פוסט אחרון של הפלוג בהארץ

טל שניידר | 30.09.2013 | 15:59

לסיום חודש ספטמבר, זהו הפוסט האחרון של הפלוג באתר הארץ ועל אף שכתבתי, לקוראים בפלוג על הסיבות להפסקת הופעת הפלוג כאן, חשבתי לנצל את הפוסט האחרון כדי להסביר את הדברים גם בשטח הנדל"ן הפעוט הזה שהופקד בידי בשנה וחצי האחרונה.

לפני כשבועיים הודיעו לי מאתר הארץ שהפלוג ירד בסוף חודש ספטמבר עקב קיצוצים כספיים. הארץ הציעו שאמשיך לפרסם כאן את הפלוג (באותה השיטה: כותבת כאן ואחרי כשש-שבע שעות קופי פייסט והפוסט אצלי) גם ללא התשלום, עד שישתנה מצבם הכספי. אבל החלטתי לוותר על האופציה הזו.

אני מנסה להרוויח כסף מעיתונות עצמאית כבר למעלה משלוש שנים מאז פוטרתי ממעריב (עקב קיצוצים) ב 2010. במקביל, חיפשתי עבודה קבועה אך לא מצאתי. לפעמים בא לי לחזור לעבוד במקום מסודר, עם משכורת ידועה מראש בסוף החודש, אבל גם בימים שהמחשבה הזו חולפת בראש, אני שמה לב, שבעצם אין היכן למצוא את אותה העבודה (בעיתונות, הכוונה). ההכנסה מהארץ היתה צנועה אבל שימשה חלק אחד ממארג שלם של ליקוט הכנסות מפה ומשם.  

המשימה הזו, לכתוב תמורת תשלום, אינה פשוטה כפי שאולי נראה מן הצד. מאז 2010 כתבות רבות שלי הופיעו בגלובס, במעריב, קצת במאקו, קצת בעין השביעית (היו עוד, אני כבר לא זוכרת). מזה כמה שנים אני כותבת בתשלום באתר הפמיניסטי סלונה ומאוד אוהבת את החיבור איתן. לאחרונה התחלתי לכתוב באתר בערבית בעריכת שמרית מאיר, אל מסדר. לעיתים אני מצליחה לגבות תשלום עבור הופעות מצולמות בכלי התקשורת, לא תמיד. במשך תקופה ממושכת עבדתי גם משמרות דסק בלילות במעריב (לא יותר מפעם-פעמיים בשבוע), תרגמתי חומרים מדיניים מאנגלית לעברית ואני גם מרצה ומלמדת בחוגים לתקשורת ובמקומות נוספים. 

הסיכום שלי עם הארץ כלל התחייבות מצידי להביא את הסיפורים הטובים, הבלעדיים, לאתר הארץ – וכך עשיתי. רשימה חלקית של סיפורים פוליטיים שהופיע אצלי לפני כולם או רק אצלי אפשר למצוא כאן. לא אעשה קופי פייסט להכל. היו עוד דברים. בסך הכל היה נחמד לעבוד מול הארץ ותודה לעורכים: אורי תובל, רוית הכט, ליאור פפירבלט ורותם מימון שהנעימו את זמני. מעתה יופיעו כל הסיפורים רק אצלי, בפלוג – הבלוג הפוליטי וכל מי שקרא את הפלוג כאן, מוזמן לשם, כמובן.

אם הדברים מתפרסמים אצלי בחינם, מדוע לא להמשיך לכתוב כאן בחינם? זו השאלה ששואלים אותי שוב ושוב בימים האחרונים.

