שמאלני, מאמין בשילטון החוק, אשכנזי – אבל בכיר בש"ס

שחר אילן | 17.08.2014 | 22:53

שלשום הלך לעולמו עו"ד דוד גלס, האשכנזי השמאלני שהרב עובדיה בטח בו ללא סייג. גלס האמין שבראש ש"ס צריך לעמוד אדם שמפחד לעבור על החוק אבל אסור שיהיה עבד נרצע לאשכנזים. כשהיה נשאל איך זה שראשי ש"ס שוב ושוב מסתבכים היה עונה: "יש מאה טעמים לא לשתות וויסקי, אבל הטעם של הוויסקי חזק מכל"

מימין: דובר ש"ס לשעבר איציק סודרי, היועץ המשפטי גלס, הרב עובדיה יוסף ויו"ר ש"ס לשעבר אלי ישי. צילום: אינטרפיס


כשהיועץ המשפטי של ש"ס עו"ד דוד גלס רצה להסביר למה אנשי ש"ס מסתבכים שוב ושוב בפלילים או עושים מהלכים שגויים הוא נהג לומר ש"יש מאה טעמים לא לשתות ויסקי אבל הטעם של הוויסקי חזק מכל". גלס, ממקימי ש"ס, אחד האנשים החזקים במפלגה ואחד האנשים המקורבים ביותר לרב עובדיה יוסף המנוח, סבר – לפחות מאז פרשת דרעי – שבראש ש"ס צריך לעמוד פחדן. כלומר לא באמת פחדן, אלא אחד שמפחד לעבור על החוק. זו אחת הסיבות לכך שהוא תמך באלי ישי.

בשנות ה-70, כאשר הרב עובדיה יוסף היה הרב הראשי הספרדי, היה גלס הדתי-לאומי מנכ"ל משרד הדתות וחבר כנסת  מטעם המפד"ל. אז נוצר הקשר ההדוק ביניהם שהחזיק לאורך כל חייהם. אתמול כינה אותו האתר החרדי "בחדרי חרדים" "האשכנזי השמאלני של ש"ס". הרב עובדיה וגלס נזרקו על ידי המפד"ל בתחילת שנות ה-80. הרב עובדיה יוסף נזרק מהרבנות הראשית ודוד גלס נזרק מהכנסת בגלל עודף שמאלנותו ועוד כל מיני סיבות פוליטיות. הקמת ש"ס היתה הנקמה המשותפת. את המחיר (והוא כבד) כולנו משלמים עד היום.

גלס נפטר פחות משנה אחרי הרב עובדיה. הוא העריץ את הרב יוסף ומאוד התגאה בקשר האמיץ ביניהם ובכך שיוסף כל כך בטח בו. לפעמים, בייחוד בפעמים שבהן הרב היה מסתבך בהתבטאויות נוסח השוק, לא ממש הבנתי אותו.

גלס הוא האיש שניהל את המשאים ומתנים הקואליציוניים מטעם ש"ס. אלא שהוא עצמו הודה שלא היה לו מנדט אמיתי להוביל את ש"ס לאופוזיציה. בראיון שנתן ב-2002 לעיתון החרדי "משפחה" אישר גלס שהשותפות בקואליציה היא אצל הרב עובדיה בבחינת יהרג ובל יעבור. למה? "בגלל שרק בקואליציה ניתן להקים ולבנות בתי כנסת ומקוואות, תלמודי תורה וגני ילדים. במדבר האופוזיציוני אין כלום".

הרב עובדיה יוסף נהג לומר לגלס: "רבי דוד, חתימת זקן וכיפה שחורה ואתה יכול להיות שר". גלס לא התפתה לשתות את הויסקי הזה. אולי בגלל שהוא ידע כמה תובעני הרב  יוסף משליחיו בממשלה בנושאים כמו תקציבים ומינויים פוליטיים  וידע שמי שמקפיד על שילטון החוק לא יכול לספק את הסחורה.

המורשת העיקרית של גלס, החותם שהוא רצה להותיר בהיסטוריה, היתה הניסיון להביא את תמיכת ש"ס לתהליך השלום. הוא ללא ספק היה אחד האחראים לשותפות של ש"ס בממשלת רבין שאפשרה את תהליך אוסלו. מהרבה בחינות קריסת אוסלו היתה קריסה של אחד מחלומות חייו. דובר ש"ס לשעבר איציק סודרי סיפר בדף הפייסבוק שלו, שעד לחודשיו האחרונים גלס היה פעיל בפורומים של מפגשי חרדים עם אישים פלשתינאים.

בכלל אוסלו מילאה תפקיד משמעותי בחייו של גלס. ב-1977 הוא היה חבר בקבוצת אוסלו (על שם קפה בשם הזה בתל אביב) שהדיחה מהנהגת המפד"ל את השר יצחק רפאל.

במשך שנים רבות היו גלס ויו"ר ש"ס אריה דרעי קרובים מאוד. נדמה לי שנקודת השבר היתה פרשת בראון חברון – החשדות לפיהם דרעי הבטיח שש"ס תתמוך בפינוי חברון בתמורה למינוי עו"ד רוני בראון ליועץ המשפטי, ובתקווה שבראון יעניק לדרעי עסקת טיעון נוחה. בסוף שנות ה-90 דרעי וגלס הפכו ליריבים מרים וגלס היה מהאחראים הישירים להדחת דרעי ומינויו של ישי.

גלס היה האיש שתפקידו לחלץ את הרב עובדיה מצרות משפטיות. אחת מהן היתה ב-1993 אחרי שהרב עובדיה אמר ש"ביום כיפור הרפורמים גומרים את התפילה. זה חצי תפילה. אחר כך כולם מוזמנים לאולם. שם יש ארוחה. אחרי כל-נדרי צריך ללכת לאכול. ואללה, כיפור. ינעל אבוק". יו"ר המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה הפרורמית הרב עו"ד אורי רגב (גילוי נאות: היום מנכ"ל חדו"ש) איים להגיש נגד הרב עובדיה תביעת דיבה. גלס סידר פגישת פיוס חריגה ונדירה בין המנהיג החרדי והרב הרפורמי. הרב רגב הסביר למנהיג ש"ס שרוב הרפורמים צמים ביום הכיפורים ושדווקא ביום הזה מנהגיהם די קרובים לאורתודוכסים. הרב עובדיה הסביר לרגב שהטעו אותו לגבי מנהגי הרפורמים. רגב קצת התאכזב מזה שהרב החרדי לא ממש התנצל ובודאי לא בפומבי.

המעמד של מי שעושה למען ש"ס יותר ממה שהוא מקבל ממנה הקנה לגלס יכולת לומר דברים שאחרים לא יכלו להרשות לעצמם. ב-1990 הלכה ש"ס עם יו"ר העבודה שמעון פרס לתרגיל המסריח והפילה את ממשלת האחדות של יצחק שמיר. אבל בסופו של דבר היא נכנעה למנהיג האשכנזי הרב אליעזר מנחם שך ובמקום לתמוך בממשלה צרה בראשות פרס, הצטרפה לממשלה צרה של יצחק שמיר. כמה ימים אחרי שנכשל התרגיל המסריח, התכנסה חבורת מקורביו של שר הפנים אריה דרעי במלון המלך דוד בירושלים. אתם עבדים נרצעים, אמר להם גלס, אתם לא מסוגלים להשתחרר מהאדון, להראות קצת קוממיות. הדברים עוררו הרבה זעם. אבל דרעי, כך מספר גלס, אמר לנוכחים שאין להם סיבה לכעוס. העורך הדין האשכנזי צודק.

להמשך הפוסט

הרב שחושב שאולי עדיף שהחיילים ימותו

שחר אילן | 05.08.2014 | 21:38

גל האהדה לצה"ל ולחיילים ששוטף את הציבור החרדי מעורר תגובת נגד בעייתית במיוחד: הרב הליטאי הקנאי ישראל יצחק קלמנוביץ' מביא נימוקים רוחניים כבדי משקל למה עדיף שחיילי צה"ל ימותו כקדושים בעזה מאשר ימשיכו לחטוא

חיילים בצוק איתן. הרב קלמנוביץ' לא בטוח שכדאי שיחזרו בחיים. צילום: דובר צה"ל

הציבור החרדי נשטף בשבועות האחרונים בגל אהדה לצה"ל, שכלל תפילות, לימוד ואמירת פרקי תהילים. אבל מתברר שלא כולם מסכימים עם הקו האוהד הזה. הרב ישראל יצחק קלמנוביץ', מבכירי פלג הקנאים הליטאי הירושלמי, לא מאוד מתלהב מתפילות בעד החיילים. טוב, אפשר לחיות עם זה. בסופו של דבר כל כך הרבה חרדים כן התפללו. קצת קשה יותר לקבל את הנימוקים שהביא: שנראה שעדיף לחיילים מבחינה רוחנית למות בעזה כקדושים ולא להמשיך לחטוא.

