"איך אפשר להשתיק את הרעב?"  שאל האיש שיש בידו להחליט על גורלות האנשים.

"תכניס את הרעב לכלא." ענה הבוס של האיש שמחליט על גורלות האנשים.

"אבל את הרעב כבר עצרנו והכנסנו לבית הכלא יחד עם העוול אדוני!" השיב האיש המחליט על גורלות האנשים.

"אז תכלא את זה המדבר על העוול והרעב הכלואים" ענה בקוצר רוח הבוס של האיש המחליט על גורלות האנשים.

"אבל האיש הזה לא מדבר אדוני, הוא אפילו לא כותב הוא מצייר, אז…" אמר האיש המחליט על גורלות האנשים.

"חתיכת טיפש שכמותך"  קטע אותו בחוסר סובלנות הבוס של האיש המחליט על גורלות האנשים "מה כאן הבעיה אינני מבין? אז תכלא אותו ואת מחברת הציור, המברשות וקופסת הצבעים שלא יבוא אחר ויצייר את אלה הדברים"

"כן ברור אדוני" השיב בהשפלה האיש המחליט על גורלות האנשים. "אם נכלא גם אותו, אולי יעלם הרעב וחוסר הצדק לתמיד… כמו תמיד לאדוני יש את כל התשובות ." אמר בחנופה האיש המחליט על גורלות האנשים .

"בגלל זה אני הבוס שלך אידיוט" ענה בקוצר רוח הבוס של האיש המחליט על גורלות האנשים תוך שהוא נגעל מנסיון החנופה של האיש המחליט על גורלות האנשים.

האמן מוחמד סבאענה

את מוחמד סבאענה הכרתי דרך הפייסבוק, או ליתר דיוק הכרתי אותו דרך אחד מציורי הקריקטורה הנפלאים ביותר שראיתי מזה שנים. כל כך קנאתי בכישרון של מוחמד, ביכולת שלו המופלאה לומר בציור אחד, בדימוי אחד מה שאני לעולם לא אצליח להעביר בכתב על המציאות הפלסטינית תחת הכיבוש והאפרטהייד הישראלי. הייתה זו תמונה אחת, מזעזעת באילמות השקטה שלה, כואבת עד דמעות, תמונה אחת שגרמה לי לאהוב את סבאענה כאילו היה אח ובשר מבשרי.

המציאות הפלסטינת

 

עם זאת, ולמרות אהבתי למוחמד, מעולם לא ראיתי את פניו היפות במציאות, מעולם לא החלפתי אתו הרבה מילים, חוץ מברכות פייסבוקיות אדיבות ולייקים משותפים על פוסטים שונים. מוחמד הילד היפה והמוכשר הזה וחבר הפייסבוק שלי שנהגתי לשתף את תמונות הקריקטורה שנהג לפרסם בעיתון אל חיאת אל ג'דידה כל יום שבת, נעלם מהפייסבוק מאז יום שבת. האיש המחליט על גורלות האנשים עצר אותו בעת שחזר מביקור בירדן. ולאחר שהופיע מול שופט שדן "בכובד ראש ובהגינות" המתבקשים במעצרם של פלסטינים על ידי שירותי הביטחון ולאחר שראה את הכותרת המתנוססת של חומר סודי וסכנה ביטחונית, הוא נאות, כפי שכבודו עושה תמיד ובהתאם למסורת השיפוטית בשטחים הכבושים, להאריך את מאסרו של מוחמד סבאענה לתשעה ימים לצורך הבלשני של "השלמת החקירה" בטח בחשד "חמור" של חברות בארגון, ו/או יצירת קשר ו/או שימוש אסור בצבעי פסטל אסורים לפי צו אלוף משנה ופקודת שעת חירום.

מאבק האסירים

מוחמד הנו אמן וצייר קריקטורה שאת השפעתו של צייר הקריקטורה הפלסטיני נאג'י אל עלי בולטת אצלו זאת למרות סגנונו השונה מאוד והצבעוני. אולי זאת הפשטות, הגיחוך העצמי, הקול המוסרי, והשקט הכואב בהרבה מציוריו הוא זה המצביע יותר מכל על השפעת נאג'י אל עלי ונוכחותו בציוריו של מוחמד סבאענה, שציוריו נעים בין תמונות אייקוניות נעדרות פאתוס, לבין גיחוך עצמי של אבו פאייק וסבתא פוזיה האיש והאישה הפלסטינים העניים והמרודים המגחכים על הרשות של אבו מאזן, על תנועת החמאס, על העולם הערבי ועל הרשעות והטמטום שבכיבוש הישראלי.

האביב הערבי לפי סבאענה

אך כנראה הייתה זו סדרת תמונותיו של מוחמד הקשורה באסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים ובעיקר האסירים ששובתים רעב כמו סאמר אל עיסאווי ואחרים שכנראה עוררה את חמתו של האיש המחליט על גורלות האנשים. לכן מוחמד סאענה נמצא כעת בכלא, שכן ובמסגרת המתמשכת של שירותי הביטחון הישראלים לעצור אנשי תקשורת וקובעי דעת קהל פלסטינים, בכדי לנסות ולרסק את מאבק האסירים שובתי הרעב, מוצא את עצמו מוחמד בתוך הכלא הישראלי.

מוחמד יושב לו כעת בכלא הישראלי עובדה יום יומית של הכיבוש הישראלי שעוצר אנשי עיתונות, אינטלקטואלים, אנשי ציבור שאינם קשורים לשום מאבק מזויין או סכנה ביטחונית, פרט לסכנה של המשך העוול והכיבוש. וזו עובדה שלא תשמעו עליה מכתבנו לענייני השטחים ו/או הערבים ו/או לענייני ביטחון כי זה אפשר וכי אנחנו לא באמת בני אדם שאפשר לכלוא כל יום כך סתם.

מוחמד נכלא, ומכחולו לעת עתה נדם, אך המאבק לא שכח ולא ישכח, ויבוא יום ומוחמד יצא מהכלא וימשיך לצייר באותו יופי ובאותה עדינות ואולי אף יותר. וכוחות הביטחון הישראלי והממסד הביטחוני ימשיכו לבצע עוולות ולדכא כול אמצעי מאבק לא אלים כמו הבעת דעה, כמו שביתת רעב, כמו הפגנות עממיות, וכמו מחברת ציור וכמה צבעים המעבירים דעה, רגש ומחשבה.

 

אבל ראוי שידע האיש המחליט על גורלות בני האדם שאין אפשרות לכלוא את רוח האדם, יהיה גודל הכלא אשר יהיה, במאבק הסופי בין המכחול לאלה תמיד ניצחה המברשת ונשכחה האלה.