מאז שהצטרף לפוליטיקה, ולמעשה כבר כמה שנים קודם לכן, נוקט יאיר לפיד קו תקיף ועקבי השולל שימוש בסמים קלים. במספר הזדמנויות, הוא שב והצהיר על התנגדותו לליגאליזציה (התרה חוקית) של מריחואנה. באחד מטוריו האחרונים ב"7 ימים", עמוק בתוך מערכת הבחירות, הוא יצא נגד הצביעות של ישראלים שתומכים בשלטון החוק אבל מעשנים בערב ג'וינט בבית. באופן טבעי, עמדה כזו עוררה עניין לגבי התנסותו האישית בתחום. במהלך מערכת הבחירות, כשנשאל על ידי גולש בדף הפייסבוק שלו אם עישן בעבר מריחואנה, סרב לענות וגם חסם את גישתו של הגולש לדף.

אחר כך כבר הסכים לענות. במשאל זהה של "המוסף לשבת" שהוגש לראשי המפלגות בסוף השבוע האחרון שלפני הבחירות, הצהיר שמעולם לא השתמש בסמים. גם בראיון מצולם לינון מגל באולפן החדשות של אתר "וואלה", לא השאיר לפיד מקום לספק. זה קרה ממש בסוף הראיון, מעט אחרי שלפיד הצהיר כי "ברור לי שמרגע כניסתי לפוליטיקה, חיי הם ספר פתוח". מגל שאל אותו על התנגדותו לליגאליזציה, ואחרי שלפיד נימק אותה, שאל המראיין: "עישנת פעם?". לפיד ענה במהירות הבזק, בלי למצמץ: "לא. תשאל את כל מי שלמד איתי בגימנסיה הרצליה. היה בכל החבורה המשוגעת הזו אדם אחד שהסתובב ואמר – 'תראו, בחיי שאני אצלצל בסופו של דבר למשטרה אם לא תפסיקו. לידי לא תעשנו'. תלך תעשה בדיקה עם כל מי שלמד איתי".

השאלון בידיעות אחרונות. לחצו להגדלה

ובכן, עשיתי בדיקה.

אבל לפני כן, הבהרה: הרגלי העישון הפרטיים של אדם אינם מעניינים אותי מבחינה עיתונאית. לטעמי אין ולא צריכה להיות שום בעיה עם אדם בוגר ואחראי למעשיו שמעשן ג'וינט מדי פעם. אני עושה את זה בעצמי פה ושם. להשקפתי, אין הבדל משמעותי בין שימוש בסמים קלים לצריכת אלכוהול, מלבד הסטטוס החוקי של הפעולה. באופן עקרוני אני נוטה לתמוך בליגאליזציה, אם כי אני מסוגל להבין את נימוקי המתנגדים, כולל בעיית "תיירות הסמים" שלפיד הרחיב עליה בראיון עם מגל. לכל הפחות אני סבור שיש להנהיג "ליגאליזציה אפורה", כלומר להוריד למינימום את רמת האכיפה של המשטרה ובתי המשפט ביחס למעשני קנאביס.

כך או כך, הצהרותיו של לפיד גרמו אצלי להרמת גבה, ולא רק אצלי. מבחינה סטטיסטית, קיים סיכוי לא גבוה שישראלי חילוני שהתבגר כאן משנות השמונים ואילך לא התנסה מעולם בשאכטה. כאשר מדובר בתל אביבי, ועוד כזה שהתחכך בסביבה אמנותית-בוהמיינית (שיחק בסרטים, הופיע בטלוויזיה, כתב פזמונים), הסיכוי עוד פוחת. לכן הערכתי שלפיד התנסה כאדם בוגר בעישון סמים קלים, לפחות בצעירותו. לאור הנחת העבודה הזו, התפלאתי שבחר להכחיש זאת באופן גורף. סברתי שאם הנושא מעורר בו אי נוחות פוליטית או משפחתית, מוטב שיסרב להשיב. התחמקות מתשובה של פוליטיקאי אינה כמובן משאת הנפש של אזרחים ועיתונאים, אבל ברור שהיא עדיפה על שקר. באופן אישי הייתי מייחל כמובן לאמירת האמת. קשה לי להבין מדוע ברק אובמה, שיבקר כאן בקרוב כנשיא ארצות הברית של אמריקה, יכול להודות שעישן בעברו מריחואנה ואף השתמש בקוקאין – ואילו בפוליטיקה הישראלית מדובר עדיין בטאבו.

לפיד נודע בעבר דווקא כמעשן סיגרים, ולא מהמתחשבים בזולת שבהם; הוא גם כתב על תחביבו במגזינים שונים. כעת מגיע האקדח המעשן, או ליתר דיוק הג'וינט המעשן. זכותו המלאה להחליט בשלב מסוים בחייו שהוא אינו מעשן יותר. זכותו גם להתנגד לפתע לשימוש של אחרים בסמים קלים, ואף להתנגד לליגאליזציה. אבל לצאת נגד עישון קנאביס ולהכחיש שאי פעם עישנת קנאביס כשהאמת שונה בתכלית – זו כבר צדקנות וצביעות. גם להטיף לפוליטיקה חדשה בכל הזדמנות ואז לשקר לציבור בלי למצמץ זו צדקנות וצביעות. כשאתה בוחר לנקוט קו כזה, אתה חושף את עצמך למבוכה. חייו של הפוליטיקאי הם אכן ספר פתוח.