התשובה היא שגם אצלי, בפלוג, אני מכניסה כסף ומדי פעם מעלה באנרים פרסומיים. בפלוג, קיימת גם אופצית ההשתתפות בתשלום ויש מספר לא מבוטל של קוראים שאכן משתמשים בה כלומר, משלמים לי ישירות, מרצונם החופשי באמצעות הפייפאל. ההכנסות מתשלום ישיר עולות בהרבה, כיום, על ההכנסות מבאנרים פרסומיים. בכל אחת מן האופציות (באנרים או תשלום ישיר) לא עשיתי מהלכי "שיווק". מי שיזם ושילם או פנה כדי לפרסם באנר – עשה זאת מיוזמתו ואני נענתי בשמחה.  אופציית התשלום מרצון הכניסה בערך פי שתיים וחצי מאופציית הפרסום, במהלך 2013. 

הארץ הוא כמובן גוף מסחרי ומכניס כסף מקוראיו, אני אחת מהן כי אני מנויה על העיתון הדיגיטלי. כך שכל הסיבוב הזה, של ההצעה לעבוד חינם עבור עבור אתר הארץ, להיות מנויה שלהם בתשלום, והכל בשביל פלטפורמה וחשיפה, נראה לי פשוט מופרך. במהלך הקשר עם הארץ, הבלוג כמעט ולא קודם ברשתות החברתיות של העיתון. איני יודעת למה, אלא רק שביקשתי במספר הזדמנויות וממגוון דרגים בעיתון, שיעשו זאת. זה כמעט ולא קרה. מדי פעם היו רעשי רקע, של כתבים של הארץ שקיטרו על הנוכחות שלי באתר. אולי זו הסיבה שלא קידמו את הבלוג ברשתות? לא יודעת. 

לגבי ההמשך: אין לי נוסחת קסם, כיצד אפשר להתפרנס מעיתונות, למעט הנוסחה המעורבבת והמבולגנת שאפשר לקרוא כאן לעיל. אני ממשיכה לדרוש תשלום עבור כתיבה ועבור עיתונות, גם אם מדובר בסכומים מועטים. אני מתכוונת להמשיך לדבוק בגישה העקרונית הזו. עד שאף אני אולי אתייאש. נראה.  

בינתיים, ביי ביי להארץ. 

* * * * * 

פוסטים נוספים אפשר לקרוא בפלוג, הבלוג הפוליטי

להמשך הפוסט

קודם ציוץ, אחר כך טלפון

טל שניידר | 29.09.2013 | 00:43

הדיווח הראשון לשיחת טלפון בין נשיא ארה"ב לבין נשיא איראן – אחרי 34 שנות נתק בין המדינות – הגיע בטוויטר. הנשיא חסן רוחני, צייץ, מחק ואז צייץ שוב שזה עתה שוחח עם הנשיא ברק אובמה. הוא אפילו לא שכח למנשן (למי שלא שולט במינוחי טוויטר, אפשר להיעזר בוובסטר של חנן כהן).

בין לבין, הנשיא ברק אובמה כינס מסיבת עיתונאים ואישר, את מה שכבר צויץ. הם דיברו בטלפון. טוב שלא ניסו לפטפט זה עם זה באמצעות ה Direct Message של טוויטר, הכלי הלא-יעיל של שירות המיקרו בלוגינג להעברת מסרים ישרים. אחרי 34 שנות נתק, בכל זאת, הטלפון עדיין אפקטיבי יותר. 

נשיא צייצן

אבל מי באמת מצייץ עבור רוחני? זה לא הוא עצמו, כך מניחים בארה"ב. אחר חשבון הטוויטר של רוחני עוקבים כ 80 אלף איש ומי שעשה השבוע את עבודת יחסי הציבור הזו, ביצע מלאכה טובה. טובה מאוד אפילו. הוא לא בחר בפייסבוק וגם לא במסרי וידאו-יוטיוב (זה כל כך העשור הקודם), אלא דברר את הרוח החדשה ומסרי הפיוס הישר למקום בו נמצאת כל העיתונות המובילה בארה"ב. והוא לא הסתפק בטוויטר וגם נפגש עם עיתונאים, תדרך פנים אל פנים, ישב לראיונות טלוויזיה ועורר מהומות רשת סביב תרגום מונחים בנושא הכי נפיץ. קמפיין גרילה-דיפלומטי-מדיני חסר תקדים.  

