דפי המסרים שהופצו בעקבות נאומי ראש הממשלה בארה"ב התיימרו להציג את העובדות כהווייתם בסוגיית האיום האיראני. לשם שינוי, נראה כי הוחלט הפעם לנטוש את שדה המטפורות האפוקליפטיות וללכת בדרך של הצגת המציאות העובדתית. לדעת מחברי דף המסרים בסוגייה האיראנית, בגישה כזאת שתתבסס על העובדות יהיה ניתן לפוגג את מה שהגדירו "תסמונת משאלת הלב" של אלה שנפלו בשבי "מתקפת החיוכים” האיראנית.

הכל טוב ויפה, חוץ מהעובדה המצערת שגם הפעם לא קבלנו עובדות, אלא מסרי הסברה בעטיפה של עובדות לכאורה. לטובת קהל דוברי העברית חזר ראש הממשלה על דף המסרים בנאום "בר אילן 2 ". אף אחד בפורום האסטרטגי המכובד שבו נישאו הדברים לא קם. גם מסקנת נאום "בר אילן 2 " כי איראן חותרת להשתלט על העולם ("על המזה"ת ומעבר לו" ) התקבלה ללא עוררין.

במאמר זה ננסה להתרחק מ"קונספציה" שעוטפת חלק ניכר מהדוברים בסוגייה האיראנית לפיה "אין כל חדש והים אותו ים – והאיראנים אותם איראנים". ננסה להצביע על העובדות שנוטים להתעלם מהן. להראות כי איראן משגרת איתותים גם באמצעות פעולות בשטח, כי "יש על מה לדבר" לקראת פתרון דיפלומטי שיתקבל על דעתה של ארה"ב. וכבר למדנו כי קונספציה שמדחיקה את העובדות אינה תורמת להבנת המציאות. להלן הטיעון המקובל בדף המסרים – ולצידו המצב העובדתי.

