עדין הכי טובים בפריז. אגב, את הגלידה של ברתיון מוכרים בכחמישה מקומות שונים באי. אין שום טעם לעמוד דווקא בסניף הראשי עם התור הענק (אלא אם כן אתם מאלה שאוהבים תורים).

מחדל היעילות. מה הקטע של המטרו של פריז שעובד כל כך ביעילות ומאפשר להגיע מכל מקום בפריז הפנימית לכל מקום ברבע שעה? מה הצרפתים לא יודעים שמערכת הסעת המונים מיועדת להמאיס על הנוסעים את החיים? #  לעומת זאת נראה אתכם עוצרים מונית ביום גשם בפריז.

קניון בלי ריח. במתחם האוכל של הקניון של הלובר (יש דבר כזה), אין ריח של שמן מטוגן. בכלל אין ריח של מתחמי אוכל. אם למישהו יש קשרים עם עזריאלי, הוא מוזמן לספר לו.

מבטינים את התרמיל. מוזיאונים בפריז שאין להם מלתחה נוהגים להעניש את המבקרים בדרישה ללכת עם התרמילים על הבטן. אולי זה כדי שהמבקרים המתורמלים לא יפילו מוצגים ואולי כדי שהעובדים יתפקעו מצחוק.

מנעולים על כל גשר. למעקות של אחד הגשרים מעל הסיין ליד הלובר נוהגים זוגות לחבר מנעולים עם שמותיהם. האמת היא שעל גשר המנעולים המקורי כבר די צפוף ועכשיו כמעט כל מעקה ממתכת של גשר בסביבה זוכה לאלפי מנעולים.

לעלות במדרגות בבקשה. כנסיית הסקרה קר שהיא המבנה הבולט ביותר בפריז חוץ מהאייפל מאד מרשימה מבחוץ. אבל אם אתם לא בעניין של ויטראז'ים או תמונות של קדושים נוצרים עם בייגלה על הראש, אין שום סיבה להכנס אליה. מה כן? הסקרה קר מציעה אפשרות שלא קיימת הרבה בפריז השטוחה – לטפס 200 מדרגות על הגבעה המובילה אליה ועוד 300 מדרגות לכיפה שלה. לא, הנוף של פריז מהכיפה ממש לא משהו, הגגות הם לא הצד החזק של פריז. העליה היא תכלית העליה. ולא, זה לא פוטר אתכם מלעלות ברגל גם על האייפל (כן, עשיתי את זה פעמיים).

המוזיאון הוא היצירה המרשימה ביותר. מוזיאון אורסיי נחשב למוזיאון החשוב ביותר ליצירות אימפרסיוניסטית בפריז. שוב הגעתי למסקנה שהיצירה הגאונית ביותר בבניין היא המבנה עצמו שהפך מתחנת רכבת למוזיאון לאומנות.#  אגב, בירושלים הולכת להתייתר בתוך מספר שנים תחנת הרכבת במלחה. רק מציין  לידיעת הקורא ניר ברקת.

אנשים מצלמים אנשים מצלמים אנשים שמצלמים את המונה ליזה

לצלם אנשים מצלמים את המונה ליזה. האם יש סיבה להכנס ללובר? פירמידת הכניסה בחצר היא ללא ספק אתר חובה אבל אפשר לצפות בה מבחוץ. כדאי, אם חשוב לכם לצלם עשרות אנשים נדחקים לפני המונה ליזה ומצלמים אותה. זו ללא ספק תופעה אנתרופולוגית מעניינת.

הדרך לשערי הגהינום עוברת באדם החושב. המוזיאון המוצלח ביותר והשווה ביותר בפריז הוא מוזיאון רודן. אולי זו הסיבה לכך שזה המוזיאון הראשון שלא היה בו תור.  גן הפסלים של מוזיאון רודן כולל בין היתר את האדם החושב, שערי הגיהנום, הבורגנים מקאלה ובלזאק. בהוראת הועדה הרוחנית ומשמרות הצניעות של הבלוג ובגלל שלבלוג הזה יש קוראים חרדים, אף מילה על הפסל של איריס. מי שרוצה שיחפש בגוגל לבד.