גם הנשיא ברק אובמה (כ 37 מליון עוקבים) לא מצייץ בעצמו והשבוע חשבון הטוויטר שלו, כלומר של עוזריו, לא עסק בענייני איראן. לזכותו של אובמה נזקף קמפיין 2008. מאז ועד היום הוא נתפס כמעודכן ביותר בתחום הרשתות החברתיות והנעת המונים ורבים הפוליטיקאים שניסו ומנסים לחקותו.

להמשך הפוסט

מי ומי בסוכת כ"ץ

טל שניידר | 25.09.2013 | 17:07

ברמקול הריצו שירי חג עברי, אבל הקהל עמד בתור לנקניקיות ולהמבורגרים ולא זימר בליבו 'שלומית בונה סוכה' או כל שיר חג אחר. את "הסוכה" המדוברת כלל לא ראיתי וממילא עוד לא הומצאה סוכת חג אמיתית היכולה להכיל 3000 איש. אם יש כזו סוכה, הרי קוראים לה 'גן אירועים' והדרך לביתו של השר כ"ץ במושב כפר אחים משופעת בגנים כאלה.

הנאום של השר ישראל כ"ץ היה מהיר מדי. הוא הסתיים לפני שמישהו הספיק להתרכז בכך שהוא מדבר. אי-ניצול של הרגע, אמרתי לעצמי. אך ליבת האירוע, לפחות מבחינתו של כ"ץ היתה לחיצת הידיים והחיבוקים. להתרועע ולפטפט עם 3,000 איש זה אקט לא פשוט. במיוחד כאשר מתיימרים לעשות זאת פנים אל פנים ולא באמצעות צ'אט בפייסבוק. מנסה לחטט בזכרוני, מתי פטפטתי באמת עם אנשים אמיתיים, שלא בצ'אט? טוב, אני במקצוע אחר. 

אגב, פייסבוק ורשתות חברתיות, צ'אבי גם לא הגיע לאירוע. חסרונו הורגש. בכל זאת, השדות והמרחבים סביב הבית של כ"ץ הם חלק מדף המסרים שלו

כלבים לחוד, המעניין דווקא הם הליכודניקים הבכירים שלא היו שם. איך אפשר לוותר על התחככות עם 3,000 תומכים ומצביעים? השרים גדעון סער וגלעד ארדן אשר נגדם מתכוון כ"ץ לפתוח חקירה פנימית בליכוד (בנוגע לכשלון בבחירות) נעדרו. גם השרים סילבן שלום, משה יעלון ולימור לבנת לא באו. כ"ץ לא פספס את ההזדמנות ו"הכניס" לארדן מעל לבמה. 'מי כיבה את השידור באמצע הנאום שלי?" הוא אמר פתאום באמצע דבריו "קול ישראל משדרים את הנאום בשידור חי ואני בטח לא רוצה לסגור את השידור הציבורי".

הקהל המפוזר, חסר הריכוז לא צחק בקול מספיק רם, אז כ"ץ חזר על החוכמה פעם שניה. לרגע זה היה נשמע כמו התחכמות שתוכננה מראש, אבל כששאלתי את הדוברת של כ"ץ היא חייכה ואמרה לי שזה היה רגע ספונטני. סתם כך קרה, ועל הדרך, מכה קטנה לארדן.

אחד מפעילי הליכוד, לאו דווקא איש של כ"ץ אמר לי בשולי האירוע: "זה מפגן כוח אדיר. כך נראית הפקה של אדם המחשיב עצמו כמנהיג התנועה הבא, למרות שבליכוד כיום אין אף אחד שמסוגל להוריד את נתניהו מן הראשות. לא כ"ץ ולא אף אחד."