ובכן, לידי הגיעו עדויות של אנשים שעישנו מריחואנה בצוותא עם יאיר לפיד. הרבה יותר מפעם אחת. על פי העדויות המסוימות הללו זה קרה מזמן, לפני כעשרים שנה, אבל לא עד כדי כך מזמן כדי שלפיד ישכח מהאירועים (לקנאביס יש אמנם מוניטין של פגיעה בזיכרון, אבל רק במקרים של צריכה שיטתית ומוגברת, לאורך זמן). פרטיהם של העדים שמורים במערכת "משגב לעם", מכיוון שאיני רואה טעם לחשוף אותם בשלב זה. הם לא העניין. כאמור, גם לא עישון מריחואנה בידי אדם בוגר ואחראי למעשיו . העניין היחיד הוא אמירת אמת והימנעות מצביעות וצדקנות. ביום שייסדתי את הבלוג הזה הצהרתי שהעדרה של האמת מהשיח הפוליטי בישראל הוא רעה חלה. אני מקווה שהפרסום הנוכחי יהווה עוד צעד קטן בדרך לנורמות גבוהות יותר בתחום הזה. אני גם לא טוען שיש בפרסום כדי ללמד על יכולותיו הקואליציוניות או המיניסטריאליות של לפיד; הוא לא הרה גורל. זה כן מצער לגלות שבשלב כל כך ראשוני של הקריירה הפוליטית שלו, יאיר לפיד לא נאמן לאמת.

אחת העדות, היום בעלת עסק עצמאית, סיפרה לי ש"הגעתי אל לפיד ערב אחד עם ידיד מוזיקאי, שהיה חבר ילדות שלו מהגימנסיה. בפירוש באנו אליו כדי 'להתארגן' (להשיג סמים, א"מ). זה היה בתחילת שנות התשעים, כשהוא התחיל להיות מיני-סלב, אבל הוא עדיין נחשב בעיקר 'הבן-של'. למרות זאת האווירה הייתה שצריך לעלות אליו לרגל, שהוא המארח והבוס, שצריך קצת להתרפס אליו. הייתה לו דירה יאפית בורגנית כזו, באזור רחוב הירקון. התפלאתי שבחור בגילו כבר מחזיק דירה כזו, וגם שהוא כבר נשוי עם ילד. הוא עשה עניין גדול מזה שיש לו ילד קטן, שהסתובב בינינו תוך כדי הביקור. היה לו סגנון אמריקאי, ג'ינס ומגפיים קטומים בקצה. הוא היה זה שהוציא את החומר, הוא זה שגלגל את הג'וינט. עישנו ביחד, ניהלנו שיחה על איכות החומר, ובסוף יצאנו מהדירה עם שקית של מריחואנה".

עד אחר, בעל מקצוע מוכשר ומוערך בתחומו, סיפר גם הוא על עישון מריחואנה עם לפיד בתחילת שנות התשעים, "הרבה יותר מפעם אחת. הוא גר אז בדירה בשינקין. אני זוכר שהיו לו במרפסת משקולות כבדות שלא יכולתי להזיז מהמקום. זה בנאדם שאיים עלי פעם בשעת ריב שהוא יקרע אותי במכות. אהבתי לעשן איתו, כי הוא מייד נהיה הרבה יותר נחמד".

במהלך השבת, לאור המידע שבידי, העברתי ליאיר לפיד את השאלות הבאות,:

1. האם אתה דבק בגרסתך שמעולם לא עישנת מריחואנה?

2. מדוע סיפרת במספר הזדמנויות שמעולם לא עישנת סמים, בעוד שהמציאות שונה בתכלית?
3. האם היו עוד הזדמנויות שבהן עישנת סמים קלים, או השתמשת בסמים אחרים?
4. האם אמירת אמת אינה חלק מהפוליטיקה החדשה שאתה כה מרבה להטיף לה?
5. הנשיא אובמה, שיבקר בקרוב בישראל, הודה כי השתמש בעברו במריחואנה ובקוקאין. מדוע לא העדפת לאמץ את הנורמה שלו – שבה לפוליטיקאי יש עבר כאדם צעיר שהוא אינו מתבייש בו ואינו משקר לגביו?
לצערי, לפיד סירב להגיב.
 
 משגב מבינתי

 אפרופו חייו של הפוליטיקאי כספר פתוח: עד מתי מתכוון שר החינוך של ילדי ישראל, גדעון סער, להתעלם ממחול השדים המתמשך מאוד המתנהל סביבו? האם אין בכוונתו למסור לציבור באופן מסודר את התייחסותו לשורת סיפורים ושמועות בעניינו?