"המרכז יהיה סגור היום. עמכם הסליחה". כבר שבוע וחצי שדלת מרכז פרויקט יזהר להחלפת מזרקים למכורים לסמים ברחוב החלוץ 3 חיפה, בשכונת הדר, סגורה והמכורים המגיעים למקום נתקלים בהודעה המבשרת להם שלא יוכלו לקבל ציוד הזרקה.

מיכל, בת 28, מכורה להירואין, המתגוררת בחיפה, משוטטת במתחם בו מצוי הסניף הסגור בתסכול. "הגעתי לכאן פעמיים בשבוע במשך שנתיים וחצי", היא מספרת. "הייתי לוקחת מהם בגדים, שותה קפה ומדברת עם המתנדבות. אני עדיין בקשר טלפוני עם אחת המתנדבות. קשה לי להתנתק ממנה. התמיכה הנפשית שקיבלתי פה החזיקה אותי". פיה מרוקן משיניים קדמיות. היא לבושה בגופייה קטנטונת ובמכנסון זערורי. היא מספרת שהיא מכורה להירואין מגיל 14.

זה צעיר מאוד, אני מעירה. "זה כבר חצי מהחיים שלי שאני מכורה", היא מהרהרת.

איך התחלת?

"אח שלי נתן לי בפעם הראשונה הירואין", היא מספרת וטון הדיבור שלה נסדק. משתררת שתיקה מעיקה. "הם היו עוזרים לי. המקום הזה היה מרגיע אותי", היא חוזרת ואומרת. "כשאת מכורה, לא תמיד יש לך כסף להוציא על מזרקים חדשים. המקום הזה עזר לי לא לבזבז כסף. לפני כן, הייתי משתמשת באותו מזרק כמה פעמיים. זה מסוכן, המחט לא ממש חדה וזה גם מכאיב. היו ימים שהייתי רואה מזרקים זרוקים ברחוב, שוטפת אותם במים ומשתמשת בהם, כי לפעמים אין לך ברירה. אז כנראה זה מה שאני אעשה".

פרויקט יזהר להחלפת מזרקים מופעל על ידי משרד הבריאות – המחלקה לשחפת ואיידס בשיתוף עם הרשות למלחמה באיידס והוועד למלחמה באיידס. הפרויקט החל לפעול בישראל לפני כ-9 שנים. "ההחלטה להקים פרויקט להחלפת מזרקים היא לא החלטה של עמותה כזאת או אחרת", אומר ד"ר חיים מהל, ראש אגף טיפול ושיקום, ברשות הלאומית למלחמה בסמים. "זאת החלטה ממשלתית שבאה בעקבות המלצות של ארגון הבריאות העולמי למיזעור נזקים. אנחנו יודעים שבאוכלוסיית המכורים הסיכון למחלות זיהומיות הוא מעל חמישה אחוזים וזה מסכן לא רק אותם אלא את כלל האוכלוסייה. בנוסף ועדת הסמים של הכנסת שפעלה בעבר בראשות נעמי חזן המליצה ודרשה שיעשה פרויקט כזה בארץ. זה פרויקט בינלאומי הפועל בהצלחה במדינות אירופה ובארצות הברית. הוחלט לפיכך שהוא יופעל בחמש הערים הגדולות בישראל".

 

צילום: ניר כפרי

פרויקט יזהר פועל כיום בתל-אביב, ירושלים, אשדוד, באר-שבע ובחיפה הוא פעל בארבע השנים האחרונות. "אנחנו מפעילים את התוכנית במקומות הסמוכים לאזורי המחייה של המכורים, מקומות המצויים במרחק הליכה כדי להקל עליהם להגיע", מסביר דני גולד, עובד סוציאלי המנהל את תוכנית יזהר. "יש לנו תוכנית בתל אביב בתחנה המרכזית, בבאר שבע בעיר העתיקה, באשדוד ברובע ב', בירושלים – במרכז העיר קרוב לכיכר ציון ובחיפה ברחוב החלוץ בשכונת הדר. אנחנו מגיעים אל המכורים ויוצרים איתם קשר אנושי בלי שיפוט".

מה מטרת התוכנית?