וזה אולי הקושי הגדול של אנשי הליכוד כיום: סילבן שלום, משה יעלון, גלעד ארדן או גדעון סער. שלא לדבר על רובי ריבלין, דני דנון, ציפי חוטובלי, לימור לבנת או יריב לוין. בין אם הם עם נתניהו, כל אחד לעצמו או מתכנסים לתוך מחנה כלשהו – מתפקדי הליכוד אוהבים את ראש הממשלה שלהם ולא רואים חלופה אחרת באופק. גם לא באופק הירוק של שדות כפר אחים. 

 

האופק שבקצה השדות, שר התחבורה כ"ץ

  

חיוכים למצלמות, כעסים וטינה רק מאחורי הגב. השר וסגניתו

 

 פוסטים נוספים אפשר לקרוא בפלוג, הבלוג הפוליטי

 

 

להמשך הפוסט

"בשום אופן אי אפשר למנות אישה לתפקיד כזה"

טל שניידר | 22.09.2013 | 01:19

האם השרה (אז) גולדה מאירסון כשלה להיבחר לראשות עירית תל-אביב כיוון שהיתה אישה? או שמא – כפי שאף עולה מכתביה של מאירסון – מתנגדיה השתמשו בהיותה אישה כתירוץ ותכסיס פוליטי בלבד ולא היה לכך עניין עם ההתנגדות לפמיניזם?

מכר פייסבוק שלח לי קישור אל ארכיון המסמכים של עירית תל-אביב ואחרי שקראתי גם את מאמרו של ערן אלדר 'הדרת נשים ראשונה בישראל: גולדה מאיר מול הסיעות הדתיות בתל-אביב' (שהתפרסם בגליון 26 של 'כיוונים חדשים', כתב העת של ההסתדרות הציונית העולמית, זהירות פידיאף) אני נוטה להאמין יותר לאפשרות השניה. היא לא באמת רצתה להיות ראש עירית תל-אביב, לא ראתה בפמיניזם עקרון חשוב והאמינה שמתנגדיה בפוליטיקה, השתמשו בנשיותה כתירוץ. ובכל זאת, זה הכעיס אותה. 

* * * * * 

כך כתב ב 21.8.1955 הרב שמואל מאיר הולנדר לראש עירית תל-אביב חיים לבנון (שמילא את התפקיד כממלא מקום עקב מינויו של ישראל רוקח לשר הפנים):

"לכבוד האדון המהולל בתשבחות, הקצין העוסק בצרכי ציבור באמונה וכו', מר חיים לבנון, נ"י ראש העיר תל-אביב יפו המעטירה.

אחדשה"ט (אחרי דרישת שלומו הטוב – ט"ש), באתי להודיעו כי הנני בין אלו המשתדלים אצל ראשי אגו"י ופואגו"י וראשי המזרחי נגד ההצעה לבחור את גברת מאירסון כראש העיר, דבר האסור ע"פ תורתנו הקדושה: למנות אשה כראש הקהילה=העיר. וכן לא נשמע כזאת אפילו בין גויי העולם, ובחירתה ח"ו יהיה חלול שם שמיים ושם ישראל בכל העולם ודי בזיון וקצף לעירנו ולמדינה… שבשום אופן אי אפשר למנות אישה לתפקיד כזה, ובפרט אשה זאת הידועה לכל כלוחמת נגד מסורת היהדות וקודשי ישראל…. ובהזדמנות זו אני מודה על ההוספה שאושר לי על משכורתי הרבנית."

להמשך הפוסט

ישראלי אלמוני, העבודה

טל שניידר | 17.09.2013 | 15:39

בכנס בנתניה לפני כשבוע ימים הוא פגש את ח"כ יצחק (בוזי') הרצוג בפעם הראשונה. עם יו"ר מפלגתו, שלי יחימוביץ' לא שוחח אישית מעולם. מי זה תומר ישראלי ומה הוא רוצה ממתפקדי מפלגת העבודה?

מי אתה ולמה אתה מתמודד על ראשות מפלגת העבודה?

כשהבנתי מי הם המועמדים ואת המשמעות שמפלגת העבודה עומדת להיוותר עם הנהגה שהיא לא רלבנטית החלטתי שאני חייב להתמודד"

אתה תביא את מפלגת העבודה להיות רלבנטית?