שני הנימוקים של קלמנוביץ' הם: 1. מי שנהרג על ידי גוי נקרא קדוש (לכבוד הרב מופנית בזו השאלה האם עדיף גם להיהרג מאש דו צדדית או שבמקרה שנהרגים על ידי כוחותינו אפילו לקדושה לא זוכים?). 2. בשעת מלחמה יש הרהורי תשובה ועדיף למות לפני שחוזרים לחטוא (לכבוד הרב מופנית השאלה, האם כשהוא טוען שבמלחמה יש הרהורי תשובה הוא מתבסס על ידע אישי? סיפורים של קרובי משפחה? סקר שכולל מדגם מייצג? דו"ח סודי של האגף להרהורי תשובה באכ"א? או שאולי אין לו בכלל מושג איך נראה או חושב חייל). עוד כמה שאלות שמעלים דברי הרב: האם לחיילים דתיים לאומיים, שחוטאים פחות מחיילים חילונים, עדיף להמשיך לחיות? ולחיילים חרדים? ומה דינם של דרוזים, שבכלל לא חייבים במצוות? חשוב לפזר את הערפל.

אלה דבריו של קלמנוביץ' בלשונו בדרשה בבני ברק בשבוע שעבר, כפי שפורסמו בבלוג "בעולמם של חרדים":

"אם כן, נמצא שאותו שנהרג על ידי גוי נקרא קדוש, וצריך שיקול גדול מה כדאי להם, אם כדאי עדיין לחיות, ויהיה חייבי כריתות, מחללי שבת, אוכלי טריפות חזיר או לא, להיות נהרג על ידי גוי ונקרא קדוש; מה יותר כדאי אם צריך להתפלל שלא יהיה נהרג מי יימר. עוד יש לפלפל בזה אומרים שכשהולכים למקום סכנה יש איזה הרהורי תשובה. ואם אחד הרהר תשובה קצת ואחר כך, אם יהיה נהרג, אחר תשובה מיתה מכפרת; ואם יחזור לקדמותו, מה יהיה? יעשה עוד פעם כל העברות, חייבי כריתות, חייבי מיתות בית דין, מחללי שבת, כפירה. הכל יעשה".

האם קלמנוביץ' באמת אוהב כל כך את החיילים, שרק מתוך אהבה הוא סבור שאולי עדיף שימותו? לא בטוח. כך עולה לפחות ממשפט נוסף מאותה דרשה: "כמה צריך  בן ישראל, בפרט בן תורה, להיות נפשו סולד לתעב את המדינה את הצבא שלו. הם השונאים הכי גדולים של הכלל ישראל מסיתים ומדיחים".

טוב חייבים להודות שרובנו, כולל אותי, לא שמענו על קלמנוביץ' עד לסיפור הזה. אז אולי הוא לא מספיק חשוב? אז זהו שהוא כן. עד כמה שזה ישמע מוזר לקורא החילוני הוא נחשב לדמות רוחנית חשובה, ובדיונים ברשתות החברתיות החרדיות השבוע הוא הוגדר כקדוש  וכצדיק ואף כתלמיד חכם מופלג. הוא נחשב גם לאחד מבכירי הרבנים בפלג הירושלמי הקנאי בציבור הליטאי שבראשו עומד הרב שמואל אויערבאך. מדובר באותו פלג שמתנגד לכל התייצבות בלשכת הגיוס אפילו כדי לקבל פטור.

הסיפור הזה כל כך קשה שחלק גדול מהויכוח עליו הוא האם לפרסם אותו ואיך לפרסם אותו. אני למשל בחרתי להעלות אותו בעמוד הפייסבוק שלי בתשעה באב, כי חשבתי שזה זמן מצויין לדון בשנאה כה גדולה. יש שחושבים שזה הזמן הלא נכון.

אבל מה שחשוב לזכור הוא שלמרות שמדובר ברב נחשב, הוא קול חריג ובודד. הציבור החרדי התייצב בצורה מרשימה מאוד מאחורי צה"ל וחייליו. למה כל כך חשוב לי לשמור על דימוי הציבור החרדי? כזכור בעקבות חוק הגיוס נוצרה עוינות גדולה בציבור החרדי לצה"ל ולחיילים. האוירה החדשה של אהדה לצבא כנראה לא תביא להמוני מתגייסים, אבל היא עשויה להחזיר את גיוס החרדים למסלול שלפני חוק הגיוס, להביא לעמידה ביעדי הגיוס שקבעה הממשלה, להציל את החוק ולמנוע מכולנו עימות חברתי כואב. נכון שזו סיבה טובה? בייחוד בתשעה באב.

גם את הדברים של קלמנוביץ' צריך להבין במסגרת החרדה הגדולה של הפלג הירושלמי מגל האהדה לצה"ל ולחיילים ששוטף את הציבור החרדי. רק זה חסר להם שחוק הגיוס יתחיל לעבוד.

להמשך הפוסט

תפנימו, ההתנתקות נכשלה. הגיע הזמן לחשבון נפש

שחר אילן | 02.08.2014 | 23:56

אחרי המלחמה השמאל והמרכז יצטרכו לערוך חשבון נפש נוקב: קודם תהליך אוסלו נכשל ועכשיו גם ההתנתקות נכשלה. הגיע הזמן ליוזמות שלום שמביאות בחשבון את הפלשתינאים שיש לנו ולא את אלה שהיינו רוצים

הנהגת החמאס. אנשים, אבל לא כמונו. צילום רויטרס


לא ברור עוד איך המלחמה הזו תגמר:  כשאנחנו שולטים בעזה, כשהחמאס שולט בעזה, כשהרשות שולטת בעזה. לא ברור גם איך היא תזכר, כרגע ההתבגרות של נתניהו, כמופע מנהיגות חד פעמי ואולי ככישלון שלו. אולי תהיה ועדת חקירה על מחדל המנהרות ואולי נתגבר על יצר החקירה הבלתי נשלט ונסתפק בגוף שיסיק מסקנות עם הפנים לעתיד. גם כלל לא ברור אם ההתנתקות היה טעות. יכול מאוד להיות שהיינו צריכים לעשות את הניסוי הקשה הזה כדי לבדוק אם אפשר לסיים את הקזת הדם הנוראה של חיילינו בעזה. אבל דבר אחד ברור: במבט לאחור ההתנתקות היתה כישלון והגיע הזמן שכולנו נביט לעובדה הזאת בעיניים ונתחיל ללכת הלאה. בין היתר כי הציבור מבין שההתנתקות היתה כישלון, וכל מי שרוצה שיהיה בישראל שמאל רלבנטי יצטרך למצוא חזון חדש ומשכנע הרבה יותר מתהליך אוסלו או מההתנתקויות נוספות.

עם אוסלו עוד אפשר היה להתחמק מחשבון נפש. בסופו של דבר אי אפשר לדעת מה היה קורה אם רבין לא היה נרצח  ואם נתניהו לא היה עולה לשילטון. ובכל זאת אין ספק: תהליך אוסלו נכשל. השמאל והמרכז טרם הסיקו מסקנות ולא מצאו תשובה לבעיה האמיתית שנוצרה – תהליך אוסלו התבסס על ההנחה שיש פרטנר שחושב כמונו ורוצה חיים טובים ושקטים כמונו וצריך לתת לו סיכוי. מאז האינתיפאדה השניה הציבור הישראלי לא מאמין שיש פרטנר כזה. פרטנרים לא שולחים מחבלים מתאבדים להתפוצץ בלב ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. אולי עכשיו יווצר שוב אמון מוגבל באבו מאזן. אולי.

אבל אחרי ההתנתקות אין לשמאל ולמרכז הישראלי מנוס מחשבון נפש נוקב. ולא, אני לא מדבר על הורדת הישובים בהתנתקות, מה שהימין קורא "הגירוש". אף ישוב בגוש קטיף לא היה מוצדק ולא היתה סיבה שאפילו ישראלי אחד ייהרג או ייפצע כדי להחזיק שם ישובים ישראליים. אני מדבר על הניסוי שערכנו, שאם נצא מעזה ונשאיר לפלשתינאים את השליטה בעצמם, הדברים יסתדרו. כי גם אם היה חשוב מאוד לנסות, התברר שהדברים הסתדרו על הצד הגרוע ביותר.