שבחי הנאיביות. כדאי להכנס גם למוזיאון לאומנות נאיבית למרגלות הסקרה קר. אומנות נאיבית (של אמנים שלא למדו  אומנות) זה תמיד מרתק. אומנות ברוטאלית (של פושעים ומטורפים) זה עוד יותר חזק. המוזיאון לאומנות ברוטאלית בלוזאן בשוויץ הוא בעיני אחד הטובים שהייתי בהם באירופה. אבל גם במוזיאון לאומנות נאיבית בפריז יש כמה אומנים בכלל לא רעים. ויש לו עוד יתרון משמעותי: כיוון שאתה ממילא לא מכיר את האומנים אתה לא מרגיש לא תרבותי, כשאתה לא מתחבר ליצירות שלהם ומדלג עליהן.

לא נעים לראות שוק סגור. רצוי לא להגיע למקומות ביום שבו הם סגורים, כמו שקרה לי כשהגעתי ביום שני לשוק של רו מופטאר. בכל מקרה חנויות התכשיטים של השוק שהן בעיני הדבר הכי מעניין שיש לו להציע (אבל יש גם המון חנויות של גבינות ומעדנים וירקות ופירות ים) היו פתוחות. בעיני כרומטיק היא הטובה מכולן. 

צבעי סתיו בפארק מונסו

זה הסתיו. פארק מונסו ליד שער הניצחון הוא הפארק הבריטי ביותר, כלומר הטבעי ביותר של פריז. העצים לא מפוסלים והפרחים לא ערוכים במסדר. זה אומר שברוב ימות השנה גני הטילרי או גני לוקסמבורג יהיו הרבה יותר מרשימים. אבל הסתיו, כשהעצים הופכים לכתומים וסגולים וארגמניים, הוא עונה מצויינת לעבור במונסו.

בוטאני אבל שווה. גנים בוטניים חשודים בעיני כמקומות ששמים בהם יותר מדי דגש על הטבע ופחות מדי דגש על היופי. אבל הגן הבוטאני של פריז יפה ממש כמו הפארקים ההמפורסמים יותר והוא בהחלט שווה למי שכבר היה בכל פארק אפשרי. לא לגמרי הבנתי למה החממות הטרופיות מקושטות במטאטאים ופרחים מלאכותיים. יכול להיות שזה בגלל מחסור בפרחים טרופיים. אבל יש עלים ענקיים ופרחים טורפים. מומלץ במיוחד לדתיים לאומים וחרדים שכבר מיצו את הגן הבוטאני בירושלים כאתר דייטים ורוצים לנסות משהו חדש.

עדיין לא מהפכה. פריז ידועה בין היתר כבירת הקפה הגרוע. השמועות על מהפכת קפה בפריז היו מוקדמות מדי. נכון שפה ושם יש מקומות שיודעים להגיש קפה ראוי. אבל מהפכה תהיה כשכל בית קפה שמכבד את עצמו יבין שהוא צריך להעסיק באריסטה, כשבתי קפה יפסיקו להכין קפה במכונות של קפסולות וכשעל כל בית קפה יקפידו להציג מדבקה של מותג הקפה האיטלקי שאותו הם מגישים.

הפארק הרומנטי ביותר בפריז הוא ללא ספק בוט שומון ברובע ה-19 המרוחק שבתוכו אגם ובתוכו הר ובראשו פגודה קסומה. אסור להגיע בלי בן / בת זוג (ולכן באמת התאפקתי ולא הגעתי הפעם).

 

להמשך הפוסט

גפני חושף: מי אשם בחוק הפטור מליבה? ומי דווקא לא

שחר אילן | 20.09.2014 | 21:16

יו"ר ועדת הכספים לשעבר משה גפני חושף מי העביר את חוק התועבה שהתיר לראשונה בתולדות ישראל לישיבות לא ללמד ליבה ועקף לראשונה פסק דין של בג"ץ עוד לפני שניתן. חשוב: הוא גם מציין מי ניסה להלחם

חשף את סודות חוק הליבה. גפני (ציעלום: מיכל פתאל)

 

הייתי הכתב הפרלמנטרי של הארץ כאשר חוק התועבה שמכונה חוק מוסדות תרבותיים ייחודיים עבר בכנסת (לידיעה ב"הארץ") ביולי 2008. הייתי יכול להסביר כאן מי אחראי לחוק הנורא שקובע שאפשר יהיה לתקצב ביד רחבה ישיבות חרדיות לגילאי תיכון שלא ילמדו שום מקצוע כללי – אותו חוק שבעצם ממשכן את עתיד המשק הישראלי ובג"ץ סרב בשבוע שעבר לפסול (לידיעה על החלטת בג"ץ).

