ביב שופכין עיתונאי ושמו "המודיע"

שחר אילן | 02.03.2014 | 00:03

אחרי הפסקה ארוכה חזרתי לקרוא המודיע והוא לא אכזב. על הנהגת המדינה הוא כותב ש"חייהם חיי שוק עלובים", את הציונות הדתית הוא מגדיר "ספחת ממארת" ו"תנועה מסואבת" ואת אנשי הקיבוצים כ"שליחי השטן". הוא גם קורא להפסיק את השיסוי, ההסתה והעמקת הקרעים בעם


רוב הזמן הציבור לא מודע לכמות ההסתה הפרועה נגדו בתקשורת החרדית. הבלוג הזה חושף מדי פעם חלק קטן מהדברים. מצד שני יש גבול לכמות הזיהום הנפשי שהמשגיח יכול להחשף אליו, גם למען מטרה חשובה. והמשרד להגנת הסביבה עוד לא קבע משום מה את תקן הקללות, החרפות וגסות הרוח, שמותר לפשקעווילים, המתחפשים לחלק מהעיתונים חרדים, לשפוך. לכן מאז שהפסקתי לעבוד ב"הארץ" אני קורא את העיתונים המזהמים במיוחד, כמו "המודיע" או "שעה טובה", לסירוגין. ככה אני שומר במידה מסויימת על עצמי.

המודיע היה פעם ביטאון אגודת ישראל על כל חלקיה. אחר כך פרשו ממנו החרדים הליטאים והספרדים ואחר כך גם החסידויות הקטנות. כך שהיום הוא בעצם ביטאון החסידויות הגדולות של אגודת ישראל, גור וויז'ניץ. חשוב לזכור, אינו דווקא (או רק) השנאה כלפי החילונים, הדתיים לאומיים וכל השונה מהחרדי, אלא בעיקר בוז ותעוב חסרי מעצורים.

את ההשקפה הזאת ביטא בעבר העיתון במאמר מערכת לכאורה מתון על החילונים: "פעמים רבות אנחנו לא מבינים את תגובות הפה והגוף שלהם, והם לא אשמים שהם כאלה!!!…ראוי והגון שנתמיד בהליכותינו הנעימים ובאהבת ישראל גם כאשר אחינו הלא דתיים נראים כדוחים וכאלימים". אכן מתחשב ומלא אהבת ישראל. חשוב לזכור: להמודיע יש משגיח רוחני שעובר על הטקסטים. ממילא, כל מה שמתפרסם בו הוא כמו עמדה רישמית של הפלג המרכזי של אגודת ישראל.

ביום שישי חזרתי לקרוא את המודיע לאחר הפסקה ארוכה והוא לא אכזב. את הציטוטים בפסקאות הבאות לקחתי ממאמר של אחד אברהם טמיר. נראה שלא מדובר באלוף המנוח. בעיתונות החרדית יש הרבה מאוד כותבים שמסתתרים מאחורי שמות בדויים, מה שמקל עליהם לא לקחת אחריות על דברי התועבה שהם כותבים. אבל מי יודע אולי יש באמת כותב מאמרים חרדי בשם אברהם טמיר.

וזה מה שיש לאותו אברשה לכתוב על הנהגת המדינה: "הנהגה רקובה ושפלה אשר פרט למילוי תאוותיה ויצריה האנוכיים אין לה בעולמה ולא כלום… דיינו בעלעול קל במסכת חייהם הפרטיים של אותם אנשי שלטון… פורקי עול". עוד הוא מגדיר אותם כ"חבורות של פרחחי רחוב… מי שההלכה מגדירה אותם כעבריינים מועדים". זה הכל? מה פתאם? תמיר רק תופס תאוצה. "כל חייהם הינם בבחינת חיי שוק עלובים". האם טמיר לא נסחף קצת? להיפך. הוא רק ממלא את חובתו. "על כל אחד ואחד מאיתנו", הוא מסביר, "לסייע בהסרת המסווה מעל פרצופם של אותם פושעים מועדים".

למקרה שאנשי הבית היהודי ירגישו שהחרפות והבוז מכוונים רק לעבר אנשי יש עתיד, מקסימום גם לליכוד, טמיר מדגיש שהדברים נכונים "בין אם המדובר בגלויי ראש ובין אם המדובר באחיהם הקרובים שכיפה לראשם".  את הציבור הדתי לאומי הוא מכנה "גרורותיה המסורתיות של מדינת ישראל". אהמ? רמז שישראל היא סרטן? יחליט כל אחד לעצמו.

עזרה מסויימת בהחלטה נותן המשפט הבא המתייחס לציונות הדתית: "מחלתה המסוכנת של אותה תנועה מסואבת מלווה היא אותה ומאפיינת את השקפותיה מאז קמה היא ועלתה על במת הציבוריות היהודית לפני למעלה ממאה שנה…" הוא מכנה את אנשי הציונות הדתית גם "סכנה ליהדות" ו"ספחת ממארת".  כן הוא כותב ש"היו אלה עסקני המזרחי של ימי מלחמת העולם השניה שעשו יד אחת עם שליחי השטן… אנשי הקיבוצים מפעילי השמאל".