לא נעים להודות, אבל מי שאמר שלצאת מעזה יהיה גרוע מלהשאר בה, צדק. וכמובן, מאוד יועיל אם הימין יבלום את הדחף לערוך את חשבון הנפש של השמאל והמרכז. מי כמו הימין למד שכשהשני עורך לך חשבון נפש, למשל על רצח ראש ממשלה, אתה מסתגר ונמנע מכך.

אנחנו פועלים על בסיס ההנחה שהחמאס הם אנשים כמונו. וזה נכון חלקית. הם אנשים, אבל הם לא כמונו. הם אנשים שהעמידו פנים שהם נלחמים לעצמאות וכשהם קיבלו אפשרות לנהל את עצמם בעזה, כל מה שעניין אותם זה להמשיך להילחם. הם אנשים שקיבלו מיליארדים שיכלו לשמש להפיכת עזה לנמל פורח במזרח התיכון. במקום זה הם השקיעו באלפי רקטות ובמנהרות טרור. הם אנשים שנראים כשמחים על כל הרוג שלנו ושלהם, ביחוד על הילדים, ורואים בהרוגים דלק למדורת המהפכה האיסלאמית. אז שיהיה ברור: הם אנשים מעולם אחר ומעידן אחר – עולם ועידן שאין בהם כל קדושה לשמירת החיים.

כל בר דעת מבין שתשתית המנהרות שנבנתה לא יועדה לפיגוע בודד אלא לניסיון טבח המוני.  זה מעלה את ההשערה שבניגוד למה שסיפרו לנו לפני המבצע, אנרכיה בעזה שכוללת כנופיות טרור נוסח דאעש אינה הדבר הגרוע ביותר. מדינת טרור של החמאס היא הדבר הגרוע ביותר.

כן, אפשר לענות לכל מה שכתבתי בטענה, שאם רק היינו עושים שלום עם הרשות הפלשתינאית הכל היה נראה אחרת. אבל, זה לא כל כך נכון. ראשית, כי כבר ראינו כמה שבריריים המשטרים הערביים החילוניים. ברור למשל עכשיו, שאסור לישראל להסכים להקמת מדינה פלשתינאית שבה גופים איסלאמיים יכולים להתמודד על השילטון. אם במצרים הוציאו את האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק, אין שום סיבה שהרשות לא תעשה זאת.

חשוב גם לזכור, שהחמאס בנה את תשתית המנהרות שלו בלי שום קשר להתקדמות או חוסר התקדמות של תהליך השלום. במידה רבה התשתית הזו נחשפה בגלל שתהליך השלום נתקע. יכול להיות אפילו שהתשתית הזו נבנתה כדי לחבל בתהליך השלום. כי ככה זה בחלק הכל כך אכזרי הזה של המזרח התיכון – תהליך שלום תמיד מוביל לעוד טרור. זה לא אומר שצריך להמנע מתהליך שלום. אבל זה אומר לדעת שיש לו מחיר כמו שלהעדרו יש.

אז מה אני מציע? כרגע אני מציע בעיקר חשיבה, כלומר חשבון נפש. אין לי תשובות פשוטות. המחשבה על הפגיעה במאות רבות של פלשתינאים חפים פשע מאוד קשה לי. וכן, יש פלשתינאים חפים מפשע. המחשבה על הורים שכולים ישראלים נוספים קשה לי עוד יותר, וכולנו יודעים איזה מחיר דמים נשלם על הישארות בעזה. בנוסף, ברור שיהיה ניסיון לנצל את מה שלמדנו על הפלשתינאים לעידוד מפעל ההתנחלות. וממש אין שום קשר בין הכרה בכך שאין פתרון של שלום עם התנועה האיסלאמית לבין עידוד מפעל ההתיישבות בנקודות מבודדות בגדה.

אבל אם בתחילת המלחמה התנגדתי נחרצות לכיבוש עזה, עכשיו אני כבר לא כל כך יודע. אין לי מושג אם זה מהלך נכון או לא, אבל אם ההנהגה הביטחונית שלנו (כן, כן, קראתי לנתניהו הנהגה. לפחות בשלב זה הוא הרוויח את זה ביושר), שהוכיחה כל כך הרבה איפוק וריסון, תחליט שזה הדבר הנכון, אני אבחר להאמין לה.

ואחרי המלחמה? אחרי המלחמה, השמאל והמרכז יצטרכו לעשות חשבון נפש נוקב ולמצוא יוזמות שלום שמתאימות לפלשתינאים שיש לנו ולא לאלה שהיינו רוצים שיהיו לנו. כי כמו שאנחנו מצפים מהימין לא להיות משיחי ולא לסמוך על תפילות ועל ניסים כשמדובר בגורל המדינה, גם מעצמנו אנחנו צריכים לצפות להיות רציונליים. כי כל תהליך שלום יהיה חייב להבטיח שלעולם, אבל לעולם, התנועה האיסלאמית לא תעלה לשילטון ליד גבולנו. כן, מאוד לא קל להשלים עם זה שהאויבים שלנו כל כך בעייתיים. אבל אדם לא בוחר את אויביו.

להמשך הפוסט

מגדף הדור לא צריך צבא

שחר אילן | 27.07.2014 | 23:00

ראש מועצת החכמים החדש של ש"ס הרב שלום כהן הולך ויורש את מקומו של הרב עובדיה יוסף לפחות בתחום אחד – גידופים והתבטאויות קיצוניות. בשבוע שעבר הוא הודיע "שלא צריך צבא. אני נלחם בשבילך"

קריקטורה: עמוס בידרמן

בשבוע שעבר, בתפילה למען חיילי צה"ל בכותל, דווקא היה לראש מועצת חכמי התורה של ש"ס הרב שלום כהן מסר שלא כל כך תורם למורל החיילים. “אתם חושבים שעם ישראל צריך צבא? עם ישראל לא צריך צבא”, הכריז כהן בעיצומו של מבצע צוק איתן. הוא גם אמר לאחד המתפללים: “אדוני, כשאתה הולך לצבא, אתה חושב שאתה נלחם? לא אתה נלחם. אני נלחם  בשבילך". (דברי הרב כהן בקטע הוידאו השני בקישור המצורף).

בערך שנה עברה מאז גילה הציבור הרחב את חבר מועצת החכמים של ש"ס הרב שלום כהן, כשהוא כינה את אנשי הבית היהודי עמלק והבטיח שמי שבחר בבית היהודי ילך לגיהנום. בערך חצי שנה עברה מאז מינה אותו יו"ר ש"ס אריה דרעי לתפקיד נשיא מועצת החכמים. זה היה פרס (ואולי עונש) על שכהן שמר לדרעי אמונים בכל ימי הגלות הארוכים שלו מהמפלגה. כבר ברור שהרב כהן לא ירש את הרב עובדיה יוסף כפוסק הדור (האמת היא שהוא לא פוסק, אלא ראש ישיבה) וגם לא כמנהיג הדור. גם צדיק הדור או אפילו גאון הדור הוא כנראה כבר לא יהיה. אבל בתחום אחד הוא מוכיח כשרון שמתחרה בזה של הרב עובדיה יוסף – הרב שלום כהן הולך ומסתמן כמגדף הדור.

האויב העיקרי שסימן הרב כהן בשנה האחרונה היו אנשי הכיפות הסרוגות. הרב עובדיה יוסף סימל חיבור בין החרדים הספרדים למסורתיים ולדתיים, כהן שייך לחלק החרדי של המפלגה. סביר שחוסר החיבה שלו לכיפות סרוגות קיים מימים ימימה. אבל מה שעורר את חמתו היה כמובן הצלחת הבית היהודי בבחירות, בין היתר על חשבון ש"ס, הצטרפותה לקואליציה עם יש עתיד, והתמיכה שהעניקה למהלכים לגיוס תלמידי הישיבות ולקיצוץ בתקציבי הישיבות.

