ואנחנו שותקים. בקסבה של בית שמש תוקפים עכשיו גם חיילים לא חרדים

שחר אילן | 20.05.2014 | 07:39

כשתקפו חיילים חרדים שתקנו. עכשיו הקנאים החרדים של העיר ההזויה ביותר בישראל תוקפים גם חיילים דתיים לאומיים. התגובה הגאה של צה"ל: לחלק אישורים להליכה בלי מדים. האם גם הפעם נשתוק?

בסיקריקלנד בבית שמש הוא בסכנה. חייל דתי (לא קשור לכתבה). צילום: דובר צה"ל

ביוני שעבר דיווחו כלי התקשורת החרדיים כי חייל חרדי לבוש מדים שנכנס לבית הכנסת  בבית שמש גורש בבושת פנים. כמה מתפללים צעקו לעברו: "תוריד את המדים חרד"ק". שבועיים חלפו וחייל חרדי אחר הותקף כשניסה להוציא כסף מכספומט בעיר. מעבר לקללות ולעלבונות גם חטף לו אחד הבריונים את הכיפה. החייל נמלט מהמקום בסיוע נהג אוטובוס. עסקן חרדי אלמוני סיכם אז בסיפוק בשיחה עם האתר החרדי "כיכר השבת", שקמפיין החרד"קים נגד החיילים החרדים עובד והם מתחילים לפחד ללכת במדים.

אבל הסיפור הבא מלמד ששני החיילים הקודמים יצאו בזול. בקיץ שעבר הגיע חייל חרדי מיחידת מגלו, דווקא בלי מדים, לביקור בבית שמש. הוא סיפר לאתר mako: "הלכתי ברחוב כשכמה מהם הגיעו, ובהתחלה רק קיללו אותי וירקו עלי. לאט לאט הם התקרבו ואז קבלתי מכה פה ועוד אחת שם, עד שמישהו זרק עלי אבן ואז נפלתי. הם גררו אותי לרחוב צדדי, קשרו אותי לעמוד והרביצו לי. הם שפכו עלי אקונומיקה ואמרו לי שזה כדי 'לחטא' אותי. ואז הלכו והשאירו אותי קשור. נשארתי שם כמה שעות".

במרץ האחרון דיווח צה"ל לכנסת שבשנה האחרונה התלוננו 136 חיילים חרדים כי הותקפו. ההערכה היא שהיו עוד תקיפות רבות שלא דווחו. זה מלבד 45 מיקרים של הפליית בני המשפחה של החיילים לרעה בקבלה למוסדות חינוך חרדיים או איומים בהפליה כזו. הפתרון של צה"ל היה להתחיל בחלוקה סיטונאית של היתרים לחיילים חרדים ללכת מחוץ לבסיס ללא מדים.

חייבים להודות, כולנו אשמים. אשמים ששתקנו ולא הגבנו מספיק כשבריונים קנאים הסיתו נגד חיילים חרדים ותקפו אותם. גם המערכת המשפטית כשלה. שני חרדים שהורשעו בתקיפת חייל במאה שערים נשלחו לעבודות לתועלת הציבור. אכן מרתיע. והם לפחות הועמדו לדין.

השבוע גילה יאיר אלטמן מ-walla שבבית שמש התחילו לתקוף גם חיילים דתיים לאומיים. צה"ל התחיל לאשר גם להם, כמו לחיילים חרדים, לחזור הביתה על אזרחי. א', חייל דתי-לאומי המתגורר בבית שמש, סיפר: "קורה שהם דוחפים אותך פתאום או יכולים למנוע ממך להיכנס לאוטובוס בטענה שהם לא מוכנים לשבת ליד חרד"קים, כפי שקרה לחבר שלי". לא, אין הבדל בין חייל לחייל, אבל יש הבדל בעזות המצח והחוצפה.

מ"פ ביחידה קרבית מבית שמש שחוזר הביתה על אזרחי סיפר שפניות לרבני הקיצונים לא הועילו. מה הפלא: האתר החרדי קוקר דיווח שכששאלו את אחד מרבני הקיצונים אם מותר לבזות חייל ולסלקו מבית כנסת הוא ענה "כשכואב אז צועקים".

מביך במיוחד הפתרון הפחדני שבחר הצבא החזק ביותר במזרח התיכון של הענקת פטור ממדים למי שחיים באיזור ספר עם הקנאים. כן, נכון, זה לא תפקידם של חיילים ללכת מכות עם בריונים שמציקים להם. אבל גם ספק אם זה תפקידו של הצבא הכי חזק במזרח התיכון (מתנצל אבל בעולם אנחנו מדורגים רק במקום ה-13) לשלוח את החיילים שלו הביתה תחת הסוואה.ימים קשים הגיעו אם מפקד פלוגה קרבית מקבל אישור ללכת על אזרחי וצה"ל חושב שזה מצב תקין.

בבית שמש מתארגן מעין מצעד גאווה במדים. מארגן המצעד חבר מועצת העירייה משה שטרית מהליכוד אמר ש"אנחנו גרים בעיר ציונית, שגידלה דורות של חיילים וקצינים ושכלה מספר לא קטן של בנים ובנות. לא יכול להיות שתושבים בעיר שלנו יירדפו בגלל לבישת מדי צה"ל. מדי צה"ל הם מקור לגאווה ולתפארת. כקצין במילואים אני מזועזע מאופן טיפול הצבא בנושא. איפה רשויות החוק, איפה ההיגיון? זה הפתרון? שהחיילים יסירו את המדים? אנחנו לא יכולים לקבל מציאות כזו", אמר שטרית. בינתים, לעומת זאת, לא נרשמה אפילו תגובה אחת של פוליטיקאי מהדרג הלאומי. סמנכ"ל חדו"ש הגיב אבל הוא לא פוליטיקאי ובבלוג הזה הוא מביע את דעתו מספיק גם בלי שיצטטו אותו.

השאלה היא אם הפעם נדע להבהיר לכנופיות לובשות השחורים או הפסים, שהחוק הישראלי חל גם על הקסבה של רמת בית שמש. דרושה סערה ציבורית מהסוג שהיתה אחרי שקנאים מאותם חוגים ירקו לעבר ילדות דתיות, ואחד מהם הסביר שזה נכון כי הוא "אדם בריא". המערכת הפוליטית צריכה להתאחד בגינוי ושאט נפש כדי שהציבור החרדי יבין שיש מחיר לכך שאינו מרסן את הקיצונים. וכשהוא רוצה לרסן אותם, הוא יודע.

ואם אין דרך אחרת, צריך להציב בסימטאות סיקריקלנד נוכחות קבועה של משמר הגבול. וצריך לשלוח את תוקפי החרדים לשיפוט מהיר ולתת להם עונשים קצת יותר מרשימים מעבודות לתועלת הציבור.

להמשך הפוסט

הקניידלעך כסמל לקרע החילוני-חרדי

שחר אילן | 07.05.2014 | 09:09

אחרי שתסתיים הסערה ברשתות החרדיות מהקריאה האנונימית לדלל את הציבור החרדי, נשאר עם המחלוקת התרבותית העמוקה יותר: האם קניידלעך הוא צ'ופר או מאכל דלוח ומה זה אומר על הקרע החילוני-חרדי

גולשים חרדים החליפו את תמונת הפרופיל שלהם בצלחת מרק קניידלעך

בקרב הגולשים החרדים ברשתות החרדיות סוערות הרוחות ביום וחצי האחרונים הרוחות בגלל פרשת הקניידלעך. תקציר הפרקים הקודמים: בליל יום העצמאות אמר משתתף בתוכנית לילה הומוריסטית בגלי צה"ל, כי היה שמח "לאכול בני אדם" (ולא חיות). כשנשאל על ידי מגישת התוכנית, את מי הוא מספיק שונא כדי להרוג אך גם מוכן לאכול את בשרו? ענה, "זה בדיוק הפרדוקס. כי האנשים שהכי הייתי רוצה לדלל את האוכלוסייה שלהם הם החרדים, אבל בטח יש להם את הטעם הכי מגעיל, זה בטח נורא דלוח". הוא הסביר גם: "כשר זה מגעיל, מסעדות כשרות אלו מסעדות דוחות". אחת ממגישות התוכנית הוסיפה למשמע הדברים: "קניידלעך". המנחה השניה גילתה תושיה ומיהרה לעבור לשיר.

אז אקדים ואומר, הדברים של אותו משתתף אנונימי חסרי טעם ודוחים. גם המתקפה החרדית על גל"צ כאילו היא אחראית על הדברים מוגזמת. אבל למפקד גל"צ ירון דקל מוצע להוציא הנחיות שבמקרים דומים חייבים לגנות את הדברים מייד. בעיני, כשתתפזר הסערה הדבר המעניין ביותר שישאר ממנה בעיני הוא הויכוח על הקניידלעך. כי האמת היא שספק אם יש דרך טובה יותר לתאר את הקרע בין החילונים לחרדים מאשר דרך היחס לקניידלעך.

אני נוהג לחזור ולומר בהרצאות שלמרות שהחרדים והציבור הכללי מדברים לכאורה באותה שפה, בעצם מדובר בשתי שפות שונות. יש מילים שלחילונים יש ולאחרים אין ולהיפך. יש מילים זהות שיש להן משמעויות שונות. למשל המילה קנאי (במובן קיצוני) היא מילה שלילית בכל הקשר חילוני ויש לה משמעות חיובית לא מבוטלת בעיני החרדים (אדם שמקפיד מאוד על קיום מצוות ההלכה).