מאמר המערכת של המודיע באותו יום מסביר את מטרות העצרת שתערך היום. בין היתר הוא כותב שמאות אלפי המתפללים ייתנו ביטוי לכך שהם "דוחים את, הלעג הבוז והקלון שמבקשים להטיל בלומדי התורה, ודוחים את השיסוי , ההסתה והניסיון להעמיק קרעים בעם". וואלה.

 

להמשך הפוסט

הונאה היסטורית, פטור היסטורי, מחדל היסטורי – היסטוריה

שחר אילן | 20.02.2014 | 20:01

החוק ההיסטורי של יש עתיד יביא להישג אדיר: בעוד ארבע שנים נהיה בדיוק במקום בו אנחנו נמצאים היום. ההחלטה הסופית של היא של מליאת הכנסת. עדין אפשר למנוע את האסון

לזכור מי אחראים. צילום: תומר אפלבאום

מדובר בהיסטוריה. אכן החלטה היסטורית התקבלה בועדת שקד לגבי סנקציות פליליות. יהיה פטור היסטורי ל-30 אלף תלמידי ישיבות ותהיה החמצה היסטורית של השוויון בנטל, והכל הוא תרגיל הונאה היסטורי בסדר גודל שלא היו רבים כמוהו. אבל שיהיה ברור – מדובר בהיסטוריה.

איך שגלגל. בעוד ארבע שנים, אם החרדים לא יעמדו ביעדי הגיוס יוחל עליהם חוק שירות ביטחון וניתן יהיה לעצור סרבני שירות. לפני שנה וחצי פקע תוקפו של חוק טל וחוק שירות ביטחון הוחל על תלמידי הישיבות וניתן לעצור סרבני שירות. כלומר ההישג ההיסטורי של יש עתיד הוא שבעוד ארבע שנים נחזור למצב הקיים.

חופש? מה זה? למי ששכח: לפני מערכת הבחירות הבטיחה יש עתיד חופש הצבעה בנושא דת ומדינה לחברי הסיעה. חופש הצבעה? מה זה?

שתיקת הכבשים. ביש עתיד יש אנשים שמתמחים בנושא דת ומדינה, שי פירון, עליזה לביא, רות קלדרון, דב ליפמן. לא ברור איך קרה שאת נושאי השיוויון בנטל מובילים אנשים שמבינים מעט מאוד בחרדים, כמו יאיר לפיד, יעקב פרי ועפר שלח. איך זה ששי פירון ועליזה לביא שדוגלים בגישה מתונה ובהידברות בכל נושא ונושא לא יוצאים נגד הסנקציות הפליליות? מה הם לא מבינים שמדובר בפצצת זמן מתקתקת?

גניבת זכויות. במסיבת העיתונאים שערך אתמול (חמישי) הצהיר לפיד בלי בושה "אתמול עבר השוויון בנטל". אח, אם רק אנשי הפורום לשוויון בנטל היו יכולים לתבוע פיצויים מלפיד על השימוש הכוזב וחסר הסמכות שהוא עושה במותג שלהם, הפורום היה הופך לגוף עשיר. לא אוהל מחאה הם היו יכולים להקים, אלא מחנה שלם… במחשבה שניה השימוש של לפיד במילים "הציונות חזרה" היה חצוף אפילו יותר.

רשימת האחראים. עמרי נחמיאס צייץ ממסיבת העיתונאים שלפיד הודה לשלושה אנשים: יעקב פרי, הלל קוברינסקי ועפר שלח. חשוב שנזכור את רשימת האחראים הזאת: לפיד, פרי, קוברינסקי ושלח.

טוב או רע? האמירה שהחוק שעבר הוא החוק הכי טוב שהחרדים יכלו לקוות לו היא אמירה של פרשנים פוליטיים. מה זה אומר? מצד אחד, הם לכאורה צודקים, כי הסיכוי שתלמידי ישיבות יעצרו באמת קטן מאוד.  אבל פרשנים, כולל המשגיח, לא נושאים באחריות. לעומתם, מנהיג דגל התורה הרב אהרון לייב שטיינמן כן נושא באחריות. נראה שהוא לא היה מוכן לקחת סיכונים, לא סיכון שאברכים ילכו בכל זאת לכלא, לא סיכון להסלמה שתווצר בין חרדים לחילונים. אם סנקציות פליליות כל כך טובות לחרדים איך זה שפרוש, גפני ואטיאס השקיעו כל כך הרבה שעות כדי לסכל אותן?

עד שהיה פרטנר. במשך שנים אחת הטענות המרכזיות שלי כלפי המפלגות החרדיות היתה שהן לא מוכנות לכל פשרה, שאין פרטנר, שהן תמיד מתחבאות מאחורי הטיעון שאי אפשר להתפשר על ההלכה. בועדת שקד הנציגים החרדים הסכימו למעשה (כלומר הסכימו תוך הבעת התנגדות חריפה) לסנקציות כלכליות. פתאם היה פרטנר, קשה, מתוחכם שניסה לעבוד עלינו כמה שאפשר, אבל פרטנר. אז נתנו להם סטירת לחי.

