"שמי איילת בועזסון, בת 40, נשואה לישי ואם לשלושה: נירי בת 13 וחצי, עידו בן 8 וחצי ועמית בן 4 וחצי. ירושלמית במקור, לפני כמעט 8 שנים חזרנו משהות בת 4 שנים בבוסטון, באוניברסיטת MIT (הוא למד, אני עבדתי) וכיום אנחנו גרים במודיעין – בעיקר בגלל מערכת החינוך הממלכתית".

"אחרי שנים בשירות המדינה ובמגזר הציבורי, הרגשתי צורך חזק למצוא את מה שיגרום לי לקום בשמחה כל בוקר. במשך שנתיים ישבתי בבית והתמקדתי בפרוייקטים קטנים של תרגום, עריכה ושאר ירקות. היום אני מנהלת פרוייקטים ברשות לקהילה ונוער באוניברסיטה העברית, מנהלת פיתוח משאבים בעמותת "קשת המשאלות" – שמגשימה משאלות לחולים סופניים בוגרים וליצנית רפואית. 3 עיסוקים שממלאים לי את היום בעומס אבל גם בשמחה וסיפוק גדולים". היום של איילת בועזסון שעוסקת כיום בהגשמת חלומות, הוא היום ה339 בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים.

05:42

בוקר.

השעון מצלצל, הציפורים מצייצות והשמש מפציעה.

סתם.

שעון חורף, בחוץ מתחיל אור אפור, הציפורים בחוץ צורחות ברעש מזעזע ואני שולחת יד לשעון של הטלפון כדי לגלות ששוב התעוררתי עצמאית, 3 דקות לפני הצלצול. קצת מתסכל, אבל זה מה יש. אני מתיישבת במיטה ותוך שניה וחצי סומסום החתולה מתמקמת בצורה שמבטלת כל אפשרות לסנוז.

במקרה כזה, עדיף לסחוט את מידת הרחמים בתמונה כזו מאשר בערימת הכביסה הנקייה שמולה שלא זוכה לטיפול, גם אם יש לי זמן. שימו לב – ערימת כביסה במערכה הראשונה, תירה בשלישית…

05:50

אחרי צחצוח שיניים, אני מדדה בפיג'מה לחדר של הגדולה. היא בחרה לעצמה מסלול לימודים תובעני ולא פשוט בירושלים, שדורש ממנה לצאת בכל בוקר בשש וחצי מהבית.

עד שהיא מתעוררת ומתארגנת אני מתיישבת מול המחשב ומתעדכנת במיילים, חדשות ובעיקר פייסבוק. הישיבה מול פייסבוק היא סוג של התמכרות, אבל לא למדיום אלא לקונספט. השתתפתי פעם בניסוי שכלל 3 חודשים של ניתוק מוחלט מפייסבוק. לא היה קשה ועבר אפילו מהר, רק שלא ממש הבנתי את הטעם או הצורך. בעיני מדובר באחת מדרכי התקשורת היעילות והחכמות ביותר שנוצרו. ואף מילה על המשחקים.

06:10

יורדת למטה להכין לילדה סנדוויצ'ים ליום הלימודים. גדלתי בבית שבו האוכל תופס מקום מרכזי בחוויה ובתקשורת המשפחתית. ולמרות כל ההצהרות, גדלתי להיות אמא שלי (לטוב ולרע). בדיוק כמוה אני רוצה לגוון את האוכל ובדיוק כמוני הילדים מעדיפים חומוס תעשייתי או גבינה סתמית. רגשות האשם גורמים לי לדחוף פרוסות ירקות פנימה, וכתוצאה מכך נפתחת כל בוקר מחדש המערכה כנגד הניילון הנצמד.

06:30

אחת שוחררה. הגיע הזמן להתארגן ולהעיר את כל השאר. משום מה השעה הזו תמיד עוברת לי באיטיות ועצלות. מזל שישי מתקתק את שאר הסנדוויצ'ים והמטלות. אני נתקעת בשלב של לחפש לבנים זוגות גרביים בערימת הכביסה (זאת שהופיעה קודם) שעושה לי דווקא, כל בוקר מחדש ובולעת אותם.

07:35

יצאנו. ישי עם ויסקי הכלב לטיול קקי ואני עם שני הבנים לאוטו לפיזור. חוץ מהתיק הרציני, יש לי גם שקית עם אוברול ומגפיים, ואת התיק הצבעוני של ויולה קלפטוקלאון לאחה"צ של התפרעות. הילדים צוהלים.

07:45

מגיעים לגן של עמית. אפשר לזהות בקלות את המתחם כי מוטי השומר דואג לקשט אותו בשבשבות מקסימות שעשויות מבקבוקים ופקקים. במהלך השנה, מוטי מקפיד שלכל ילד תהיה שבשבת אחת הביתה.


עד 08:00 מספיקה להתגבר על העומס ביציאה מהעיר, מורידה את עידו בבית הספר ועולה על 443 בדרך לירושלים. ברדיו בועז כהן מחליף את רוני ידידיה. אחד המשפטים הראשונים שעמית למד לומר בגיל שנה וצ'ופצ'יק היה "אני בועז כהן" וכל בוקר היה מתווכח עם הרדיו.