החילונים למשל מניחים שהחרדים, כמוהם, מבינים שהם משתמטים מהצבא ושהם עושים זאת בצורה צינית. האמת היא שאחת הסיבות העיקריות שהציבור הכללי הולך בהמוניו לצבא (מעבר לחובה בחוק ולרצון לתרום) היא שכולם עושים את זה. ואחת הסיבות העיקריות שהציבור החרדי הולך בהמוניו לישיבה (מעבר לחובת לימוד התורה) היא כי כולם עושים את זה. מבחינת הנער החרדי, אם הוא לא יתגייס הוא ישתמט – מהנורמה החברתית.

בציבור החרדי קניידלעך הוא שם נרדף להטבות פוליטית, תקציבים וג'ובים. דוגמה לשימוש בביטוי: "אנחנו לא עוסקים בקניידלעך, רק בעקרונות". כלומר ההנחה היא שהקניידלעך הוא פריט האוכל שכולם מעוניינים בו ומחכים לו (אולי בגלל ההמתנה בסדר). בציבור הכללי יש רבים שרואים במרק קניידלעך, מרק דלוח שבו יציקות חסרות טעם. אולי הוא משקף גם את היחס הדו משמעי לחובת ההשתתפות בסדר (עמדת המשגיח: קניידלעך זה אחלה אם יודעים לעשות את זה נכון, כמו אמא שלי, ואז הוא לא סופג את המרק. אבל קוגל וטשולענט הרבה יותר טעימים).

בהחלט אפשר לראות בזה סמל למחלוקת עמוקה הרבה יותר. רבים מהחרדים גאים באורח החיים שלהם ורואים בו אורח חיים נכון ומלא משמעות. בעיני חילונים רבים זה אורח חיים סגפני, משעמם וחסר טעם כמו הקניידלעך (עמדת המשגיח: אם הייתי חושב שהחיים החרדיים משמימים ודלוחים, לא הייתי עוקב אחריהם כבר 25 שנה).

סקר שפרסם העיתון החרדי משפחה בערב פסח חשף את האמת שהתקשורת החרדית והפוליטיקאים החרדים כל כך לא אוהבים: החילונים לא שונאים חרדים. האמת היא שהם לא יודעים עליהם כמעט כלום. פרשת הקניידלעך חושפת שלצד חוסר ההכרות יש בשני הצדדים גם דחיה מהשונה והמוזר. זאת, כפי שהתקשורת החרדית נוהגת לעיתים להשוות את החילונים לבהמות.

ועוד הערה שחיונית להבנת הפרשה הזאת: לידיעת הציבור החרדי, מי שמוכנים (או מוכנים לומר שהם מוכנים) לדלל בני אדם (בהומור, רק בהומור) כדי לא לאכול חיות, הם לא הציבור הכללי, אלא קבוצה הזויה במיוחד של הטרנד הטבעוני. כן, אתם יכולים לצפות שהחילונים (והטבעונים) יגנו בחריפות, כמו שאנחנו דורשים שתגנו בחריפות את הצועדים בצפירות. אז הנה לפחות אני מגנה בחריפות (אבל אני רק 99% צמחוני וממש לא טבעוני).

להמשך הפוסט

המדריך למגיב החרדי ביום הזיכרון

שחר אילן | 03.05.2014 | 23:24

משגיח כשרות מקדים מכה לתגובה, ומציע לפוליטיקאים החרדים איך להגיב ביום הזכרון לחרדים שלא עומדים בצפירה. רמז: כדאי שיאמינו שאתם באמת מתכוונים

כיכר השבת (לא ביום הזכרון). צילום: האיש והאגדה, ויקפדיה


הטקס הקבוע של חרדים שלא עומדים בצפירה ביום הזכרון לחללי צה"ל, כולל בדרך כלל גם תגובות של התקשורת החרדית ואישי ציבור חרדים, שמזיקות לציבור שלהם יותר ממועילות. זה נובע מסיבות שונות. העיקרית שבהן היא העובדה שהם פשוט לא מבינים את הציבור הכללי.
המשגיח החליט להחלץ לעזרת הפוליטיקאים החרדים ולהעמיד לרשותם את התגובות הנכונות, מה מותר להגיד ומה אסור באיסור חמור. התחלתי במתן שירות זה בפייסבוק ביום השואה אבל אז זה נעשה בדיעבד. הפעם אני מקדים תרופה לתגובה.

נוסח תגובה מוצע:
הציבור החרדי מכבד את זכרם של חייל ישראל שנפלו כדי להגן מדינת ישראל ותושביה ומגנה בחריפות כל מי שמבזה את זכרם ופוגע ברגשות משפחות הנופלים, כולל קיצונים מתוכו. העובדה שהיינו רוצים שמדינת ישראל תפעל על פי חוקי התורה, אינה פוטרת איש מחובתו להכיר תודה לחללים, שהקריבו הכל עבורנו.
אנו מצרים על שישראל בחרה בדרך הנחשבת בעינינו לא יהודית של עמידת דום כדי לכבד את זכר הנופלים. עם זאת חובה על כל  אחד ואחד מאיתנו למצוא דרך יהודית, לעילוי נשמת הקדושים בשעת הצפירה, למשל לימוד או קריאת משניות.
ביום הזכרון אין מחלוקות ואין מגזרים. כולם שותפים לאבל. כל מי שמתעקש להמשיך ללכת בפומבי בשעת הצפירה פועל בניגוד ליהדות ומחללם שם שמים ברבים. אין שום היתר לעשות זאת.
אפשר להוסיף: אנחנו מחבקים ומנחמים את משפחות החללים ומתפללים עבורן.

אסור:
לטעון שמדובר בפרובוקציה ושנאת חרדים. להאשים את התקשורת בהסתה ולתקוף את הצלמים שמחכים בכיכר השבת (עובדה שתמיד יש להם מה לצלם. מלבד זה, באופן ישיר או עקיף כמעט כל אדם בציבור הכללי משתייך למשפחה שכולה או מכיר כזו מקרוב. אם לציבור הזה לא היה אכפת אף אחד לא היה הולך לצלם. אם לציבור אכפת, אז הבעיה היא לא המראה אלא מה שמשתקף בה).
לומר שחרדים יודעים יותר נכון איך לזכור ולהתאבל (אף אחד לא אוהב שמתנשאים עליו. ביחוד לא אנשים אבלים)
לטעון שאתה לא צריך לגנות כל דבר שחרדים עושים (ההיגיון מאוד פשוט: אם הם לא מייצגים אותך, מה הבעיה שלך לגנות. אם יש לך בעיה לגנות, כנראה שלא באמת אכפת לך)
לומר שגם חילונים יושבים בבתי קפה בליל תשעה באב (זה נכון וזה לא בסדר, אבל זה לא מצדיק כלום. ואגב התקשורת החרדית מוזמנת בזאת לשלוח צלמים לבתי הקפה בליל תשעה באב).
מותר להגיד שמדובר בחריגים וקנאים, לא שמדובר בקומץ (זה מפחית מהחשיבות ופוגע באמינות, כלומר גורם לחשוב שאתה באמת לא מתכוון)
לא להזכיר את חוק הגיוס (הדבר האחרון שאתה רוצה זה להזכיר למאזינים כמה מעט תלמידי ישיבות מתגייסים).

הערות:
א.    לא יגבה תשלום המשתמשים בעצות בפוסט זה.
ב.    כל אתר חרדי המבקש להעתיק ללא שנויים פוסט זה (תוך מתן קרדיט הולם לבלוג ולכותב וקישור לפוסט מורשה מראש לעשות זאת).
לפוסט קודם באותו נושא: 18 עצות להסברה החרדית.

יום הזכרון. צילום: krembo1, flickr

להמשך הפוסט

תינוק בוכה – יש לו דין רודף?

שחר אילן | 26.04.2014 | 23:15

לראשונה מאז השואה מתעורר ויכוח פוסקים סביב ההסכמה שמותר היה להשתיק תינוק שבכה בבונקר בשעת חיפוש שערכו הנאצים, גם אם יחנק למוות. רבי, מותר כבר לבכות?

ביום השואה ב-9:00 בבוקר ראיון של שעה איתי על פסקי הלכה בשואה ברדיו ירושלים, 101.00 ו-89.5 FM

אנדרטת טרנספורט הילדים בברלין


ב-1943 נשא האדמו"ר ממונקטש דרשה בה סיפר על שאלה הלכתית נוראה.  בבונקר מחבוא של יהודים ילדה אשה בלי להוציא אנחה מפיה, שכן בחוץ הסתובבו משמרות של האס-אס. אבל לאחר הלידה החל התינוק לבכות, ואי אפשר היה להרגיעו. שני רבנים שהיו בבונקר פסקו, שמותר להרוג את התינוק, כי הוא מסכן את הנמצאים בבונקר. האדמו"ר סיפר שאיש מהנוכחים לא היה מוכן לעשות זאת, והאם היא שהמיתה את ילדה. הדרשה פורסמה בספר "השואה במקורות רבניים", שהוציא ב-1995 לאור חוקר השואה ד"ר אברהם פוקס.

לאחר השואה פנה יהודי שהסתתר בבונקר אחר אל רבה של וארשה, שמעון אפרתי. הוא סיפר, כי בשעת חיפושים שקיימו הנאצים במקום, הוא כיסה את פניו של תינוק בוכה בכר. בתום החיפושים הוסר הכר, והתברר שהתינוק נחנק. האיש סבל מייסורי מצפון קשים, ושאל את הרב אם היתה לו זכות לכסות את פני התינוק. אפרתי הגיע למסקנה, כי לתינוק היה דין של רודף, כלומר מי שמסכן אנשים אחרים, "לכן מותר להרגו לפי דין". להוכחת דבריו הוא נעזר בסיפור מותו של אחיו, האדמו"ר מגלינא הרב יצחק צבי אפרתי. האדמו"ר, שהסתתר בבונקר, לא נתן לחנוק ילד בוכה, "ועל ידי זה תפסו אותם הצוררים יימח שמם והובילום לשדה ההריגה".