אבל למה שאני אעשה את זה? בשעת דיון בהצעת אי אמון ב-10.5.2010 הסביר יו"ר ועדת הכספים אז משה גפני (יהדות התורה) לאנשי האופוזיציה רונית תירוש (קדימה) ודניאל בן סימון (העבודה) שהסיעות שלהם הן האחרונות שיכולות לבוא בטענות על כניעה לחרדים. ומה שחשוב לא פחות, הוא זכר לתת קרדיט לאדם היחיד שלדעתו נלחם בחוק (לפרוטוקול הישיבה).

גפני הזכיר עובדה מדהימה: ממשלת-קדימה עבודה העבירה את חוק הפטור מליבה, למרות שיהדות התורה אפילו לא היתה אז בממשלה. "אני מעיד, הייתי באופוזיציה, אבל היה לי קשר עם ראש הממשלה, עם מנהל לשכתו, עם יושב ראש הקואליציה, עם שרים בממשלה. עשיתם דברים טובים". הוא אמר לאנשי העבודה וקדימה: למשל? "את חוק מוסדות תרבותיים ייחודיים… שזה הישיבות הקטנות (ישיבות לגילאי תיכון. ש"א)". תזכורת: שרת החינוך כשעבר החוק היתה יולי תמיר מהעבודה. יו"ר ועדת החינוך היה ח"כ מיכאל מלכיאור מהעבודה. ראש הממשלה? אהוד אולמרט מקדימה.

גפני גם הזכיר באיזה מועד שערורייתי החוק עבר: "כמה ימים לפני החלטת בג"ץ, ממשלת קדימה העבירה חוק לראשונה במדינת ישראל – שלא צריך ללמוד ליבה". האמת היא שזו גם היתה הפעם הראשונה שבמדינת ישראל עבר חוק עוקף בג"ץ לפני שבג"ץ פרסם את ההחלטה. גפני הזכיר שאותה ממשלה העבירה גם את חוק נהרי "שמחייב את השלטון המקומי להעביר כסף לחינוך החרדי". הוא הזכיר שזו גם היתה ממשלת קדימה שהאריכה בחמש שנים את חוק טל הכושל שביסס את הפטור משירות צבאי לבחורי הישיבות.

"לא היה כלום בתקשורת כשהעברתם את החוק על הישיבות הקטנות. כלום. מילה", אמר גפני ופיתח תאוריה שזה היה בגלל שהליכוד לא היה בשילטון. ואז הוא נזכר לתקן את ההכללה הגורפת שלו לגבי העדר ההתנגדות בתקשורת: "אה. שחר אילן. שמענו עליו".

אז מה באמת כתב השחר אילן הזה? הוא דווקא התייחס הרבה יותר לש"ס ולא ליהדות התורה: "בש"ס לא ידעו אתמול את נפשם משמחה על העברת חוק הפטור מתוכנית הליבה בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. החוק יאפשר למשרד החינוך להמשיך ולתקצב את הישיבות הקטנות בהיקף של 60% מתלמיד תיכון עיוני. אם במשך 60 שנה כמעט תיקצבה המדינה את הישיבות בניגוד לחוק, משנת הלימודים הקרובה התקצוב יהיה חוקי לגמרי. 'ברוך שעשה לנו נס' התפייט סגן ראש הממשלה אלי ישי". (הציטוט לקוח מארכיון הארץ. באינטרנט יש רק גרסה מקוצרת)

שמענו עליו. אילן (בסביבה ימנית). איור: בידרמן

שלא יהיה ספק –  הכנסת ה-17 שבין 2006-2009, אחרי התרסקות שינוי מ-15 ל-0 מנדטים, נראתה בדיוק כמו שגפני תיאר. לא היה שום עניין ציבורי או פוליטי בנושאי דת ומדינה והממשלה העבירה ללא התנגדות (אה. בעצם, שחר אילן. שמענו עליו) כל חוק תועבה שרצתה להענקת פטורים לתלמידי ישיבות (מצבא ומתוכנית ליבה) ולהזרמת הקצבות למוסדות חרדיים

האם יש לקח מהסיפור הזה? בהחלט. אפשר לחשוב מה שרוצים על התנהלות יש עתיד (ואני כידוע חושב כמה דברים לא מאוד טובים על חוק הגיוס), אבל כך בדיוק עלולה להראות הקדנציה הבאה אם יש עתיד תתרסק – קדנציה של כניעה מוחלטת לגפני, קדנציה שבה כל הקיצוצים בהקצבות לישיבות ולתלמידיהן ימחקו והנזק למשק יהיה אדיר. ולכן למרות כל הביקורת, לציבור החילוני מאוד לא כדאי שיש עתיד תתרסק.

