יצחק חזקיהו, השף והבעלים של מסעדת "טנאת", המתמחה באוכל אתיופי טבעוני, אינו מצליח לחזור לשגרת חייו. בלב המסעדה המעוצבת שלו, המשופעת בחפצים מהמסורת האתיופית, הוא משחזר שוב ושוב את אירועי המעצר המשטרתי ואת העלבונות שהטיחו השוטרים בו ובאחיו ולא מצליח להירגע. חזקיהו, בן 34, עלה לישראל מאתיופיה בגיל פעוט. לפני כשנתיים פתח את מסעדת "טנאת" (היתוך מילולי שהוא רתך שמשמעותו "בריאות של אמא"), הממוקמת בצדה הדהוי והחבוט של העיר, ברחוב צ'לנוב, בתל-אביב.

"אחרי המפגש עם המשטרה הייתי בהלם במשך ארבעה ימים, שבהם סגרתי את המסעדה", אומר חזקיהו. "לא יכולתי לחזור לסדר היום הרגיל שלי, לא יכולתי להפעיל את המקום כאילו כלום לא קרה. הסתובבתי עם עלבון צורב ועם מחשבות מעיקות על זהות והגזענות הישראלית".

"ביום שישי, ה-12 בספטמבר 2014, התכנסה משפחתי המורחבת בחוף הצוק בתל-אביב לחגוג לקרובת משפחה את סיום לימודיה בתיכון ואת גיוסה המתקרב לצבא", הוא מגולל את התקרית. "נפגשנו בשעה שבע בערב. עשינו בחוף הים קידוש, ארוחה וחגגנו בצורה משפחתית. האירוע המשפחתי הסתיים בסביבות 23:00 והתפזרנו לדרכנו. נסעתי ברכב של אחי ציון, בן 32, יחד עם אחי יעקב, בן 40, כולנו מתגוררים בתל-אביב. בתום המסיבה קרובת משפחה שכחה תיק. שמנו אותו באוטו והתכוונו להחזיר לה אותו".

האחים חזקיהו נסעו בדרך נמיר בתל-אביב כשלפתע נצמד רכב משטרתי לרכבם. "הרכב ביצע עבירת תנועה, הוא חתך את נתיב הנסיעה שלנו בצורה ברוטאלית ומסוכנת", אומר חזקיהו. "היינו מפוחדים. לא הבנו מה קורה. אחי ציון בלם. אחי הבכור, יעקב, יצא מהרכב בניסיון לברר מה העניין. רק בשלב הזה הבנתי שזה רכב משטרתי. שני אנשים בלבוש אזרחי יצאו מהטויטה. במקום להציג את עצמם ולהגיד 'ערב טוב, אנחנו משטרה', או משהו דומה, הם אמרו לאחי בציווי – 'כנס לאוטו, כנס לאוטו'. אחי נכנס לאוטו. אחד מהם ניגש לחלון הנהג ושאל את אחי ציון 'אתה אריתראי?'. אחי היה המום מהשאלה, הוא ענה 'לא'. הם ביקשו תעודות זהות, מיד מסרנו להם".

חזקיהו עוצר את שיחזור המקרה ותוהה בכעס גלוי: "אני לא מבין למה שוטרים פונים לאזרחים בצורה גזענית. מה זה הדבר הזה לשאול אזרח יהודי ממוצא אתיופי 'אתה אריתראי?' למה לא לבקש מלכתחילה תעודת זהות ולמנוע את הפגיעה באזרחים? אנחנו הרגשנו תחושת עלבון כשהוא חשב שאחי אריתראי. אחי עשה צבא, גדל בישראל, מה פתאום שישאלו את אחי אם הוא פליט? זאת תחושה שהם מראש פונים אליך בזלזול המלווה במטען שלילי. אנחנו ישראלים לכל דבר. מה פתאום ששוטר ישאל אותנו שאלה כזאת?"

במהלך בדיקות תעודות הזהות שאלו השוטרים את האחים חזקיהו מאיפה באו ולאן הם נוסעים. "התחושה היתה שכולם יכולים לנסוע בצפון תל-אביב אבל כשאנחנו, האתיופים, נוסעים במרחב הזה, זה חשוד", אומר חזקיהו. "אותנו צריך לעצור ולבדוק מה המניע שלנו".

לדברי חזקיהו, אחיו הבכור יצא מהאוטו ואמר לשוטרים: "'שירתי בגולני, אני עושה מילואים, יש לי עסק בתל-אביב, חזרנו ממסיבה משפחתית ואלה האחים שלי'. השוטר קטע אותו בגסות ואמר לו 'סתום את הפה וכנס לאוטו'".