סיר לילה. זה התחיל ביולי שעבר כשהרב כהן כינה את אנשי הכיפות הסרוגות "עמלק" ואף שאל "אלה יהודים אלה"? הנסיונות לרכך את הדברים בטענה שהוא התכוון רק לראשי הבית היהודי לא הועילו רבות. תרמה לכך העובדה שהוא  התקיף את הציבור הדתי לאומי שוב ושוב. בסוף אותו חודש למשל אמר שמי שבחר בבית היהודי "מובטח לו גיהנום". טוב  "מי שבחר" זה לא בדיוק ראשי הבית היהודי אלא כ-350 אלף איש. צפויה צפיפות בגיהנום.  את הכתרת הרב הראשי הספרדי החדש יצחק יוסף בספטמבר שעבר ניצל כהן לאמירה יוצאת דופן במיוחד. הוא דימה את כתר השלטון של הבית היהודי ל״סיר שהתינוקות מלכלכים בו ואתם שמים אותו על הראש. מסכנים״.

ראש ממשלה מג'נון. בעצרת בחירות לרשויות המקומיות באוקטובר סיפר הרב כהן שאמר לרבנים דתיים לאומיים "אתם שקרנים ורשעים". על ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: "מג'נון. הלכת עם לפיד. בגלל זה אתה נופל ככה".

נשים, החוצה. ביוני האחרון פורסם מכתבו הראשון של הרב כהן כנשיא מועצת החכמים. כהן קבע שאסור לנשים ללמוד במסגרות אקדמיות, גם לא חרדיות.  "אין זו דרכה של תורה", כתב הרב כהן. זה היה מביך במיוחד משום שהרב עובדיה יוסף התיר את הקמת המכללה החרדית של ביתו עדינה בר שלום ונתן לה כמה מכתבי תמיכה. בש"ס ייחסו רבים את המכתב לא לקנאות דתית אלא למלחמות פנימיות. הנה עוד תחום שבו הרב כהן מתחרה ברב יוסף: פרסום הבהרות שלא מתקנות את הנזק. במקרה הזה קבעה ההבהרה שמותר לנשים נשואות ללמוד בתנאים מסויימים.

הלך כבר הצ'ילבה? יריבות קשה קיימת בין הרב שלום כהן לבין מי שנחשב בעבר למועמד העיקרי לרשת את הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר. לפנ שבועיים הגיע הרב כהן לשמחת שבע הברכות של בתו של רב הכותל שמואל רבינוביץ'. אבל כששמע שהרב עמאר נצא באירוע המתין ברכב דקות ארוכות עד שעמאר ילך.

כופרים בתורה. בינואר במסגרת אותם מאבקי סמכות הוא הכריז בישיבת מועצת חכמי התורה ש"ח"כ שהולך לרבנים אחרים הרי הוא ככופר בתורה". כיוון שלכתוב השורות יש ניסיון של שלושים שנה בסיקור גדולי תורה הנה עצה קטנה לרב כהן: גדולי תורה נקבעים בעצם על פי התור ליד הדלת שלהם, כלומר באמצעות הצבעה של הציבור החרדי ברגליים. גדולי תורה שצריכים לאיים על חברי הכנסת שלהם שלא ילכו לרבנים אחרים, נמצאים בבעיה אמיתית.

קול ביללה. מאבקי כוח בש"ס עמדו כנראה גם מאחורי ההתקפה של כהן באוקטובר האחרון על תחנת הרדיו קול ברמה. מדובר בתחנת רדיו הפועלת ברשיון של תחנת רדיו איזורית המיועד לציבור המזרחי התורני. אבל בש"ס מתייחסים אליה כאל תחנה מפלגתית לכל דבר ולעיתים קרובות גם השדרים מתנהגים בהתאם. "זה קול ברמה? זה קול ביללה", קבע הרב כהן. זאת, כנראה משום ששדרי התחנה, מתחו ביקורת על השפלת היו"ר לשעבר אלי ישי בלווית הרב עובדיה יוסף. "מפרסם דברים שקרנים נגד ש"ס. צריך לסגור אותו".

לשבור את הסמארטפונים. בעצרת לרגל 30 יום לפטירת הרב יוסף הפתיע כהן בהתקפה קשה על הסמארטפונים כאילו היה אדמו"ר חסידי ולא מנהיגה של מפלגה שיש לה כמה מנדטים מסורתיים ודתיים. "אני קורא לכם עכשיו, תוציאו את המכשירים הטמאים מהכיסים ותשברו אותם לכבודו של מרן – עכשיו, כאן, על הרצפה!" קרא הרב כהן. "אייפון מטרף את האדם. עליכם לטהר את עצמכם! כל אלה שיש להם, בר מינן, כל מיני מכשירים בכיסים, מכשירים טמאים – זה סם המוות"! כתב וואלה יקי אדמקר דיווח, שכמה ח"כים של ש"ס דווקא מיהרו להחביא את סמארטפוניהם בכיס.

הפריץ משתולל. כהן הוא תושב העיר העתיקה ועומד בראש ישיבת פורת יוסף ברובע היהודי. קבוצה של רבנים קנאים מהעיר העתיקה הפכה לה להרגל קבוע לצאת נגד כל יוזמת תרבות ובידור של העירייה באיזור העיר העתיקה. כהן התייצב בראש קבוצת רבני העיר העתיקה כשיצאו לפני מספר שבועות כנגד פסטיבל הזומבה והספינינג, אירוע מסורתי הנערך מול החומות. "קול שופר מעיר ה', נרים אודות מופע פריצות נוראי שהעיריה והעומד בראשה, הפריץ, משתולל וכופה עלינו ועל העוברים ושבים אל הכותל המערבי ותושבי ירושלים לראות", כך כתבו הרבנים בראשות כהן.

אור למטומטמים. מיותר למציין שש"ס חברה בקואליציה העירונית של הפריץ ברקת. אותו פריץ דאג, בעיצומו של פסטיבל האורות, שנערך אף הוא בעיר העתיקה,  לחלץ את הרב כהן מהרובע היהודי בעזרת קלנועית כדי שיגיע לאירוע משפחתי שערך דרעי. זה לא מנע מכהן לכנות את המשתתפים בפסטיבל "מטומטמים".

 

להמשך הפוסט

עשר סיבות חדשות למה אלוהים ממטיר עלינו טילים

שחר אילן | 13.07.2014 | 00:28

תעזבו אותנו מכל הסיבות המיושנות והמשומשות – הומואים, פריצות, חילול שבת. הנה כמה סיבות הרבה יותר משכנעות ומעודכנות: בגלל שגדעון סער הרס לתל אביבים את עונג השבת? בגלל הירידה בגיוס תלמידי הישיבות? או בגלל שנמאס לו מרבנים שמסבירים למה הוא עושה דברים?

בית בבאר שבע שנפגע מרקטה. הרבנים והעיתונות החרדית יודעים למה. צילום: דוברות המשטרה

בטאונה של דגל התורה יתד נאמן וגם המחזיר בתשובה הרב אמנון יצחק ידעו בשבוע שעבר לספר לנו שהתקפות הטילים שמגיעות לתל אביב הן בגלל מצעד הגאווה שארע לדבריו ממש ביום החטיפה (אם מתחשבים ביום היהודי שמתחיל עם שקיעה). בעצם המצעד קרה אחרי החטיפה, אבל למה להטפל לפרטים.

האמת היא שכבר נמאס מהחשודים הקבועים שעליהם מטילים את האחריות, פריצות, חילול שבת, הומואים. למשל מה המיוחד במצעד הגאווה השנה לעומת שנים קודמות? והאם מצעד הגאווה בירושלים לא חמור יותר ממצעד הגאווה בתל אביב? הנה רשימה של עשר סיבות הרבה יותר משכנעות למה אלוהים זועם ומטיל עלינו מאות טילים, רקטות ופצצות מרגמה.

שריך סוררים. הפגיעה הקשה של שר הפנים גדעון סער בעונג השבת של תושבי תל אביב כשהחליט לסגור את הפיצוציות והמינמרקטים בשבת.

אברכייך משתמטים. הירידה הקשה בגיוס החרדים לאחר העברת חוק הגיוס והטענה שהדבר נעשה בשם ההלכה והקדוש ברוך הוא. היש חילול השם גדול יותר?

טעות בכתובת.  בניגוד לטענה החרדית, תל אביב היא בכלל לא היעד המרכזי של מתקפת הטילים העונשית אלא אשדוד, העיר שממנה יצאה בשורת הדרת הנשים והטרדתן מטעמי צניעות.

אדמו"רייך אנסים. מינויו של יעקב יצחק ראטה לאחד האדמו"רים משומרי אמונים מייד לאחר שחרורו מבית הכלא, בו ריצה 12 שנות מאסר על אונס. בריחתו לאפריקה של מנהיג חסידות "שובו בנים" אליעזר ברלנד, החשוד בעבירות מין. אם זה לא מצדיק מטר אש משמים, מה כן?

