אי שם בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה, לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי, באה קבוצה של נשים יהודיות מבוקרשט לבריסל על מנת ללמוד כיצד מאורגנת קהילה יהודית. בין השאר הן ביקרו כאן בבניין המרכז הקהילתי היהודי שוקק החיים והפעילות אשר ברובע סן-ז'יל, סיירו בין קומותיו ואולמותיו, התרשמו מאוד, אף התפעלו, אך ממש ביציאה הייתה להן שאלה אחת: לא שכחתם להראות לנו היכן בית הכנסת?

זהו, שאין בית כנסת.

ה-CCLJ, כך כינויו של המרכז הזה שהוא תופעה יוצאת דופן לחלוטין בנוף הקהילות היהודיות באירופה (ראשי תיבות בצרפתית של "מרכז קהילתי חילוני יהודי"), הוא כיום קונצרן תרבותי-חינוכי יהודי מאוד, אשר הוציא את הקדוש ברוך הוא ואת רבניו מהמשוואה, ובינתיים, השמיים לא נפלו. יש לו תנועת נוער ופעוטון וגנון ובהם עשרות ילדים, יש לו קבוצת תיאטרון, האודיטוריום רחב הידיים שלו מארח קונצרטים ופעילויות מגוונות, קורסים לעברית וערבי שיחה באידיש, וירחון ברמה גבוהה – REGARDS – המופץ לכ-5000 מנויים ואשר חוגג ממש בימים אלה את שנתו ה-50. ויש לו גם עמדות פוליטיות ברורות, אשר הביאו אותו למסלול של התנגשות עם שגרירות ישראל בבלגיה… על זה בהמשך.

אנרי גוטמן, נשיא CCLJ

נשיאו הנוכחי של המרכז הוא אנרי גוטמן, מרצה ויועץ בתחומי שיווק אסטרטגי וניהול, פעיל במרכז עוד מימיו כסטודנט אי שם סביב 1967, אשר על כוס קפה במשרדו סיפר לי השבוע כיצד התחיל הכל, בשנים הראשונות שאחרי מלחמת העולם השנייה. "הם היו קבוצה של צעירים, יתומים, כאלה שהוחבאו אצל משפחות נוצריות, אחרים יצאו מן המחתרות האנטי נאציות, יהודים שרצו להיות בחברת יהודים אחרים. הם נפגשו באופן קבוע, ניהלו שיחות, שיחקו פינג-פונג, ובשנת 1959, מצאו את המקום הזה בסן-ג'יל והקימו רשמית את המרכז.

"הרוח החיה ומנהיגה של החבורה היה דוד סוסקינד. הוא ושותפו ישראל קנובלאוך, היו יהלומנים קטנים, שהפכו בהמשך ליהלומנים גדולים. היה להם 'סידור' מיוחד. את הרווחים חילקו ביניהם חצי חצי – וכל אחד מהם מהחצי שלו העביר חצי לקהילה… הכספים שלהם מימנו את ההקמה והפעילות של המרכז, והתפיסה שעמדה במרכז הכל הייתה זאת של יהדות חילונית".

ומה זה בדיוק אומר? האם אצלכם מצאתם עוד תשובה לשאלה מהו יהודי?

"סוסקינד הלך לעולמו ב-2011, בשנותיו האחרונות, מתוך האלצהיימר, היה משפט שלא שכח: 'אם אין אני לי מי לי', שזאת יכולת השרידות היהודית, הרוח היהודית. 'וכשאני לעצמי מה אני', שהרי אם נתעסק רק בעצמנו מה אנחנו שווים, וזאת הדרך שהובילה אותנו לפעילות הפוליטית, לעמדות התומכות בשתי מדינות לשני עמים בנושא הישראלי-פלשתיני, לסיוע לקהילות מהגרים בבלגיה, ועוד.

"קשה להסביר ליהודים מהי חילוניות יהודית – ועוד יותר קשה להסביר זאת ללא יהודים. רק ישראלים קל להם להבין. אנחנו כאן בבלגיה לא חוששים להגיד כי יהודים הם עם, בניגוד אולי לקהילות היהודיות בצרפת. כאן יש פלמים, ויש ואלונים, אז יש גם יהודים. ומי הוא יהודי על פי התפיסה שלנו – מי שמגדיר עצמו יהודי. די בכך. ילדים המבקשים להצטרף לתנועת הנוער שלנו לא נשאלים מי ומה ההורים שלהם…".

50 שנה לירחון REGARDS – שערים נבחרים

סיפור קטן ומשעשע שמספר לי גוטמן, מדגים את דרכה ואופי הסתכלותה על החיים של תנועת הנוער היהודי החילוני של בריסל. מסורת היא, כי בכל ערב חג המולד, בית החולים הציבורי לילדים של העיר נטוש למחצה. רוב הרופאים, האחיות, אנשי הסגל הולכים לחגוג עם משפחותיהם את המפגש הכי משפחתי בשנה. אז, מחופשים לסנטה-קלאוס, באים חברי תנועת הנוער לבית החולים, ומחלקים מתנות וממתקים לילדים המאושפזים. "נערים יהודיים, מחופשים לסנטה קלאוס, מביאים מעט אושר לילדים אשר בבית החולים הזה רוב רובם ממשפחות מוסלמיות", אומר גוטמן בחיוך.

וחוץ מזה, אומר גוטמן, הם ציונים ללא מרכאות, ועוד לפני מלחמת ששת הימים תמכו במתן הזכויות הלגיטימיות לפלשתינים, וכיום במדינה פלשתינית לצד ישראל, בגבולות 67. הם נגד הכיבוש, נגד ההתנחלויות, "וכל זאת כי טובת ישראל לנגד עינינו". וכך, כאשר בספטמבר האחרון הכריזה ממשלת ישראל על הפקעת 4000 דונם של אדמות בגוש עציון, לא רק ג'ון קרי והאיחוד האירופי יצאו בגינוי קולני, גם ה-CCLJ הצטרף למחאה בהודעה משלו.

בתגובה, הם קיבלו מכתב משגריר ישראל בבלגיה ז'אק רווח, ובו הוא אומר להם (בתרגום חופשי) כי "גילה בתדהמה" את הודעתם, ושואל "האם זה תפקידו של ארגון המגדיר עצמו, בכל זאת, כציוני, להוסיף שמן למדורת האנטי ציונות/אנטישמיות?". גוטמן מצידו הגיב וכתב שהוא "מופתע והמום מההתקפה של שגריר ישראל", וכל חילופי אבני הבליסטראות האלה ראו אור בגיליון של REGARDS שהקדיש את שערו לפרויקט מיוחד תחת הכותרת "האם מותר לנו למתוח ביקורת על ישראל?".

הירחון הזה, אגב (עורך ראשי ניקולא זומרשטיין, עורכת מישנה ז'רלדין קאמפס), נהנה מעצמאות מערכתית ולוקחים בו חלק כותבים בעלי שם ומעמד בתחומם בחברה הבלגית. אתר האינטרנט שלו זוכה לכ-30 אלף מבקרים יחודיים בחודש, יותר ממספר כל יהודי בריסל גם יחד.

גוטמן מסכם ואומר בגאווה, כי קיומו ופועלו של ה-CCLJ "נתנו לגיטימיות ליהדות חילונית, והעניקו לרבים דרך להיות לא פחות יהודים מאלה ההולכים לבית הכנסת".