כמה ימים אחרי שהחוק עבר פרסם בג"ץ (של 2008) את פסק הדין שלו ואמר את כל מה שהוא חושב על מוסדות שלא מלמדים ליבה. אבל בגלל החוק החדש הוא לא חייב את הישיבות הקטנות בתוכנית ליבה אלא המתין לעתירות כנגד החוק.

וזה מה שכתב אז אור קשתי בהארץ:  "מבחינת השופטים, מסלול הפטור מלימודי הליבה (כפי שאושר בכנסת בשבוע שעבר, א"ק) "תכליתו להנציח ולהקצין את הפער בין מוסדות החינוך באמצעות הדגשת שוני בלתי רלוונטי בין המוסדות, תוך ויתור בלתי מובן לדרישות קהילה המסרבת לקבל על עצמה את עולו של הדין, ואת עולם של עקרונות יסוד המחייבים את מערכת החינוך כולה". יתרה מזאת, "דרך זו אינה יכולה לצלוח את מבחני השוויון, ודינה להיפסל".

בסיום פסק הדין כתבו השופטים, כי "היה בדעתנו להוציא צו מוחלט, שיכנס לתוקפו בתחילת שנת הלימודים תשס"ט, אשר יורה למשרד החינוך לפעול לאלתר ליישומה ולהטמעתה של תוכנית הליבה בכל מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים ברמת החינוך העל יסודי במגזר החרדי; כמו כן, היה בדעתנו להורות כי על משרד החינוך להימנע ממתן תמיכות ממשלתיות למוסד חינוך במגזר החרדי, אשר אינו מקיים תוכנית ליבה (…) אולם, לאחר כתיבת פסק דין זה, ובסמוך למועד הצפוי לשימועו, נתבשרנו כי אושר בכנסת חוק חדש הנוגע לנושא זה, וזאת בעוד עתירות אלה תלויות ועומדות וממתינות לפסק דין (…) משכך, לא יינתנו כל צווים אופרטיוויים, ולא ננקוט כל עמדה באשר ליחס בין הליך חקיקה זה לבין המצב הנורמטיבי שקדם לו. מקומה של שאלה זו להתברר במסגרת משפטית אחרת" (לידיעה של "הארץ", שפורסמה גם בוואלה).

בינתים, כמה נוח למדינה ולחרדים, השתנו הרוחות בבג"ץ ובית המשפט של גרוניס סרב לפסול את החוק עוקף הבג"ץ. אין מה לומר. פסק הדין של גרוניס כואב ונכתב ברוח שונה לגמרי מפסק הדין של 2008: "מדובר בעתירה חריגה, שבה מבקש צד שלישי כי נחייב את המדינה לנהוג בפטרנליזם כלפי אחר", כתב גרוניס. "אף שייתכן, כי דרישה מן המדינה לנהוג בפטרנליזם כלפי צד שלישי עשויה להתקבל במקרים קיצוניים, מובן שענייננו אינו נמנה עליהם. מאפיין ייחודי נוסף של העתירה הוא, כי לאמיתו של דבר, זו עתירה המבקשת לקדם אינטרס ציבורי רחב, במחיר של פגיעה בזכויות (שייתכן שהן חוקתיות) של אחרים". (לתקציר פסק הדין) עם זאת, השופט אליקים רובינשטייון רמז שאם תוגש עתירה שמבקשת רק למנוע תקצוב ממי שלא מלמד ליבה ולא לחייב לימודי ליבה, סיכוייה טובים יותר.

זכות חוקתית. גרוניס. צילום אמיל סלמן

בינתים בג"ץ החזיר את הכדור למגרש הפוליטי. זו בדיוק ההזדמנות לבדוק מה אומר ההסכם הקואליציוני של יש עתיד: "שר החינוך יגבש תוך שישה חודשים מיום כינון הממשלה תכנית לימודי יסוד במערכת החינוך (לימודי ליבה) המחייבת את כלל ילדי ישראל… התוכנית תופעל שנתיים מיום אישורה. התוכנית תכלול את החקיקה הנדרשת לשם ביצועה והממשלה תפעל לשם העברת החוקים בכנסת בהצעת חוק ממשלתית במהירות המרבית".