מינוייך מקורבים. ביזוי הדת באמצעות מינוי הרב שלום כהן, רב מדרג בינוני ומקורבו של אריה דרעי, לתפקיד נשיא מועצת חכמי התורה במקום הרב עובדיה יוסף המנוח.

ח"כייך צבועים. במשך שנים עשו המפלגות החרדיות הכל כדי למנוע יציאת גברים חרדים לעבודה וגם מנעו מהם לימודי ליבה. עכשיו יש להן החוצפה לדרוש העדפה מתקנת. טוב, אולי זה לא מספיק לעונש של מאות רקטות, אבל זה נראה כמו נסיבה מסייעת.

מאבקיך מטופשים. הפגנה בקרית גת נגד ילדה ששרה "נד נד", מאבקי דת בירושלים נגד חוף הים במתחם התחנה הראשונה ונגד פסטיבל זומבה. כמה שטויות אלוהים יכול לסבול?

עסקנייך מושחתים. אלוהים התאפק והשלים אפילו עם חזרתו של אריה דרעי לפוליטיקה. בכל זאת האיש שילם את חובו לחברה. אבל אולי המינוי של יואב בן צור לח"כ מטעם ש"ס, האיש שהותיר מאחוריו שובל דו"חות שחיתות עוד לפני שנכנס למשכן, שבר אפילו אותו.

קנאייך הזויים. האם זו אזהרה אחרונה של הקדוש ברך הוא לפני שהוא מחריב בדם ואש את רובע הקנאים החרדים בבית שמש? כמובן, יש לקוות שישתמש בשיטת "הקש בגג" ולא יחריב את בתי מנהיגי הסיקריקים ללא אזהרה נוספת.

ואולי הסיבה הסבירה מכל – לגמרי נמאס לאלוהים מכל מיני רבנים ועיתונאים חרדים, שבטוחים שהם יודעים מה מניע אותו ומספקים סיבות והסברים אוויליים ומרושעים לכל דבר שקורה.

יש כמובן גם אפשרות שהטילים הם עונש על ארוע של אש ומוות שקרה לאחרונה בירושלים ומבצעיו יצאו מהציבור החרדי (בלי להכליל). אבל בזה אי אפשר למצוא שום היבט מצחיק.

להמשך הפוסט

הרב החסיד גדעון סער מצטרף למשמרות השבת

שחר אילן | 29.06.2014 | 18:59

צילום: גיל כהן מגן. עיצוב מם: אריה זונשיין

כל שבת היה החסיד רבי גדעון סער הולך ברחובות תל אביב וחושב לעצמו: זה ממש לא בסדר כל הפיצוציות והמינימרקטים האלה שפתוחים בשבת. זה כל כך פוגע בצביון השבת # או שהוא פשוט מכר את תושבי תל אביב בנזיד תמיכת החרדים למועמדותו לראשות הממשלה


כלי תקשורת חרדים יקרים, עכשיו אתם חוגגים את החלטת השר גדעון סער לסגור את הפיצוציות והמיני מרקטים בתל אביב בשבת. אבל בירושלים הפיצוציות והמינימרקטים דווקא פועלים כסידרם, מה שאומר שהיא עלולה להיות העיר הרבה יותר ללא הפסקה מאשר תל אביב. נראה מה תעשו כשהמוני התלביבים יהגרו לירושלים. טוב, האמת היא שאם הזיעה לא גרמה לתלביבים להגר בירושלים, אפילו הפיצוציות כנראה לא יעזרו.

אופציה 1: כל שבת היה החסיד רבי גדעון סער הולך ברחובות תל אביב וחושב לעצמו: זה ממש לא בסדר כל הפיצוציות והמינימרקטים האלה שפתוחים בשבת. זה כל כך פוגע בצביון השבת הדתי שכל כך חשוב לתושבי העיר האדוקים. הלואי שהיייתי יכול לעשות עם זה משהו. והנה זימן לו הקב"ה הזדמנות.  כמה רבות זכויותיו של הצדיק.

אופציה 2: שר הפנים גדעון סער פתח בהסתערות על ראשות הליכוד והחליט משום מה שהדרך עוברת בברית עם המפלגות החרדיות. לשם כך הוא מוכן למכור את שכניו תושבי תל אביב. (מחק את המיותר).

גדעון סער ניסה להציג את עצמו אצל יונית לוי כאביר הצדק החברתי: "זו תחרות בילתי הוגנת בין העסקים הקטנים לרשתות הגדולות", דיבר לפתע כאילו ערק למחנה של חברתו שלי יחימוביץ' במפלגת העבודה. "בואו נדבר על העובדים הכי חלשים בחברה שצריכים לעבוד שבעה ימים בשבוע". אם לגדעון סער היה שמץ מניע חברתי הוא לא היה מבטל את הפיצוציות והמינימרקטים ברחובות אלא את  איזורי המסחר המיוחדים, שבהם יהיו פתוחות חנויות שאין להן כל קשר למזון. למה הוא לא עשה את זה? האם יכול להיות שזה בגלל שהוא הבין שהחלטה כזו תעבור בהסכמה וכלל לא תגרום סערה, שתקדם את מעמדו בקרב העסקנים החרדים?

איזו מתנה נפלאה העניק סער ללפיד כשאפשר לו להתייצב שוב כאביר החילונים. אתמול לפיד כבר האשיחם את סער ביצירת מתחים מיותרים בין דתיים לחילונים. האמת? צודק.

האמת היא שבכלל לא ברור מה אני רוצה מסער. הרי כבר לפני שבוע ידע Mako לספר ש"מקורבים לסער מספרים כי בחצי השנה האחרונה הוא החל בתהליך התקרבות לדת… סער החל לשמור שבת וכחלק מהתהליך הפסיק לנסוע בשבת, ומי שרוצה להשיג אותו במהלך סוף השבוע יודע שהוא יענה לטלפון רק עם צאת הכוכבים". כן דווח כי הוא "לומד תורה מדי פעם". הרקע לתהליך הרוחני העמוק: השינוי החל עם הולדתו של דויד, אשר בבריתו סער שימש כסנדק, ומאז הוא עבר תהליך רוחני, שהביא אותו לרצון לקבל על עצמו את מצוות השבת".

נכון שרשימת המלאי של צעדי ההתקרבות של סער נראית בדיוק כמו רשימת המעשים שיועץ תקשורת חרדי היה נותן לפוליטיקאי חילוני שמעוניין לרכוש את ליבות החרדים (חס וחלילה – להתחנף). מצד שני אנחנו הרי לא באמת מאמינים שסער היה רותם את הברית של בנו  ליצירת אגדה על חזרה בתשובה. יש גבול לכל ציניות. # או שכן.

ועוד הרהור: בדרך כלל יש תחושה שתל אביבים מתייחסים למאבקי דת כאל משהו שקורא ביבשת אחרת ששמה ירושלים, מעבר להרי החושך. החלטת סער ממחישה שהכפייה מגיעה בסוף לכל מקום. אם התל אביבים לא יאבקו היום בירושלים ובבית שמש, שלא יתפלאו כשבית שמש תגיע לתל אביב.

להמשך הפוסט

האם הרבי מלובביץ' חיסל את סטלין?

שחר אילן | 28.06.2014 | 19:05

טקס לציון עשור למותו של הרבי מלובביץ'. צילום: אי.פי.

התקשורת החרדית ציינה עשרים שנה למותו של הרבי מלובביץ', שהוכרז כמשיח, בין היתר בפרסום סיפור הטקס שערך הרבי והביא לטענת חסידי חב"ד למות הרודן הסובייטי

 

בסוף השבוע ציינה התקשורת החרדית 20 שנה לפטירת הרבי מלובביץ' מנחם מנדל שניאורסון, כלומר אם אתה מאמין שהוא באמת נפטר. אם אתה מאמין שהוא משיח בהמתנה, אז מדובר ב-20 שנה לתחילת ספירת חב"ד לקראת הגאולה.
לפני כחודשיים דיווח המשגיח לקוראיו על מוסף של העיתון החרדי "בקהילה", בו סופר איך ניצחו פעולותיו המיסטיות של מייסד חסידות חב"ד הרב שניאור זלמן מלאדי, המכונה בעל התניא, את הקיסר נפוליאון והביאו לתבוסתו במסע לרוסיה. האמצעי העיקרי בו נקט בעל התניא היה תקיעת השופר בראש השנה לפני תפילת שחרית. זאת כדי להקדים את התקיעות של הרבנים תומכי נפוליאון.

