"שמי חוה ניסנבוים-אגוזי, בת 40, נשואה לנדב, אימא לאופיר, בת 6, ולאיתמר, אוטוטו בן 4; חיה בכפר סבא; יועצת עסקית ושיווקית; בעלת אתר גולדה, בית לנשים בעסקים".

"התרגשתי לקראת היום הזה. נכון, זה פשוט עוד יום בחיים, אלא שהוא מגיע עם זכוכית מגדלת, וסיקרן אותי מה אגלה דרך ההגדלה הזאת. ואז, בשעות הערב שלפני, הגיעה הבשורה המרה על מותה של מיכל (במלעיל), דודתו האהובה של נדב. לרגע הכול התערבל לי, אבל אחרי שהסערה שככה מעט, החלטתי בכל זאת להמשיך כמתוכנן. גם המוות הוא חלק מהחיים, לא? אז הנה, יום בחיי, אולי מהורהר טיפה יותר מהרגיל." היום של חוה ניסנבוים הוא היום ה346 בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים.

06:20

קאנטרי כפר סבא. המחשבות על מיכל ועל היום הזה שעומד בפניי כל כך מעסיקות אותי, שבלי לשים לב חתרתי 25 בריכות. לפעמים השחייה היא סוג של מדיטציה בשבילי. אני מתחילה את היום עם ראש פנוי יותר.

07:00

מאוחר וכבר צריך לארגן את הילדים לגן ולבי"ס. אני כבר אתקלח בבית.
מהקאנטרי רואים את בניין המשרד שלי. ארגנתי את הכול קרוב, כדי לבזבז כמה שפחות זמן על נסיעות. 3-4 דקות מפרידות בין הבית, הקאנטרי, המשרד, ביה"ס של אופיר. רק הגן של איתמר קצת רחוק, 7-8 דקות נסיעה לבית ברל. אבל זה גן מונטסורי, עם פעילויות למידה עצמאיות וצוות מקסים, חם וחכם, והאמת היא, אני אלחש לכם כאן, שבשבילו אני מוכנה לנסוע אפילו יותר. אבל אל תגלו.

07:10

אני מגיעה הביתה ישר לתוך אימון הבוקר של אופיר בשחמט. נדב, שמלבד היותו סמנכ"ל פרויקטים בחברת Mind Lab, הוא גם מד כושר 2250 בשחמט, מועמד בכיר לאמן, אומר לה שהמלכה שלה יכולה לאיים על המלך שלו. אבל אופיר מבלי להתבלבל מודיעה לו שיש לה תכנית יותר מגניבה משלו.

.

07:25

אני מעדכנת את הילדים שהתכניות לצהריים משתנות, בגלל הלוויה. אופיר תצטרף לאיתמר בגן, והם יישארו עם רועי וקרן, מהצוות.

איתמר שמח שאופיר תבוא אליו לגן וקופץ עליה בחיבוק, והיא מסבירה לו שבזמן שנדב ואני נבלה, גם הם יעשו כיף חיים. "אל תדאג", היא אומרת לו, "לקחתי כסף ונקנה קרטיב ופיתה על הטאבון בפינת החי".

 

כמה דקות אחר כך אני אגלה שאופיר מנערת את החול מהנעליים דרך החלון אל המרפסת. זה כל כך חמוד, שאני לא יכולה שלא לצלם ולשתף…

08:10
אני יוצאת למשרד. מחליפה כובע מ"אימא" ל"יועצת עסקית", ומחייכת לעצמי מול המחשבה שעולה לי ברגע הזה – תזכרי להיכנס למשרד ברגל ימין. נו, אם לא יועיל, בטח לא יזיק, נכון?

08:20

נכנסתי למשרד ונתקלתי בחבילה הגדולה עם חומרי מכירה שמחכים להישלח. אלו "החומרים" של "גלמפר" של יוסי ואיילת – אני מלווה את העסק שלהם. עזבתי אותה אתמול ככה, נטושה, כשהתקשרו להודיע שמיכל נפטרה. טוב, תכף מתחילה פגישה, אז אניח אותה בצד ואטפל בה בהמשך היום.

 

 עכשיו תרשו  לי רגע להשוויץ במשרד שלי, כי אני ממש אוהבת אותו. הנה, ככה הוא נראה בימים יפים:

 

וזה קיר ההשראה שלי. כל השנים אני ממלאה מחברות עם המשפטים האלה שמדברים אליי, כשהתחלתי לעבוד במשרד, בחרתי כאלה שיכולים לתרום גם לאחרים שמגיעים אליי, ותליתי על הקיר.

 

אילה מהפגישה של 08:30 מודיעה על איחור בגלל הפקקים, וזה מפנה לי זמן לקדם כמה משימות.