ספק אם יש איזשהו ענף קשה של פסיקת הלכה כמו השאלות, בהן נאלצו הרבנים בגטאות ובמחנות לפסוק במהלך השואה. במקרים רבים היה מדובר בשאלות של חיים ומוות והרבנים נדרשו להכריע ללא ספרים, ללא עמיתים להתייעץ איתם ולחלוק איתם באחריות ובחלק מהמיקרים בעיצומה של עבודת פרך. הפנייה של יהודים לרבנים לקבל הסכמה הלכתית למעשים במחנות ובגטאות מהווה סוג של גבורה בפני עצמה, של אנשים שלא איבדו צלם אנוש וגם בתנאים הקשים ביותר מחפשים אישור מוסרי למעשיהם.

מחר, יום שני, ב-9:00 ישודר ראיון בן שעה שערכה איתי אלה קדם מרדיו ירושלים (101.00 ו-89.5 FM) בנושא פסקי הלכה בשואה. בין השאלות: האם מותר להתנדב ללכת למקלחות הגז במקום העילוי של הישיבה? האם מותר לאכול גופות במצעד המוות (העובדה שנושא הקבינליזם כל כך נדיר היא עוד אות כבוד לקורבנות)? והאם מותר לאישה להתמסר לאנס נאצי כדי להציל את חייה? אם זה לא היה ברור, אזהרה: החומרים לא קלים אפילו במונחי יום השואה. בעיני פסק ההלכה הקובע דין רודף לתינוק מסמל את הענף הזה של פסיקת הלכה יותר מכל דבר אחר. בסופו של דבר איך אפשר לפסוק שתינוק שזה עתה נולד הוא רודף? ואיך אפשר לפסוק שמי שמרעיש בבונקר הוא לא רודף?

במשך 19 השנים שחלפו מאז יצא הספר של פוקס, כתבתי עוד כמה פעמים על פסקי הלכה בשואה, למשל כשיצא הספר של איתמר לוין "אותיות של אש" על שאלות הלכתיות בשואה וכשיצא התקליטור שו"ת (שאלות ותשובות) שואה. אבל הפעם הראשונה שבה נתקלתי בפוסק שמערער על הטענות שלתינוק בבונקר יש דין רודף ושמותר להרוג אותו, היתה לפני שבועיים. זה היה בלקט פסקי הלכה בנושא השואה של חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה הרב יצחק זילברשטיין שפרסם בערב פסח בטאונה של דגל התורה יתד נאמן.

זילברשטיין הוא פוסק הלכה בכיר בתחומי הביטחון והרפואה ואם רק יאריך ימים מספיק, סביר שיזכה בעוד 10-15 שנים לתואר "פוסק הדור". השאלה בה עוסק זילברשטיין: אב שסתם את פיו של התינוק שלו בכרית בשעת חיפוש ו"אחרי שהסתלקו הצוררים ראה האב שהתינוק ללא רוח חיים. האם הוא צריך גלות וכפרה על הריגת בנו כדין הורג נפש בשגגה"? זילברשטיין בעצם מחלק את התשובה לשניים: האם יש לתינוק דין רודף, והאם מותר להרוג אותו גם אם אין לו דין כזה.

מבחינתו, אין כל דרך לראות בתינוק רודף. זילבשרטיין מצטט את "התפארת ישראל" ש"רודף נחשב רק אם התקיימו בו שני תנאים: א. שהוא גורם למעשה ברצונו ומתכוון למעשה שהוא עושה. ב. כשהוא עושה דבר שלא כדין". זילברשטיין מסכם: "התינוק הבוכה לא עשה מעשה רדיפה ברצונו ובכוונה וגם לא עשה דבר שלא כדין וודאי שהתינוק הוא לא רודף". הוא מציין גם את דעת הרמב"ם "שרודף שעושה מעשה שהוא בטבעו של עולם רק שהוא מסכן אחרים, אסור להורגו". זילברשטיין מציין שהתינוק הבוכה "עשה מעשה שהוא טבעו של עולם".

אוקי, אז לא בטוח שהתינוק הבוכה רודף. אבל האם מותר בכל זאת להרוג את התינוק המסכן את כל יושבי הבונקר? זילברשטיין מבין שקשה מאוד לפסוק נגד ומביא מקורות סותרים:

"נחלקו הפוסקים כשהתינוק בין כך ימות (כיוון שכולם יתפסו. מ"כ), האם מותר להרוג אותו כדי להציל חיי אחרים". הוא מציין ש"ב'פנים מאירות' כותב שיולדת המקשה לילד ואם לא יהרגו את הולד שניהם ימותו, שהורגים אותו כי דוחין נפש מפני נפש". לכן לדבריו, "הוא הדין בבונקר שבבכייתו (של התינוק) הוא חי חיי שעה כיוון שהנאצים יהרגוהו, מותר להרוג אותו להציל לכל הפחות את שאר המסתתרים בבונקר, אחרת יהרגו כולם".

מה שמייחד את פסקי ההלכה בנושא השואה הוא שהם ניתנו בשעת מעשה או מייד לאחר השואה בידי אנשים שהיו שם. אז נכון, היהדות גורסת שהכל שפיט, גם השואה. ובכל זאת, הפסק של זילברשטיין קצת בעייתי בעיני. לא בגלל התוכן, בגלל הריחוק. ספק אם לזילברשטיין או לכל רב אחר היכולת לבחון מפה את פסקי ההלכה של מי שהיו שם.

ואסיים בפסקה, עם לקח אקטואלי, שבה אני משתדל לסיים את כל הרשימות שלי בנושא פסקי הלכה בשואה: באחד ממבצעי החרמת הרכוש שערכו הנאצים, הם הורו למסור להם כל פריט העשוי פרווה. כשבחיפושים נתגלה בכל זאת כובע פרווה, הוציאו הנאצים להורג בעינויים נוראים שלושה קשישים. קצין נאצי הציע לבנו של אחד מהם לקצר את ייסורי אביו ולהרוג אותו בירייה תמורת שעון זהב. הבן הסכים להצעה, ולאחר השואה שאל אם נהג כהלכה. נשיא העדה החרדית המנוח הרב יצחק יעקב וייס פסק שאין מדובר בעבירה. כל מי שחושב שיש קשר בין ההשפלות במחסומים או עוולות גדר ההפרדה לבין הסיפור הזה, כנראה לא ייתן לעולם לעובדות לבלבל אותו. פסקי ההלכה אינם מצדיקים את עוולות הכיבוש, אבל הם הוכחה נוראה נוספת לכך שאת השואה רצוי להשאיר מחוץ לעולם הדימויים וההשוואות של כולנו.

להמשך הפוסט

כך ניצח מייסד חב"ד את נפוליאון וסילק אותו מרוסיה

שחר אילן | 18.04.2014 | 00:04

מוסף מיוחד לחג של העיתון החרדי "המבשר" חושף שהמלחמה האמיתית שהכריעה את גורל פלישת נפוליאון לרוסיה התנהלה בין צדיקי הדור שתמכו או התנגדו לקיסר הצרפתי. המתנגדים חששו שתחת נפוליאון יהיה ליהודים טוב מדי והם יתרחקו מהדת. מייסד חב"ד הרב שניאור זלמן מלאדי הביס את הקיסר, כשהורה להקדים את תקיעת השופר בראש השנה

"אם ינצח בונפרט יורם קרן ישראל וירבה העושר בישראל, אבל יתנתקו ויתפרדו ליבן של ישראל מאביהן שבשמים. ואם ינצח אדונינו (הצאר) אלכסנדר,  אם גם יושפל קרן ישראל וירבה העוני בישראל, אבל יתחברו ויתדבקו ליבן של ישראל לאביהן שבשמים". (הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד)

נפוליאון נסוג ממוסקבה. ציור: אדולף נורתן


האם יכול להיות שתחרות בתקיעת שופר היא שהכריעה את גורל מסעו של נפוליאון לרוסיה? האם באמת השתמש הצדיק מרימנוב באפיית מצות כדי לחסל את הצבא הרוסי? האם ניסה נפוליאון להשיג אחד מחפצי מייסד חב"ד כדי לכשף אותו? ולמה שרים בחב"ד מארש צרפתי ביום הכיפורים?

בטאונו של ח"כ מאיר פרוש מיהדות התורה "המבשר" הקדיש בערב החג מוסף שלם לחשיפה היסטורית עיתונאית מרשימה במלאת 200 שנה למפלת נפוליאון ב-1814. למפלה קדמה שנתיים קודם תבוסה צורבת של נפוליאון ברוסיה שחיסלה כמעט כליל את צבאו, שנחשב עד אז לבלתי מנוצח. העיתון חושף שמי שהביס באמת את נפוליאון במסע המפלה שלו ברוסיה לא היו צבא הצאר, הרעב והקור, אלא האדמו"ר הראשון של חב"ד הרב שניאור זלמן מלאדי, המכונה "האדמו"ר הזקן" ו"בעל התניא". הקרבות האמיתיים נערכו בשבעת הרקיעים בין גדולי התורה של התקופה, אלה שתמכו בנפוליאון ואלה שהתנגדו לו, וידם של המתנגדים גברה. המבשר אף שלח משלחת כתבים למסע בעקבות מלחמות הצדיקים.