כן, אני אשתדל"

איך בדיוק?

"שאלה טובה. אני אגייס אנשים חזקים שיובילו את המפלגה יותר טוב ממי שמוביל אותה כיום ואני אשים על השולחן את העמדות החשובות למפלגה"

אנשים יותר חזקים ממי? ממך?

"גם ממני, לא מפריע לי שיהיו יותר חזקים ממני. להבדיל מיחימוביץ' שנזהרת מאנשים חזקים בסביבתה"

למי אתה מתכוון שאתה אומר שהיא נזהרת מאנשים חזקים בסביבתה?

"כל מי שיש לו השפעה, כל מי שיש לו עמדה נחושה יחסית וכל מי שמביא משהו ערכי לסביבתה, בסופו של דבר עף החוצה. נשארים סביבה רק האנשים שהם אומרי הן.”

לדוגמה?

לדוגמה, עמיר פרץ ועמרם מצנע. הם היו בעלי מטען אישי וציבורי גדול ואנשים רבים העריכו אותם – והם בחוץ"

נו, אז כנראה שהם לא היו מסוגלים לסבול את החום במטבח והרימו ידיים

לא מדויק. כי מהרגע שיחימוביץ' קיבלה את המושכות היא זו שאחראית לקרב ולהרחיק וזה מה שיצא. זה מה שעשתה"

מה לא בסדר בהרצוג?

"קודם כל הוא כן בסדר. ואם אני אצטרך לבחור, וכל מה שאני מתכנן לעשות יתגלה כלא-רלבנטי ולא אצליח לעורר ציבור, אז מבין השניים אני מעדיף את הרצוג. יחימוביץ' קיבלה צ'אנס מן הבוחרים בתנאים מאוד נוחים: היתה מחאה חברתית, היא זו שהרימה דגל חברתי עוד לפני המחאה ועם כל זה היא לא הצליחה, כי יש לה בעיה של מנהיגות."

אם ככה מה לא בסדר בהרצוג?

הוא אינו מנהיג שמסוגל לסחוף. העמדות שלו לא ברורות, לא בתחום המדיני. אני לא מבין ממנו עמדה נחרצת מה צריך לעשות עם השטחים"

לך יש עמדה נחרצת?

כן. יש לי. מפלגת העבודה תקועה היום בתפיסה של מו"מ מדיני לקראת הסדר שממנו אפשר יהיה להשיג את הכל. אבל מו"מ הוא לא הדרך הבלעדית. קודם כל, מדינת ישראל מקיימת כיום אפליה אזרחית בשטחים. לאזרחים הישראלים יש את מלוא הזכויות, תנועה ובחירה ואנחנו, כמדינה, באמצעות ריבונות ישראלית שמופעלת באמצעות הצבא, מנהלים סט חוקים אחר עבור הפלסטינים. יש מי שקורא לזה אפרטהייד, אני לא יודע אם זו המילה הנכונה, אבל צריך להפסיק עידוד מתן הטבות לתושבי השטחים, להפסיק לכלול אותם באיזורי עדיפות, לפעול למען מי שרוצה לצאת משם היום ובהמשך נצטרךך לעשות גם דברים שלא בהסכמת המתנחלים. העבודה צריכה לשים את זה על השולחן ולהתחיל לפעול." 

תומר ישראלי, מושב לבנים

להמשך הפוסט

10 עצות חינם להתנהלות מועמדים מקומיים ברשתות

טל שניידר | 08.09.2013 | 13:11

10 עצות חינם להתנהלות מועמדים מקומיים ברשתות החברתיות, כפי שריכזתי לאחרונה:

- כדאי לציין בטיים-ליין של עמוד הפייסבוק שלך את שם העיר אשר לראשותה את/ה מתמודד/ת;

- ואחרי שציינת את שם העיר, כדי שגם שם המועמד/ת יופיע בעמוד הפייסבוק של ההתמודדות;