אני מציצה במיילים ופוגשת קישור ששלחה אליי לירון ברייר-דנציגר. לירון היא צלמת, אמנית, והתערוכה הקרובה שלה עוסקת בהטרדה מינית בחברה הישראלית. התערוכה תתקיים בבית האומנים בקיץ, ואנחנו נערכות לגייס תמיכה כספית לפרויקט. היא שלחה לי סרטון דוגמה לקמפיין שהצליח לגייס כסף הרבה מעל המצופה.

 

08:50

אילה מהפגישה של 8 וחצי מגיעה ואנחנו מתיישבות לדבר על עמוד חדש שאני מעלה לאתר גולדה. אילה אלופה בכתיבת תכנים מדויקים ומלאי חיים. אנחנו עובדות יחד כבר כמה שנים ושתינו יודעות שתמיד יוצא משהו טוב מהפגישות שלנו.

 

10:00

את הפגישה שלנו קוטעת טל ברייר בן מוחה. אם השם מצלצל לכם מוכר, אז אתם צודקים, כי טל היא אחותה של לירון, הצלמת. טל, מייסדת "מנהיגותה", מתמחה בנושאים של מנהיגות ומגדר בחינוך. היא חזרה בדיוק מאוקספורד, לא פחות, שם היא נתנה הרצאה בנושא. אנחנו עובדות עכשיו על הרצאה שהיא תיתן בכנס מגדר וחינוך בגיל הרך, שייערך בפברואר בסמינר הקיבוצים. אמרתי כבר שאני מתה על העבודה שלי?

 

12:00

אני שקועה עמוק בכתיבה של מייל ללקוח, כששירלי קאץ מתקשרת. שירלי היא בעלת חברת TOTAL ADMIN. היא עובדת עם חברות ויזמים ובכל שיחה נדרשת ממני ערנות גבוהה כדי לעקוב אחרי כל הטייטלים, השמות והקודים שנזרקים לחלל האוויר.

14:00

ידעתי שהשעה הזאת תגיע בסוף, אבל בכל זאת אני מתכווצת. אני יוצאת מהמשרד לעבר הבית של מיכל. עכשיו היא מיכל ז"ל. אח"כ ניסע כולנו יחד ללוויה, ויגיעו עוד כ-150 אנשים שאהבו אותה. נורית, אחות של נדב, תגיד בהספד שדודה מיכל סרגה להם גרביים קטנים, ואח"כ גרביים גדולים, ושוב קטנים, לילדים שנולדו.

יישארו לנו זכרונות רבים ממיכל, וגם גרביים, שמיכות, מפיות ווילונות שהיא תפרה.

 

18:00

בחזרה לזרם השוטף של החיים.

אוספת את הילדים מפינת החי בניר אליהו. בחוץ חשוך ולא רואים כלום. הכי בעולם אני רוצה להיות כבר בבית, בשקט. אבל יש עוד זמן עד שזה יקרה.

19:00

לארוחת ערב אני מכינה דברים מהירים לילדים ומפשירה לקט ירקות, עם קצת מלח, פלפל ולימון – מושלם. תסלחו לי אם אוותר על צילום של שולחן האוכל כולו – בואו נאמר שלא היו עליו יותר מדי דברים מזינים שילדים צריכים לאכול. אבל יש גם ימים כאלה, אני יודעת. נשאר לי רק להיאנח ולסלוח לעצמי.

 

19:50

מקלחות, צמה לאופיר, סיפור ולישון.

 

 

20:10

נדב מגיע ולוקח פיקוד, הוא כבר יקריא סיפור ויהיה שם כשהילדים יירדמו.

אני עוברת למחשב, מתכננת לשלוח לדניאל המתכנת תמונות לאתר של רונה שובל הקונדיטורית, אבל אני רואה שרוב התמונות שרציתי להעביר כבר הוסרו מהדרופבוקס. מבאס, כי האתר חייב כבר לעלות לאוויר, אבל אין ברירה, זה יחכה למחר.

 

נדמה לי שעדיין לא 22:00

אני פורשת למיטה, רוצה קצת זמן לעצמי בשקט. בבוקר השארתי לי ליד הספר שאני קוראת – "מנגד", של יעל דיין – טור ביקורת על הספר. אני קוראת אותו וחוזרת לקרוא את הספר המצוין הזה.

 

הלאות שאני מרגישה גורמת לי להרהר ביום הזה שהיה. לא יום פשוט. יום נשי, אני מחייכת לעצמי. וטוב שכך. איכשהו, זה עשה אותו רך יותר.

אני אוהבת את השקט שאחרי הסערה. ככה אני קוראת לו. השקט שמגיע אחרי ימים עמוסים לעייפה שבהם אני נדרשת לתפקד במשך שעות ארוכות, השקט שבו אני רק לעצמי. יש בו ברכה.

לילה טוב, כולם.

ולילה טוב, מיכל, 1946-2014.

 

רוצים גם אתם להשתתף בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים ולתעד יום בחייכם? שלחו מייל ל-sivan.klingbail@gmail.com

רוצים לעקוב אחרי הבלוג? עשו לנו לייק בפייסבוק:  https://www.facebook.com/pages/365/189292141242