הדרך הקלה ביותר לכתוב את הסיפור הזה היא בציניות משולחת רסן. למשגיח כידוע אין כל התנגדות לכתיבה צינית ולעיתים גם להתרת הרסן. אבל החומרים כל כך חזקים שעדיף לדעתי לתת להם לדבר בעד עצמם. לכן אני אשתדל להיות הכי ענייני שאני יכול, וכל אחד יוסיף לקריאה את הטון והמנגינה שנראים לו. זה גם ישאיר הרבה יותר מקום לביטוי עצמי לכותבי הטוקבקים.

רקע היסטורי: בשיא כיבושי נפוליאון, כשהיה נראה שאין שום דבר שיכול לעצור אותו, הוא עשה את הטעות הדרמטית ופלש לרוסיה. צבאו התקדם והגיע עד מוסקבה, אבל הרוסים התחמקו ככל האפשר מקרבות ישירים, נסוגו ונתנו לרעב ולקור לחסל את צבא הקיסר.

הכתב מרדכי גולדמן מדווח ממסע כתבי העיתון בעקבות קרבות הרבנים: "מבחינתנו שלוחי עיתון המבשר, האנדרטאות והשרידים (לנצחון הרוסי. מ"כ) אינם יותר מתפאורה ורקע צבעוני מעניין לסיפור החשוב מכל שהתחולל באותם ימים, במקביל למאבק הכוחות ושפיכות הדמים". אז מה היה הקרב האמיתי? "זהו סיפורה של המערכה הרוחנית הטמירה שהתקיימה בהיכולותיהם הנאצלים מלאי הטוהר של צדיקי עולם שחיו ופעלו באותו הדור".

העיתון אף מביא ציטוט להוכחת דבריו. הרב יעקב יצחק הלוי הורוביץ, החוזה מלובלין, מחשובי האדמו"רים של התקופה, אמר: "אילו היה נפוליאון יודע כי צדיקי הדור הם אלה המנהלים את המערכת האמיתית בודאי היה מפנה את מיטב גייסותיו לבתי מדרשם במקום לשגר אותם לשדות הקרב מול יריביו".

מתברר שכיבושי נפוליאון עוררו ויכוח נוקב בין גדולי הרבנים של הדור. הסיבה היתה, שבניגוד לכובשים שקדמו לו, נפוליאון הביא איתו לארצות שנכבשו תפישה של שוויון וזכויות אדם גם ליהודים, שהפחידה חלק מהרבנים עד מאוד. המבשר מסביר שעם כל הכבוד לשיוויון הזכויות, נפוליאון דרש שיהודים יתלבשו ככל הגויים ואף ישרתו בצבא. הדבר יצר "סכנה עצומה לעתידו ולגורלו של העם היהודי. בקהילות רבות נערכו ימי תפילה וצומות לביטול הגזירה הרוחנית". 1800 שנים של התבדלות ורדיפות אחרי יהודים עמדו בסכנה. בראש מחנה המתנגדים לנפוליאון עמדו הרב שניאור זלמן מלאדי, שראה בנפוליאון שליח השטן ואף מכשף, והרב נפתלי מראפשיץ שפעל לאחד את גדולי הדור למאבק בקיסר הצרפתי.

אחרים ראו במדיניות השוויון של נפוליאון דווקא תקווה גדולה וחלקם אף ראו במלחמות שניהל סימן לבואו הקרוב של המשיח. במחנה תומכי נפוליאון בלטו הרב מנחם מנדל מרימנוב והמגיד מקוז'ניץ הרב ישראל הופשטיין.  המבשר מסביר ש"לאורך כל המלחמה התאמץ הצדיק מרימנוב לפעול בתפילותיו שמלחמת עולם זו תחשב כמלחמת גוג ומגוג ותהווה את סיומה של הגלות". הוא הזהיר שהמשך הגלות יעלה לעם ישראל בקורבנות רבים יותר.

המבשר מתאר את המערכה האמיתית שנערכה באמצעות "תפילות, כוונות וייחודים טמירים שנועדו כולם להכריע את המלחמה באופן הרצוי. אותם צדיקים שתמכו בנפוליאון החלו משקיעים את כל כוחותיהם הרוחניים כדי לפעול בשמי מרום ולהביא לנצחונו הסופי על הצאר הרוסי, שהשביע את יהודי רוסיה מרורים לאורך השנים. לעומתם, אלא שצידדו במפלתו של נפוליאון אף הם התעצמו והתאגדו יחדיו כדי להביא עליו את הקץ והמפלה":

רגע השיא וההכרעה של המאבק הזה היה בראש השנה תקע"ג (1812). המבשר: "נהיר היה לאותם צדיקים כי שעת תקיעת שופר היא היא השעה המסוגלת לקבוע את כל מה שיארע ויתרחש בשנה הזו. כל צדיק לפי דרכו פתח בסדרת הכנות עילאיות לקראת אותו רגע גורלי ומכריע. ככל שהלכה והתקרבה שעת תקיעת השופר הלך וגבר המתח בחצרות הצדיקים".

ביום הראשון של תקע"ג נערך קרב בורודינו בין הצבאות הצרפתי והרוסי, קרב שבו ניצח נפוליאון אך ספג אבדות קשות ונחשב בעיני הרוסים לתחילת הנצחון שלהם (עובדתית קרב בורודינו אכן נערך ב-7 בספטמבר 1812 שהוא ראש השנה תקע"ג. מ"כ). בחצרו של המגיד מקוז'ניץ החליטו להשתמש בתכסיסי קרב ולהקדים את תפילת שחרית כדי לתקוע בשופר לפני כל צדיק יריב. "השכם בבוקר החלה התפילה… גדולי התלמידים הצטיידו בכוונות עמוקות שקיבלו מרבם כדי לסייע לו בעבודתו הקדושה".

אז איך ניצח דווקא הצד שמתנגד לנפוליאון? "ברגע שנטל המגיד את השופר לידיו, עוד בטרם בירך את הברכות, נמתחה על פניו ארשת אכזבה. הוא שמט את ידיו ונענה: הליטאי (הרב הקדוש בעל התניא) הערים עלינו! הוא הקדים לתקוע בשופרו וניצח"! (היום ליטאים הוא שם כינוי לזרם עוין לחב"ד, אבל פה מכנים דווקא את מייסד חב"ד בכינוי הליטאי. מ"כ) מתברר שהאדמו"ר הזקן לא לקח סיכונים והורה באותה שנה לתקוע בשופר עוד לפני תפילת שחרית. מייד לאחר התפילה אמר בשמחה למקורביו: "ברוך ה', המצב השתנה לטובה! האויב יכבוש אמנם את מוסקבה אך תבוסתו כבר מובטחת… כך הוכרז היום בישיבה של מעלה"!

כריכת ספרו של עמנואל אטקס על מייסד חב"ד הרב שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא

הרב מנחם מנדל מרימנוב לא אמר נואש. נפוליאון התאושש ובאביב 1813 נחל כמה נצחונות ונלחם באוסטרים וברוסים. בשעת המצור של נפוליאון על וינה אפה הרב נפתלי מצות וכיוון לכך שעל כל מצה יעלו בלהבות 500 חיילים רוסים. ואיך אנחנו יודעים שפעולותיו של הרבי אכן הצליחו? "הסופר רבי אהרון מרקוס ז"ל בספרו 'החסידות' מספר כי נפוליאון עצמו כותב באחד ממכתביו כי בכל מלחמותיו ראה יהודי אדמוני הדור צורה, תיאור שהלם להפליא את דמותו של הצדיק מרימנוב, ההולך ונוצח (כך בהמבשר. מ"כ) לפניו את יריביו". המבשר מסביר שהחריג היחיד היה קרב ווטרלו, שנערך מספר שבועות לאחר פטירת הצדיק, ובו הובס נפוליאון סופית.

אבל המלחמה בין נפוליאון לרבי של חב"ד לא התנהלה רק בשמים. האדמו"ר למשל שלח את אחד מבכירי חסידיו הרב משה מייזליש לרגל בצבא נפוליאון. לשיא שיכול לככב בפרק של הארי פוטר הגיע עימות הכשפים, כשצבא נפוליאון התקרב ללאדי, עירו של האדמו"ר. הרב הורה לארוז את כל חפציו, לא להותיר דבר ואת הבית שרף. המבשר יודע לספר כי המקום הראשון שאליו פנה נפוליאון היה ביתו של בעל התניא וכי הורה לכבות במהירות את השריפה ולנסות להציל את אחד מחפצי הבית ואף הכריז על פרס לכל מי שיביא לו אחד מחפצי הרב. "ניכר היה כי כח טומאה זה מחפש בכח משהו מחפצי הרבי הקדוש, כדי 'להתלבש' בו ולהזיקו".

בחב"ד לא מפסיקים מאז לחגוג את הנצחון על נפוליאון. לשם כך שולב ברפטואר הניגונים של החסידות מארש נפוליאון, שלטענת החסידים היה השיר שליווה את צבא נפוליאון כשנכנס לרוסיה. בחלק מהקהילות  אף שרים את הניגון בתפילת נעילה של יום הכיפורים. האדמו"ר האחרון מלובביץ' הרב מנחם מנדל שניאורסון הסביר ש"כשהאדמו"ר הזקן לקח מנפוליאון את המארש הוא לקח ממנו גם את הניצחון".