במגזין סוף השבוע של האתר "בחדרי חרדים" מפורטת פרשיה דומה, קרובה הרבה יותר לימינו ולא פחות מדהימה. המגזין מביא קטעים מספרו של עורך ביטאון החסידות "כפר חב"ד" הרב אהרון דב הלפרין, "מעשה ברבי". הבולט ביניהם ללא ספק הוא הסיפור – איך הביא הרבי האחרון של חב"ד לחיסולו של הרודן הסובייטי יוסף סטלין. "בחדרי חרדים" אגב הבין עניין ונתן לכתבה כולה את הכותרת: "מעשיות חב"ד: כך 'חיסל' הרבי זצ"ל את סטלין" (כתובת המגזין, כתבה שלישית). כמו בפעם הקודמת, גם הפעם אביא את הסיפור בטון יבש ככל האפשר וכל אחד יגבש את יחסו בעצמו.

תחילה רקע היסטורי: בינואר 1953 החל ברוסיה משפטם של 9 רופאים, 6 מהם יהודים ("משפט הרופאים"), באשמה שקשרו קשר להרעיל את בכירי השילטון. ב-5 במרץ באותה שנה מת סטלין בנסיבות מסתוריות.  ב-4 באפריל פרסמה ההנהגה הרוסית הודעה, כי הרופאים הנאשמים שוחררו, כיוון שהמשפט היה מבוסס על עלילה.

וכך כותב הלפרין: "בימים שלפני פורים תשי"ג הגיעה לשיאה "עלילת הרופאים". התעמולה הארסית של סטלין ומשטרו נגד היהודים גברה מיום ליום. התחושה של יהודים רבים בכל העולם היתה שכלל ישראל ברוסיה – תחת שלטונו העריץ של סטאלין – עומד בפני סכנה מוחשית נוראה". ואז מספר הלפרין על מה שיכול להתפרש כמעשה ניסים או כטקס השבעה וכישוף.

במוצאי פורים נשא הרבי מלובביץ' שיחה המכונה "מאמר" בהתוועדות עם החסידים ונחשבת קדושה במיוחד. ההתוועדות כללה עוד כמה שיחות שלו, ניגונים, שתיה, ואז הפתיע כשנשא "מאמר" נוסף. שניאורסון סיפר על חסיד חב"ד שבמהלך בחירות ברוסיה "ראה אנשים עומדים ומכריזים "הו-רה" [= ברוסית: הידד], ועמד גם הוא והכריז: "הו-רע, הו-רע, הו-רע"… . כאן תיאר הרבי איך עשה בדיוק אותו חסיד – הוא עצם את עיניו, הרים את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה והכריז שלוש פעמים: "הו-רע, הו-רע, הו-רע". הרבי הסתובב ימינה וחזר על הסיפור והקריאות ואחר כך הסתובב שמאלה וגם אחורה וחזר על הטקס. "ואז, בהתעוררות גדולה, ספונטנית, קמו כולם בבת-אחת על רגליהם כשהרבי סיים לספר את הסיפור, וכל המסובים הכריזו יחד בהתרגשות שלוש פעמים: 'הו-רע, הו-רע, הו-רע'"..

לאחר ההתוועדות, מספר הלפרין, "כמה מזקני החסידים התבטאו שבוודאי הרבי פעל עניין גדול ונורא הקשור למה שמתרחש 'במדינה ההיא' … ואמנם כעבור שלושה ימים התברר כי שליט-השליטים, הצורר סטאלין יימח שמו, מת באופן פתאומי ממש במוצאי פורים, בזמן ההתוועדות אצל הרב… תמה תקופה נוראה בחיי יהודי רוסיה".

גרסה דומה של אותו סיפור פרסם איש חברת המדיה החב"דית זושא וולף בסיפרו "דיעדושקא" ומתפרסמת באתר "בית חב"ד". וולף מסכם: "חסידי חב"ד ידעו היטב: הכל החל בהתוועדות פורים אצל הרבי". הסיפור מופיע גם בחב"דפדיה שם מצויין שאמירת הדברים "היתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של המושל דמדינה ההיא שהי' צורר ישראל". הציטוט בחב"דפדיה חשוב במיוחד משום שהוא לקוח מפרסום שהרבי עצמו הגיה ואישר.

האם יש לסיפור חשיבות מעבר לעובדה שמדובר בפרשה אנתרופולוגית  מרתקת ומן הסתם לדעת חלק מהקוראים גם משעשעת. נראה לי שיש. מעטים הגורמים שהשפיעו על הפוליטיקה הישראלית ועל תהליך השלום בעשורים האחרונים כמו חסידות חב"ד. חסידי חב"ד מאמינים שלא רק שאסור לוותר על אף שעל, אלא שאסור בכלל לשאת ולתת על נסיגה. לעובדה שהאתוס של החסידות כולל לא רק אמונה שהרבי הוא המשיח אלא גם אמונה בסיפורי ניסים וכשפים שקרו בדורות האחרונים ויכולים לשנות את מהלך ההיסטוריה העולמית, יש חשיבות. חשוב שנדע איך חסידי חב"ד חושבים. חשוב שנביא את זה בחשבון.

להמשך הפוסט

אסור להכניס את לופוליאנסקי לכלא

שחר אילן | 19.06.2014 | 12:26

שש שנים בכלא? חברה שמכניסה צדיק כמו לופוליאנסקי לכלא אומרת דברים רעים בעיקר על עצמה

לופוליאנסקי בבית המשפט. צילום: דודו בכר

את הפוסט הזה הייתי צריך לכתוב הרבה לפי גזר הדין של לופוליאנסקי, לא אחרי. לא שזה היה משנה משהו לשופט רוזן. אבל זה היה גורם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, שעשיתי את המעט שאני יכול כדי למנוע את העוול הנורא הזה. עכשיו יש לי בעיקר תחושה של חוסר אונים.

יש שני אנשים שכתבתי עליהם שאם יש ל"ו צדיקים בדור הם נמנים עליהם. אורי לופוליאנסקי היה אחד מהם (מייסדת מוקד סיוע לעובדים הזרים סיגל רוזן היתה השניה). הרעיון שלופוליאנסקי ישב בכלא הוא בילתי נסבל. שש שנים? פשוט חלום בלהות.
קשה לומר משהו טוב על חברה ששולחת את אחד מגדולי צדיקיה לכלא. נכון, קשה לומר גם משהו טוב על חברה שיש בה פרשיות שחיתות כמו הולילנד. ויש עבירות שמצדיקות לשלוח לכלא כל אדם. זה לא המקרה. לופוליאנסקי כידוע לכולנו לא הצטרף לתחביב של אישי הציבור בישראל לאסוף דירות והוא רחוק מלהיות אדם עשיר. ולופוליאנסקי לא הרוויח כלום מהשוחד שלקח חוץ מזה שיד שרה יכלה לעזור ליותר אנשים. רובנו היינו מקבלים פסק דין בלי כלא ורואים בו צדק. שש שנים? השופט רוזן סבל מליקוי מאורות קשה. אוקי אז אני חוזר על עצמי. מותר לפעמים.

כדי להבין את גודל מפעלו של לופוליאנסקי אפשר להסתכל ברמה האישית. הרי כל אחד מאיתנו נעזר ביד שרה. גם כל קרוב או חבר שלנו. עד שנדמה לנו שיד שרה היא חלק מהממשלה אבל היא לא. היא ארגון שיזם אדם פרטי ומסייע כל שנה למאות אלפי ישראלים וחוסך מאות מיליוני שקלים למערכת הבריאות.

אלא שיד שרה היא פטנט שהועתק לעשרות מדינות בעולם. כלומר בזכות לופליאנסקי החיים של  מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם טובים יותר ונחסכים מיליארדים. אם הייתי מאמין בגן עדן הייתי כל כך מקנא בזכויות שלו. כיוון שאני לא מאמין,  אני פשוט מקנא בכך שעשה לכל כך הרבה אנשים כל כך טוב.