יצחק חזקיהו, מסעדת "טנאת". "אני כל הזמן צריך להוכיח שאני ישראלי ולא פליט". צילום: תומר אפלבאום.

בעוד השוטרים מזינים את פרטי תעודות הזהות הגיעו למקום שלוש ניידות נוספות. "הרגשנו מבוכה", אומר חזקיהו. "זה הפך לזירת פשע. לא הבנו למה צריך להזעיק כוח משטרתי כזה. מה קרה? חשבתי שלמשטרה יש מחסור בכוח-אדם. אין למשטרה במה להתעסק ביום שישי בערב? שישה שוטרים הקיפו אותנו וביקשו מאיתנו לצאת מהרכב. הם ערכו עלינו חיפוש גופני. הרגשתי כאילו הם נגעלים לעשות עלי חיפוש. אמרו לי 'תוציא את מה שיש לך בכיסים', ואחרי זה השוטר גיפף לי את הכיסים בצורה שהיה ניכר שהוא לא ממש רוצה לגעת בי, שהוא מרגיש דחייה. יעקב אחי ניסה שוב לפנות לאחד השוטרים והוא שמע אותם אומרים: 'עזבו אותם, אלה חבורה של שיכורים'. היינו בהלם. מתחילת האירוע רק יורדים עלינו. למה להגיד שאנחנו שיכורים? לא עשו לנו לאורך כל האירוע בדיקת אלכוהול. ציון לא שתה בכלל במסיבה מאחר והוא נהג, אני שתיתי בירה אחת ויעקב שתה אבל לא היה שיכור. זה פשע לשתות משקה אלכוהולי במסיבה משפחתית?"

לדברי חזקיהו, "השוטרים החלו לצעוק לעברנו 'של מי האוטו? של מי האוטו?'. הם לא ביקשו רישיון רכב כמו בני-אדם. ישר התחילו לצעוק. ציון אחי מסר להם את המסמכים. השוטרים החלו לעשות חיפוש ברכב. הם מצאו בקבוק יין ורמקול. הם שאלו 'מה זה?' הסברנו שחזרנו ממסיבה משפחתית ושהבקבוק חדש וסגור, לא שתינו ממנו בכלל. הם החרימו אותו. רק בתום האירוע, אחרי שהתווכחנו איתם ותהינו למה הם מחרימים בקבוק שלא שתינו ממנו, הם הסכימו להחזיר לנו אותו. אני באמת לא מבין יש חוק נגד זה?".

במסגרת החיפוש ברכב מצאו השוטרים תיק. "הם התחילו לצעוק 'תיק של בחורה, תיק של בחורה'", משחזר חזקיהו. "הם התנפלו על התיק ושאלו אותנו 'מה זה?'

התחלנו להסביר: 'קרובת משפחה שכחה את התיק במסיבה ואנחנו לקחנו אותו במטרה לשמור ולהחזיר לה'. השוטר הוציא מהתיק כרטיס רב-קו והתחיל לעשות לנו חידון. 'איך קוראים לקרובת המשפחה שלכם', הוא שאל. בלב חשבתי 'אתה לא רואה צילום של אישה אתיופית?', אבל ענינו בשלווה 'אילנית'. השוטר עלץ – 'לא נכון'. הרגשנו שאנחנו בתוך סיוט. ביקשנו להתקשר לקרובת משפחה ולברר איך היא מוצגת ברב-קו. התברר שהיא כתבה את שמה באמהרית. אמרנו לו את שמה באמהרית והוא אומר לנו 'לא, זה לא השם'. התחלנו להרגיש לחץ. גמגמנו. הסתכלנו אחד על השני במצוקה. עשינו עוד שיחה, מסתבר שהאיות באמהרית שנמסר לנו שונה מזה שרשום ברב-קו. עד שלא מסרנו את האיות המדויק לא הניחו לנו".  

חזקיהו מחייך בתוגה. "זה הגיע למקום שאת כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות. לרגע את מרגישה בתוך חלום מפחיד ולרגע בתוך מערכון רע ומתיש. אחרי שסיימו לחשוד ששדדנו תיק של בחורה הם ביקשו לחקור את אחי ציון".

