קרני תומר, בת ה37, הייתה מנהלת ידע ארגוני ב-TheMarker ויש לה תואר שני בנושא. זה נשמע אולי משעמם וקצת אפור אבל תומר היא יזמית בנשמתה ובנתה את התפקיד בדמותה. לפני מספר שנים עשתה רילוקיישן לסינגפור בעקבות עבודתו של בעלה. שם הפכה את האהבה הגדולה שלה לאוכל להפוך למקצוע. כיום היא מגדירה עצמה "פוד אקספלורר" (food explorer). בסינגפור היא מדריכה סיורים קולינריים, מעבירה סדנאות בישול ישראלי וים תיכוני, מנהלת אתר אינטרנט משלה (www.woknstroll.com.sg) ובעיקר נהנית לאכול. היום שלה המלווה בתצלומי מזון הוא היום ה15 בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים.

07:30-09:00

בוקר טוב סינגפור.

השמש זורחת על אספן הייטס, והגיע הזמן לשלוח הילדים לבית הספר הבינלאומי והגן היהודי. 

 

 

09:00-11:00

 אחרי שהם הולכים אני מתארגנת לעבודה. כשהגענו לסינגפור לפני כשלוש שנים, חשבתי שארצה לקחת לעצמי חופש. אחרי שנים ארוכות של עבודה וגידול ילדים – או ליתר דיוק תמרונים, כל מה שרציתי זה להיות תיירת. אבל אחרי מספר חודשים, שבהם הילדים התאקלמו והתחלנו לבנות לעצמנו חיים (שגרה קוראים לזה) הבחנתי שכל מה שאני עושה כל היום זה לבשל, לטייל בשווקים ולאכול. ואז החלטתי לעשות מזה מקצוע.

הבוקר מעבירה סיור קולינרי בשוק ההודי, האהוב עלי ביותר מבין כל השווקים בסינגפור – שם אני מרגישה בבית. נוסעת במונית לפגוש את התיירים ומזמינה אותם לארוחת בוקר בסגנון דרום הודו. הארוחה כוללת משקה מקומי שנקרא שנדול העשוי מחלב קוקוס, אטריות ירוקות וסוכר דקלים מתקתק וכמובן (איך אפשר בלי) רוטי פראטה עם ביצה ובצל הגרסה המקומית למלאווח התימני (חבל שבמקום רסק עגבניות הם מגישים אותו עם קארי).

 משם עוברים לדוכני הדגים, הבשר, האטריות והפירות הטרופיים.

 

 העסק שלי נולד בעזרתם של חברים. הם הפנו אלי חברים וקרובי משפחה שבאו לבקר ולתייר בסינגפור. אחרי שהבנתי שיש לי מה למכור, עליתי שלב ופניתי לחברות מקומיות בסינגפור. את המקומיים אינני לוקחת לשוק. הם מוזמנים למטבח שלי, בבית ולומדים להכין פלאפל, מרק קובה-סלק וכנאפה לקינוח. לטעמם של הסינים יש לנו מזון מוזר.

הסיור בשוק הסתיים ויום ארוך עוד לפני. צריכה להכין צילומים לאתר האינטרנט שלי. חברה מצלמת אותי במסעדה צמחונית בצ'יינה טאון ואני מוצאת את עצמי מאחורי הדוכן מדגמנת אוכל צמחוני (על הדרך גיליתי עוד מסעדה טובה לאנשים שרוצים סיור אוכל ללא בשר). האמת, בעלי הדוכן מאד הופתעו לראות כיצד אני ניגשת לדוכן בחופשיות ומתחילה להגיש אוכל כאילו זו המסעדה שלי…

 13:30–14:00

שעת צהרים. מכיוון שאין לי משרד קבוע, מבצעת את כל המטלות המשרדיות שלי בשווקים ובמסעדות של סינגפור בעיקר באלו עם ה-wifi. זאת המסעדה השכונתית האהובה עלי ביותר. 

לא רק אני מרגישה בבית. למלצריות אין בעיה למלא פלפל ומלח בשולחן שבו אני יושבת.

זאת המנה הקבועה שלי: מרק לאקסה, מרק אטריות חריף עם חלב קוקוס ושרימפס

 

15:30

הילדים חוזרים מבית הספר ועכשיו מגיעים סיורים קולינריים מסוג אחר – שניצלים, מרק עוף עם קוסקוס, שיעורי בית, חברים וחוגים. גם בסינגפור שהוא אי קטן, ההורים מהווים שירות מוניות. לי אין רכב אז הם הולכים לחוגים בבית הספר.

 

 

 20:00

בשעה טובה הילדים הלכו לישון אחרי תירגול מילים ואותיות באנגלית וסימניות סיניות. זה לא קל לעזור להם. אפילו עם האנגלית קשה לי (חמש היחידות שלנו לא מגיעות לרמה של דובר בבית ספר יסודי). לגבי הסינית הרמתי ידיים.  רק בנושא שמות מוצרי המזון וסוגי האוכל השונים, לא מוותרת לעצמי  (פשוט אין לי ברירה), אבל אומרים שיש לי מבטא רוסי (נסו אתם להתמודד עם הטונים שלהם…).

20:30-23:00

עכשיו מתחילה משמרת ערב. יוצאת להדריך קבוצה של תיירים ברובע גיילאנג בסינגפור. הרחוב מואר באורות נאון ואנחנו מסיירים בין הבתים הישנים והמקדשים הקטנים והולכים לאכול הרבה דים סם, אטריות ואורז ברטבים שונים ומקנחים בפירות טרופיים טעימים ומתוקים. הלהיט של הסיור – אוכלים צפרדעים ברוטב צ'ילי יבש ודייסת אורז. חסתי עליכם ולא צירפתי תצלום או מתכון.

 חלק בלתי נפרד מהסיור הוא טעימת מלך הפירות הטרופים שנקרא דוריאן. הטעם שלו הוא שילוב קטלני בין גרב מסריחה שחיכתה שבועות בתא הלבשה, בצל, גבינת שמנת ויין שרי. אני לא מוותרת לאף אחד – כולם חייבים לפחות לטעום. התגובה השכיחה: "חבל, היה סיור טוב. חבל שהרסת".

 

 

 את הטעם אפשר להעביר עם סוגים שונים של דים סם. בעיקר זה שממולא שוקולד ושומשום.

 

 

 00:00

הגיע הזמן לישון. הבטן מלאה מיום ארוך והרגליים כואבות. אבל, איך אומרות חברות שלי, כנראה שאין לי זכות לקטר.