08:40

מגיעה לאוניברסיטה. הרשות לקהילה ונוער מורכבת מאנשים שהופכים את היום כולו להרבה יותר כיפי ומהנה ומבחינתי מדובר בחיבור ישיר לתפקיד שעשיתי לפני שנים ב-MIT שבמהותו עוסק בחיבור שבין האוניברסיטה וההשכלה לקהילה ולציבור הרחב.

08:50

הגיע הזמן לקפה של הבוקר. אני קרציית קפה. כזו שתמיד מזמינה עם הוראות – הפוך גדול בזכוכית, דל שומן, חזק, בלי קצף. אבל הקפה הראשון של היום הוא בספל מסוים, עם הסוכרזית שיש לי תמיד בתיק ורק אני מכינה אותו – פשוט כדי שלא אוכל לבוא בטענות לאף אחד.

15:30

מתחילה להתארגן ליציאה. החלוקה בינינו היא שיומיים בשבוע אני אוספת מהגן, יומיים הוא ויום אחד סבא וסבתא. הואיל ואנחנו מסתדרים עם אוטו אחד בבית – שנמצא אצלי 90% מהזמן, אני אוספת בימים של החוגים. בימים כמו היום – נטולי החוגים, יש לי יום ארוך ומלא עבודה.

עד 16:30 אביא את ויולה קלפטוקלאון – שהיא אני, למחלקה לשיקום נשימתי בביה"ח אלין להתנדבות של שעה וחצי. אני משתדלת להיות שם אחת לשבועיים בפעילות שטובה לי לא פחות ממה שהיא טובה לילדים המאושפזים, לבני המשפחות שלהם ולצוות הרפואי המסור שאיתם.

אני יוצאת מהמשרד, לבושה באוברול , נעולה במגפיים המצוירים וחמושה באביזרים שמשתנים כל שבוע לפי המצברוח. כל מי שרואה אותי עוברת, מחייך. אני מקפידה על הטקס הזה בכל פעם משום שבזמן שעובר עד שאני מגיעה למחלקה, אני נכנסת לדמות ומבשלת אותה לקראת הבאות.

ברגע שאני נכנסת לאוטו אני שמה עלי את האף האדום. זהו. הבגדים, התסרוקת, האיפור והאביזרים משתנים מפעם לפעם אבל האף האדום נשאר. הוא גם מאוד אפקטיבי בנהיגה עצמה, בשעות העמוסות של אחה"צ – גם הנהגים מסביב לא נשארים אדישים. נוסע שיושב ליד הנהג במשאית שעוצרת לידי ברמזור, מוציא את הטלפון ומצלם אותי, בתגובה אני מוציאה טלפון צעצוע עם ציור של צבי הנינג'ה ו"מצלמת אותו". מעולם לא עצרו אותי לבדיקת רישיונות או משהו כזה, אבל המחשבה על שליפת האף האדום במידה ו… משעשעת אותי מאוד.

18:00

זהו. זמן ארוחת הערב זה הזמן שבו אני יוצאת מבית החולים ונכנסת חזרה לאוטו. ביום רגיל, בשלב הזה אני חוזרת הביתה. היום מחכים לי בפתח תקווה. אני מחליפה בגדים במהירות באוטו, ומודה לשעון החורף שהחשיך את הסביבה, מנגבת את הפנים במגבון להסרת איפור ונוסעת להציג את עמותת קשת המשאלות באסיפת הורים ונוער של תוכנית השגרירים הצעירים בפתח תקווה.

כבר הכנסתי את הכתובת לווייז ואני בדרך, מתפללת להגיע בלי בעיות. משום מה, בכל נסיעה לאם המושבות, אני מוצאת את עצמי באמצע שום מקום כשגלית לשון נקבה מודיעה לי שהגעתי ליעד ולכי תריבי איתה.

היום, למרבה המזל, היא לא מתחכמת.

19:45

רואים את הנקודה הטורקיזית בקצה האולם? זו אני מסבירה על פרוייקט "חגיגת החיים". מולי המון קהל ואת התמונה צילמה יעל – מייסדת העמותה שנמצאת שם עם פני ורעיה, שתי המתנדבות המסורות, כדי להסביר על העמותה ולחלק פלאיירים.

כולנו בחולצות טורקיז עם לוגו צהוב, מספרות על הדברים הקטנים שלהם דואגת העמותה – פעם אחרונה באירוע משפחתי, רק עוד פעם אחת על חוף הים, לטעום גלידה, להריח פרח. יום אחד של שמחה לחולים ולבני המשפחה, יום אחד שבו לא צריכים לחשוב על השגרה הסיזיפית המייגעת.

המטרה שלנו היא להגיע למצב שבו כולם יזהו את החולצות והלוגו בכל מקום, המלאכה מרובה והדרך ארוכה אבל אין לי ספק שבסוף נגיע…

21:30

זהו. חזרתי הביתה.

הילדים שלושתם כבר ישנים ואני נקרעת בין סיפוק מיום ארוך מאוד לרגשות אשמה. מארגנת לי צלחת ארוחת ערב ושיחת סיכום יום עם ישי. לא הרבה זמן אחר כך, אתיישב שוב בחדר העבודה מול המחשב, ואסגור את היום בדיוק כמו שהתחיל. סומסום כבר ממוקמת על הכרית שלי.

 

רוצים גם אתם להשתתף בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים ולתעד יום בחייכם? שלחו מייל ל-sivan.klingbail@gmail.com

רוצים לעקוב אחרי הבלוג? עשו לנו לייק בפייסבוק:  https://www.facebook.com/pages/365/189292141242