מיטל שרון, בת 35, אני גרה בכרם התימנים בתל אביב ("גדלתי באילת עד גיל 18, ומהרגע שיכולתי עזבתי אותה לטובת תל-אביב. מאז אני פה, עם סטיות קלות הצידה לרמת-גן, גבעתיים או רמת אביב, על פי הנסיבות"), נשואה לנדב.

במה את עוסקת?

"כרגע אני מתמקדת בקידום 12 דקות – אירועי השראה בהם מרצים מקצועיים מדברים על נושאים שונים ואורך כל הרצאה 12 דקות. אבל אני גם סופרת (ספרי הראשון יצא בהוצאת חרגול בדצמבר 2011 ונקרא "שתיים", ספרי השני בטיוטות מתקדמות), מנהלת אתר בחברת Perfecto Mobile, מאפיינת UI, וכותבת בכל מיני בלוגים שהקמתי לאורך השנים. אני חושבת שהתשובה הכוללת לשאלה במה את עוסקת היא: אני מייצרת סיפורים או מתווכת סיפורים של אחרים או של חברות לאנשים קשובים". 

איך הגעת לתחום העיסוק הזה?

"מאז שאני זוכרת את עצמי, הרגע הזה שבו המציאות מתרחקת והופכת עמומה, והמלים יוצרות מציאות נגישה ומוחשית יותר, הוא רגע קסום. כשהייתי קטנה, חשבתי שאם אני אצליח ללמוד את זה באוניברסיטה אני אהיה אלופת העולם, כי אני אוכל לשקוע בספרים לנצח. אחר כך התברר לי שמעט מאד אנשים מקבלים כסף על לקרוא, אז מתחתי את גבולות מעשה הקריאה ככל יכולתי".

מה את אוהבת באורח החיים שלך?

"אני אוהבת את העובדה שכל יום נראה קצת אחרת, ואת הפגישות עם אנשים מתחומים שונים. אני אוהבת לנסוע בטוסטוס שלי ממקום למקום ברחבי העיר והאזור, כל פעם בשביל משהו אחר".

מה מפריע לך?

"כל יום נראה קצת אחרת, ואני מתרוצצת ברחבי העיר בשביל כל מיני דברים שונים. זה לא מאפשר לי לשקוע בנמנום של שגרה".

היום שלה הוא היום ה101 בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים. זהו יום (כמו ימים רבים של עצמאים העוסקים בתחומים מקבילים לשלה) שבו חוסר השגרה מעידה על השגרה.

09:00

נכנסת למשרד הביתי. באיזשהו שלב הבנתי שאם אני עובדת מהבית אני צריכה מקום קבוע לעבוד בו. מסך נורמלי, מקלדת, עכבר, כיסא. קודם הייתי יושבת מקופלת על הספה בסלון או מתרווחת על השולחן במטבח. הייתי הורסת לעצמי את הגב או מביאה את העבודה שלי לכל הבית. עכשיו אני מרגישה כמו מנכ"לית: יש לי משרד פינתי וחלון.

 

מיילים. להגיד שאני מציצה במיילים שלי לראשונה בשעה 09:00 בבוקר יהיה שקר גמור. עוד לפני שאני מתעוררת אני שולחת יד לטלפון כדי לעשות את זה. אבל כאן, עכשיו, במייל שלי, יש את הסקיצה הסופית לפוסטר שייתלה בתחנות אוטובוס ברחבי העיר ומבשר על הערב הקרוב של 12 דקות, שיתרחש בנמל יפו ב-6.5 וכולל 12 מרצים מופלאים שידברו 12 דקות בדיוק על נושאים שמעניינים אותם.

 

11:00

שיחה עם יחסי ציבור. שיחה לא כל כך טובה עם איש נחמד ממשרד יחסי הציבור שאיתו עובד נמל יפו. הוא מנסה להבין מה יהיה כל כך מיוחד בערב שלנו. בדרך כלל, אני מאד טובה בלהסביר את הייחוד שלנו: המגוון. אנחנו מביאים מרצים מכל הנושאים, מכל הגילאים, מכל הברנז'ות ומשני המינים. ככה אנחנו מבטיחים שאין ערב שהוא רק אקדמי או ערב שכולל רק אמנים צעירים ומגניבים. ואפשר לבחון את התזה הזאת בקלות אם מתבוננים בקהל שמגיע: ויישב 30+ עם 60+ וימחא כפיים. הפעם, אבל, איש יחסי הציבור לא מתלהב, וכשאנשים לא מתלהבים, הם לא עושים מאמץ מיוחד. חבל.