גולד: "אנחנו יוצרים קשר אנושי עם אוכלוסיית קצה של מכורים שמרביתם הומלסים שאין להם כבר קשר עם הרשויות. הם מביאים למרכז יזהר מזרקים משומשים ומקבלים תמורתם חינם מזרקים חדשים. מדובר במכורים כרוניים כך שאין פה עידוד לשימוש בסמים, אלא ההפך – מדובר במזעור נזקים. אנחנו באופן הזה שומרים על הסביבה ממזרקים מלוכלכים, ומספקים להם ציוד הזרקה נקי וסטרילי על מנת שהם לא יעבירו מחלות אחד לשני ולכלל החברה. אנחנו מחלקים להם בנוסף גם קונדומים כי הרבה מאוכלוסיית המכורים עובדת בזנות. במרכזים של יזהר אנחנו מספקים להם כל ציוד רפואי שימנע הפצת מחלות זיהומיות כמו איידס וצהבת".

גולד מדגיש שעל אף שהמטרה הראשית היא מיזעור נזקים והפצת מחלות יש משמעות קרדינלית לקשר האנושי הנרקם עם המכורים. "בחלק מהמקומות אנחנו מאפשרים להם להתקלח", הוא אומר. "אנחנו נותנים להם ארוחה קלה, שתייה קרה וחמה, נותנים להם בגד יד שנייה במצב טוב ועיקר עיקרים – מעניקים להם אוזן קשבת. העובדים שלנו, שרובם מתנדבים, מדברים איתם, מקשיבים להם, נותנים תמיכה ומציעים גמילה למי שמעוניין. בעקבות הקשר שנוצר הרבה מהם נשלחים למרכזי גמילה בחינם".

הסניף בחיפה פועל יומיים בשבוע (שני וחמישי) מהשעה 16:00 עד 19:00, באמצעות צוות מצומצם: רכזת המנהלת את התוכנית, עובד שטח שמשוטט ברחוב ומזמין את המכורים למקום וכארבעה מתנדבים. עלות הפרויקט: כ-180 אלף שקל בשנה. לדברי ד"ר מהל, הסכום במלואו מועבר מהרשות הלאומית למלחמה בסמים לעיריית חיפה. 

יהבית ועקנין, סטודנטית למדעי המחשב מתנדבת במשך שנה בתוכנית יזהר בחיפה מספרת: "יש ימים שמגיעים עשרה מכורים ויש ימים שמגיעים שלושים. מגיעים בעיקר גברים ומעט נשים. חלק ניכר מהנשים שמגיעות למקום הן עובדות זנות. מרבית המכורים לסמים חיים ברחוב אבל יש גם כאלה שמתגוררים בבית ועובדים בעבודה נורמטיבית ומסתירים מהסביבה את ההתמכרות לסמים. עכשיו בחיפה הרבה מכורים מזריקים ריטלין. זה 'קוק לעניים'. בגלל שזה זול זה הפך לסם הפופולארי. המכורים מגיעים כדי להחליף מזרקים משומשים בחדשים אבל ניכר שיש אצל רבים מהם רעב לקשר אנושי. אנחנו אף פעם לא שופטים אותם. אנחנו מקבלים אותם כמו שהם ומתייחסים אליהם כאל בני-אדם לכל דבר. זה מקום שבו במשך שלוש שעות יש להם הפוגה מההישרדות של עולם הסמים ומהאכזריות שמחכה להם בחוץ ומישהו מתייחס אליהם בחמלה וברגישות".

לסניף הגיעו מאז ינואר 2013 כ-300 מכורים לסם מחיפה ומהסביבה ביניהם ערבים ישראלים, יהודים ילידי הארץ ועולים חדשים. "הסגירה היתה פתאומית", אומר דני גולד.  קיבלנו בפתאומיות מכתב מעיריית חיפה ש'לעובדים אסור להיכנס למקום ואסור להם לדבר עם המכורים ולהפעיל את המקום. הסיבה – תלונות של הסוחרים על התנהגותם של המכורים".

 מה הנזק בסגירת תוכנית כזאת?

גולד: "ראשית מכורים יפסיקו להקפיד על הזרקה נכונה ועל שימוש בקונדומים. הם יתחילו להתנהג בצורת חסרת אחריות – הם לדוגמה יוציאו מזרקים מפחי אשפה וישתמשו בהם. הם לא יממנו מזרקים. הם לא יוציאו כסף על מזרקים. מכור לא מוציא כסף על אוכל או על שתייה. כל הכסף שלהם יוצא על הסם. הם לא יכנסו לבית מרקחת לקנות מזרקים וגם אם הם היו עושים את זה ברוב בתי המרקחת לא ימכרו להם. הנזק הוא פגיעה קשה בבריאות של האוכלוסייה הזאת, וסיכון לכלל האוכלוסייה".