קלו את שקד. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את ההחלטה ללכת על סנקציות פליליות לפי הקריטריון של השרדות הקואליציה. יאיר לפיד קיבל את ההחלטה לפי האפשרות לכנס מסיבת עיתונאים היסטורית, אם כי יכול להיות שגם השאלה מה הוא יכתוב בפייסבוק היוותה שיקול. היחידה בסיפור הזה שדאגה באמת לשיוויון בנטל היתה אילת שקד המושמצת, אבל לה כמובן לא היה מספיק כוח. שקד גילתה כמו יוחנן פלסנר (שעמד בראש שתי ועדות לשוויון בנטל) לפניה, שלא משנה מה תחשוב הועדה, משנה מה היהיה המצב הקואליציוני. עצה לחברי כנסת שיעמדו בעתיד בראש ועדות לשוויון בנטל (סביר שעוד יהיו הרבה כאלה): אל תסכימו לעמוד בראש הועדה בלי שתובטח לכם עצמאות בקבלת החלטות.

בעצם מדובר בהמלצה. מי שהקשיב לתקשורת בימים האחרונים יכול היה להיות משוכנע שהחלטת ועדת שקד היא החלטה סופית שבסופית שאין אחריה ערעור. אבל האמת היא שועדת שקד היא ועדה פרלמנטרית שמכינה חוק לקריאה שניה ושלישית ולכן היא רק ממליצה. מי שיקבל את ההחלטה זו המליאה שבה תהיה הצבעה בעוד כמה שבועות. לא שאני תולה תקוות גדולות במליאה, אבל צריך לנסות למנוע את האסון עד הרגע האחרון.

שתי הערות על הכותרת הגאונית:
אם ה__________ (השלימו את החסר), שנתן את הכותרת הזו, לא היה כזה ________ (כנ"ל), הוא היה יודע שמנהיגת אלמנות צה"ל שולי מועלם כבר שילמה די והותר לשוויון בנטל.
כבר 65 שנה אלוהים מנחית עלינו צרה אחר צרה כדי שנתפוס כמה הוא כועס שאיןו שיוויון בנטל, והחרדים פשוט לא תופסים.


"משגיח כשרות" עכשיו גם בטוויטר shaharilan@

 

להמשך הפוסט

תתמודדו: איילת שקד צודקת ועפר שלח טועה

שחר אילן | 12.02.2014 | 23:15

עיצוב: אריה זונשיין, Lionways

 

הסנקציות הפליליות של עפר שלח, סמולני כשר למהדרין, עלולות להביא אותנו למרי אזרחי וקרע חברתי. הסנקציות הכלכליות של איילת שקד, דוברת בוטה של הימין, יביאו להרחבה של שירות החרדים. עכשיו לך תסביר לציבור החילוני ששקד היא בסיפור הזה המבוגר האחראי

להמשך הפוסט

היכונו לעתירות לבג"ץ נגד חוק הגיוס החדש

שחר אילן | 05.02.2014 | 00:57

הכנסת יכולה לבוא בטענות רק לעצמה על שלא העבירה חוק חדש לשוויון בנטל במשך שנה וחצי ואילצה את בג"ץ להתערב. שופטי בג"ץ מצידם יודעים שגם נגד החוק החדש יוגשו שורת עתירות

להמשך הפוסט

בית המשפט העליון מאוד מצטער אבל הוא לא ינהיג נישואים אזרחיים

שחר אילן | 28.01.2014 | 01:46

בית המשפט העליון מכיר בבעיה הקשה של מאות אלפי אנשים שאינם יכולים להתחתן בישראל ומיליונים שאינם יכולים להתחתן על פי אמונתם, אבל נחוש שהכנסת ולא הוא צריכים לפתור אותה. השבוע דחה עוד עתירה בנושא

טקס הנישואין של גליה ומושון בקפריסין, 2005. צילום: Mushon Zer-Aviv, flickr

למה אף אחד לא עותר לבג"ץ כדי שיבטל את המונופול של הרבנות הראשית על הנישואין והגירושין ויורה על הנהגת נישואין אזרחיים? למה באמת? אז זהו שכל הזמן עותרים ובג"ץ דוחה את העתירות אחת אחרי השניה על הסף כי הוא נחוש שלא להתערב ולא לבטל את פקודת הנישואין והגירושין.

שלשום (יום שני) דחה בג"צ את עתירתו של עו"ד אלי אקסלרוד, בן לאב יהודי ולאם לא יהודיה, להורות לכנסת לקדם חוק נישואים אזרחיים בישראל. נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס והמשנה לנשיא מרים נאור ציינו כי העליון דחה שתי עתירות קודמות באותו נושא בשלוש השנים האחרונות. ב-2011 עתרו מספר ארגונים ביניהם חדו"ש והמרכז לפלורליזם יהודי, לאחר שהגיעו למסקנה שהגיעה העת לנסות שוב לגרום לבג"צ לבטל את המונופול האורתודוכסי. הם משכו את העתירה לאחר שהשופטים הבהירו שמבחינתם אין שינוי והם עדין סבורים שרק הכנסת יכולה להחליט על נישואין וגירושין אזרחיים.