  • "עפ"י דוחות סבא"א איראן דוהרת לפצצה". בעוד שעפ"י הדוחות , מאז ראשית 2012 פעלה איראן להאט את הצטברות מלאי האורניום המועשר 20 אחוזים (שעלול להיות זמין להעשרה צבאית) באמצעות המרה של מחצית מהמלאי למצב מתכתי לדלק גרעיני. תהליך ההוצאה של אורניום מועשר 20 אחוזים מהמלאי הזמין להעשרה נוספת לדרגה צבאית התחיל הרבה לפני נאום "תרשים הקווים האדומים" של ראש הממשלה בעצרת האו"ם בספטמבר 2012.
  • "הצנטריפוגות במתקן התת-קרקעי המבוצר להעשרת אורניום בפורדו פועלות במלוא הקצב". נכון שבאתר פורדו ("מרחב החסינות" של אהוד ברק, למי שזוכר) מתבצעת העשרת האורניום במסלול המסוכן ל-20 אחוזים, אבל מתוך 2700 הצנטריפוגות שהותקנו – מחוברות ו"מסתובבות" רק 700 צנטריפוגות. וזה המצב מאז נפתח האתר בשנת 2011. אין די באמירה "והצנטריפוגות ממשיכות להסתובב".
  • "איראן מפתחת פצצת פלוטוניום במסלול מקביל דרך כור המים הכבדים באראק". בעוד בנייתו של כור המים הכבדים באראק עדין לא הושלמה, וכלל לא ודאי שייפתח ב-2014. ראש הממשלה חזר כמה פעמים בנאום "בר אילן 2 " על "כורי פלוטוניום" בלשון רבים, ואין לכך ביטוי בשטח. זאת ועוד: איראן הודיעה לסבא"א כי אין בכוונתה לבנות לצד הכור באראק מתקן להפרדת פלוטוניום. והרי רק באמצעות מתקן להפרדת פלוטוניום ממוטות הדלק המשומשים של הכור באראק ניתן להפיק חומר בקיע לפצצה. כאשר יושלם הכור באראק הוא יהיה נתון לפיקוח סבא"א , שתפקידה העיקרי למנוע הסטת חומרים לצרכים צבאיים.
  • "איראן מוליכה שולל בטענתה כי פניה להעשרת אורניום לצרכים אזרחיים – כי הוכח במדינות אחרות שמפתחות גרעין אזרחי שאין צורך במתקני העשרה בתחומן". בהעלאת טיעון זה בנאום ראש הממשלה שכחו מחברי דף המסרים למנות את: ארגנטינה, ברזיל , יפן, גרמניה והולנד – כולן מדינות חתומות על NPT כמו איראן במעמד שאוסר נשק גרעיני – וברשותן מתקנים להעשרת אורניום לצרכים אזרחיים. כאשר יעבירו האיראנים תשובות מספקות והבהרות מלאות לשאלות סבא"א ותוסר העמימות ויונהגו הסדרי פיקוח ושקיפות מחמירים ( אישרור ה"פרוטוקול הנוסף" וקוד 3.1 המתוקן) – הדרישה איראנית להעשרה נמוכה בתחומה לא תהיה כל כך מופרכת.
  • "איראן מפתחת טילים בין-יבשתיים (ICBM ) שתכליתם היחידה חימוש גרעיני ואשר מסוגלים לפגוע בניו יורק". לא ברור מה הביסוס העובדתי לטיעון זה שיוצר השוואה בין איראן ובין המעצמות הגדולות – ארה"ב, רוסיה וסין.
  • " איראן הולכת בעקבות צפון קוריאה שהגיעה לפצצה תחת מטרייה של תהליך דיפלומטי". כבר הצבענו בפירוט בבלוג "שיח אסטרטגי" כי המודל הצפון קוריאני אינו ישים למקרה האיראני. צפון קוריאה נכנסה בנסיבות "עקומות" ל-NPT בשנת 1992 כאשר ברשותה כבר חומר בקיע לפצצת פלוטוניום מן הכור שבנתה בעבר, ופרשה מאמנת NPT בשנת 2003 ומאז אינה חברה בה. הפיקוח עליה היה מלכתחילה רופף ואף פעם לא רציף. מטרת המגעים הדיפלומטיים שנוהלו עמה בשנים 2005 -2009 (ובמהלכם ערכה  המדינה שמחוץ ל-NPT ניסויים גרעיניים ) לא היתה למנוע פיתוח עתידי אפשרי של נשק גרעיני – אלא מאמץ (שלא צלח עד היום, אך ארה"ב לא נואשה) לפירוקה מהחומרים הבקיעים שצברה ומנשקה הגרעיני. צפון קוריאה אף פעם לא השתמשה בנימוקים ותכסיסים של " פיתוח אנרגיה אזרחית". בעיני עצמה ועפ"י תיקון בחוקה היא "מדינת נשק גרעיני" .
  • "אנחנו (בישראל) מוכנים לפתרון דיפלומטי – אבל רק כזה שמפרק את איראן מכל יכולות העשרת האורניום וכורי הפלוטוניום (בלשון רבים במקור)". בנאומיו באו"ם מנה ראש הממשלה את "ארבעת התנאים" לפתרון דיפלומטי שכוללים בנוסף לפירוק מוחלט של היכולות גם הוצאת כל האורניום המועשר בכל הרמות מתחומי איראן. לא ברור כיצד המינוח "פתרון דיפלומטי" שארה"ב מתכוננת לבדוק בשבועות הקרובים מול איראן מתחבר ל"ארבעת התנאים" שמרמזים על כניעה ללא תנאי (אולי הד לוועידת קזבלנקה של צ'רצ'יל ורווזולט מול גרמניה הנאצית ) או לדגם של פירוקה המוחלט ללא תנאי של עיראק מהנשק הבלתי קונבנציונלי באכיפה צבאית בהחלטת מועצת הביטחון 687 – לאחר שהובסה באופן מוחץ ע"י ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה (1991 ).
  • "ישראל וארה"ב רואות עין בעין ". משפט נכון באשר למניעת נשק גרעיני בידי איראן. אך מוטל בספק באשר ל"פתרון דיפלומטי" ליישוב המשבר האיראני – וראו ההסבר בפסקה הקודמת. וגם מוטל בספק בהתייחסות  לטווח הזמן לפצצה: בראיון הנשיא אובמה לסוכנות AP (ולאחר נאומי ראש הממשלה) בלטה העובדה שאין תמימות דעים בסוגיית הזמנים. ראש הממשלה מדבר על איראן במרחק "חודשים ספורים" , ולעיתים "מספר שבועות" מנשק גרעיני. בעוד הנשיא האמריקני מדבר על "שנה ויותר" ( שניהם מתייחסים למועד משוער להשגת חומר בקיע לנשק גרעיני). נוסחת טווח הזמן של אובמה מאוקטובר 2013 זהה לנוסחת  אובמה בביקורו בישראל במרס 2013. כלומר, הטווח לא התקצר ומדובר בפרק זמן ארוך יותר מאשר ניתן לחשוב בשמיעה ראשונה. והנשיא האמריקני הוסיף בראיון "כך שעכשיו יש לנו את הזמן הנחוץ לאותן שיחות רציניות (עם האיראנים)".