ד"ר מהל מוסיף: "אני מעולם לא קיבלתי תלונה מבעלי החנויות שבמקום שהמכורים מפריעים להם. התוכנית קיימת בחיפה כבר ארבע שנים. גדלתי בילדותי בשכונת הדר הכרמל בחיפה, ואני אומר בצער רב שזאת אחת השכונות עם הכי הרבה מכורים בארץ. זה לא שבאנו ושתלנו בשכונה שירות שלא קשור אליה. זה שירות שחיוני לסביבה הזאת. ראש עיריית חיפה, יונה יהב, החליט כנראה לנקות את העיר מנרקומנים. זאת לא הפעם הראשונה שעיריית חיפה סוגרת מענה למכורים לסמים. מסתמנת כאן כבר מדיניות – כאילו אם לא יהיו שירותים למכורים אז לא יהיו נרקומנים, אבל אי אפשר למחוק אותם. צריך לטפל בהם אחרת הנזק יהיה חמור יותר. לצערי אף אחד מהעירייה לא בא וניסה ללמוד על מה מדובר. אף אחד לא בא לבדוק מה קורה שם. סתם ככה הוחלט לסגור. זה אבסורד, נלחמים בנו, באנשי מקצוע, כאילו אנחנו אשמים, כאילו אנחנו הבאנו לשכונת הדר את הנרקומנים. אם ייסגר המקום ייעלמו המכורים?"

יורי, בן 39, מרכיב משקפי שמש, גופו שדוף מההתמכרות ארוכת השנים, והוא מבקש להתראיין. "חשוב לי להעביר מסר", הוא אומר. "זה מקום שאפשר היה להגיע אליו, לקבל תמיכה נפשית ולדבר. כולם פה יודעים שאני מכור ומקבלים אותי כמו שאני. בלי המקום הזה מה נעשה? את תראי יותר נרקומנים ברחוב. מה העירייה משיגה כשהיא סוגרת מקום כזה? הרי יסגרו מקום אחד ויצטרכו לפתוח בהמשך שלושה מקומות בגלל הנזק. מה ראש העירייה משיג בזה? שיהיו מזרקים משומשים ברחוב? שהמכורים ידבקו במחלות?".

יורי, מכור מגיל 18 להירואין. הוא חי כיום בבית עם הוריו באיזור הקריות. "קשה להם מאוד, אבל הם מקבלים את זה", הוא אומר. "היו תקופות שהם ויתרו עלי והייתי ברחוב אבל עכשיו הם כבר השלימו. אבל זה קשה".

לתוכנית יזהר הוא מגיע כבר שלוש שנים. "את יודעת", הוא אומר, "יש אנשים שמגיעים למקום הזה כדי לאכול משהו. הם גם נותנים לנו בגדים. בכלל, אלה עובדים ומתנדבים שעושים מצווה. איך ראש העירייה סוגר כזה מקום? מי סוגר מקום שבאים אליו הומלסים רעבים לקבל פרוסת לחם, מזרק נקי וכוס מים? גם לא הודיעו לנו מראש. באתי למקום וראיתי שלט. אמרתי 'איך זה יכול להיות? זה אף פעם לא היה סגור'. מאיפה אני אשיג עכשיו מזרקים נקיים?"

מאיפה באמת תשיג מזרקים חדשים?

"בינתיים אני משתמש כמה פעמיים באותו מזרק. אבל זה לא רק המזרקים, תעזבי את זה. נתנו לי במקום הזה תחושה שאני לא לבד בעולם".

דוברת משרד הבריאות,עינב שימרון – גרינבוים, מוסרת: "אכן ראש העיר חיפה הנחה את צוות עיריית חיפה הפועל במרכז להחלפת מזרקים להפסיק את פעילותם למרות התנגדות משרד הבריאות והרשות למלחמה בסמים. מנכ"ל משרד הבריאות פנה לראש עיריית חיפה בבקשה להימנע מצעד זה".

 תגובת דובר עיריית חיפה: "ראשית נבהיר כי עיריית חיפה לא סגרה את פרויקט יזהר אלא ביקשה להעתיק את מיקומו. ככל שאנו מודעים לחשיבות הפרויקט, אנו מאמינים כי קיומו אינו יכול לבוא תוך פגיעה במרקם החיים ברחוב, או ביצירת מתחים בין אוכלוסיית הנרקומנים הנגמלים ובין העסקים והתושבים".