כיוון שלפוסט הזה אין אפילו יומרה קלושה לאובייקטיביות ביקשתי מדובר יד שרה דוד רוטנר רשימה של פעולות יד שרה בעולם בשנים האחרונות.תגובתו: "יד שרה הדריכה וסייעה לג'וינט להקים עשרות סניפי השאלה ובתי מלאכה ברחבי ברית המועצות לשעבר; באנגולה צוות מיד שרה הקים מחסן ובית מלאכה והדריך אנשי מקצוע לתפעל אותם; באוזבקיסטאן מרכז שרות ושיקום לילדים בעלי צרכים מיוחדים; בדרום אפריקה נפתחו סניפי השאלת ציוד על בסיס מודל יד שרה; בדרום קוריאה נערכו סדנת הדרכה להתנדבות וחילופי משלחות; מספר מדינות נוספות במרכז ודרום אמריקה מעוניינות אף הן להקים מודלים דומים לזה של יד שרה; נערכו גם מפגשים וסיורים בירדן ובתורכיה אך מסיבות פוליטיות העניין מתעכב". למה אתם לא יודעים את כל זה? כי לופוליאנסקי באמת לא אוהב תקשורת. כל כך הרבה אנשים, ביניהם אני, ניסו להסביר לו כמה הוא טועה. לא עזר.

קיבלתי כבר כמה תגובות בפייסבוק שטענו שלופוליאנסקי תמך ביודעין בפרוייקט גרוע שמחבל בעיר. עמית סגל צייץ בטוויטר ובצדק שלופוליאנסקי לקח לירושלים את קו הרקיע שלה. אבל כדאי לנסות להביט על הפרוייקט בעיניים שלו. חרדים (הכללה שכמובן יש לה יוצאים מהכלל רבים) לא חושבים שהולילנד הוא פרויקט גרוע. חרדים אוהבים בניה כוחנית, מפוארת ומגלומנית. הולילנד יפה בעיניהם. ראו את בית המקדש של חסידות בעלז בצפון ירושלים. זה לגיטימי וזה עניין של טעם. לכן, מנקודת מבטו של לופוליאנסקי הוא רק היטיב עם העיר. הוא ואני התווכחנו על נטייתו לאשר בנייה לגובה, אבל אין לי ספק שעמדתו בעד פרוייקטים מגלומניים היא עמדה כנה.

במונחים דתיים כל אדם צריך לקנא במיליארדי המצוות שעומדות לזכות לופוליאנסקי שיקנו לו כנראה מקום של כבוד במזרח של המזרח של גן עדן. אני שלא מאמין בעולם הבא ובגן עדן, מקנא בלופוליאנסקי פשוט בגלל שהוא עשה טוב לכל כך הרבה אנשים.

לא במקרה אני לא מתייחס למצב הבריאותי של לופוליאנסקי. כי בעיני גם אם הוא היה בריא כשור אסור היה שהוא יהיה בכלא יום אחר. עכשיו נשאלת רק השאלה איך אנחנו יוצאים מהבוץ הנורא הזה ומונעים את חרפת הכנסת לופוליאנסקי לכלא. ערעור? חנינה? זה צריך להעסיק את כולנו כי לחברה שמכניסה צדיק כמו לופוליאנסקי לכלא אומרת דברים רעים בעיקר על עצמה.

להמשך הפוסט

תיקון ליל שבועות: כן, לצאת פראיירים

שחר אילן | 01.06.2014 | 00:23

איך לתקן את הישראליות במשפט אחד? להחליף את הדיבר ה-11, לא לצאת פראייר, בערך היהודי האמריקאי – תיקון עולם

דגל הפראייר הציוני הגאה. עיצוב: אריה זונשיין

דב אלבוים החל לאחרונה לעבוד על פרסום התלמוד הישראלי, מפעל של פרשנות ודרש למגילת העצמאות. בחג העצמאות האחרון פרסם חוברת פיילוט, על החלק הראשון של הפסקה השביעית של המגילה. עד נעילת התלמוד הישראלי יעבור כנראה לא מעט זמן. לכן, בינתים אני מפרסם לקראת חג מתן תורה ותיקוני ליל שבועות את הרשימה שכתבתי לספר: הפרשנות שלי למילים "ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם".

הערה: את הפוסט הזה יש לקרוא באווירת תום לב נטולת כל ציניות. בזמן קריאת הפוסט אסור בשום פנים ואופן לחשוב על אחד האנשים הבאים: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, משה קצב, אריה דרעי, שלמה בניזרי. להבדיל אלף אלפי הבדלות בין פלילי לסתם דוחה, לא מומלץ לחשוב גם על הדירות של אהוד ברק, תקציב המזון של משפחת נתניהו, דירת 9 המיליון של פואד או החוה של שרון.

—————

כמה לא עדכנית נשמעת התביעה של המייסדים והעולים לארץ ישראל – "זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים"? נו, באמת. גם כן שאיפה. מה עם שאיפות חשובות באמת כמו לעשות אקזיט בעולם הסייבר או לנצח בתוכנית ריאליטי? אכן דרך ארוכה עברה התנועה הציונית מהימים שעבודה קשה, הקרבה למען הכלל והקמת מדינה יהודית חופשית היו המטרה; דרך ארוכה, מהימים שהפראייריות היתה הנורמה הראויה להערצה, ועד ש"לא תהיה פראייר" הפך לדיבר האחד עשר.

זה לא רק נדמה לנו שהמושג "פראייר" או ליתר דיוק הפחד התהומי לצאת "פראייר", הוא עניין ישראלי מובהק. שורה של חוקרים ישראלים כבר חקרו לעומק ולרוחב את מוסד "הלא פראייר" הישראלי. המחקרים לא גילו שום מקום נוסף שבו הרצון שלא להפסיד, לא לצאת בעמדת נחיתות ושלא יעבדו אליך, תופס מקום כל כך מרכזי בתרבות. אנו באנו ארצה כדי לא לצאת בה פראיירים.

הד"ר לינדה-רנה בלוך מאוניברסיטת בר-אילן מונה חמישה מאפיינים של האופי הישראלי שחוברים יחד ליצירת תרבות ה"רק לא פראייר": העצמת האגו והכבוד (ולא לזה מתכוונת המגילה במושג חיי כבוד), התעלמות מחוק ומכללים, אינדיווידואליזם נטול אחריות (ולא לזה מכוון המונח חירות), תחרות ומצ'ואיזם. יש אנשים, אומרת בלוך, שמוכנים להרוג כדי לא לצאת פראיירים

מי עדיין תובעים את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם? מספרים שאצל עולים יהודים מארצות המערב זו גאווה להתנהג בצורה לא ישראלית ולצאת פראיירים אם צריך.

את הזכות לחיי כבוד מאפיין לעומת זאת בעיני המושג תיקון עולם, שהוא אחד העקרונות היפים ביהדות בכלל ואומץ במיוחד ביהדות הרפורמית בארצות הברית. פגשתי אותו לראשונה בגיל 35 בסיור בקהילות היהודיות בארצות הברית. זה לא שלא הכרתי את צירוף המילים עד אז. אבל לא ידעתי שיש כל כך הרבה יהודים שבשבילם זו תפישת עולם. תיקון עולם יכול להיות הרבה מאד דברים – מתרומה לעניים, דרך הקמת ארגון שמשאיל ציוד רפואי, מאבק בפליטת גזי חממה, עבודה בחינוך או במשטרה במקום במקצוע מכניס ויוקרתי יותר ועד התנדבות למען פליטי דרפור.

בישראל לעומת זאת מתקן עולם מסתכן בכך שיתפס כאחד משלושה: מגלגל עיניים צבוע (ככל שהוא מצליח יותר, יהיו רבים יותר שישנאו אותו), פראייר בלתי נלאה, וכמובן אם הוא דוגל בזכויות אדם של מיעוטים נרדפים – אז הוא שמאלן יפה נפש.

ניקח למשל את העשירים בישראל. על פי מחקר שפרסם פרופ' בני גדרון מאוניברסיטת באר שבע הם תרמו ב-2007 שתי אלפיות מהכנסתם, לעומת עשירי ארצות הברית שתרמו פי עשרה. מה שמדהים זה שגם אין דרישה ציבורית מהם. מה הם פראייירים? 

ויכול להיות שזו באמת זכותו של כל אחד ואחד מאיתנו לא לרצות להקריב למען המדינה – חיים, ושנים וכסף. בבחינת אנחנו מגש הכסף שבאמצעותו מופרטת מדינת היהודים. אבל בהחלט יכול להיות גם שהתוצאה הקולקטיבית של כל כך הרבה אנשים שלא מוכנים להיות הפראיירים של המדינה, היא שלא תהיה מדינה. כי ישראל היא ללא ספק מדינה בסיכון שעדיין זקוקה להמון אנשים שיהיו מוכנים להקריב בשבילה, כלומר יהיו גאים להיות הפראיירים שלה.

