1.  יש לי הרבה כבוד למתנדבי השירות הלאומי, ילדים טובים שלא התגייסו לצבא אבל כן חושבים שמתפקידם לתרום משהו למדינה הזו. יש לי הרבה כבוד למתנדבי השירות הלאומי, אין לי טיפת כבוד לשר שלום ג'רבי, מנכ"ל השירות הלאומי (ראש רשות קוראים לזה שם) שהודיע השבוע ל"בצלם" שלא יוכלו לקבל עוד מתנדבים. שר שלום ג'רבי, תודו שאתם לא מכירים את השם, החליט, כך לפי גילי כהן ב"הארץ",  שמדובר בארגון שפועל נגד מדינת ישראל, תוך שהוא שוכח באלגנטיות שהארגון המקסים שהוא מנהל תומך יפה בעמותות מקסימות לא פחות, נגיד עמותת אלע"ד או עמותת אפרת למניעת הפלות. זה בסדר. ברור. שר שלום ג'רבי הגיע גבוה מידי, והכיפה שעל ראשו, שלא לומר דעותיו הפוליטיות האישיות, יחליטו בשבילנו מהי ציונות. רוצים להתנדב? אין בעיה. רק במקומות ששר שלום ג'רבי מאשר. 

2.  יש לי הרבה כבוד ללימודי משפטים, ולמי שאחראי עליהם. לימודי משפטים הם-הם הלבנים בחומת המגן שייצרו – עבור הדמוקרטיה - משפטני העתיד. יש לי הרבה כבוד למשפטנים מהאקדמיה,  אין לי טיפת כבוד לדיקאן שחר ליפשיץ מבר אילן, שדורש ממרצה שהביע צער על מוות משני הצדדים, להתנצל. שמעתי את ליפשיץ ברדיו יום אחד, היסטרי לגמרי, מדבר בלי בושה על חיבתו העמוקה לפלורליזם – מושג שגם מופיע בראש העמוד של הפקולטה באתר האוניברסיטה. על זה נאמר פחחחח.  ליפשיץ עובד באוניברסיטה שכבר הוכחה כאחת הרקובות בישראל, כזו שגם הנשיא וגם המנכ"ל הלכו הביתה בגלל בעיות מנהל קשות שנחשפו בדו"ח מבקר המדינה, כולל מינוי מקורבים וחגיגות שכר בלתי נשלטות. זו האוניברסיטה שנתנה לאיש המחתרת היהודית, לא רק ללמד במקום, אלא גם לקבל את פרס המרצה המצטיין שנבחר על ידי הסטודנטים, ואין ברירה אלא להזכיר את השם המפורש חגי עמיר. לא פלא שדווקא בסביבה ה"ערכית" הזו, מזנק דיקאן הפקולטה למשפטים ודורש ממרצה שהצטער על מות חפים מפשע – להתנצל. ליפשיץ מבייש את המושג פרופסור, בוודאי למשפטים, וכמו שר שלום ג'רבי, שמחליט בשבילנו מה היא ציונות, הוא  יחליט בשבילנו מה הוא פלורליזם. חובש כיפה. ברור.

3. יש לי הרבה כבוד לחיילי גבעתי, חיילים שהמלחמה האחרונה (סליחה מבצע, כמו שקבע בג"ץ) הוכיחו שהם יודעים את העבודה. יש לי הרבה כבוד לחיילי גבעתי, אין לי טיפת כבוד לאל"מ אייל וינטר, ששולח אותם להילחם את "מלחמת השם", ואחר כך, בצירוף מקרים נדיר, באותה חטיבה, של אותו וינטר, מסתבר ששרית חדד לא יכולה לשיר. "שאלנו את החיילים, והם רוצים את משה פרץ" נאמר בהודעה המרגיעה. ברור. וינטר, יחד עם דובר צה"ל, הקימו קלפי וירטואלית בפייסבוק, ושאלו את כלל החיילים למי בדיוק הם רוצים להקשיב. וינטר שלנו, הלוחם המהולל, כמו חבריו מבר אילן והשירות הלאומי, יחנך דור שלם על ערכים נשגבים כמו קנאות דתית והדרת הנשים. כיפה, כבר אמרנו?

הבנטים כבר כאן, בעמדות כח. כיפות קטנות, כוח גדול, לשון חלקלקה. מי שחושב ש"הצל" הוא הבעיה פה, נא יחשוב שנית.

נ.ב בדף המעולה, והמדכא,  גזענים שמדכאים אותי, בפייסבוק, מצאתי את הפנינה הבאה : בנות השירות הלאומי בדימונה מודות לאנשי הארגון המופתי יד לאחים, על הרצאה שנתנו. ציפי בן זכאי, רכזת בנות השירות כותבת בין היתר: "השיחות האלה תרמו רבות לבנות הישרות ואולי אף מנעו מקרה אחד שך בת יהודיה ש"תיפול" בידיים של בדווי או ערבי".  מעניין מה אומר על זה שר שלום ג'רבי.