 

עד כאן על העובדות שמנסים להדחיק בדיון האיראני אצלנו. עובדות שידועות לעוסקים בסוגיית הגרעין האיראני בארה"ב. ההסבר המקובל כי בין ישראל וארה"ב אין מחלוקת "ולמעשה העובדות זהות, רק הפרשנות שונה" – הוא על כן בעייתי. היום מטאטאים את המחלוקת מתחת לשטיח. אבל היא תחזור ותופיע בפרק הבא. במיוחד אם נהיה עדים להתקדמות מפתיעה  (בדומה להפתעה האסטרטגית בהסכם לפירוק הנשק הכימי בסוריה)  במו"מ הגרעיני בין איראן וארה"ב.

בהקשר הפנים-ישראלי: "דף המסרים" לא מימש את ההבטחה לשחר חדש בדיון האיראני. הדרג המדיני לא מילא את ההבטחה שהשמיע לפני הנאומים באו"ם ובבר אילן, ולא סיפק הסבר עובדתי. כמו במקרים קודמים, נשארנו עם ה"רובד הקיומי" – תגבור מוטיבים של חרדה  ו"שואה-2 " בחברה שכבר נמצאת בעומס יתר – שהיה המסר הלטנטי של נאום "בר אילן 2" . במתקפת מסרים כזאת, מי כבר זוכר כי השנה אינה 1938, אובמה אינו צ'מברלין ואינו חבר באגודת ה"פייסנים".

מי שהאזין לחלופי הפינג-פונג הוירטואלי בנאומי אובמה-רוחאני בעצרת האו"ם (והניח בצד את ה"קונספציה") ראה כי איראן מודעת היטב לנוסחת אובמה: כן לפיתוח גרעין אזרחי  (וכנראה גם העשרה בדרגה נמוכה) בשקיפות מוגברת ובתנאי פיקוח ואימות מחמירים – לאו מוחלט לנשק גרעיני.

ps

על עוד "קונספציה" שמתמוססת לנגד עינינו:

נראה כי בישראל טרם הפנימו כי נמחקה קטגוריה שלמה של נשק בלתי קונבנציונלי. אין יותר איום כימי ונגמר עידן מסכות הגז. ההסכם האמריקני-רוסי לפירוק הכימי המהיר והמוחלט של סוריה נחת כאן בהפתעה. בעמוד הראשון ב"מעריב" (9 באוקטובר) נמסר כי "מערכת הביטחון" אינה יודעת אם מדובר במהלך חיובי או בתרמית ענק, ויתכן ואסד יסתיר חלק מהנשק הכימי או יעבירו לחיזבאללה. הם כנראה לא שמעו מאלוף פיקוד צפון, יאיר גולן,  כי לא הועבר נשק כימי לחיזבאללה וכי לדברי האלוף, הארגון הלבנוני כלל אינו מעוניין בנשק כימי (בראיון לידיעות אחרונות , 18 בספטמבר השנה).