ובכל זאת יש עניין בהערות השופטים לפסק הדין מהשבוע ובין היתר למשפט: "עם כל הצער, איננו מוצאים מקום להתערבות בית המשפט". זה לא דבר מובן מאליו שהנשיא והמשנה לנשיא יחברו ויציינו ביחד שהם מצטערים שאינם יכולים להתערב. הם מציינים שמדובר ב"בעיה קשה וכאובה. הבעיה נוגעת לאזרחי ישראל, אלפים רבים, שאינם יכולים להינשא בארץ בשל כך שאינם בני אחת העדות הדתיות המוכרות, או שאחד מהם אינו בן אחת העדות. כמו כן מתייחסת העתירה לאלה שיכולים להינשא בארץ, אך אינם מעוניינים לעשות כן בטקס דתי".

אז אם הבעיה כל כך קשה, למה הם אינם מתערבים? לדבריהם, "ברי, כי הפתרון לבעיה הקשה צריך לבוא על דרך חקיקה של הכנסת. ברם, אין בידי בית המשפט להורות למחוקק לחוקק חוק".

בפקודת הנישואין והגירושין מופיעים בין היתר המשפטים הבאים: "הרשות הרושמת פירושה – הפקיד המסדר את הקידושין, אם היו הנשואין נשואין אזרחיים, האימם, בנשואין לפי דת האיסלם, הכומר בנשואין לפי דת הנצרות, הרב, בנשואין לפי דיני ישראל והשיך של השבט, בנשואין לפי דת הדרוזים". יש הסבורים שניתן להפעיל נישואין אזרחיים מכוח אמירה זו. גרוניס ונאור דוחים גם את הטענה הזו.

השופט הדתי אלייקים רובינשטיין מצטרף לדחיית העתירה אבל טורח להדגיש, שבניגוד לנשיא ולמשנה לנשיא, הוא מעונין במציאת פתרון רק למי שאינו יכול להתחתן בישראל ולא בנישואים אזרחיים לכל המעוניין. רובינשטיין מצטט חוות דעת שכתב כשהיה היועץ המשפטי לממשלה: "המחוקק ראוי שיתן דעתו להסדר הנאות לגבי נישואיהם של ישראלים שאינם יכולים להינשא בישראל (ההדגשה במקור – א"ר)".

היועמ"ש רובינשטיין ציין בחוות הדעת גם כי "נישואי התערובת, עניין כאוב מימות עולם צובטים את לבי, נוכח משמעותם בממד ההיסטורי והשפעתם על מצבו של העם היהודי ועל גודלו עד כדי משמעות קיומית … לא אהסס לומר, כי אילו ניתן היה לשכנע כל יהודי ויהודיה, מטעמים טובים רבים, להינשא לבני העם היהודי, לא היה מאושר ממני, בודאי לאחר שבשואה נכרת שליש מן העם". לעותר הנוכחי מייעץ רובינשטיין: "הוא לא בחר כנראה בגיור אף שהוא רואה עצמו כיהודי; זהו פתרון אפשרי ורצוי מאוד לטעמי, אך המסור לו ולהכרעתו האישית".

המסקנה שלו? "על המדינה לעצב פתרון הוגן לשכמותו  (ההדגשה שלי. ש"א) שלפיו לא יחוש מי מאזרחיה כמעין "סוג ב'". פיתרון יצירתי נחוץ לשאלה המורכבת, תוך שימור הנישואין הדתיים לעדות הדתיות השונות כשלעצמם; הדבר מסור במובהק למחוקק".

אגב, הפרשן המשפטי של גלובס יובל יועז מציין שיש בפסק הדין עוד שני היבטים משפטיים מעניינים אחד מהם הוא המשפט של נאור וגרוניס: "קיים הבדל תהומי בין ביטולו של חוק בשל פגם חוקתי לבין ציווי על המחוקק להסדיר נושא כלשהו בחקיקה". לדברי יועז אם עד היום היה ברור שבית המשפט העליון לא יורה לכנסת על חקיקה, לראשונה השופטים אינם פוסלים את האפשרות הזאת. בדרך כלל שופט אחד כותב פסק דין ושופטים אחרים מביעים הסכמה או כותבים פסקי דין משלהם. הפעם באופן חריג מאוד גרוניס ונאור חתומים על פסק הדין ביחד, ולא ברור איך ולמה זה קרה.

להמשך הפוסט

כן, צריך נשיא (אבל עדיף נשיאה)

שחר אילן | 19.01.2014 | 22:12

כל מי שמציע שלישראל לא יהיה נשיא כדאי שיסביר מי כן יעמוד בראש המדינה. לישראל היו תשעה נשיאים גברים, שמונה מהם פוליטיקאים. הגיע הזמן לנשיאה א-פוליטית

הנשיא המנוח עזר וייצמן מברך את עולי אתיופיה בחג הסיגד. צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

לישראל היו תשעה נשיאים גברים. הגיע הזמן לנשיאה. וכן יכול להיות שחתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן או יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי הם מועמדים מאוד ראויים. זה חלק מהעניין של אפליה מתקנת. ברגע מסוים אתה אומר: הפעם המועמד הראוי יהיה גם אישה.

