סקנדל מוגז. על מנת לחגוג יום הולדת עגול משהו – 75 שנים – המשקה המוגז פאנטה, השייך לענק הענקים קוקה-קולה, החליט לצאת בגרמניה עם קמפיין חגיגי המדבר על חזרה "לימים הטובים ההם כאשר המשקה הזה בא לעולם…". אלוהים אדירים, יש טיפשות פרסומית גדולה מזאת? הימים הטובים ההם, לא תאמינו, הם ימי שלטון הנאצים בגרמניה.

תקצירון היסטורי. בזמן מלחמת העולם השנייה, וליתר דיוק בשנת 1940, נקלע מפעל קוקה קולה בגרמניה לקשיים מסוימים. ראשית, מותג אמריקני לא היה ממש עניין פופולארי בלשכת הקנצלר. שנית, ימי מלחמה כאמור והבאת הסירופ הסודי מארצות הברית נקלעה לקשיים. שלישית, לא קל היה להשיג את כמויות הסוכר שנדרשו לייצור.

ראשי המפעל החליטו לכן לעשות משקה חדש, מוגז גם הוא, המבוסס על מה שהיה ובין השאר, סיידר תפוחי עץ, שאריות פרי מסוגים שונים, ומי גבינה בתוספת סכרין. זה עבד. זה מכר. עם תום המלחמה העבירה חברת קוקה קולה את הפטנט לארה"ב והוא הצליח ביותר. כיום יש (ע"פ פרסומי המפעל) כ-70 סוגים שונים של פאנטה, מתפוז ועד מנגו, דרך תות ואננס. לישראל, אגב, הגיע המשקה יליד גרמניה בשנת 1976 והופץ תחת השם קינלי. התחפושת לא באה בגלל המוצא שלו, כי אם מסיבה פרוזאית יותר – מפעל קטן בטבריה עשה אז משקה תחת השם "פנטה", הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה בנושא המחיר… ולקוקה קולה התאפשר להשתמש כאן בשם המותג שלו רק בסוף שנות ה-90.

בקבוקי פאנטה הקלאסית (צילום מסך מתוך הספוט ביוטיוב)

חזרה לגרמניה. חגיגת הפאנטה (מגרמנית fantasievoll  מלא דימיון) כללה כאמור ספוט פרסומי, סכריני משהו, צבעוני מאוד, והקריינות שלו עושה את הקשר ההיסטורי – "לפני 75 שנה לא היו האמצעים לעשות את הקוקה קולה שלנו…". ואחר כך הגיע המשפט, בתרגום חופשי כאן, בערך בשנייה ה-35 של הספוט, שעשה את הפיצוץ: "על מנת לחגוג אנחנו חוזרים (מחזירים) את הימים הטובים ההם של הפאנטה הקלאסית…".

נו טוב, ברור שלא הכל בגרמניה ומחוצה לה יסכימו עם הגישה כי שנת 1940, מלחמת העולם השנייה צוברת תנופה, הטרוף של היטלר בעיצומו, הזוועות האמיתיות של ההשמדה ההמונית מתקרבות – יכולה להיכנס תחת ההגדרה: הימים הטובים ההם. אנחנו מדברים על תאי הגזים – לא על משקה מוגז. ביקורת רבה הושמעה מכל כיוון, וכמובן גם זעזוע, חברת קוקה קולה הסירה מיד את הפרסומת, דובריה התנצלו והדגישו כי מעולם לא היה לחברה קשר להיטלר, כוונת המפרסם הייתה לנגן על מיתר הנוסטלגיה אל הילדות וכו'.

ניסיתי למצוא בעיתונות שעסקה בנושא את שמו של האידיוט הקריאטיבי שעמד מאחורי הרעיון – ולא הצלחתי. יכול להיות שהוא ירד לבונקר.

רוצים לראות את היצירה ביוטיוב, בבקשה: