"אני אשר אוד, בן 86, נשוי לחיה, אבא ל-3 ילדים וסב ל-13 נכדים, גר באחוזת בית הכרם שבירושלים. נולדתי בשם אנשל שרצקי בז'דונסקה וולה שבפולין. ב-1942 אמי ואחי גורשו מהגטו למחנה ההשמדה חלמנו ונרצחו, ואני נשלחתי לגטו לודז' לעבודה. ב-1944 גורשתי לאושוויץ, ואחרי סלקציה של ד"ר מנגלה פגשתי את אחי הגדול בערל ובזכותו ובזכות חבריו שרדתי. ב-1945 פוניתי מאושוויץ בצעדת המוות, עד שחרורי ע"י הצבא האמריקני ועלייתי לארץ. אחרי הביקור בפולין ב-1993 התחלתי לעסוק בהנצחת הקהילה היהודית של ז'דונסקה וולה, אחרי שראיתי שמכל הקהילה נשאר רק בית קברות הרוס. הזדעזעתי והחלטתי להקים מצבה, שבטקס הגילוי שלה סיפרתי לראשונה את סיפורי. מאז אני משמש כיו"ר עמותת "יש" – לילדים ויתומים ניצולי שואה בירושלים, שמטעמה הדלקתי את המשואה ביום העצמאות האחרון, ואיש עדות המספר מדי יום את סיפורי לפני קבוצות חינוכיות, בני נוער וחיילים במוזיאון "יד ושם" בירושלים. כמו כן, אני מלווה משלחות למחנות המוות ולגטאות בפולין, ומשמש כיו"ר גמלאי תעשייה אווירית בירושלים, מזכ"ל ארגון הגג של הגמלאים בעיר, וחבר במועצת הזקנים בעיריית ירושלים". היום של אשר אוד הוא היום ה353 בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים.                                          

06:30

היום שלי מתחיל. מתעורר בשעה קבועה ומוזג לעצמי קודם כל כוס תה, בספל החביב עלי המעוטר בתמונות משפחתי.

 

 07:00

אני כבר בחדר כושר של אחוזת בית הכרם, בית דיור מוגן בו אני מתגורר כבר יותר מ-7 שנה. מתחיל את האימון על ההליכון הקבוע שלי במשך חצי שעה, ושממנו אפשר לצפות על הנוף הפסטורלי של שכונת בית הכרם.

 

07:30

עובר לאימון המכשירים, שגם עליהם אני לא מוותר.

 

08:15

מכין לעצמי סלט ופרוסת לחם , מסיים ויוצא ליום העבודה.

08:50

מתוך 7 הימים בשבוע, לפחות ב-4 מהם אני מגיע אל מוזיאון "יד ושם", שם אני מספר את הסיפור שלי בפני משלחות של תיריים, סטודנטים, חיילים וילדי בתי ספר כבר במשך יותר מ-20 שנה.

 

09:00

מגיע אל המרכז ללימודי השואה שבמוזאיון, שם אני בדרך כלל מספר את סיפורי.

 

09:15

עושה סיבוב קצר בין החברים, העמיתים, והמזכירות היקרות שמסייעות לי רבות, בודק אם יש שינויים כלשהם בלו"ז ומתארגן לעדות הראשונה שמתוכננת לי הבוקר.

 

09:30

מגיע לכיתת ההרצאות ומתכונן להרצאה הראשונה שלי. היום אלו הם קציני משטרה שהגיעו מאטלנטה, ארה"ב,  בשיתוף של בית הספר למנהיגות של משטרת ישראל.

09:45

את העדות שלי אני מספר לקציני המשטרה באנגלית, כשאני מתחיל אותה דבר ראשון ממה שקרה לי ולמשפחתי בגטו חלמנו, ומספר את הסיפור כולו עד לשחרורי ממחנה ההשמדה ולעלייתי ארצה.

10:30

 יוצא להפסקת קפה, אחרי שיחה עם הקצינים האמריקניים והמלווה שלהם בישראל.

 

10:45

כבר מתכונן לעדות הבאה מול תלמידי בית ספר תיכון שכבר מחכים בכניסה למכון ללימודי השואה.

 

12:00

יוצא לארוחת הצהריים, אותה אני אוכל הפעם ביחד עם המדריכים האחרים של המוזיאון. המנה שלי להיום- פיתה עם חומוס, והחלק היותר בריא בתפריט -  סלט ירקות ותפוח עץ ירוק.

  

13:30

יוצא החוצה להתאוור קצת, והקבוצה הבאה שלי כבר שם- הפעם אלו חיילי גדוד מודיעין השדה.

 

15:00

הנה השעה הזו ביום, שכבר לא מוקדם אבל עוד לא מאוחר, בדיוק ההפסקה שבאמצע. אני כבר בחזרה בבית הכרם, לצורך עוד מנהג קבוע: שחייה בבריכה.

 

16:15

לוקח פסק זמן ונח מעט, יחד עם אשתי היקרה חיה בדירה שלנו.

 

16:45

כבר בדרך לישיבה דחופה בעיריית ירושלים, בה אני משמש בין היתר כחבר מועצת הזקנים.

17:00

הישיבה מתעכבת, אז אני מחפש את הכיסא הקבוע שלי ומנצל את הזמן לשוחח עם חבריי במועצה.

 

17:30

עדיין ממתינים. הישיבה הערב היא דיון דחוף בנוגע למצב הביטחוני בירושלים אחרי פיגוע הדריסה ברכבת הקלה, והוזמנו אליה בין היתר ראשי ארגוני המתנדבים בעיר, המשמר האזרחי, מועצת הגמלאים העירונית וצעירי העיר.

 

17:40

מתחילים.

19:30

הישיבה מסתיימת, ואני מנצל את ההזדמנות לשוחח עם ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים.

 

20:00

חוזר הביתה, נכנס לסאונה , עוד מנהג קבוע בשביל לנוח ולהירגע מהיום.

 

21:30

והנה עוד יום עבר לו. אני מתיישב על המחשב ועובר על המיילים ועל הלו"ז שצפוי לי למחרת. ב-09:00 אני מספר את הסיפור שלי לחיילי הנדסה.

רוצים גם אתם להשתתף בפרויקט 365 ימים בחיים של 365 אנשים ולתעד יום בחייכם? שלחו מייל ל-sivan.klingbail@gmail.com

רוצים לעקוב אחרי הבלוג? עשו לנו לייק בפייסבוק:  https://www.facebook.com/pages/365/189292141242