הצרפתים במוסקבה הבוערת. צייר לא ידוע

להמשך הפוסט

כך הפכה הכנרת לחמץ

שחר אילן | 12.04.2014 | 23:57

לפני 20 שנה נענתה מקורות לבקשה של קנאים חרדים לנתק את ירושלים מהכנרת בפסח מחשש שמי הכנרת הם חמץ. מה שהיה נראה אז קוריוז מגוחך הפך בינתים לנורמה. בשנים האחרונות כבר מנתקים את כל הארץ מהכנרת. האגם הלאומי? לא בפסח

חרדים וחילונים בכנרת. לא בפסח. צילום: ירון קמינסקי

החל מסוף השבוע שעבר ולמשך שבוע וחצי הכינרת היא לא האגם הלאומי. לא רק שהיא לא האגם הלאומי, היא בבחינת בל יראה ובל ימצא. היא חמץ גמור. לכן כל הארץ מנותקת ממימיה ובמקום המים הלאומיים אנחנו שותים מי מעיינות וקידוחים. איך מים שעברו עשרות או מאות קילומטרים בצינורות, צלחו מי יודע כמה סינונים, ויוצאים בסוף דרך ברז שבדרך כלל יש בו חסכם, יכולים להיות חמץ? שאלה מצוינת. האמת היא שרק כמה מאות משפחות של חרדים קנאים חשבו שהם כן, אבל אם אפשר להחמיר, ואם המדינה מסכימה לכל דרישה הזויה – אז למה לא?

הסיבה שאני מספר את הסיפור הזה היא לא כי הוא נורא חשוב, אלא כי הוא מאוד מאוד סימלי. הוא ממחיש עד כמה הדת שיצרו פה רבני ועסקני הציבור החרדי הקנאי בעשורים האחרונים היא לא יהדות, אלא אובססיה. כמו שאנשים אובססיסיים כל הזמן בודקים אם הם רחצו ידים או סגרו את הגז, כך הציבור החרדי הקנאי כל הזמן בודק מה עוד אפשר אסור. למשל, איך אפשר להחמיר יותר בתחום הכשרות, איך אפשר להלביש עוד יותר את הנשים החרדיות, איך לדרוש הפרדה בין המינים בעוד מקומות ואיך לראות חמץ בכל מקום, אם צריך ואם לא צריך.

את הסיפור הזה חשפתי לראשונה ב"הארץ" ב-1995. במשך שנים כמה מאות משפחות חרדיות קנאיות בירושלים נהגו לאגור מים לכל הפסח ולא לפתוח את הברזים. זאת, מחשש שחמץ (למשל פיתות) שהושלך לכנרת בימי החג הפך את כל מימיה לחמצים.

איך פיתה אחת או גרגיר לחם שהוצמד לחכה כפיתיון יכול להחמיץ אגם לאומי שלם? בניגוד לבשר חזיר למשל שהוא בטל בשישים (כלומר אם הוא מהווה פחות מאחד חלקי 60 מהתבשיל, המזון כשר), חמץ הוא בל יראה ובל ימצא. אסור שיהיה שמץ. פרשנות מאוד מחמירה של הרעיון הזה יכולה להיות שפרור אחד מחמיץ כינרת שלמה.

ח"כ מאיר פרוש (אז סגן ראש עיריית ירושלים) פנה ב-1994 למקורות וביקש לנתק לקראת הפסח את ירושלים ממימי המוביל הארצי, כך שהיא תקבל מים רק ממעיינות. בבני ברק אגב התקיים הסכם דומה בשקט עוד הרבה קודם.

דוברת מקורות, יעל שוהם, מסרה אז בתגובה כי "מאחר שהיה איזה פסק הלכה, שמי הכינרת יש בהם חשש לחמץ, הוחלט כדי להקל על האנשים השומעים לפסק ההלכה לספק להם מים ממעיינות הירקון". שוהם אמרה שלמיטב הבנתה לאחר תהליך הניקוי שעוברים המים, הכולל שיקוע וחיטוי, "לא נשאר שם חמץ". אבל לדבריה, "בכל מקרה אנחנו, כנותני שירות לציבור, עושים כל שניתן לרצות את צרכנינו".

שיהיה ברור, אין הסכמה הלכתית שמי הכינרת חמצים. יש פוסקים שסוברים שמי אגם אינם נחשבים לחמץ, כיוון שהם מתחלפים. מנהיג ש"ס המנוח הרב עובדיה יוסף פסק שמי אגם שיש בו דגים אינם חמצים, בגלל האפשרות שהדגים אכלו את החמץ. ואילו הרב אליעזר יהודה וולדנברג המנוח, פוסק אשכנזי חשוב קבע שניתן לפתור את הבעיה באמצעות מכירת הכינרת לגוי. ולא, הגוי לא מוכרח להיות סורי. מסקנה: אין שום בעיה להתיר, אבל למה להקל אם אפשר להחמיר.

לכאורה, אם אפשר להתחשב ברגשות דת, למה לא? ביחוד שזה (בדרך כלל) לא עולה כסף. התשובה היא שברגע שמסכימים לדרישות הזויות שכאלו הן הופכות מהקוריוז של אתמול לנורמה ההילכתית של היום. בשנים האחרונות מנתקת רשות המים את כל השטח שמדרום לחיפה מהמוביל הארצי. השטח שמחיפה ועמק יזראל צפונה מקבל מי קידוחים או מים שנשאבו מהכנרת לפני פסח ולכן אינם נגועים בסכנת פיתות.

קשה לחשוב על דברים שגורמים יותר נזק למעמדה של היהדות בישראל מדרישות כאלו שמגחיכות אותה ומשפילות אותה עד הקו האדום התחתון ואף למטה ממנו. אם היתה בישראל הפרדת דת ממדינה (והמשגיח לא תומך בהפרדה מלאה), ספק אם רשות המים היתה יכולה לקבוע מדיניות של אספקה לצרכנים מסיבות דתיות. אבל אין.

הפעם היחידה שבה הופסק המנהג החדש הזה היתה ב-2004 כאשר יוסי פריצקי משינוי היה שר התשתיות. זו היתה שנת גשמים בה הכנרת עלתה על גדותיה והמשמעות של הפסקת השאיבה מהכנרת היתה שפיכת כמויות של מים בשווי 3 מיליון דולר לירדן הדרומי. פריצקי החליט שחשש החמץ אינו שווה את הסכום הזה.

אין לי ספק שהמוני חרדים מסכימים עם כל מילה שכתבתי פה, גם אם היו מיו מעדיפים שאכתוב בעדינות רבה יותר. אז למה הם שותקים? כי ככה זה בעולם החרדי של ימינו. כל קיצוניות מותרת וכל מי שיוצא נגדה נחשב לפשרן מסוכן. זה חלק ממשבר ההנהגה הנורא ממנו סובל הציבור החרדי. תמיד ימצאו הרבנים שיתנו את הסכמתם לעוד יוזמה קיצונית והזויה ולעולם לא ימצאו הרבנים שידרשו "משוגעים, תרדו מהגג".

לפני שנה בערך פרסמתי פוסט שכותרות "18 עצות להסברה החרדית". חשבתי שאקבל תגובות עוינות מאוד, אבל במקום זה אישים חרדים אמרו לי שהם מסכימים כמעט עם כל מילה. אז הנה עצה 19: תפסיקו להקים גופי הסברה, ובמקום זה תקימו את התנועה למלחמה בקיצוניות הדתית, שתאבק בחומרות חסרות בסיס ובאלימות בשם הדת. רוצים לשכנע את הציבור החילוני, שלא כל החרדים קיצונים הזויים (ואין ספק שזה נכון)? זו הדרך. גוף חרדי בתמיכת רבנים שיאבק בקנאות.

 

להמשך הפוסט

הדיל של שופרסל – העלמת נשים

שחר אילן | 09.04.2014 | 23:53

הנשים שהופיעו במודעות לקראת החג של רשת שופרסל הודרו מהמודעות בירושלים. האם זה אומר ששופרסל לא רוצה אותן גם בסניפים?

מודעות שופרסל לפני הדיאטה: משפחה דו מינית

בדרך לירושלים הנשים נעלמו. אכן, "פסח כמו שצריך". צילומים: אפרת בן צור, חדר 404

 

את הסיפור הזה חשוב לקחת בחשבון כשמחליטים איפה לעשות את הקניות לחג. שופרסל פרסמה לקראת החג שני סוגים של מודעות רחוב. ברחבי הארץ מופיעה משפחה הטרוסקסואלית שלמה. במודעות בירושלים – רק החלק הגברי של המשפחה.

הסיפור הזה שחשף אתר "חדר 404" מרגיז הרבה יותר ממקרים קודמים בעבר. למה? כי היתה תקופה של שקט והיה נדמה שגמרנו עם מערכת הפרסום מדירת הנשים הזו, ושהמפרסמים הבינו שמי שמפרסם נשים בכל הארץ, מפרסם אותן גם בירושלים. ואז בא דווקא גוף חשוב כמו שופרסל ומחזיר אותנו לימי הביניים האפלים של ההדרה נוסח 2011 ו-2012. מצד שני אולי צריך להכיר תודה לשופרסל על שפרסומאיה הזכירו לנו איפה אנחנו חיים ואיך אסור לשכוח לרגע שמבחינות מסויימות כל הארץ בית שמש.

אתמול העליתי את הסטטוס הזה בדף של שופרסל בפייסבוק: "אם מישהו בהנהלת שופרסל או במשרד של רני רהב חושב שהסיפור של הדרת הנשים יכול להגמר ב"אין תגובה" הוא חי בסרט ולא מבין איך עובדות רשתות חברתיות. אני בספק אם יש חרדי אחד בירושלים שלא היה עושה קניות אצלכם בגלל תמונה של משפחה חוגגת. אני מקווה שיש הרבה מאוד אנשים מכל הזרמים שלא יקנו אצלכם אם לא תתנצלו על ההדרה… האמת? אתמול בבוקר עוד עשיתי קניה קטנה בשופרסל דיל ולקחתי את הסלים למשרד. בערב די התביישתי ללכם איתם".