הנה רשימה חלקית של מועמדות בסדר מיקרי לחלוטין. לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות (כמו למועמדים הגברים): התא"ל הראשונה בצה"ל ח"כ לשעבר עמירה דותן, אשת התקשורת אילנה דיין, כלת פרס נובל עדה יונת, נשיאת בצלאל אווה אילוז, כלת פרס ישראל למשפט רות גביזון, שופטת בית המשפט העליון לשעבר דליה דורנר, סמנכ"לית משרד החוץ לשעבר קולט אביטל, השחקנית גילה אלמגור, מייסדת המכללה החרדית עדינה בר שלום (בתנאי שהיא יכולה לחיות עם העובדה שחלק מתפקידו של הנשיא הוא לקרב לישראל את הרפורמים והקונסרבטיבים, שהם רוב יהדות העולם).

הייתי מוסיף את ציפי לבני. אולי אפילו מציב אותה בראש הרשימה. אבל נחוץ מבוגר אחראי בממשלה. ובמעבר חד: מאד מפתה להכניס את דפני ליף אבל זה באמת קצת פרוע. בעוד 20-30 שנה אחרי שנינט תגמור לחפש את עצמה ותחזור להיות אייקון לאומי וזמרת לאומית, אולי היא תהיה מועמדת מצויינת.

שמונה מתוך תשעה הנשיאים היו במידה זו או אחרת גם פוליטיקאים. בעצם חברי הכנסת ניצלו את העובדה שהם בוחרים את הנשיא והפכו את הנשיאות למעין תפקיד יציאה לפנסיה שלהם. צריך לשים לזה קץ.

זו הסיבה שלא שמתי את דליה איציק ברשימת המועמדות. האמת היא שדליה איציק היתה יו"ר כנסת טובה ומ"מ נשיא נבצר טובה. יש לה יכולת מצוינת לתקשר עם הציבור ולומר לו את הדבר הנכון. בכל מקרה, כיוון שהיא פוליטיקאית נטולת מקור כוח פוליטי סיכוייה נראים נמוכים מים המלח.

למדינה יש ראש מדינה. אני לא מכיר שום מדינה שאין לה. לפעמים ממלא את התפקיד מלך או נשיא ייצוגי. לפעמים מפילים את התפקיד על נשיא בעל סמכויות ומבזבזים לו המון זמן. להציע שלא יהיה למדינה ראש מדינה זה כמו להציע שלא יהיה לה דגל או סמל.

לכן, כל מי שמציע "לבטל את תפקיד הנשיא" לא צריך להציע "מי ישתתף בטקסים" אלא מי יהיה הדמות הסימלית שעומדת מעל כל הרשויות ומייצגת את ריבונותה ואחדותה של המדינה. במדינה כל כך מפולגת זה חשוב פי כמה. נדמה לי שאיש לא חושב שכדאי שזה יהיה ראש הממשלה. אז מי כן?

62 מיליון שקלים לשנה הם מחיר צנוע למה ששמעון פרס עשה בשבע השנים האחרונות בשביל מדינה. מצד שני, גם אם קצב היה משלם לנו 62 מיליון שקל זה לא היה מכפר על הביזיון והנזק שהוא גרם למדינה. ובמילים אחרות הבעיה היא לא התקציב. הבעיה היא למצוא את האדם (כלומר האישה) הנכונה. # והערכתי לפרס לא מקטינה בכלום את הביקורת שלי על אובססיית ההתחנפות שלו למפלגות החרדיות. גם לענקים יש חולשות.

קצת מוזר שדווקא בקרב עם שנאבק כל כך קשה כדי שיהיו לו סמלי ריבונות, יש נכונות כה קולנית לוותר עליהם בכזו קלות.

להמשך הפוסט

שונאים, סיפור אהבה – שרון והחרדים

שחר אילן | 11.01.2014 | 22:17

עד הקמת הממשלה עם שינוי ובלי החרדים, שרון היה החילוני האהוד ביותר בציבור החרדי ונתפס כממשיכם של גיבורי התנ"ך. אחרי שקיצץ את קצבאות הילדים ותקציבי הישיבות, ביטל את משרד הדתות והוביל את ההתנתקות, איחל לו הרב עובדיה יוסף ש"אלוהים יתן לו באנה… יישן ולא יקום"

להמשך הפוסט

התאבדויות היוצאים בשאלה – כולנו אשמים, אבל בייחוד הממשלה

שחר אילן | 07.01.2014 | 05:53

מי אחראי להתאבדויות של היוצאים לשאלה? הממשלה שמתעלמת מהם מפחד הפוליטיקאים החרדים, החברה החילונית שעושה מעט מאוד כדי לקלוט אותם והחברה החרדית שמתנהגת כאילו הם מתים

 

יציאה. צילום: C.P.Storm, flickr

שלושה יוצאים לשאלה התאבדו בשבוע האחרון (לידיעה ב-Wallaׂׂׂ). לא צריך לחפש את האשמים. הם מתחת לפנס. יותר מכל אשמה המדינה.זו שמממנת פעולות החזרה בתשובה במאות רבות של מיליוני שקלים. לסיוע ביוצאים לשאלה לעומת זאת היא לא נותנת כמעט כלום.

ההחלטה לצאת לשאלה היא החלטה מאוד קשה, גם מבחינה כלכלית. היוצא לשאלה לא רק יפסיד את הסיוע הגדול שנותנים המשפחה החרדית וגם הקהילה החרדית לקראת השידוך (בקניית דירה וציוד).  סביר שהם לא יתמכו בו כלכלית כלל. כדי לא להיות זרוק ברחוב, היוצא יצטרך לשכור דיור יקר. והנה המלכוד: בשל ההשכלה המאוד חלקית שהוא קיבל בחינוך החרדי הוא יתקשה למצוא עבודה מכניסה. בשל הצורך לעבוד ולפרנס את עצמו הוא יתקשה ללמוד.

האחראית העיקרית לקשיים היא ללא ספק המדינה שמאפשרת ברשלנות פושעת למערכת החינוך החרדית להקנות לתלמידיה תוכנית לימודים חלקית (במקרה של הבנות) או ללמד אותם כמעט אך ורק לימודי קודש (במקרה של הבנים). האבסודרד הוא שחרדי שיוצא לעבודה או לאקדמיה יקבל הטבות גדולות בהרבה מאלה של יוצא לשאלה שעבר מסלול חיים דומה. מה המדינה כן תעשה למען היוצא? היא תממן לו מכינה קדם אקדמית. באמת תודה.

ממעבר לבעיה הכלכלית, מדובר באוכלוסיה שנמצאת בסיכון גדול למצוקה נפשית. רוב היוצאים מאבדים את הקשר עם המשפחה או נכנסים איתה לעימות קשה. הם עוזבים חברה חמה, מלוכדת ותומכת (בתנאי שאתה נשמע לכללים שלה) וצריכים להשתלב בחברה מנוכרת שואינדיבידואליסטית (כן, זה אנחנו) שהם לא מכירים את הכללים שלה. לכן רבים סובלים מבדידות גדולה. הם עוברים מחברה שמתאפיינת בעיסוק בלתי פוסק בענייני רוח ואמונה (גם אם לדעתם מוטעים לגמרי) לחברה שבה מי שרוצה עומק ורוחניות – צריך לחפש אותם. אז כן, אפשר לצפות מהמדינה שתממן מערך של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, אולי במסגרת אגודת הלל המסייעת ליוצאים כבר 20 שנה.

אשמה חמורה במיוחד יש לפוליטיקאים החילונים. אלה שבמשך שנים לא עשו כמעט כלום לשנות את המצב, פשוט בשביל לא להסתבך עם עמיתיהם החרדיים. גם עכשיו הם לא עושים כלום, למרות שהחרדים לא בקואליציה. שהרי החרדים עוד יחזרו יום אחד לקואליציה. אבל היוצאים? מה יצא להם מלעזור לכמה מאות או אלפי יוצאים?

האשם השני היא החברה החילונית, שהרי לא באמת אכפת לנו מהמצטרפים החדשים האלה, שכל כך קשה להם. זאת, לעומת מערך התמיכה הקהילתי והעוטף שמציעים החרדים לחוזרים בתשובה (עד שהם מגלים שהם חרדים סוג ב' ולא באמת יכולים להשתלב). אם לא היינו במשבר ערכי כל כך קשה לפחות היינו מציעים להם תפישת עולם חליפית. אבל אנחנו חיים במרוץ אחרי הכסף וההישגים או סתם מנהלים מלחמת הישרדות, ואפילו אידיאולגיה בדרך כלל אין לנו להציע. מה אפשר לעשות? תפנו להלל. שם יכוונו אתכם. אה, וגם להחיות את הציונות, אבל זה כנראה ייקח זמן.

והאשמה השלישית היא כמובן החברה החרדית. זו שרואה בכל משפחה שיש בה יוצא משפחה פגומה וסיכויי הילדים שלה לשידוך טוב נפגעים. זו שבעצם מפעילה לחץ חברתי על המשפחה לנתק כל קשר מהבן, כי זו הדרך היעילה ביותר לנקות את הכתם. זו שמקבלת כמובן מאליו את המצב הנורא שבו משפחות יושבות שבעה על ילדים חיים, שעברו לגור במרחק של כמה רחובות וכמה דורות. ומי שישב שבעה על הילד שלו, שלא יתפלא כשהוא יתאבד (זו אמירה כללית ולא אישית. אני לא מתייחס כאן לשום משפחה באופן אישי).

צריך להיות ברור, תופעת היוצאים, כמו תופעת האנוסים (חרדים שמקיימים בחשאי אורח חיים חילוני), כמו תופעת השבאבניקים (נערי רחוב חרדיים), הולכת ומתרחבת. גם בגלל שהחברה החרדית הולכת וגדלה, גם בגלל הקנאות החרדית ההולכת וגוברת, שגורמת לצעירים חרדים רבים לחפש אלטרנטיבות. נכון, לכמות יש יתרון וככל שיהיו יותר יוצאים זה יהיה קל יותר. אבל בינתים צעירים בודדים, שכל חטאם הוא שלא רצו לחיות בדרך שהם לא מאמינים בה, ממשיכים להתאבד.

