שניהם סופרים חשובים ובנים מובהקים של אמריקה הלטינית, שניהם תרמו לעולם יצירות גדולות שתורגמו לעשרות שפות, שניהם זכו בפרסי נובל לספרות, האחד קולומביאני השני פרואני, והם היו חברים בלב ובנפש – עד שקרה משהו, לא ברור – והם הפכו שונאים.

האחד הוא גבריאל גרסיה מארקס, אשר הלך לעולמו לפני מספר ימים והוא בן 87. השני הוא מריו ורגס יוסה, בן ה-78, אשר את סוף השבוע שעבר עשה בוונצואלה, על מנת להביע את תמיכתו בתנועות האופוזיציה שם הנמצאות בהתנגשות חזיתית עם ממשלתו של ניקולאס מדורו.

בהזדמנות זאת, כאשר הוא ישב עם מארחיו ועם עיתונאים בקראקס הבירה, ברור היה כי הריב המיתולוגי בין שני הסופרים יעלה בצורת שאלה, במיוחד כאשר מדובר בזמן קצר כל כך מאז הלך גרסיה מארקס לעולמו. והוא אכן, עלה, ושלא כהרגלו – יוסה לא התעלם לחלוטין מן השאלה כפי שהוא נוהג לעשות בדרך כלל. מה השיב על כך דון מריו, כעת, כאשר חברו-אויבו כבר אינו בין החיים? רק רגע, נשוב לאחור, לתחילתו של הסיפור עבור מי שטרם פגש בפרטים. זה היה במקרה אך בדיוק ב"יום האוהבים" (Valentine’s Day), של שנת 1976, כאשר מארקס ויוסה נפגשו (במקרה?) במקסיקו סיטי, בקבלת פנים לפני הקרנת סרט דוקומנטרי על ניצולי מטוס שהתרסק בפסגות האנדים אשר שרדו בזכות היותם לקניבלים.

אגרוף לא ספרותי בעין, החברים והסוד (צילום איי פי)

ברור שמשהו אלים וקשה התחולל באותו מפגש. השמועות דיברו על מעשה בגידה, על כך שרעייתו של יוסה קשורה לעניין, אחרים טענו כי הסיבה הייתה הפוליטיקה, גרסיה מארקס הגן על שליט קובה פידל קסטרו ידידו הקרוב, ואילו ורגס יוסה התייחס אליו כאל דיקטטור. דבר אחד ברור, ברגע מסוים פרץ שם ריב – ואחד מהם שלח מהלומת אגרוף לעבר פניו של השני. מאוחר יותר, שנים אחר כך, ראה אור לראשונה בעיתון המקסיקני "לה חורנדה", צילום של הצלם רודריגו מויה, ידידם של הסופרים, ובו פרצופו של גבריאל גרסיה מארקס מעוטר ב"פנס" שחור מרשים סביב עינו השמאלית. על פי עדותו, הצילום הזה נעשה זמן קצר לאחר הקטטה. מויה אגב טען, כי סיבת הריב אכן הייתה רעייתו של ורגס יוסה, אשר התנחמה בזרועותיו של גרסיה מארקס, בעת משבר ביחסיה עם בעלה. אולם לדבריו אלה אין סימוכין נוספים.

וכעת, כאשר נשאל על כך בוונצואלה, 38 שנים מאז התחולל הקרע, אמר הסופר הפרואני לעיתונאים: "נשבענו, הוא ואני, שאיש מאיתנו לא יספר מעולם מה גרם לריב. הוא כיבד את השבועה עד ליום מותו, וגם אני אעשה זאת. נניח לכותבי הביוגרפיות שלנו – אם מישהו יחשוב בעתיד שאנחנו ראויים לעוד ביוגרפיות – שיחקרו בפרטי הפרטים של הפרשה הזאת, ואולי הם יגיעו לחקר האמת".