- מומלץ לעבור לגור בעיר שבה את/ה מתמודד/ת לפני שעמוד פייסבוק מן הסוג הזה יכניס לך מתחת לחגורה ויעביר את המסר השלילי הכי אפקטיבי נגדך;

- אפשר להגיד לעוזרים שלך שלא יעלו לפייסבוק תמונות לא אפקטיביות המצולמות מכיוון הקודקוד הערום (לא מתמודד מקומי, אבל העצה תקפה לכולם/ן);

- רצוי לארוז את שער החזה הלבנבן בתוך חולצה. קצת נימוס רשת, לא מזיק אף פעם;

- ואם מעלים תמונות הזויות לא להתפלא אם הבוחרים נגעלים ממך ונבהלים ממך;

- תמונות קמפיין מובילות? אולי עדיף להצטלם בתחומי הרשות המקומית שלך? (תודה לעמוד החמוד מועמדים מוניציפליים שכנראה לא הולכים לנצח);

- מומלץ לא לכלול את המילה 'קצב' בכרזות פוליטיות. זה יכול לעשות לבוחרים Turn-Off;

- כדאי שלא לארגן מפגשי ח"כים מקומיים ללא נשים. התומכים ישר מריחים שזה לא טוב ולא תקין; 

- ואחרון חביב: רצוי להחליט לפני מערכת הבחירות האם את/ה מציג/ה עצמך כדתי/ת או חילוני/ת.

* * * * * 

נתקלתם בעוד קמפיינים מוזרים או יש לכם טיפים נוספים לפוסט שני בסדרה? אפשר לשלוח אלי ל tal@eyaltal.com

פוסטים נוספים אפשר לקרוא בפלוג, הבלוג הפוליטי

 

להמשך הפוסט

אתה רוצה לשים לי אקדח לרקה?

טל שניידר | 03.09.2013 | 16:45

מערכת היחסים האחוקית הסתיימה. ממילא היה ברור שזה לטווח קצר ושהסחבקיה תתרסק ברגע שהמצב המדיני יתחמם. מחר יהיה אפשר לקרוא את הראיון המלא של שר הכלכלה נפתלי בנט אצל סימה קדמון בעיתון הבית של השר יאיר לפיד יריבו (כבר לא אח, כן?) ידיעות אחרונות. משם אפשר יהיה לדלג למעריב ולקרוא ראיון מקביל עם חבר נוסף במשפחה המורחבת: הדוד יעקב פרי מתראיין אצל שלום ירושלמי ותוקף את האח בנט בנושא התהליך המדיני, חוק הגיוס ועוד. 'בנט מלכלך כל הזמן על שרת המשפטים ציפי לבני', 'בנט תוקע מקלות בגלגלים' וכהנה, זו האוירה שעולה מפרי. האח בנט לא נותר ביישן. בית ישראל ישבו לארוחות החג, והמשפחה המורחבת-המדומה שניסו למכור לנו כאן בחצי השנה האחרונה, תתפלג לעד. 

האחים לשעבר – מעתה יקראו אולי אחים חורגים (לאלוהים?)- לא תיאמו את הראיונות המשפחתיים הללו. גם העיתונאים שראיינו לא תיאמו. זה קורה במשפחות הכי טובות (לשעבר): ריב סביב ארוחת החג ומתפצלים. 

סימנים מקדימים לריב החמולה אפשר היה לשמוע בישיבת הממשלה ביום ראשון כאשר חוק עבודת נשים בשטחי איו"ש עלה לדיון. רבו רבו והדודים מן המרכז ניצחו בסיבוב הקטן הראשון של הורדות הידיים. 

נכחו והתווכחו: ראש הממשלה בנימין נתניהו, היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין, המשנה ליועץ דינה זילבר, שר הכלכלה נפתלי בנט, שר המדע יעקב פרי ושרת המשפטים ציפי לבני.

נכח, אך החריש: שר האוצר יאיר לפיד. 