 

11:30

נקיונות. קינואה עם עדשים – ממצא ארכיאולוגי. פעם בשבוע מכינים בבית הזה אוכל שאמור להספיק לכל השבוע, אבל מספיק לשלושה או ארבעה ימים. לפעמים, קופסאות מסויימות נדחקות לשולי המקרר ונשכחות. בלילות של ירח מלא, או סתם באמצע היום, לובש אחד מאיתנו את בגדי הסופרמן, עף אל פינות המקרר ומוציא משם את כל הדורש הוצאה. הפעם היה תורי.

 

13:00

בריכת גורדון – מבט מקו כסאות הנוח. אני לא אוהבת ספורט. הרבה שנים לא עשיתי כלום, אבל לאחרונה הגוף שלי צועק לי ככה שאני לא יכולה להתעלם יותר. הדיבור של הגוף הפך ממשהו שמתישהו בעתיד יעזור לי למשהו שממש עכשיו מועיל. בתגובה אני מאפסנת את חוסר החשק שלי בקופסא לשעה בשבוע, שבה אני עושה מה שפחות משעמם אותי: בריכה, פילאטיס, הליכה בים. מה שבא.

 

14:15

ארוחת צהריים בבית. כמעט כל ארוחות הצהריים שלי כוללות עגבניה ומלפפון חתוכים לסלט עם עוד משהו ליד. הפעם השקעתי. יש גם סלק אפוי, ביצה, טונה, קוטג' ולחם קלוי. כמו שאומרים אצלנו בבית: תביאי 45 שקל ואני אגיש לך את זה בבית קפה.

 

15:00

ליעד ליבנה הוא המנחה הקבוע של ערבי 12 דקות, חוץ מזה שהוא חבר ותיק שלי. הוא איש גבוה עם קול רועם, וכשהוא אומר משהו, הוא נשמע רציני הרבה יותר מכשאני אומרת משהו. על כן, אני משתדלת לכתוב את דברי המנחה כמה שפחות רשמיים. אני יודעת שתוספת הרשמיות כבר בפנים.

 

17:30

פגישה עם מנהל בית ספר. 12 דקות מציעים לארגונים ולחברות להעביר הדרכות בהרצאות קצרות. ההדרכה כוללת תובנות שאספנו במהלך השנים שאנחנו עושים את ערבי 12 דקות לציבור הרחב, ותובנות שאספתי משנים של לימודי ספרות באוניברסיטה ועריכת טקסטים עיתונאיים, בנוגע לאופן שבו ליצור סיפור שמספרים ב-12 דקות, כמו גם כללים בסיסיים ליצירת מצגות ולקשר בין המצגת להרצאה, בנייה משותפת של מצגת וכללי עמידה מול קהל. היום אני נפגשת עם מנהל בית ספר מסויים, ואנחנו דנים באפשרות ש-12 דקות יעבירו סדנאות למורים בבית הספר.

 

22:30

הדבקת תו ובירה עם הבעל. אני ונדב יוצאים קצת מהבית כדי לעשות סיבוב, להריח את השכונה, ולספר בפרטי פרטים על היום שהיה לנו. בדרך אני עומלת קשה כדי להחליף תו חניה במכונית. בפאב: אנחנו מדברים על נדל"ן ועל כמה יקר לחיות בעיר הזאת, ומצד שמאל שלנו יש להקה שנמצאת בשלבי התפרקות, וכוללת ארבעה גברים עם זיפי זקן בשיחת יחסינו לאן. שווה את הכסף של הבירה.

 

00:00

 בדיקה מתמדת של מצב הכרטיסים שנמכרו לאירוע – בעצם עשיתי זאת כל הערב. יודעת שהאולם יהיה מלא. אני יודעת שנצליח להחזיר את ההוצאות שלנו. אני יודעת שיהיה ערב מוצלח. ובכל זאת, כל חמש דקות אני בודקת את מצב הכרטיסים שנמכרו. דרך המחשב, דרך האייפון, דרך הטאבלט. איכשהו אני מוצאת איזה מסך בידיים שלי והמסך מגיע מעצמו, בלי עזרתי, לעמוד של הכרטיסים. כל פעם כזאת דורשת הזנת סיסמה מחדש, ואני חושבת שהמקשים של אותיות הסיסמה כבר שחוקים בכל המקלדות.