החברה החילונית והחברה החרדית צריכות לשנות את יחסן ליוצאים לשאלה אבל שינוי חברתי זה דבר לא פשוט וממושך. חלק מהאתרים החרדים העזו בימים האחרונים לטפל בבעיה. האם לעיתונים החרדים יהיה אומץ לעשות את זה? המדינה לעומת זאת חייבת להתחיל לטפל מייד ביוצאים, להעניק ליוצאים לפחות את הסיוע שמקבלים חרדים שיוצאים ללימודים ועבודה או חוזרים בתשובה, לוודא שיהיה ליוצאים איפה לגור וממה לחיות ולהציע תמיכה וסיוע נפשיים. אם תמשיך להדחיק אותם, דמם של המתאבדים על ידיה. בעצם זה כבר המצב.

להמשך הפוסט

גדולי התורה (כבר לא) ילשינו עלינו לגויים

שחר אילן | 29.12.2013 | 22:35

חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל תכננו לעמוד בשבוע הבא בראש עצרת ענק נגד גיוס תלמידי הישיבות שתערך בניו ג'רסי. בסוף הם התחרטו

עצרת ענק חרדית בניו יורק נגד האינטרנט. צילום: אי-פי

 

עדכון דחוף ולא בלעדי:
רק פרסמתי פוסט על מסע מועצת גדולי התורה לארצות הברית וישר הוחלט לבטל אותו. בסדר חבר'ה קצת התלוצצתי. מצטער. לא להעלב. בין הסיבות האחרות והמשניות שמונה אתר "כיכר השבת" לביטול המסע: ההתנגדות של מנהיג דגל התורה הרב שטיינמן להפגנות, החלטת האדמו"ר מבעלז הרב יששכר דב רוקח שלא להצטרף, התנגדות למסע של חלק ממנהיגי החרדים בארצות הברית, תחזית למזג אויר קשה, קושי במציאת אולם מתאים,

וכך נראה המסע כשעוד כולם היו אופטימיים

ספק אם כלי התקשורת בניו יורק ערוכים לאתגר הזה: עשרות אלפי גברים לובשי שחורים עתידים להתכנס ביום שלישי בשבוע הבא באוהל בניו ג'רסי בשל ביקורם של כעשרה קשישים חרדיים מישראל. העשרה חברים בגוף שידע בעבר ימים הרבה יותר טובים בשם מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. מטרת הביקור, שכלי התקשורת החרדיים סבורים שהוא היסטורי (ויתכן שהיסטרי היא מילה מתאימה בהרבה) היא למחות כנגד גזירת הגיוס בפרט (הכינוי החרדי לחוק השוויון בנטל) ושאר הגזירות (הכינוי החרדי לקיצוץ בתקציבים ייחודיים מגזריים). עוד עשרות אלפים יתכנסו כנראה באולמות נוספים ברחבי ניו יורק לצפות בשידור חי באירוע המחאה. ועכשיו, לך תסביר לקורא / צופה האמריקאי מה האנשים האלה רוצים מהחיים שלו ולמה הם לא עוזבים אותו באמאשלהם.

מסע מועצת גדולי התורה לארצות הברית הוא הסיפור הגדול ביותר בעיתונות החרדית כבר שבועיים. מה ההיגיון של הפגנה בגולה? באופן רשמי רוב הרבנים החרדים מקבלים את הוראתו של מנהיג המפלגה הליטאית דגל התורה הרב אהרון לייב שטיינמן, שיש להלחם בחוק השוויון בנטל באמצעות לימוד תורה ותפילות ולא באמצעות הפגנות. זאת, בין היתר בגלל ההערכה (המאד נכונה) של הרב שטיינמן שהפגנות, ביחוד אלימות, רק ירגיזו את הלא חרדים ויהפכו לבומרנג.

אלא שיצר ההפגנה חזק יותר. ואם הרב שטיינמן לא מרשה להפגין בארץ התחכמו לו אנשי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והחליטו שהם יארגנו עצרת ענק בניו יורק. קצת רקע: פעם, לפני שהמפלגה החרדית אגודת ישראל התפרקה לרסיסים ולרסיסי רסיסים, מועצת גדולי התורה שלה היתה גוף חשוב ביותר שבו ישבו בכירי הרבנים החרדים. היום חברים במועצה רק מנהיגי הזרם החסידי כלומר בעיקר אדמו"רים, ראשי חסידויות. כיוון שאין מספיק אדמו"רים בכירים חברים במועצה גם רבנים מהדרג השני. בכל מקרה במסע ישתתפו בין היתר שלושה אדמו"רים בכירים באמת: מגור, מבעלז ומויז'ניץ.