מבחינתו, הריב עם בנט יכול מעתה להתגלגל. הוא אולי לא נכנס ראש בראש, אך התיר את הרסן מחברי מפלגתו. שיריבו עם האח החורג. אין עם כך כל בעיה. 

להמשך הפוסט

ארה"ב לוחצת על נתניהו ואבו מאזן לתאם נאומים באו"ם

טל שניידר | 03.09.2013 | 11:27

ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי לנאום בפני עצרת האומות המאוחדות של האו"ם ביום ב', ה 30 בספטמבר ויועציו ככל הנראה אפילו עוד לא התחילו לעבוד על כתיבת הנאום. גם מי שאינו זבוב על הקיר בלשכת נתניהו יודע שהנאום יכלול התייחסות לההתפתחויות באזור – סוריה מצרים והנושא שלעולם לא ירד מסדר היום הבינלאומי, איראן. ניתן אף להניח שמילים חמות יופנו לארה"ב וכתף קרה (אם בכלל) לאיחוד האירופי ולהחלטותיו שהכניסו את לשכת ראש הממשלה לסחרור בראשית קיץ 2013. 

אולם אלמנט נוסף טרם נחשף בפני הציבור. לשכת ראש הממשלה מקבלת בימים אלה שיחות טלפון רבות ממזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי לפעמים כמה פעמים ביום. הוא מתקשר גם לאבו מאזן שוב ושוב ושוב. לא מרפה. גורמים הבקיאים במתרחש מספרים שכמות הטלפונים שממטיר קרי על הצדדים הפכה את העניין לקצת מציק. אחת מן המטרות של קרי, בימים אלה, כך עולה מבירורים שערכתי, הנה להפוך את הכינוס באו"ם בסוף חודש ספטמבר לרגע מכונן. "יש נסיון לתאם שני נאומים פורצי דרך" נאמר לי. ככל הנראה לא מדובר בנאומים המתואמים מילולית, אך יש כוונה אמריקאית להפוך את הזירה באו"ם לרגע שיוסיף קורטוב של אמון בין הצדדים, בנקודה בזמן שבה כל העולם רואה ומקשיב. 

העצרת הכללית בניו יורק מתרחשת זמן קצר אחרי שמציינים פה באזור שלנו (מי בשמחה, מי בעצב) 20 שנה להסכמי אוסלו. ממשלים אמריקאיים תמיד מייחסים חשיבות עצומה לנאומים ולתזמונים היסטוריים, אך לא בטוח שהממשל הנוכחי יצליח להוציא משני המנהיגים – שניהם הוכיחו בשנים האחרונות חוסר חזון  - דבר מה מעורר השראה. בטח לא עם אסון גדול ומשבר הומניטרי שמתגלגל לנגד עיני כולם בסוריה. 

להמשך הפוסט

לחבק את בוז'י

טל שניידר | 29.08.2013 | 11:12

הפריימריז על ראשות מפלגת העבודה בקושי התחילו וכבר נכנסו למסלול מנומנם. לטוען לבכורה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג יהיה קשה להעיר את העניינים. מערכה צבאית מתדפקת על החלון הצפוני, מעל לראש צפים החגים, בחזית הפוליטית הבחירות לרשויות המקומיות ועד לסוף נובמבר, מתפקדי העבודה ישכחו מן הסיפור הזה ולא יבינו מדוע כלל משנה מי מוביל את האופוזיציה חסרת הכוחות במדינה.

יו"ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ', באמצעות הפרוקסי-ח"כית מיכל בירן מתכוונת לנהל, ככל הנראה, קמפיין מחבק: "כמה מילים על בוז'י" כתבה בירן השבוע  על הפוליטיקאי הותיק והבכיר ממנה  "הוא מועמד ראוי ועל כך כבר נאמר הרבה, אבל לא פחות חשוב, הוא מנהל בחודשים האחרונים התמודדות ראויה ומכובדת. הוא משמיע הרבה ביקורת כלפי ההנהגה, אך בה בעת ממשיך לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם כל חברי הסיעה לטובת הערכים המשותפים שנבחרנו לקדם. בפוליטיקה, זה כלל לא מובן מאליו"

בירן צודקת. הרצוג הוא ה'ילד טוב ירושלים' של מפלגת העבודה. מאז הלך השר עמיר פרץ, ל'תנועה' של ציפי לבני, כסא 'הילד הרע' במפלגת העבודה נותר יתום. אין מי שימלא את התפקיד. מחולל הרגשות הפוליטיים, אותו אלמנט מעורר שעשוי להביא אנשים להזדהות, רדום.