למחרת קיבלתי את התגובה הזו: "שחר שלום, תודה על הפנייה ואנו מתנצלים על התחושות. רשת שופרסל מכבדת את כלל לקוחותיה ומשרתת נאמנה את כלל התושבים ברחבי ישראל, ללא הבדל דת, גזע ומין, ומתוך מאמץ להתחשב בצרכים השונים של הלקוחות. במודעה הרלוונטית, לא היתה כל כוונה חלילה לפגוע ברגשות. לקחנו הערתך לתשומת לבנו לפרסום עתידי. אנו מאחלים לך ולכל בית ישראל, חג פסח שמח".

לא מאוד שכנע אותי. גם לא את הפעילים נגד הדרה שהשתתפו בדיון. לקט תגובות:

רכזת הפלורליזם של הקרן החדשה לישראל שירה בן ששון פורסטנברג: "יש עוד כמה ימים עד החג, נראה לי סביר ביותר להתארגן ולהוריד את המודעות הפוגעניות. ואת זה אני אומרת כאשה דתית".

מנכ"לית התנועה הירושלמית (תנועה מעורבת של חילונים ודתיים) שירה כץ וינקלר: "תחליפו את המודעות-ויפה שעה אחת קודם"!

מנכ"ל חדו"ש הרב עו"ד אורי רגב: "זה בזיון מעורר מחשבה על אפקטיביות הבריונות החרדית, והמסקנה של עולם העסקים כי הם היחידים שבאמת איכפת להם, ולפיכך הם היחידים הראויים להתייחסות".

רכזת הפלורליזם של עמותת שתיל מרב לבנה-דיל: "עד שאין פרסום "עתידי" (הכונה למתקן. מ"כ) לא קונים לחג בשופרסל!!

מנהלת בית הספר למחול קולבן דאנס צפירה שטרן: "מי שמוכן להסיר את פניי- יכול לשכוח ממני כלקוחה. לא רק בפסח- אלא כל השנה. ואני קונה אצלכם בקביעות לפחות ב-1000ש"ח בחודש".

טוב, אז זה ברור ששופרסל לא הבינו בינתיים את גודל הטעות ולא מבינים שגם ללקוחות לא חרדים יש רגשות. עכשיו נשאר רק לכל אחד מכם להחליט אם הוא רוצה לקנות לחג ברשת שמעלימה נשים וגם להחליט אם הוא רוצה להעביר את הסיפור הזה הלאה.

להמשך הפוסט

משבר כלכלי בעולם הישיבות

שחר אילן | 07.04.2014 | 00:21

מתברר שלא כל כך קל להסתדר עם פחות תקציבים מהמדינה ויש גבול לתרומות. מאות אברכים מאבדים את הכולל שלהם. גדולי התורה שלא הסכימו לשום פשרה, יכולים לבוא בטענות רק לעצמם

מתון סרטון על רשת הכוללים "יששכר באוהלך" ב-YouTube.

אחת האגדות שהתעמולה החרדית אוהבת למכור לנו היא שלא יעזור כלום – על כל קיצוץ בתקציבי הישיבות יכסו תרומות מאמריקה. שורת כתבות שפורסמה בשבועות האחרונים בתקשורת החרדית מגלה תמונה אחרת לגמרי: "כוללים נסגרים, אברכים נזרקים לרחוב וראשי כוללים (כולל = ישיבה לאברכים. אברכים = תלמידי ישיבה נשואים. מ"כ), הנאלצים להתמודד עם קיצוצי הממשלה, מרימים ידים", מדווח העיתון החרדי "משפחה". הוא מצטט ראשי כוללים שמאשימים: "הגבירים סגרו את הדלתות והורידו את התרומות בצורה דרמטית". וואלה? אולי גם לגבירים נמאס שכל כך הרבה אנשים חיים על חשבונם במקום לעבוד? ובמילים אחרות: לפחות פעולה אחת של יש עתיד ללא ספק מצליחה. הקיצוצים בתקציבים לאברכים מאלצים רבים מהם לחפש תעסוקה אחרת.

שיהיה ברור, אין כאן שום שמחה לאיד (לפחות לא כלפי האברכים). מבחינת מאות ואולי אלפי משפחות יש פה קושי כלכלי אמיתי, בדיוק כמו הקושי של מפוטרי מפעלים למשל, וכך ראוי שנתייחס לזה. גם אם טובת המדינה והכלכלה מחייבת שכוללים ייסגרו ושמספר האברכים יקטן דרמטית, גם אם בעתיד סביר שרובם יקלטו בעבודה ורמת החיים שלהם רק תעלה, זה לא מקטין את הקושי העכשווי.

"בהיכלי הכוללים סוערות הרוחות", מתאר כתב משפחה אריה בלום. "משבר כלכלי שדוגמתו לא נראה שנים רבות פוקד את עולם הכוללים. שתיים מרשתות הכוללים הגדולות, "עטרת שלמה" ו"יששכר באוהלך" מתקשות לשלם לאלפי האברכים".

ראש רשת הכוללים עטרת שלמה שבה 2700 תלמידים הרב שלום בער סורוצקין הודיע לאחרונה שבכוונתו לסגור את הרשת ולפתוח אותה מחדש לאחר הרשמה מחדש של האברכים. הנימוק שנתן מהפכני: הכוללים יהיו מיועדים מעתה רק לאלו "שבאמת רוצים לשקוד על אדני התורה והיראה ולא לאברכים שלא עומדים ברמת הלימודים של הכוללים ומחפשים רק מחסה להיות רשומים, דבר שגם מזיק לשאר אברכי הכולל וגורם לרפיון".

אתר כיכר השבת הביא גם האשמות לפיהן סורוצקין ינצל את הקיצוצים כדי להדיח אברכים שתומכים בפלג  הליטאי הקנאי של הרב אויערבאך (ברשת מכחישים). בכל מקרה, אחד המנהלים החשובים בעולם הישיבות מכריז שמי שלא לומד מספיק טוב, לא צריך ללמוד ושיש אברכים שמתייחסים לכוללים כאל ערי מקלט. מה קרה להכרזות שזכותו של כל אחד ללמוד? לא עומדות במבחן הכסף.

רשת הכוללים השניה "יששכר באוהלך", מדווח משפחה,  תחרוג ממנהגה ולא תקלוט בשבועות הקרובים תלמידים  חדשים. התמונה שמתאר ראש הרשת הרב אלחנן וייסבורד קשה לא פחות מזו של הרשת של סורוצקין. מזה חמישה חודשים מקבלים האברכים כ-500 שקל במקום 2000 שהיו מקבלים בעבר. כלומר, גם אם הם לא סולקו, פרנסה של ממש אין להם. לדביר וייסבורד, "התרומות פחתו באופן משמעותי. הן עומדות על כמה אלפי דולרים בודדים מנדיבים שבעבר תרמו ברוחב לב ויד. אם לא די לנו בגזרות הקשות של השלטון הישראלי, הרי שמשום מה אנו נאלצים להתמודד עם דלתות סגורות או תרומות זעומות".

הפלג החרדי הקיצוני הקרוי העדה החרדית ידוע בכך שאינו לוקח תקציבים מהמדינה. אבל גם שם, כך מתברר, מגלים שקשה לעולם החרדי להתקיים בלי התקציבים. בדרשה שנשא לאחרונה האיש מס' 2 בעדה הרב משה שטרנבוך, ופורסמה באתר החרדי שטיבל, הוא סיפר:  "והנה מדברים כעת על גזירת גיוס, אבל יש עתה סכנה נוראה יותר שמדאיג אותי מאוד, שמאות אברכים שלמדו עד עתה בכוללים בהתמדה, נותרו עתה בלא כולל לזמן הבא, לאחר שבכמה מקומות צמצמו את מסגרת הכולל מכמה טעמים".

לדברי שטרנבוך, "זהו סכנה גדולה….  החשש הוא ממש על תלמידי חכמים העוסקים בתורה יומם ולילה שבמצב הזה שאין להם מקור פרנסה אינם יכולים להמשיך בלימודם, ואני מצטער מאוד מזה ואין לי מזה מנוחה כלל לא ביום ולא בלילה, והדבר טורד אף את שנתי מעלי, וירחם ה’ ויושיע". לדבריו, "הדבר אף מעכב את ביאת המשיח, ומגביר את כח עמלק". נו, נו, אולי בכל זאת היתה תועלת בתקציבים של הציויינים. אולי בכל זאת צדקו מי שאמרו שמדינת ישראל היא התומך הגדול ביותר של עולם הישיבות.

אז משבר בעולם הישיבות זה חיוני לכלכלה הישראלית ולעתיד המדינה וגורם קשיים גדולים להמוני אברכים. אבל צריך להיות ברור, בקשיים הגדולים האלה לא אשם לפיד וגם לא שי פירון. אפילו לא חדו"ש.  במצב אשמים גדולי התורה שסרבו להבין שמדינת ישראל אינה יכולה ואינה מוכנה עוד לממן כמות כזו של תלמידי ישיבות לאורך כל כך הרבה שנים. הם יכלו ליזום מהלך מסודר ומדורג של הוצאת אברכים לשוק העבודה. במקום זה הם הקימו חזית סרוב. מה שניתן היה לעשות בצורה מסודרת ומדורגת קורה עכשיו במשבר קשה.