אז אולי הפתרון יבוא בכלל מיש עתיד? לא סביר. יש עתיד העבירה כבר לפני שנה בממשלה ובכנסת החלטות שמאפשרות להקטין את התקציב לתלמודי תורה (מוסדות חרדיים לבנים לגילאי יסודי), אם  לא ילמדו את לימודי הליבה. היא היתה יכולה להתחיל לאכוף אותן בינואר שעבר אבל לא עשתה את זה. היא חייבת על פי החוק להתחיל לאכוף אותן מהחודש. בינתים לא שמענו שזה קרה. המלחמה על גילאי היסודי קשה מאוד אבל היא משחק ילדים לעומת המלחמה שצפויה על הישיבות הקטנות. כך שנראה שהשערוריה שבה המדינה מממנת ישיבות שמעניקות לעשרות אלפי תלמידים חינוך שפוגע בעתידם ובסיכויים שלהם להשתלב בשוק העבודה תמשך. הפעם בהכשר בג"ץ.

להמשך הפוסט

"לא יפה לקלל", אמר פרודו ההוביט למתרגם

שחר אילן | 10.09.2014 | 00:53

 

בני מחצית, לא זוטונים. תמונה מהסרט: "שר הטבעות, אחוות הטבעת"

הוצאת כנרת מפרסמת מהדורה חדשה של התרגום הישן של שר הטבעות. זו סיבה למסיבה בשל לא מעט סיבות. אחת המרכזיות שבהן היא שבתרגום החדש כינו את ההוביטים "זוטונים" במקום "בני מחצית"

 

כשהוצאת זמורה ביתן  פרסמה ב-1998 את התרגום החדש לשר הטבעות פרסמתי ביקורת ובה קריאה נרגשת לקוראים לרוץ ולקנות את התרגום הישן לפני שיאזל. היו לכך לא מעט סיבות אבל אין ספק שאחת החשובות בהן היתה החלטת עורך התרגום החדש ד"ר עמנואל לוטם לכנות את ההוביטים "זוטונים" במקום "בני המחצית". כך למשל בסצנת מותו של סרומן הקוסם המודח אומר הקוסם לפרודו ההוביט (בתרגום הישן): "גדלת, בן המחצית". בתרגום החדש הוא אומר: "גדלת, הזוטון". אם אחד מחבריו של פרודו היה בשטח כדי להתגונן, סביר להניח שהוא היה עונה ללוטם: "אתה בעצמך זוטון". או לפחות: "למה להעליב"?

אבל בכך לא היה די. "גמדים" מכונים בתרגום החדש "גמדאים". ה"אנטים", רועי העצים, מכונים "עצנים". בנושא ה"אלפים" דווקא היה מקום לשיפור מהתרגום הישן, בו הם מכונים "בני לילית". אבל לוטם החליט לכנות אותם "עלפים" עם עי"ן. אני עוד איכשהו מסוגל להבין את ההחלטה כשמדובר בעלפים בני עדות המזרח אבל גם עלפים אשכנזים?

"שר הטבעות" של טולקין הוא ללא ספק ספר הפנטסיה הגדול של כל הזמנים ואחת מיצירות הספרות החשובות בהיסטוריה. על רקע זה אפשר להבין איזה אירוע חשוב זה בעיני, שהוצאת כנרת התחילה עכשיו לפרסם מחדש את התרגום הישן.

מבחינת לוטם הוא לא תרגם מחדש את שר הטבעות אלא ערך מחדש את התרגום הישן של רות לבנית (טקסט) ואוריאל אופק (שירים). לטעמי השינויים שהוא ביצע כה מהותיים שהם בהחלט מצדיקים לקרוא לשני הספרים תרגום לבנית ותרגום לוטם. לוטם הוא מבכירי אנשי המד"ב והפנטסיה בישראל והיה יו"ר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. הוא תרגם עשרות ספרים משתי הסוגות החשובות. חלקם ספרים מצויינים כמו סדרת "המוסד" של אייזק אסימוב  או "שם הרוח" של פטריק רותפס (ספר שלא מספיק מוכר ומוערך בארץ, ולמרבה הצער המשכיו לא תורגמו). הוא תרגם גם את "חולית" של פרנק הרברט (שבעיני הוא לא יצירת מופת אלא שעמומון). ולסיכום: לאיש זכויות רבות ומקצוע כיפי ביותר.