עוד שאלה שראויה למחשבה היא: כשכל כך הרבה מאיתנו מסרבים להיות הפראיירים של המדינה, למה אנחנו עדין כל כך משוכנעים שהיא חייבת לנו כל כך הרבה וצריכה להיות הפראיירית של כולנו.

אם תרצו הביטוי "תיקון עולם" הוא חלק בלתי נפרד מכלל היסוד של היהדות "ואהבת לרעך כמוך". לאהוב את רעינו כמונו זו משימה קצת גדולה על רובנו, ביחוד במדינה כל כך שסועה ומפולגת. לרצות להיטיב את החיים שלנו ושלהם? זו שאיפה אפשרית וראויה. לכן אם הייתי צריך לסכם את הדרך להבראת החברה החילונית הציונית במשפט אחד אני מניח שהייתי אומר: לסלק את המילה פראייר מהלקסיקון ולהחליף אותה במושג תיקון עולם. כך נממש סוף סוף את זכותנו לחיי כבוד חירות ועמל ישרים, זכותנו לצאת פראיירים, כי זה כבוד ולא בושה.

להמשך הפוסט

רוצה עבודה בשירות הציבורי? תתגייס לישיבה

שחר אילן | 24.05.2014 | 22:16

חוק הגיוס מענק פטור מלא משירות ל-50 אלף תלמידי ישיבות. היום צפויה הממשלה להחליט שהם גם יקבלו העדפה בקבלה לשירות הציבורי על פני מי ששרתו. אין גבול לעיוות

 

סיעת יהדות התורה. מיעוט מקופח, עלאק. צילום: תומר אפלבאום

ההחלטה שיביא היום שר הכלכלה נפתלי בנט לממשלה להעניק העדפה מתקנת לגברים חרדים בקבלה לשירות הציבורי מוכיחה ששקר שחוזרים עליו מספיק זמן משכנע לפחות חלק מהאנשים שהוא האמת. באם יש עתיד לא תשכיל לבלום את ההחלטה השערורייתית, לא תהיה זו העדפה מתקנת אלא אפליה פסולה ומסוכנת.

השקר הוא הטענה שכמו מיעוטים אחרים, למשל אתיופים וערבים, או מגזרים אחרים, למשל נשים, הגברים החרדים מופלים בשירות המדינה בשל היותם מיעוט מקופח. למפלגות החרדיות יש מנהג להשתמש ברטוריקה של זכויות מיעוט מקופח, למרות שאין דבר רחוק יותר מהמציאות. בפועל, כבר 35 שנה שהמפלגות החרדיות אינן חלק מהמיעוט הפוליטי אלא חלק מהרוב, וחלק דורסני במיוחד, שיודע להשיג תקציבים ומשאבים הרבה מעבר לחלקו באוכלוסיה. אנשי מפלגות אלו מחזיקים כבר עשרות שנים משרדי ממשלה רבים ואת ועדת הכספים רבת העוצמה של הכנסת. הם היו יכולים להציף בלי בעיות את השירות הציבורי באנשיהן.

סיבה מרכזית לכך שאין חרדים רבים בשירות המדינה היא החינוך המכשיל שמעניק הציבור החרדי לבניו, חינוך שאינו כולל תוכנית ליבה ומבחני בגרות ומקשה מאוד על הוצאת תואר אקדמאי. בהעדר גברים חרדים שעומדים בדרישות הפורמליות פשוט לא היה לפוליטיקאים החרדים את מי למנות. עוד סיבה היא שעד לאחרונה עשתה ההנהגה החרדית כל מאמץ להשאיר את האברכים בישיבות ולמנוע מהם לצאת לעבוד. ההוכחה לכך שכשיש אפשרות המפלגות החרדיות יודעות להציף את השירות הצביורי באנשיהן, היא כמות הענק של חרדים במשרות דיינים ורבנים, משרות שלמרבה הצער אינן מחייבות השכלה כללית (וראוי היה שייחייבו).

לא במקרה שוב ושוב הסירה המערכת הפוליטית הצעות של חברי הכנסת החרדים להעניק העדפה מתקנת לבוחריהן בקבלה לשירות הציבורי. מי שמכשיל את אנשיו בכוונה בדרך לשוק העבודה, צריך להצטייד בעזות מצח אמיתית כדי להאשים את המדינה ולבקש העדפה מתקנת. עזות מצח, כידוע, היא סימן היכר מובהק של אנשי יהדות התורה וש"ס. בכל מקרה, אפשר לסמוך על עסקני החרדים שברגע שהם יחזרו לשילטון, הם יציפו את שירות הציבור בבוגרים החדשים של המכללות החרדיות. רק העדפה מתקנת חסרה לנו.

כמובן הטענה המרכזית שתעלה נגד הפוסט הזה תהיה, שמה שאני כותב לא משנה את העובדה שיש רק מעט חרדים בשירות המדינה (אחוז אחד). התשובה לכך היא שמה שמעיד באמת על אפליה הוא לא ההשוואה לגודל המגזר אלא ההשוואה לכמות המועמדים הרלבנטיים באותו מגזר, במקרה של החרדים אלה שיש להם השכלה כללית. טענה נוספת תהיה שמדובר בהתנגדות לצעד שיעודד יציאת אברכים לעבודה. בפועל לא עבודת חרדים במגזר הציבורי היא שתביא ישועה למשק. אין כמובן שום סיבה להפלות אותם לרעה, אבל בודאי אין שום סיבה לעודד אותם ללכת למגזר הציבורי.

אבל מה שהופך את ההצעה של בנט לשערורייתית באמת ובלתי מוסרית בעליל הוא העיתוי שלה – עם כניסת חוק הגיוס לתוקף, בדיוק בשבועות שבהם התחילה המדינה לחלק פטור מלא מכל שירות לכ-50 אלף תלמידי ישיבות בני 18 ומעלה. משמעותה של ההחלטה להעניק העדפה מתקנת לגברים חרדים היא שקרוב ל-50 אלף משתמטים יקבלו עדיפות בשירות המדינה על פני חיילים ששרתו. צריך להיות ברור: הפעם מדובר מדובר לא בהשתמטות פסיבית אלא בהשתמטות  אקטיבית ביותר. לכל אחד מהם תוצע בלשכת הגיוס על פי החוק האפשרות לשרת ולכן כל אחד מהם שיבחר שלא לעשות זאת הרוויח באופן אישי ביותר את התואר משתמט. הענקת העדיפות למשתמטים היא צעד בלתי נסבל. זו יריקה בפני החיילים. זה מסר ברור שעדיף להתגייס לישיבה: גם ממיתים את עצמך רק בעולה של גמרא וגם מקבלים עדיפות בשירות הציבורי.

מוזרה במיוחד העובדה שההצעה הזו מקודמת דווקא בקואליציה הנוכחית שעשתה לא מעט להפסקת הטבות מיותרות ולא מוצדקות לאברכים. נשאלת השאלה למה נפתלי בנט שהיה שותף לשר האוצר יאיר לפיד לצעדים רבים וחשובים של קיצוץ תקציבים והטבות לישיבות ולאברכים, מוביל עכשיו יוזמה כל כך הרסנית וכל כך מתחנפת למפלגות החרדיות. קשה שלא להסיק שהוא מכין לעצמו שותפים חדשים למקרה שיווצר עימות בממשלה בנושא תהליך השלום, ויש עתיד והתנועה יאיימו לפרוש. קשה להבין איזה עניין יש ליאיר לפיד לאפשר את המהלך הזה.

האחריות על כך שאין די גברים חרדים בשירות הציבורי מוטלת כולה על ההנהגה החרדית שמנעה מהם השכלה כללית ולוחצת עליהם להשאר בישיבה. מי שרוצה לשלב חרדים בשירות הציבורי שיעודד את היציאה שלהם לשירות ולאקדמיה וילמד את הילדים החרדים לימודי ליבה – ולא יבקש אפליה פסולה.

מה אפשר לעשות בכל זאת כדי לשלב יותר גברים חרדים בשירות המדינה? להעניק העדפה מתקנת אבל רק לאותם חרדים ששרתו לפחות שנה בשירות צבאי או אזרחי. כך ההעדפה לא תעודד חרדים להשתמט אלא דווקא לשרת.


להמשך הפוסט