במהלך בדיקת הפרטים המזהים שמו של ציון עלה כמי שדרוש לחקירה. "לפני כחצי שנה רכש אחי טלפון לעובד זר", מסביר חזקיהו. "המשטרה חיפשה את העובד הזר ומאחר והטלפון רשום על שמו של אחי, הוא זומן לחקירה. אחי התייצב לחקירה כנדרש. הוא עצמו לא עשה שום עבירה וסייע ככל יכולתו למשטרה. האירוע שייך לעבר והובטח לו ששמו יימחק מרשימת הדרושים לחקירה. לא הבנו מה פתאום הנושא הזה צץ מחדש. מה פתאום זה שוב מופיע במחשב". יצחק ואחיו יעקב התעקשו וביקשו מהשוטרים את תעודות הזהות שלהם ורק בתום האירוע התרצו השוטרים להשיב לבני המשפחה את המסמכים.

יצחק חזקיהו. "כיוצא אתיופיה אני רגיל לאירועים גזעניים, אלה אירועים שכיחים". צילום: תומר אפלבאום

"האירוע הסתיים והיתה לכולנו תחושה קשה", אומר חזקיהו בייאוש ניכר. "לכל אורך האירוע זלזלו בנו, העליבו אותנו והתייחסו אלינו כאילו היינו פושעים. אחי הבכור, יעקב, אמר לשוטרים כשהכל הסתיים –  'מצער שאחרי 20 שנה של שירות המדינה ושירות צבאי, זה היחס שאנחנו מקבלים'. תגובת השוטר היתה: "לא טוב לכם? תחזרו לאתיופיה". היינו בהלם. לא מספיק שהם הפרו את כל הנהלים האפשריים הם גם מטיחים בנו בצורה אדנותית אמירה גזענית ומעליבה? ביקשנו את הפרטים שלהם והם מסרו לנו תוך כדי שהם הופכים את זה לקטע מגחיך, מלעיג ומבזה".

חזקיהו מתקשה להניח לאירוע. "זה אירוע שהתחיל בשאלה 'האם אתה אריתראי?' והסתיים ב'לא טוב לכם? תחזרו לאתיופיה'. חבורה של שישה שוטרים תופסת אותנו, רומסת אותנו, מתייחסת בגזענות ומעבירה מסר שאנחנו לא רצויים פה. אחרי שרשרת של פעולות בוטות ומנוגדות לנהלים חותמים את האירוע בגזענות בוטה במיוחד".

"היחס של המשטרה לקהילה האתיופית ידוע כמתוח", אומר חזקיהו. "בשנים האחרונות הנושאים האלה עולים לכותרות. כשסיפרתי על זה לחבריי זה עורר גל של הזדהות והציף בקהילה הרבה סיפורים כאלה על היחס הגזעני שאנחנו מקבלים במרחב הציבורי בכלל ומהמשטרה ומשאר מוסדות המדינה בפרט. המסר של האירוע קשה – הרגשנו שאנחנו צריכים אישור כניסה להסתובב בצפון תל-אביב. זה לא טבעי לשוטרים שאתיופים מסתובבים בצפון תל-אביב. זאת לא הפעם הראשונה שאני כיוצא אתיופיה נתקל בגזענות. כיוצא אתיופיה אני רגיל לאירועים גזעניים, אלה אירועים שכיחים. אני חי בתל-אביב וכל הזמן אני צריך להוכיח שאני ישראלי ולא פליט, שיש לי זכות להיות בתל-אביב, שיש לי זכות להיכנס למסעדה, להיכנס למועדון", הוא אומר בתוגה. "אבל המפגש עם השוטרים היה אירוע קיצוני מבחינתי. הבוטות והגזענות שהוטחו בנו מצד לובשי המדים מעליבים במיוחד ומסמנים גישה של שלטון, ממסד ומדינה. כל מה שנעשה, אנחנו, האתיופים, בחזקת חשודים, בחזקת אנשים פליליים, בחזקת זרים, בחזקת אנשים שצריכים להגיד תודה, ואם זה לא נראה לנו, שנחזור לאתיופיה".

משפחתו של חזקיהו עלתה לישראל ב-1980 והשתקעה בבאר-שבע. אמו, כיום פנסיונרית, עבדה כגננת ולקחה חלק בעמותה שפיתחה תוכניות השתלבות לגיל הרך בגנים ובבתי ספר. חזקיהו מספר בגאווה שעבודתה זיכתה אותה בשנת 2000 בפרס "אם המיליניום" על תרומתה לקהילה. אביו הוא ייבואן קמח טף (משמש להכנת אינג'ירה), קפה ושומשום מאתיופיה. חזקיהו הוא אחיינה של שגרירת ישראל באתיופיה בליינש זבדיה. "המשפחה שלי מאוד מעורבת בעשייה חברתית וקהילתית", הוא אומר. "המקרה גרם עוגמת נפש להורי. אבי ביקש משלושתנו לעזוב את תל-אביב ואת העסקים שלנו בעיר ולחזור הביתה", הוא משתתק.  "אין לך מושג איזה השלכות ותחושות זה עורר".