הרצוג אלגנטי, קצת רופס, חביב שכזה (לדוגמא, כאן בראיון, דקה 2:00). אולי מאחורי הקלעים הוא מעט יותר אגרסיבי, אך חלילה הוא לא אחד שיתן לבוטות להשתלט עליו. זה סגנונו, ועל כן הוא יקבל עוד גילויי חיבה ותמונות משותפות רבות עד לנובמבר. עוד כמה הצהרות אהבה מן הפרוקסי-ח"כים האחרים במפלגה (מועמדים מובילים לתפקידי הפרוקסי: ח"כ משה מזרחי ו/או ח"כ מיקי רוזנטל) ואפשר לסיים את הקמפיין ב Group Hug עם נוער עבודה אותה תנועה שמישהו הקיץ בנשיקה משנת היופי שלה.  

להמשך הפוסט

מי אוסף הכי הרבה תרומות בחו"ל? הליכודניקים

טל שניידר | 23.08.2013 | 00:10

דו"ח מבקר המדינה בנוגע למימון הבחירות המקדימות במפלגות סיפק השבוע כותרות בגזרתו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט: חוקרים פרטיים ברמת תפקוד נמוכה במיוחד. מישהו שמתחזה לסוחר נדל"ן אמריקאי בתוך מסדרונות הכנסת ומנסה לברר פרטים פיננסיים אישים על הח"כ (לשעבר) זבולון אורלב. מה זה? באיזה סרטי מתח פוליטי צופים שם, בבית היהודי, בשעות הפנאי?

חריגה חמורה מחוקי מימון המפלגות, נסיון להפיל הוצאות החוקר הפרטי על קופת המפלגה, כאילו שעסקאות הנדל"ן המפוקפקות האלה היו יוזמת המפד"ל. מי יודע איזה עוד דמונים מסתתרים  אצל יזם ההייטק האמיץ שסחף את הבית היהודי בסערה. כעת מסתבר שבנט, כבר לא כל כך אוהב את שיטת הפריימריז, אותה השיטה שהביאה אותו לשליטה במפלגה. "יש לזכור כי מדובר במערכת פריימריז ראשונה אי פעם בתולדות הבית היהודי" נאמר מטעם המפלגה בתגובה לדו"ח החמור של המבקר "עקב ריבוי הקנסות שניתנו למחצית מכלל המועמדים יבחן יו"ר המפלגה את נכונות שיטת הפריימריז".

לפי התגובה בנט מנסה להסיט את האש ממנו (65 אלף ש"ח) לשאר אנשי הבית היהודי (קנסות של בין 1,000 ש"ח ל 5,000 ש"ח  - לחלקם בלבד). הוא פתאום הוא כבר פתאום לא כל כך אוהב את השיטה של הפריימריז וזהו תמיד כלל היסוד אצל פוליטקאים – הם יצביעו ויתמכו (במקרה של בנט, מבחוץ) בשיטה שתעניק להם את הכסא ויצביעו, מבלי להניד עפעף, נגד אותה השיטה, אם ביטולה ישמר להם את כסאם לעוד זמן מה.

זו אחת הסיבות שמומלץ להתייחס בחשד רב כלפי כל אלה המנסים לשנות את שיטת הבחירות בישראל. מניעיהם אגואיסטיים. החוקה והדמוקרטיה אינם מזיזים להם ככל הנראה. 

* * * * * * *

להמשך הפוסט