אמרו שלום יפה לצנטריפוגות. ביי ביי למתקני העשרת האורניום בנתנז ופורדו. פתחו יומנים ורשמו את מלת הבאזז החדשה: אראק.

נראה שגם ראש הממשלה השתכנע כי מסלול הצנטריפוגות והאורניום המועשר לא יוליך לפצצה האיראנית. בפתח ישיבת הממשלה בראשית יולי השנה וכעבור יממה בטלוויזיה האמריקנית הוא התריע מפני סכנה חדשה מיידית: איראן שועטת לפצצה במסלול החלופי של פלוטוניום.

השלב הבא, לצרכי עיבוי ומתן מעטפת עובדתית לכאורה, לא איחר לבוא בהדלפה השבוע לוול סטריט ג'ורנל (5.8.2013 ): איראן בדרך לייצור פצצת פלוטוניום בקיץ 2014 באמצעות כור המים הכבדים באראק. עפ"י הדיווח, הכור באראק מעניק לה יכולת לשתי פצצות בשנה. בהדלפה לוול סטריט ג'ורנל נמסר כי תקיפת הכור באראק, תהיה קלה יותר לביצוע מאשר תקיפת מתקני הצנטריפוגות בנתנז ופורדו, ומוזכרות בהקשר זה תקיפות קודמות בהן הרסה ישראל כורי פלוטוניום בטרם נכנסו לשלב הייצור.

ועכשו יעבור הבלוג, כמנהגו, לעובדות שלא מספרים לנו. מזה עשור, ותוך עיכובים רבים, בונים האיראנים באראק כור מים כבדים על בסיס אורניום טבעי (ולא מועשר). עפ"י הודעות האיראנים לסבא"א יתכן וישלימו בנייתו ב-2014. הכור באראק עלול להיות "חשוד עיקרי" לפצצה רק אם ישתמשו במוטות הדלק הגרעיני המשומשים שלו ויפרידו מהם פלוטוניום. לאיראן אין מתקן להפרדת פלוטוניום והיא הודיעה לסבא"א כי אין בכוונתה לבנות מתקן הפרדה.

זאת ועוד: כאשר תושלם בנייתו של הכור באראק והוא יתחיל לפעול – יוכנס המתקן למודל הפיקוח המלא של סבא"א. בדומה למערך הפיקוח על הצנטריפוגות באיראן  שהיא המדינה המפוקחת ביותר בעולם: בכל יום נתון נמצאים על אדמת איראן בין שנים לששה פקחים של סבא"א והם "מכסים" את 16 המתקנים המוצהרים שלה. פקחי סבא"א מבקרים באתרי הצנטריפוגות בממוצע אחת לשבוע, ואם מתעורר חשד לפעילות לא ברורה – אז לעיתים תכופות יותר. ולא דברנו על הכיסוי האינטנסיבי של הלווינים האמריקנים כמו מעל ברית המועצות במלחמה הקרה. לכך התכוון דובר הבית הלבן בקיץ שעבר שאמר "יש לנו תצפית טובה על מה שקורה שם".

ניתוח של העובדות שלפנינו מראה כי איננו ניצבים בפני סכנה מיידית של פצצת פלוטוניום. במעקב הקפדני אחרי המתרחש בתכנית הגרעין באיראן צריך להתמקד בסוגייה כיצד להגביל את הפעילות ולהגביר את השקיפות במתקני הצנטריפוגות בנתנז ופורדו כך שלא תתאפשר הסטה להעשרה צבאית, ולא ביצירת איומים סביב כור המים הכבדים באראק.

ויש לשים לב לשימוש שנעשה בימים אלה במלת הבאזז החדשה אראק בדיון המתחדש על תרחישי תקיפה בקיץ הזה או הבא. למשל, הפרשן המדיני של "קול ישראל" (6.8.2013 ) שציטט "גורם מדיני בכיר" שהטיל ספק בכוונת הממשל האמריקני לעצור את הנשק הגרעיני באיראן והוסיף כי ישראל יכולה לתקוף "גם בלי תמיכה מבצעית אמריקנית". או ראש אמ"ן לשעבר אלוף ידלין ב"גלי צהל" (7.8.2013) כי ארה"ב שינתה עמדה בקשר לתקיפה ישראלית באיראן, ועברה להתרשמותו -  מ"אור אדום" בשנת 2012 ל"אור צהוב" היום. פראפרזה לדיווח של ראש המוסד בסוף מאי 1967 על אור ירוק לכאורה של הממשל האמריקני לתקיפת הצבא המצרי בסיני.