"טנאת", המסעדה בבעלותו של חזקיהו, הצליחה מאז הקמתה ליצור קהל לקוחות אוהד ונאמן. החיוך הקורן של חזקיהו, אהבת האדם שלו, האווירה הרב-תרבותית שבמקום והטרנד הטבעוני הפכו את המסעדה הקטנה למובילה בתחומה. "יש לנו קהל מעורב – אתיופים וקהל שאינו אתיופי", אומר חזקיהו. "המקום מקדם אוכל אתיופי ותרבות אתיופית והוא מקום של עשייה משותפת. יש לי אמונה שאפשר לנצח את הגזענות אבל אני מוטרד מאוד מאז האירוע ביחס למשטרה. אני מרגיש ששוטרים צריכים לעבור הכשרה מיוחדת בנושאי גזענות, לרענן נהלים בפנייה לאזרחים ולהבין טוב יותר את התפקיד של המשטרה בחברה דמוקרטית. כל האירוע הזה הותיר אצלי משקע עצום. קשה להסביר לאנשים שלא חוו את זה עד כמה זה משפיל. בסך הכל חזרנו הביתה ממסיבת גיוס", הוא אומר ושוב מגולל את האירוע בזעזוע ניכר.

 "מקרה זה הוא דוגמה מייצגת לתופעה רחבה ופסולה שקיימת כלפי יוצאי אתיופיה", אומר בתגובה פנטהון אספה דויט, מנכ"ל עמותת 'טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה'.  "לנוכח חומרת העניין  כפי שמשתקף  וההשלכות החברתיות המסוכנות, יש לערוך בירור מקיף של התופעה, ולטפל במקרה באופן הראוי, כמפורט להלן וככל שיידרש: עמותת טבקה קוראת לשר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'  ולמפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, לפעול ביתר שאת  כנגד התופעה של שיטור יתר כלפי יוצאי אתיופיה. ביטוי לדברים אלה ניתן לראות ממספר ההולך וגדל של הפניות שמגיעות לפתחה של העמותה ובתחושות הקשות של הבעת אי אמון כלפי המשטרה של הציבור הישראלי בכלל  ויוצאי אתיופיה בפרט כפי שמשתקף  ממחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון ופורסם בעיתון "הארץ" בתאריך 15.6.14 "עמדות הציבור כלפי המשטרה".

על כן, טבקה דורשת מוועדת הפנים לקיים דיון דחוף בנושא עם נקיטת צעדים אופרטיביים על מנת שמקרים אלו לא יישנו. אנו קוראים לבצע טיפול נקודתי, כלומר, טיפול באותן התחנות ששוטריהם סרחו; טיפול בתופעה בכל חומרת הדין תוך מיצוי הדין עם השוטרים ועם מפקדי התחנות; וטיפול מערכתי, שיבטיח כי תופעות גזעניות אלו יעקרו מן השורש ולא יישנו. נוכח המצב וחוסר האמון התהומי שנוצר – יש לפעול בדחיפות המרבית, ולבצע  פעולות הוליסטיות ומוטב שעה אחת קודם. עמותת טבקה תמשיך ללוות את המקרה המדובר ותמשיך לעמוד על המשמר מפני עוולות אלו  כנגד קהילת יוצאי אתיופיה וכן תשאף לקידום חברה שוויונית וסובלנית בישראל'.

יצחק חזקיהו. "הבוטות והגזענות שהוטחו בנו מצד לובשי המדים מעליבים במיוחד ומסמנים גישה של שלטון, ממסד ומדינה". צילום: תומר אפלבאום

תגובת דוברות מחוז תל-אביב: "מבדיקת השתלשלות האירוע עולה כי נוסעי הרכב עוררו את חשדם של השוטרים ועל כן נעצרו לבדיקה שגרתית במהלכה עלה כי יושביו למעט הנהג שרויים בגילופין. בבדיקת זהותם התברר כי אחד מהם הנו דרוש לחקירה, על כן עוכב במקום ולאחר שנמסרה לו הזמנה לסור ליחידה החוקרת שוחרר. במהלך העיכוב הסביר קצין המשטרה את נסיבותיו אך יושבי הרכב בחרו להשמיע באוזניו קריאות שונות בהן קריאות בגנות המדינה. בזמן האירוע הבחין קצין היחידה כי ברכב מונח תיק אישה שאינו שייך לאחד מיושביו והחליט לבדוק את זהות בעליו. כשהתברר כי התיק שייך לבת משפחתם שוחררו יושבי הרכב ונסעו לדרכם".