הבוקר בגל״צ התראיין השר יאיר לפיד וקרא לקולות הקיצוניים בצד הישראלי ״קומץ״. זזתי במקומי בחוסר נוחות. ההגדרה הזו בעייתית. ״קומץ״ הופכת את התופעה המאיימת לסיפור שולי וקטן. מה לנו להתרגש מקומץ, שהרי על קומץ ניתן להשתלט בקלות. אבל האמת היא שנדמה לי שאיבדנו את השליטה. והמילים של לפיד העירו אותי מתרדמת הבלוג שנפלה עלי בחודש וחצי האחרונים. החלטתי לחזור אחורה כמה ימים, אל הטוקבקים של יהודים מביננו, ברגע שבו נודע דבר הרצח של הנער מוחמד אבו חדיר. ילד שלא עשה מאומה ונשרף בעודו בחיים. האם אכן ישראל בהלם (כפי שהוסיף ואמר הבוקר לפיד?), האם אכן מדובר בקומץ שוטים? האם אלו רק הקיצוניים שבשולי החברה? התשובה המדאיגה והמדכאת לפניכם. 

נכנסתי אל הפייסבוק והחששות שלי התאמתו מיד – הקומץ כלל אינו קומץ – הוא שבט. צמרמורת אחזה בי למראה הרעל האלקטרוני שהפך נפוץ כל כך, בקלות רבה מדי, מבלי טיפת צנזורה. המילים המשודרות מהמסך איומות. 

פיניתי את הלו״ז, התיישבתי במשך שעות, העתקתי, הדבקתי, טשטשתי את פני הכותבים (יהיו שיקראו לי פחדן על כך, נדמה לי שזה נכון) והנה התוצאה לפניכם. אזהרה – התמונות קשות. 

מה שליקטתי כאן הוא קמצוץ מתוך אלפי הפוסטים והתגובות האלימות. שימו לב לכמות הלייקים שמקבלים הכותבים ולאחוות הדמים השוררת ביניהם. הסטטוס הזה (ההודעה על הרצח) קיבל מעל 10000 לייקים ואני בקושי גזרתי עשירית מהתגובות שבו. פעם היו מגיבים אלה משתמשים בשמות בדויים, היום בדור הפייסבוק, התגובות כבר מגיעות עם תמונת הפרופיל ושם מלא וחשוף, ונראה שאין חשש להסית בריש גלי. ולא, אל תנפנפו עכשיו בדגל הפרום של ״חופש הביטוי״. זה כבר מזמן לא שם. האנשים האלה כאן, הם עבריינים חופשיים.

פשוט תקראו, תפנימו, ותפסיקו לקרוא לזה ״קומץ״. עורו אחים. עורו מנהיגים. עורו מורים ומחנכים. עורו שפויים.

אז הנה לפניכם חלוקת הסוכריות בפייסבוק - תקראו את זה טוב טוב – כי זו כאן, היא הכתובת שעל הקיר.

מקור: מתוך עמוד הפייסבוק של ״וואלה חדשות״