האדמו"רים לא סתם יפגינו אלא, על פי הפרסומים בתקשורת החרדית, גם יפגשו עם בכירים גויים מממשל הפריצים האמריקאי ויישטנקרו על השלטונות הצייויינים שהם מציקים להם ומנסים לגייס אותם בכוח לצבא הכיבוש וגם פוגעים להם בתקציבים.

יכול להיות שמישהו היה צריך להסביר לאדמו"רים שמבחינת רוב הלא חרדים, זה שהם ייסעו ללכלך עלינו באמריקה יכול להיות הרבה יותר מקומם מאשר עוד הפגנה בישראל. מצד שני, בהחלט יתכן שהאדמו"רים מצפים לגיוס כספים מאוד משמעותי בעקבות אירועי המחאה, וגם זה עניין לא מבוטל בימים של קיצוצים אכזריים שמבצע הקלגס הציוני.

המסע נתקל בבעיות ארגון לא פשוטות. זאת בין היתר בגלל שהאדמו"רים וגם הגבאים שלהם לא כל כך מבינים בדרכי הגויים וגם בתאריכים שלהם. כך למשל תוכנן המסע ההיסטורי בתחילה להערך דווקא בשבוע שבין חגי הגויים, המכונים כריסטמס וסילבסטר.

לכאורה היה אפשר לצפות דווקא למודעות של החסידים לכריסטמס. בסופו של דבר בליל הכריסטמס, המכונה אצל החסידים ניטל, הם לוקחים לעצמם חופש מלימודי תורה. זאת, בטענה שבלילה הנורא הזה הקליפות (כוחות מיסטיים קבליים שליליים) מתחזקות ולכן לימוד תורה בתאריך הזה פועל לטובת הצלוב. במקום ללמוד תורה משחקים שחמט. בעבר לפני שהמציאו את נייר הטואלט החתוך, אף היו שחתכו נייר טואלט לשבת לכל השנה.

אנשי אגודת ישראל באמריקה נאלצו להסביר לעמיתיהם הישראלים שעם כל הרצון הטוב, ניו יורק לא ערוכה לקבל אותם בין הכריסטמס לסילבסטר (חלקם כנראה לא מאוד מתלהבים מהחלטת האדמו"רים לבוא למחות על הבעיות שלהם באמריקה. יש להם באמריקה מספיק בעיות משלהם). ייתכן שגם הסבירו שאף בכיר בממשל האמריקאי לא יקלקל לעצמו את החגים כדי לשמוע את קיטורי האדמו"רים על יאיר לפיד. כך נדחה המסע המגה היסטורי לשבוע הבא.

משלחת מישראל יצאה להכין את האירוע וגילתה עוד בעיה: האמריקאים האלה נוהגים בדרך כלל לתכנן אירועים די הרבה זמן מראש ולכן היה קושי אמיתי למצוא אולם גדול מספיק ופנוי (ובשל סיבות שאינן תלויות במארגנים, קצת קר באיצטדיון פתוח). עלה הרעיון להקים בניו ג'רסי אוהל ובו 50 אלף מקומות ישיבה. לאחר שהמשטרה סירבה לאשר את הקמת האוהל הוחלט לשכור איצטדיון בעיר אדיסון ניו ג'רסי שבו 60 אלף מקומות ישיבה (אם כי חלק מהתקשורת החרדית מגדירה את המקום "מתחם"). אם האישורים למיקום הזה יגיעו, הקהל יתבקש לבוא בלבוש חם, מאוד חם. מלשכת הבוס המקומי של ניו ג'רסי טוני סופראנו לא ניתן היה לקבל התייחסות לעמדתו בנושא השוויון בנטל עד לסגירת הפוסט.

ולסיכום: בשבוע הבא עשרה רבנים חרדים בכירים מישראל, שמפלגתם תומכת באופן קבוע בהשתמטות משירות צבאי, מעבודה ומהשכלה כללית, יצאו לארצות הברית למחות נגד הדרישה לשוויון בנטל. הם יעשו את זה בפני עשרות אלפי יהודים לא ישראלים, חלקם אנטי ציונים, כלומר אנשים שכלל לא ברור מה זכות הדיבור שלהם בויכוח על השירות בצבא הישראלי.

בציבור החרדי קידמו את תוכנית הריאליטי הדובר, שבחרה אדם שיוכל לדבר בשם החרדים לציבור הכללי. איכשהו יש לי הרגשה שגם לאחר בחירת הדובר לא בדיוק פיענחו שם את הדרך לפנות לציבור הלא חרדי. עדיין מתמחים שם בעיקר בדרכים לחמם, לעצבן ולהרגיז את החילונים, המסורתיים וגם חלק מהדתיים לאומיים. יתכן אפילו שהם לא מבינים שהתגובה הטבעית של רוב החילונים למסע של גדולי התורה תהיה כנראה: "אפשר לסדר שהם ישארו שם"?

נ"ב; גדולי תורה יקרים, אם תגלו שקצת קשה לכם לדבר עם בכירי הגויים, בגלל שהם משום מה לא מדברים יידיש, אולי בכל זאת כדאי שתתחילו ללמד ליבה בתלמודי התורה שלכם?

להמשך הפוסט