האם יש סיכוי שלפחות עכשיו גדולי התורה יתעשתו וינסו לפתוח במשא ומתן על תהליך מדורג שבמסגרתו יישארו העילויים והמתמידים בישיבות והשאר ילמדו כמה שנים ויצאו לשוק העבודה? הלואי. אני לא רואה את זה קורה. הרבה יותר קל לצעוק גזרות ופוגרום. מאז שהבוחר נתן ליש עתיד 19 מנדטים והקים את הממשלה הזאת לא החל אפילו צל צילו של חשבון נפש בציבור החרדי. שום דיון בשאלה האם המפלגות החרדיות הגזימו, האם הן היו כוחניות מדי, דורסניות מדי, תחמניות מדי, גאוותניות מדי.  גם עכשיו חשבון נפש או ניסיון להגיע להבנות לא נראים באופק. ועל זה נאמר: כמה קטנות עיני חכמים.

עוד שתי הערות לסדר:

אורי לופוליאנסקי הוא לא עוד מנהל מוסד חרדי. אורי לופוליאנסקי הוא צדיק יסוד עולם. הוא אדם שהמציא שיטה שחוסכת למדינת ישראל מאות מיליוני דולרים בשנה ומשפרת את החיים של מיליוני אנשים. השיטה הזו הועתקה לעשרות מדינות ולכן היא חוסכת למערכות הבריאות בעולם מיליארדים ומשפרת את חייהם של מאות מיליוני אנשים. גם בלי להאמין בקיומו של עולם הבא אני מקנא בכל הזכויות שלו. ולכן גם אם אין לי כל ביקורת על השופט, גם אם יש לי ביקורת קשה על הרב אליישיב ששלח את לופוליאנסקי לפוליטיקה, צער גדול אני מצטער על שלופוליאנסקי הורשע. זו לא אמירה פוליטית או משפטית. זו אמירה ריגשית. כך לדעתי צריכים להרגיש כולנו.

מכינות ליוצאים לשאלה. כבר ידוע שהאונברסיטה העיברית פותחת מסלול מכינה אקדמית מיוחדת ליוצאים בשאלה בעקבות יוזמה של עמותת יוצאים לשינוי. סוף סוף מישהו פה מכיר באחריות של החברה הישראלית להפקרת הילדים החרדים לחינוך ללא ליבה (למרות שהאחריות מוטלת כמובן על המערכת הפוליטית ולא על האוניברסיטאות). פחות ידוע שגם אוניברסית תל אביב עושה את זה. המסלול כולל קדם מכינה של כמה חודשים (כולל לימודי בסיס וקורס פסיכומטרי) ואחר כך מכינה. יש 20 מקומות. המימון למכינה ממשרד החינוך. מלגת קיום – לפי זכאות.

להמשך הפוסט

האויב החדש של הציבור החרדי – הממ"ח

שחר אילן | 22.03.2014 | 22:05

השלב הבא במלחמות השוויון בנטל צפוי להיות הוראה של גדולי התורה לא להתייצב במרכז המיון החרדי החדש של צה"ל. זאת, בשל הכוונה לחשוף שם את בחורי הישיבות והאברכים לסרטי הסברה על מסלולים צה"ליים ואפשרויות השכלה ועבודה. בין היתר עולה השאלה: האם גדולי התורה יאסרו על האברכים לקבל פטור? ועדכון: מסתמנת נסיגה חפוזה של צה"ל

שער מוסף "יתד נאמן" בסוף השבוע

בתוך שבועיים צפוי כינוס נוסף של שלושת מועצות גדולי התורה החרדיות. השאלה המרכזית שתעמוד בפניהם תהיה האם לאסור על תלמידי הישיבות כליל להתייצב בלשכת הגיוס, אפילו לצורך צו ראשון. המשמעות של החלטה גורפת כזו היא הפיכת כל תלמידי הישיבות לעריקים, שבירה גורפת של הכלים, מרי אזרחי ועימות ישיר וסביר שאף אלים בין המדינה למגזר החרדי.

כמה רבנים קנאים, כמו הרב שמואל אויערבאך, מנהיג פלג בני התורה הליטאים, והאדמו"ר מויז'ניץ, מראשי החסידים, כבר אסרו על אנשיהם להגיע לצו ראשון. הדבר כבר הביא לכמה מעצרים שכל אחד מהם גרם לגל של הפגנות. אבל ספק אם המגזר החרדי כולו, וביחוד מנהיג מפלגת דגל התורה הליטאית הרב אהרון לייב שטיינמן כבר בשלים לצעד הזה. הרב שטיינמן שטרפד את מסע המחאה של גדולי התורה לאמריקה, כבר הוכיח שבלעדיו אי אפשר לעשות היום שום מהלך משמעותי בציבור החרדי.

סביר להניח שגם רוב חברי הכנסת החרדים יהיו נגד המהלך הזה. בסופו של דבר בשלוש השנים הקרובות לא צפוי גיוס בכפיה אפילו של תלמיד ישיבה אחד. אז למה לנהל היום מלחמה שאפשר אולי להמנע ממנה כליל אם וכאשר החרדים יחזרו לקואליציה?

ובכל זאת בלי פעולת תגמול חרדית אי אפשר והיא תהיה קשה וכואבת. בטאונו של הרב שטיינמן "יתד נאמן" סימן ביום שישי את המטרה – הממ"ח – מרכז המיון החרדי החדש בתל השומר. שם, על פי פרסום ב"ישראל היום" מתכוון צה"ל להעניק לתלמידי ישיבות דחיית שירות רק לאחר שישמעו הסברים של שעתיים על המסלולים הצבאיים השונים לחרדים. צה"ל יועמד בפני הבחירה בין ביטול הממ"חים וההסברה לתלמידי הישיבות לבין 8000 עריקים חדשים לשנה.

אבל זה לא יגמר שם. חוק הגיוס קובע ש-28 אלף תלמידי ישיבות בני 22-28 יקבלו פטור מלא משירות צבאי. זאת, כדי להוציא כמה שיותר מהם לשוק העבודה. בממ"חים צפוי צה"ל להציג לאברכים אפשרויות גיוס שונות וכן אפשרויות תעסוקה. רק אחרי יום של הסברה יקבלו את הפטור. עד היום הקפיד צה"ל  לא לפנות לאברכים בפועל אלא רק למי שנשרו או עומדים לנשור מהישיבה. גדולי התורה צפויים לאסור גם על האברכים להתייצב לקבלת הפטור. מה כבר המדינה תוכל לעשות? לעצור אנשים משום שאינם מוכנים לבוא להשתחרר משירות צבאי?

את המהלך הזה אפשר היה לגלות כבר בהחלטה המשותפת של שלוש מועצות גדולי התורה בישיבה הקודמת שלהן לפני כחודש: גדולי התורה… "קוראים לכל בני הישיבות והכוללים שלא להתגייס לצבא בשום פנים ואופן ולא להיכנע לפיתויים ועונשים כל שהם, לא לשתף פעולה עם תוכנית הצבא במרכז מיון חרדי, אלא ימשיכו להגות בתלמודם יומם ולילה".

הכתבה שפורסמה שלשום ביתד נאמן זכתה לכותרת "מרכז מסיון חרדי". בכתבה נטען ש"הממ"ח זו המזימה הנוראה ביותר בהיסטוריה של יחסי הצבא עם לומדי התורה". זאת, משום שכל הבא בשערי הממ"ח "יעבור שטיפת מוח ארוכה – מסלול מסיונרי שנועד לשכנע לומדי תורה ללכת לצבא או לצאת לשוק העבודה".

בכיר חרדי אמר לאתר "כיכר השבת": "הפיתויים שיופעלו על אותם בחורים שיגיעו לממ"ח יהיו עצומים, מספיק שאחוזים בודדים מתוך האלפים שיגיעו לא יעמדו בזה וכבר הפסדנו במערכה". לדבריו, "אף אדמו"ר או ראש ישיבה יסכים לקחת את הסיכון של להכניס בחור במודע לתוך עולם השכנועים וההטבות של צה"ל, ועל כן ההערכה הינה שכולם כחזית אחידה יאסרו את ההגעה למקום". לדבריו של הגורם, הפעלת הממ"ח עלולה להיות "קו השבר" בין העולם החרדי לצה"ל. כאשר גדולי ישראל עשויים להכריז מפורשות שאין להתייצב בו.

זו אם כן תחזית מלחמות השוויון בנטל לחודשיים הקרובים: גדולי התורה יאסרו על ההתייצבות בממ"ח או בכל מקום אחר שבו יציגו לתלמידי הישיבות מסלולים של צבא או עבודה. הממשלה תצטרך לבחור בין ביטול הממ"ח וויתור על מערך ההסברה לתלמידי הישיבות לבין מלחמה כוללת עם הציבור החרדי. יהיה מפתיע מאוד אם היא תבחר במלחמה כוללת, סביר יותר שהממ"ח יהפוך לפיל לבן, כלומר פיל ירוק זית.

בכל מקרה המאבק יגרום לנזק לא מבוטל. יעדי הגיוס שקבעה הממשלה לשנים הקרובות היו מבוססים בין היתר על ההנחה שאפשר יהיה להציע לצעירים החרדיים את מסלולי הגיוס. אם הדבר ימנע, הסיכוי לעמוד ביעדים נראה קטן בהרבה. למה זה חשוב? עמידה ביעדים משמעותה שלא יופעלו כלל סנקציות ויחסך עימות גדול. כך שלכולנו יש עניין שזה יקרה.

אבל זה לא יהיה הנזק היחיד. חוק הגיוס מבקש להוציא כמות גדולה של אברכים לשוק העבודה. אבל אם גדולי התורה יצאו למאבק בדיוק בהיבט הזה של החוק, סביר שרבים מהם ישארו בישיבה לפחות עד שתגמר המלחמה. כל זמן שהמאבק נמשך, לעזוב את הישיבה יהיה סוג של בגידה חברתית.

עדכון חם: התקשורת החרדית טוענת שצה"ל העביר היום למפלגות החרדיות התחייבות לבטל את תוכנית הממ"ח. פרטים: כיכר השבת, בחדרי חרדים. אמשיך לעדכן.

