למה אמור לעניין אותנו (ואפילו מאוד) סיפור חייו של לואיג'י סלבטורה מאריה ג'יוזפה ג'יובני בטיסטה דומיניקו ריינרי פרדיננדו קרלו זנוביו אנטונינו – או בקיצור, הארכידוכס לואיג'י סלבטורה מאוסטריה ונסיך טוסקנה – אשר השנה ימלאו 100 למותו?

הסיבות רבות ומגוונות. בנו זה של לאופולד השני הדוכס הגדול של טוסקנה, ובן דודו של קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית פרנץ יוזף, היה החלוץ האירופאי בתחום שמירת הסביבה, הראשון להקים שמורת טבע רחבת ידיים לחי ולצומח ולדבר בחשיבותם לעתיד האנושות. תולדות חייו וסיפורי אהבותיו היו כרוכים בדרמות שאפילו עבור התיאטרון היו נחשבים למלודרמטיים מידי. בין מעריציו הרבים אפשר למצוא קשת רחבה של אישים – מהסופר ז'ול ורן ועד לשחקן מייקל דוגלאס.

מעבר לכך, הוא נחשב לאיש ששלט ביותר שפות מכל אחד אחר בדורו – 14 בסך הכל, כולל יוונית קלאסית ולטינית. לואיג'י סלבטורה נולד בשנת 1847, בפירנצה, וגדל בארמון בובולי אשר בגנים הנפלאים שלו החזיק וטיפל לבדו במי שהיה חבר הילדות הטוב ביותר שלו, שימפנזה אשר לו קרא בשם המקורי: גורילה. האידיליה הגיעה לקיצה בשנת 1859, בעת שהמהפכנים התקרבו לעיר, ומשפחת הדוכס הגדול נאלצה לעזוב ולעבור לטירה בסמוך לפראג. לואיג'י סלבטורה זכה לחינוך מקיף ופתוח, וגילה עניין רב בטבע. בגיל 22 כבר סיים ופרסם כרך מקיף ביותר על חיי החרקים. אולם ראשו היה נתון בעיקר לאהבתו אל הארכידוכסית הענוגה מטילדה, בתו של הדוכס הגדול של צ'שין (בפולין של היום).

לואיג'י סלבטורה (מקור, ויקיפדיה, פבליק דומיין)

האהבה הזאת נתקלה בשני קשיים עיקריים, ראשית, הנערה הובטחה לנסיך אומברטו יורש העצר האיטלקי, ושנית, היא עלתה בלהבות סמוך ליום הולדתה ה-18. היה זה כאשר התכוננה לצאת להצגת תיאטרון בווינה, ולאחר שהמשרתות שלה סיימו להלבישה בשמלת קרינולינה מרובת שכבות מוסלין וקפלים, אשר המשי החיצוני שלה הוברק בכמות נדיבה של גליצרין, על מנת לעשותו נוצץ. בעודה ממתינה לכרכרה, ביקשה מטילדה לעשן סיגריה, ובטרם סיימה, שמעה את צעדיו של אביה מתקדמים לכיוון חדרה. האב הקפדן אסר עליה לעשן, אך היא, כחיקוי לדודתה הנערצת הקיסרית סיסי, עשתה זאת בכל זאת.

בבהלה, היא החביאה את זנב הסיגריה הבוערת מאחרי גבה, ובתוך שניות החלה שמלתה עולה באש. אחוזת פחד החלה לרוץ, מה שכמובן הוסיף ועודד את הלהבות. בסופו של דבר המשרתים השתלטו עליה וגלגלו אותה בשמיכה עבה, אך גופה כבר היה מכוסה כוויות רבות. היא גססה משך שבועיים בייסורים גדולים, ולבסוף מתה.