החטא העיקרי של לוטם בעיני הוא השיפור שביקש לבצע בתרגום שר הטבעות לעברית – להיות הרבה יותר קרוב לנוסח הספר המקורי ולהוראות התרגום של טולקין. טולקין כידוע היה בלשן והוא אפילו כתב מדריך למתרגם (קצת אובססיבי לטעמי). העניין הוא שלוטם התקרב למקור, גם כשהמשמעות היתה להתרחק מרוח הספר או להיות מסורבל יותר. אינני רואה עצמי מוסמך להכנס לויכוח על שיקולי מתרגמים. אבל כמי שקרא את הספר כל כך הרבה פעמים אני בהחלט חולק על התוצאה. מי שירצה לקרוא את שיקוליו של לוטם יוכל לעשות זאת ב"שיבת המלך" (שמו של הספר השלישי בתרגום לוטם), עמוד 410. והנה גם קישור לפוסט של יובל כפיר שמסביר למה התרגום החדש נפלא והישן מביך

לא פחות מהשמות הבעייתיים של הגזעים בשר הטבעות בתרגום החדש, חמורה בעיני ההחלטה להתעלל בשירים שתרגם אוריאל אופק. ניקח למשל את השורה הראשונה בשיר המוטו של הספר.

תרגום ישן: "שלוש טבעות למלכי בני לילית במרומם".
תרגום חדש: "שלוש טבעות למלכי עלפים תחת שמי הטללים".

וגם את השורה האחרונה.
ישן: "בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם".
חדש: "בארץ מורדור שם רובצים הצללים".

כמה עוצמה יש במילים "במרומם" ו"בה הצל לא נרדם" . כמה עייפות יש בביטוי "שם רובצים הצללים"? ולא, הצורך בחרוז ל"צללים" לא מצדיק את הביטוי העליז "שמי הטללים" בשיר כה דרמטי, ביטוי שאפילו לא מופיע במקור.

הטקסט האהוב עלי ביותר בשר הטבעות לקוח מהשיחה בין  גימלי הגמד לבין לגולס האלף, כשהם נכנסים למינאס טירית לאחר הניצחון בקרב בשערי העיר:

"לעולם יקרה כזאת במפעליהם של בני האדם. יופיעו כפור בעיצומו של אביב,
או ברד בעיצומו של קיץ, וסוף כל תוחלתם אכזבה". [אמר גימלי].
"אף על פי כן זרעם אינו מכזיב", אמר לגולאס. "ימים רבים הוא טמון בעפר ונרקב,
 אך סופו שינבוט במקומות ובזמנים לא צפויים.
מעשיהם של בני האדם יאריכו ימים מאיתנו, גימלי".
"אך בסופו של דבר הם בבחינת הבטחה שלא נתגשמה, אני משער", אמר הגמד.
"על כך אין תשובה בפיהם של בני הלילית", אמר לגולאס.
("שובו של המלך", שמו של הספר השלישי בתרגום לבנית, עמ' 131)

גרסת התרגום החדש למשפט המחץ של גימלי:
"אך בסופו של דבר יעלו בתוהו,
מלבד תהיות על דברים שיכלו להיות ולא היו, אני משער".

כמה אלגנטית ועמוקה גרסת לבנית. כמה קולעת הגדרת בני האדם כ"הבטחה שלא נתגשמה". כמה מכזיבה גרסת התרגום החדש.

ולסיום עוד היבט חשוב של שיבת תרגום לבנית:

על כריכת התרגום הישן של שר הטבעות היתה שורה של ציטוטים מביקורות של עיתונים, כולל הדברים הבאים שכתב ה"סנדיי טיימס": "עולם התרבות נחלק לשניים: אלה שקראו את שר הטבעות ואת ההוביט, ואלה שעתידים לקרוא בהם". המשפט הזה שימש בימי נעורי הרחוקים נושא למריבות בין לא מעט בני זוג שאחד מהם קרא את שר הטבעות והסכים שכל בן תרבות צריך לקרוא אותו והשני לא קרא וחשב שהראשון מתנשא עליו. מהתרגום החדש נעלם המשפט ועכשיו חזר. זוגות צעירים יקרים, אתם יכולים להתחיל שוב להתנשא אחד על השני ולריב.