להמשך הפוסט

האם הצליחה יש עתיד לעצור את הגיוס החרדי?

שחר אילן | 11.03.2014 | 03:31

דיווחים על ירידה דרמטית בגיוס למסלולים החרדיים. נתוני צה"ל: 136 תלונות על התנכלויות לחיילים חרדיים בתשעת החודשים האחרונים. אור בקצה ההשתמטות? מספר התלמידים בחינוך הטכנולוגי החרדי חצה את האלף

העצרת נגד חוק הגיוס. צילום: גיל כהן-מגן

 

משתתפי ישיבת ועדת המשנה לכח אדם של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אתמול יכלו לשמוע מאחורי הקלעים שהקמת הגדוד הקרבי החרדי השני של צה"ל מתעכבת. בחודש מרץ היתה אמורה להתגייס פלוגה שתשלים את הגדוד. אבל בשל הקרע עם הציבור החרדי צה"ל לא הצליח לגייס אותה. מערך הגיוס החרדי מורכב משני חלקים מרכזיים: הגדוד הקרבי נצח יהודה (לשעבר הנח"ל החרדי) ומסלול שח"ר (שילוב חרדים) המקצועי. מקור מקורב למערך הגיוס של צה"ל סיפר לי אתמול שגם הגיוס לשח"ר פסק לאחרונה כמעט כליל. על פי מקור אחר יש ירידה אך הגיוס נמשך.

המידע הזה מעורר מספר שאלות:  האם אפשר כבר לזקוף לזכות חוק הגיוס של יש עתיד הישג מרשים – עצירת גיוס החרדים לצה"ל? מדוע לא פרטו נציגי אכ"א בדיון בועדת המשנה את המידע החשוב הזה? האם לא ראוי שחברי הכנסת שעומדים להצביע מחר בבוקר על חוק הגיוס יקבלו עדכון על מצב הגיוס לקראת העברת החוק?

יו"ר ועדת המשנה ח"כ עמר ברלב (עבודה) ראוי למחמאות כפולות. ראשית, על שכינס את הועדה כדי לקבל נתונים מעודכנים על מצב שירות (וההשתמטות) של תלמידי הישיבות ועל ההתנכלויות לחיילים חרדים. שנית, על שהכריז על הישיבה כלא סודית ובכך אפשר לציבור להחשף לנתונים האלה.

צה"ל הציג בישיבה נתונים קשים ביותר על האלימות נגד חיילים חרדים בעקבות קמפיין החרד"קים. בתשעת החודשים האחרונים נרשמו 136 מיקרים של תקיפות והתנכלויות לחיילים חרדים. מהם 64 (47%) הטרדות מילוליות, 23 (17%) תקיפות פיסיות ו-49 (36%) מיקרים של התנכלויות לבני משפחה בעיקר בתחום של בעיות בקבלה למוסדות חינוך חרדיים. אלופת ההתנכלויות לחיילים חרדיים היא בני ברק עם 44 מיקרים. אחריה ירושלים עם 38 מיקרים ומודיעין עילית עם 23.

למרות זאת מנתונים שמסרה המשטרה עולה שב-2013 הוגשו רק 12 תלונות על התנכלויות לחיילים חרדיים. הסיבה ברורה: רק זה חסר לחיילים חרדיים, שיאשימו אותם גם שהם "מוסרים".

נרשמו 45 תלונות על התנכלויות לקרובי משפחה של חיילים חרדים בקבלה למוסדות חינוך. המשגיח הציע בישיבות הועדה לזמן את נציג משרד החינוך כדי שיבהיר איזה סנקציות ננקטות כנגד מוסדות שמקבלים מימון מהמדינה אבל מסרבים לקבל קרובי משפחה של חיילים.

לצה"ל הוגשו 316 בקשות של חיילים חרדים לאישור תנועה מחוץ לבסיס בבגדים אזרחיים. מתוכן אושרו 135 (נציג צה"ל הסביר שחלק מהמבקשים סתם לא רוצים ללבוש מדים).

במצגת שהכין צה"ל הופיעו כמה דוגמאות להתנכלויות: חייל מחיל מודיעין הוזהר שאם ימשיך ללבוש מדים, לא יקבלו את בנו לתלמוד תורה. ביום העצרת הגדולה ספג חייל מאגף טכנולוגיה יריקה מתלמיד ישיבה. ילדים בשכונה צועקים על ילדיו שאבא שלהם חרד"ק. שכניו של חייל אחר איימו עליו שאם לא יעזוב את הצבא, ידאגו שיזרקו אותו מהדירה, בה הוא גר בשכירות.

אחת המצגות שהגיש צה"ל עוסקת ב"נתוני גיוס חרדים" אבל בפועל היא ראויה יותר לשם "הישראבלוף של גיוס חרדים". למה הכוונה? על פי המצגת, מאז בוטל חוק טל נמצאים 19500 תלמידי ישיבות בהליכי גיוס (נדמה שמשמעות המונח היא שהם קיבלו צו ראשון). לכמחצית מהם (9527) אפילו נשלח צו גיוס. כמה מתוכם התגייסו? 838 (יש כמובן גם מתגייסים חרדים נוספים שאינם חלק מאותם 20 אלף), כלומר 4%. איך זה קרה? צה"ל החל לטפל בגיוסם של 20 אלף תלמידי ישיבות כדי שיוכל לטעון בבג"צ שהוא עושה משהו. אבל בכל פעם שמועד צווי הגיוס התקרב, שר הביטחון דחה אותם. כלומר, מדובר בכאילו צווי גיוס. כ-1500 בוגרי ישיבות חרדיות התגייסו לצה"ל ב-2013.

מלבד חוק הגיוס אמורה הכנסת לאשר מחר גם את חוק השירות האזרחי. על פי החוק הזה השירות האזרחי של הציבור החרדי יתמקד בגופי חרום בטחוניים. מהנתונים שמסרה מנהלת השירות הלאומי אזרחי (שתהפוך בעקבות העברת החוק לרשות) עולה שהשירות האזרחי בתחומי חרום לא מאוד פופולארי בקרב תלמידי הישיבות. בשנת 2012 הצטרפו 822 תלמידי ישיבות לשירות האזרחי.  מהם רק 65 (8%) עשו שירות אזרחי בטחוני. בשנת 2013 חלה ירידה. מתוך 953 מתנדבים חדשים לשירות האזרחי רק 50 (5%) עשו שירות אזרחי בטחוני.

ונסיים בנימה אופטימית: מנהל תחום טכנולוגיה במשרד החינוך גרשון כהן סיפר שבתי הספר הטכנולוגיים החרדיים לומדים היום 1136 תלמידים, פי 4 מאשר לפני שנתיים (284). יודגש, מדובר בבתי ספר ולא בישיבות. כלומר הבוגרים שלהם בכלל לא ייכנסו למסלול תורתו אומנותו ורבים מהם ישרתו כטכנאים. המסלול הזה שבעבר נקרא שוח"ר טוב ושמו שונה משום מה לקרן ישראל הוא אחת התקוות הגדולות לשילוב חרדים בצה"ל בגיל צעיר ובצבא רגיל.

בונוס לקורא: מדריך חדו"ש לחוק הגיוס: חוק שכולו פגמים וליקויים

•    עד 2017 אין חובת גיוס לתלמידי הישיבות כלל ואין סנקציות נגד מי שלא ישרת. רק יעדים. ההחלטה אם להתגייס של תלמיד הישיבה.
•    יישום החוק נדחה בפועל לקדנציה הבאה. הקואליציה הבאה תוכל לשנות את החוק ולבטל את חובת הגיוס.
•    גם אם וכאשר תוחל חובת גיוס היא תהיה רק מגיל 21. זאת, למרות שחיילים מבוגרים פחות מועילים לצבא, ואם הם גם נשואים, הם הרבה יותר יקרים.
•    עם כניסת החוק לתוקף ב-20.3.2014, ינתן פטור מלא לכ-30 אלף תלמידי ישיבות בני 22-28.
•    כ-20 אלף תלמידי ישיבות נוספים, שיהיו בני  18 (האמת היא שבני 17 ו-250 יום) עד 22 ביום כניסת החוק לתוקף יקבלו פטור מלא כשיגיעו לגיל 24. החוק קובע יעדי גיוס. אבל הפטור ההמוני שהוא מחלק יוצר מצב שאין לצעירים החרדים עניין לשרת. לכן ספק גדול אם תהיה אפשרות לעמוד ביעדים. כך סותר החוק את עצמו.
•    החוק קובע שחובת הגיוס תאכף באמצעות מעצרים ומאסרים. זאת, למרות שלא ניתן להשתמש בסנקציות של מעצר כנגד אלפי עריקים הנהנים מגב של מגזר גדול ומלוכד, הנשמע למרות דתית.
•    שירות תלמידי ישיבות ההסדר הוארך בחודש אחד בלבד מ-16 ל-17 חודש.
•    קביעת יעדי הגיוס נמסרת לידי הממשלה והיא גם יכולה להפחיתם בהתאם ללחצים פוליטיים.
•    בתחום השירות האזרחי נקבע כי 300 תלמידי ישיבות יוכלו לשרת בתחום החינוך. כך יהפוך השירות האזרחי למסלול נוסף למימון חינוך חרדי והחזרה בתשובה.
•    100 תקנים בשירות האזרחי יוקצו לארגון לזק"א, שבו נחשפו אי סדרים חמורים. 100 תקנים יוקצו לשירות בבתי חב"ד בחו"ל, למרות אופיה המיסיונרי והאנטי ציוני של החסידות.



להמשך הפוסט