מטילדה, אהובה בלהבות (מקור, ויקיפדיה, פבליק דומיין)

לואיג'י (או לודוויג, עם יציאתו את איטליה וחזרתו לחיק משפחתו ההבסבורגית) הכואב והאבל – עזב הכל והפליג אל האי מיורקה, מקום שהפך עם הזמן למולדתו השנייה. בתחילה תחת זהות מושאלת "הרוזן של נאודורף", הוא החל לרכוש אדמות באי כחול השמיים, לאורך חוף הים התיכון ומימיו הצלולים, אשר הטבע שלו נותר עוד תמים ופרוע ברובו באותם ימים. בסופו של דבר, הייתה ברשותו אחוזה שהשתרעה על פני 16 ק"מ של חוף – ועד 10 ק"מ אל תוך פנים האי, בין וולדמוסה לבין דיאה.

בצעד שהעניק לו את הכינוי "התימהוני המלכותי", הוא הכריז על אחוזתו כעל שמורת טבע – ופרסם כללים נוקשים לפיהם: "אין לפגוע או לכרות אף עץ, אין לבנות או לסלול אף בית או דרך, אין לפגוע או לצוד אף אחת מהחיות ויש לאפשר להן לחיות בשקט עד מותן הטבעי". במשך השנים, הוא חקר, כתב ופרסם 9 כרכי ספרים אודות החי והצומח של האיים הבלאריים, שמיורקה הוא האי הגדול שבהם. לבוש בגדים פשוטים, אשר היו גורמים להתעלפויות או לחילופין לגערות בקרב בני משפחתו האימפריאלית בווינה, הוא הסתובב באי, ובהנאה רבה בא במגע עם תושביו עובדי האדמה ובעלי המלאכה.

ביום מן הימים הוא הגיש עזרה על אם הדרך לאיכר שאחד מגלגלי עגלתו נפל לבור. בסופו של המאמץ, הושיט לו האיש שטר צנוע, להודות לו על הסיוע. לואיג'י סיפר על כך בגאווה לידידיו, כשהוא מדגיש: "זה הכסף הראשון בחיי שהרווחתי בעמל כפי".

בין ידידיו הרבים, שבאו לבקרו באי, היה גם הסופר הצרפתי ז'ול ורן, אשר בהתבסס על דמותו כתב את הרומן "מתיאס סנדור" (בעברית: "שלושת המורדים", או "נקמת המורד"), וגם, ידידה מיוחדת אשר יש אומרים (היסטוריונים) הייתה הרבה יותר מרק ידידה, הקיסרית אליזבת "סיסי" בכבודה ובעצמה, אשר באה לראותו פעמיים, ובילתה איתו על סיפון היאכטה שלו. יחסיהם הגיעו לקיצם, כרגיל אצלו, כאשר אנרכיסט איטלקי התנפל עליה בצאתה מבית מלון בז'נבה, ודקר אותה בסכינו. היפה בנשות המלוכה באירופה של המאה ה-19 דיממה משך שעה, עד שמתה.

אליזבת "סיסי", היפה במלכות (מקור, ויקיפדיה, פבליק דומיין)

היו לו מאהבות רבות מבין בנות האי, וכמה וכמה ילדים בלתי חוקיים, אשר לכולם חילק אדמות וכסף. אך מי שהעניקה לו נחמה אמיתית בין זרועותיה הייתה בת המקום, קטלינה הומר, בתו של נגר מהעיירה דאיה. יחסיהם נמשכו שנים, הוא בנה לה בית, ונטע עבורה כרמים, ולימד אותה לעשות יינות משובחים. אך סופה, איך לא, היה טרגי. בשנת 1905 היא שכנעה את אהובה לואיג'י להניח לה לצאת למסע של עליה לרגל לירושלים, ושם נדבקה בצרעת, ממנה מתה. את הבית שהיה שלה, רכש כעבור שנים רבות השחקן מייקל דוגלאס, העושה שם את חופשותיו. הוא מעריץ גדול של הארכי דוכס, ומימן את הקמתו של מרכז מידע אודות פועלו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הזעיק הקיסר את כל בני משפחתו לבוא ולהיות בקרבתו. לואיג'י, כואב את המאורעות, חולה, לא החזיק מעמד. הוא הלך לעולמו ב-1915, ונקבר באחוזת הקבר האימפריאלית בווינה, לא הרחק מאהובתו מטילדה, ומן הקיסרית סיסי. במהלך כל שנת 2015, באי מיורקה, בשורה של אירועים, יציינו התושבים את שנת המאה להסתלקותו של האיש.