——————-

לפוסט הקודם שלי בענייני מדע בדיוני ופנטסיה: למה אף אחד לא אמר להם לקצר? לריכוז ביקורות המדע בדיוני והפנטסיה שלי: מבקר פנטסיות

אפרופו ה"מקום שם רובצים הצללים" – נתקלתי לאחרונה בספר מתח בשם זה של מייקל רידפאת' בהוצאת עם עובד וחרגול. לא ספר גדול אבל עדין כיף לקרוא ספר מתח שהמפתח לפתרונו הוא המיתולוגיה הטולקינית.

להמשך הפוסט

התלמידים הסודיים של מערכת החינוך

שחר אילן | 02.09.2014 | 23:12

בנייני זופניק ליד כיכר השבת בירושלים הם מרכז העדה החרדית ומוקד של הפגנות דת. מלבד זה יש שם בית ספר לא רישמי ובו כ-500 תלמידים. צילום: אוליביה פיטוסי

 

אלפים רבים של תלמידים מפלג העדה החרדית הקיצוני לומדים במוסדות חינוך פיראטיים ואינם רשומים כלל במשרד החינוך. המצב הזה הוא פתח לעבריינות המונית, כולל פלילית. אבל למי אכפת?

נכון שבעידן המודרני אין שום אפשרות להתחמק מלהיות רשום במחשבים של המדינה, למשל של מערכת החינוך? זהו, שלא נכון. אלפים רבים של תלמידים רבים ועשרות רבות של מוסדות חרדיים קיצוניים כלל לא רשומים במחשבי משרד החינוך. איך זה יכול להיות? את זה בדיוק יצאה לברר חברת מועצת עיריית ירושלים ממרצ לורה ורטון. התשובה שקיבלה מדהימה: הקב"סים, קציני הביקור הסדיר, עוקבים אחרי מי שנכנס למערכת ונשר ממנה. אבל אם אף פעם לא נרשמת לבית ספר? אז אתה מקבל פטור מקב"סים.

מדובר בבתי הספר של הפלג הקיצוני החרדי הקרוי העדה החרדית. זהו פלג שאנשיו לא מכירים במדינה, לא משתתפים בבחירות ולא לוקחים תקציבים מהמדינה. שני הריכוזים הגדולים שלו הם מאה שערים וסביבתה בירושלים ושכונת רמת בית שמש ב, שהיא מעוז הקנאים בעיר ההזויה. העדה החרדית היא הפלג שאנשיו עומדים מאחורי רוב הפגנות השבת והצניעות. היא  מורכבת ממספר פלגים, ביניהם חסידות סאטמאר, חסידות תולדות אהרון, ישיבת דושינסקי, חלקים מחסידות ברסלב ועוד.

רוב מוסדות החינוך של הזרמים האלה לא קיימים מבחינה רישמית, וגם התלמידים שלהם. מה זה אומר? שאין עליהם שום פיקוח חינוכי, אפילו לא מעט הפיקוח שיש על מוסדות חרדיים אחרים, המוגדרים כמוכר שאינו רישמי אוכ מוסדות פטור. אין עליהם גם שום פיקוח בטיחותי או בריאותי או תברואתי, ובכלל אין פיקוח על איכות המתקנים שבהם הם פועלים והתאמתם לתפקידם. עשרות רבות של מוסדות חינוך פיראטיים פועלים בלב ישראל ולאיש (טוב, לאיש חוץ מלורה ורטון) לא אכפת.

איך זה קורה? אנשי העדה החרדית מסרבים לקיים כל קשר עם המדינה. המדינה מצידה לא רוצה להתעסק איתם. בסופו של דבר כל כניסה לשכונה של עובדי מדינה, משוטרים וחיילים ועד טכנאים, עלולה להסתיים (ולעיתים קרובות אכן מסתיימת) בתקיפת לובשי המדים, חבלות ברכביהם והתפרעויות. מלבד זה המדינה גם חוסכת פה לא מעט כסף על התלמידים.

בויקיפדיה ובאתר "אנשים בישראל" של פרופ' עוז אלמוג מעריכים את מספר המשפחות בעדה החרדית ב-7000 עד 9000. לרבות הממשפחות האלה יש יותר מעשרה ילדים. מספר מקורות העריכו את אנשי העדה בכ-5% מהציבור החרדי. לצורך העניין אניח שמדובר בקצת יותר מ-5% ולכן בכ-50 אלף איש. כיוון שמדובר באוכלוסיה שבה מספר ילדים גדול במיוחד, לא יהיה זה מופרז להעריך שמדובר בעשרת אלפים עד 15 אלף תלמידים בגילאי חינוך חובה.