ונשאלת השאלה: האם ההדלפה של הוול סטריט ג'ורנל על פצצת פלוטוניום באראק נועדה להיות מבוא לתחושת דחיפות והכנת דעת קהל? והרי העובדות בקשר לכור באראק מציגות תמונה שונה ואינן תומכות בתרחיש תקיפה. בסוגייה האיראנית הגיע הזמן לחדול ממטפורות "קיומיות" ולעבור לפסים של דיון אסטרטגי מושכל מבוסס על עובדות. בתור התחלה מומלץ לקוראי הבלוג "שיח אסטרטגי" לחזור ולעיין בניתוח העובדתי המפורט בפוסטים הקודמים: "הפצצה האיראנית לא מה שחשבתם" וגם "התקיפה שלא היתה ולא תהיה באיראן".

מלת הבאזז החדשה הכור באראק עלולה לשמש רקע לטיעון כי לפנינו "מצב בלתי הפיך" ולקדם תרחיש תקיפה מכיוון נוסף. יתכן ונהיה חשופים בקרוב, ועל רקע חידוש המו"מ עם הפלסטינים, לשובה של המשוואה ההיא, והפעם בלבוש עדכני "יצהר תמורת אראק": היתר אמריקני לכאורה לתקיפה עצמאית בתמורה לפתרון מדיני על בסיס "מתווה אובמה" וקווי 67. צריך לשפשף היטב את העיניים. שתי הצלעות של המשוואה – הגדה המערבית  והאיראנית – אינן תקפות. מה גם שאיש לא שאל לדעתה של ה"כלה האמריקנית": ארה"ב המופקדת על שמירתה וקיומה של אמנת NPT לא תוכל להיות שותפה להתקפה צבאית של מדינה שמחוץ לאמנת NPT על מדינה חתומה ובפיקוח אמנת NPT.

ובעצם, חלום הבלהות האסטרטגי של ראש הממשלה מגיע ממקום אחר: היתכנות קרובה לפתרון דיפלומטי של משבר הגרעין האיראני באופן שיימנע נשק גרעיני באיראן אבל יתיר לה פיתוח גרעיני לצרכים אזרחיים. לפי הכרזותיו של ראש הממשלה, בחירתו של נשיא חדש באיראן שמשדר מתינות וריאליזם מדיני היא בעיה. במיוחד על רקע מתקפת חיוכים מהימים האחרונים בין הנשיא רוחאני וממשל אובמה. נשיא איראן שמצהיר פומבית על נכונותו למו"מ רציני ומשמעותי וללא משיכת זמן לפתרון המשבר הגרעיני מקבל בתוך שעות תשובה מהבית הלבן, כי במקרה כזה ארה"ב היא פרטנר. ארה"ב אינה סבורה כי הנשיא רוחאני הוא רק מראית עין של עידן חדש, ולדעתה נוצרה הזדמנות ו"יש על מה לדבר".

PS: ונזכיר לסיום כי הדוגמה ההסטורית שמתרפקים עליה של "תקיפה כירורגית" בסגנון זבנג וגמרנו אינה ממין העניין, ולא רק בגלל שבאיראן מדובר בעשרות אתרים מוגנים במרחק למעלה מאלף קילומטרים: תקיפת חיל האוויר את הכור העיראקי אוסיראק בבגדאד (1981 ) היתה הישג טקטי בלבד, ולא היא שעצרה את הפצצה העיראקית. תכנית הנשק הגרעיני העיראקי החלה לאחר ובעקבות תקיפת חיל האוויר (הפירוט בפוסטים קודמים). מי שעצרו את הגרעין הצבאי של סאדם חוסיין היו צבא ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה לשחרור כווית ופקחי סבא"א שבאו בעקבותיהם על בסיס החלטה דרקונית (מבחינת עיראק) של מועצת הבטחון לפירוקה המוחלט של עיראק מנשק גרעיני ואחר. דווקא תקיפה ללא ביסוס עובדתי היא שעלולה לדחוף את איראן לפרוש מאמנת NPT ולהעניק לה לגיטימציה לעלות על מסלול הפצצה.