עסקתי בתופעה הזו בספרי "חרדים בע"מ" מזוית שונה. אם יש 15 אלף תלמידים שאינם רשומים במוסדות של משרד החינוך, זה אומר שמנהלי מוסדות חרדיים שכן לוקחים תקציב יכולים להשתמש בשמות האלו לדיווחים פיקטיביים בהיקף ענק ואולי אף להתחלק בכסף עם מנהלי המוסדות מהעדה החרדית.

בספר שלי אני סוקר שתי פרשיות כאלו שבהן הוצאו במרמה סכומים של מאות אלפים שקלים רבים מהמדינה. חושף אחת הפרשיות סגן ראש עיריית ירושלים המנוח ממרצ אורנן יקותיאלי אמר אז: "בעדה החרדית יש אלפי תלמידים שאינם מופיעים במחשב משרד החינוך ואני מעריך כי מוסדות חרדיים השתמשו במאות ואולי באלפי שמות בלי ידיעת ההורים כדי לקבל כספים שלא כדין ובגניבה".

ושוב למי אכפת? היו למשל עסקנים חרדים ששאלו אותי: אם ממילא משרד החינוך היה צריך לשלם עבור התלמידים האלה, למה שמוסד אחר לא יהנה.

"הבעיה היא שילדים אלה מופקרים לחלוטין", אומרת ורטון. "המבנים לא ראויים, אין ביקורת של משרד הבריאות, אין מקלטים, אין כלום. גרוע מזה: אין שום פיקוח על מי מלמד (בלי לדבר על מה נלמד), מי מנהל, מי מגיע לבית הספר, אין יעוץ פסיכולוגי ואין חינוך מיוחד. חוץ מזה, מדובר בעבירה המונית על חוק חינוך חובה, ששותפים לה משרד החינוך, העירייה והורי התלמידים".

כמעט בכל פעם שמתברר שוב עד כמה שילטון החוק אינו חל מעבר לגבולות מאה שערים והקסבה של בית שמש מפרסמת עמותת חדו"ש קריאה לממשלה להחיל את החוק הישראלי בשני האיזורים האלה. אמנם מאה שערים זה לא קרני שומרון או מאחז בהרי חברון אבל גם היא בארץ ישראל.

בעקבות בדיקותיה של ורטון פרסם ערוץ 1כתבה בנושא (דקה 33:36) ביום רביעי שעבר. סגן ראש עיריית ירושלים ומחזיק תיק החינוך החרדי צבי כהן מש"ס אמר בכתבה ש"אנחנו לא נמצאים מול המוסדות האלה. רובם לא דורשים מאיתנו דבר. אני רוצה לקוות ולהתפלל שנמצא שם דברים טובים".  וואלה? לקוות ולהתפלל. אין ספק שאלה שני מנגנונים חדשים בביורוקרטיה הישראלית.

עו"ד דן בן טל מלשכת היועץ המשפטי לעירייה שלח לורטון מכתב שחלק גדול ממנו מסביר איך מטפלים בתלמידים נושרים, למרות שהפרשה עוסקת בתלמידים שכלל לא נכנסו למערכת. מי אחראי לתלמידים כאלה? "חובת בית הספר לדווח על חייבי רישום שלא נרשמו", כתב בן טל. אז מתברר שזה בכלל לא העירייה ומשרד החינוך אחראים לחור השחור הזה במערכת החינוך, אלא מנהלי בתי ספר אלמונים.

מנהל האגף לחינוך חרדי בעיריית ירושלים איתמר בר עזר טוען דווקא ש"האחריות על מתן רישוי לבתי ספר ולחילופין לסגירתם של בתי ספר שפועלים לא רישוי נתונה בידי משרד החינוך". בר עזר סבור שיש בעדה החרדית מוסדות חרדיים ומבוססים שראוי שיתקיימו "גם אם אינם עומדים בקשר עם משרד החינוך". לעומת זאת מוסדות פיראטיים אחרים מבוססים פחות יש לדעתו לסגור. מה הוא יעשה בנידון? הוא ישמח להמליץ על כך למשרד החינוך.

אה וכל גורם רישמי נוסף שרוצה להתייחס מוזמן לשלוח לי מייל ל-shaharilan@gmail.com. גם מי שרוצה להעביר חומר על מוסדות שמדווחים על תלמידים מהעדה החרדית, למרות שהם לא לומדים שם מוזמן.

להמשך הפוסט