ב-30 ביולי הגדיל משרד הבינוי והשיכון את הסיוע בשכר דירה לנשים נפגעות אלימות (נשים מוכות). הסיוע הוגדל ב-200 שקלים לנשים נפגעות אלימות המקבלות סיוע בשכר דירה בשנה הראשונה וב-100 שקלים לנשים נפגעות אלימות המקבלות סיוע בשנה השנייה. בהתאם לכך, בשנה הראשונה תקבל אישה נפגעת אלימות סיוע בסך 1,370 שקלים (במקום 1,170 שקלים) ובשנה השנייה 1,104 שקלים (במקום 1,004 שקלים). הגדלת הסיוע חלה רק על זכאיות חדשות שיקבלו סיוע ממשרד הבינוי והשיכון החל מיולי 2013. כלומר, 1,081 נשים נפגעות אלימות הנכללות כבר בתוכנית סיוע של משרד הבינוי והשיכון לא ייהנו כלל מהטבה זו.

נשים נפגעות אלימות נזקקות עם יציאתן מהמקלט לנשים מוכות להמשיך ולהסתתר מבן הזוג האלים ולשכור דירה הרחק ממנו. במקרים רבים מסייע משרד הבינוי והשיכון גם לנשים נפגעות אלימות שאינן נקלטות כלל במקלט לנשים מוכות (בשל תפוסה מלאה או שהן לא יכולות לחיות בתנאים אלה) ומוצעת להן תוכנית סיוע בה הן שוכרות דירה בקהילה.

"במסגרת החלטת הממשלה על אישור דו"ח טרכטנברג הוגדלו סכומי הסיוע עבור מרבית הזכאים הממתינים לדיור ציבורי ושל הזכאים לסיוע בשכר דירה אך שמנו לב שדווקא סכומי הסיוע לנשים נפגעות אלימות לא שונו", מציינת עו"ד ורדית דמרי-מדר, מנהלת הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, שבמרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית. "חשבנו שזה פיחות בזכויותיהן של נשים נפגעות אלימות ביחס לקבוצות אחרות המקבלות סיוע בשכר דירה ופנינו בנושא זה במכתב למשרד הבינוי והשיכון שהודיעו לנו כעבור חודש מיום הפנייה כי יש בכוונתם לעדכן את הסיוע".

ההחלטה שהתקבלה להגדיל את הסיוע חשובה ומבורכת מציינת עו"ד דמרי-מדר אבל לדבריה, "העידכון עדיין נמוך משמעותית ממה שמקבלת משפחה שממתינה לדיור ציבורי (הוגדל מ-1,470 שקלים ל-3,000-2,500 שקלים) או מסיוע בשכר דירה שמקבלת משפחה חד הורית (הוגדל מ-1,250 שקלים ל-2,200-1,750 שקלים).

"יש מקום לדרוש שהסיוע לנשים נפגעות אלימות יושווה למקבלי הסיוע בשכר דירה במסלולים האחרים כי עבורן זה עניין של הצלת חיים. נשים אלה צריכות קורת גג באופן מיידי עם יציאתן מהמקלט לנשים מוכות. המדינה לא מספקת להן דיור ציבורי אז לפחות שהסיוע בשכר דירה יהיה הולם ולא מפלה. סכום הסיוע שנקבע לנשים נפגעות אלימות גם לאחר התוספת החדשה לא משקף את הערך הריאלי בשוק החופשי.

"בנוסף, 1,081 נשים המקבלות כיום את הסיוע לא ייהנו מהגדלת הסיוע. אני לא רואה כל הצדקה להבחין בין נשים נפגעות אלימות 'ותיקות' לבין 'חדשות' שייפנו החל מיולי 2013. ההבחנה בין 'ותיקים לחדשים' לא קיימת בשאר המסלולים של הסיוע בשכר דירה אז לא ברור למה זה חל דווקא על נשים נפגעות אלימות. זה לא מוסרי לא לאפשר לנשים הנלחמות על ההישרדות שלהן ליהנות מהעלאה הזאת, על אחת כמה וכמה כשהסכום הוא 200 שקל בלבד".

תמר, בת 37, אישה חרדית, נפגעת אלימות, אם לשבעה ילדים קטנים מתקוממת: "משרד הבינוי והשיכון העלה את הסיוע לחד-הוריות ואני לא מבינה למה אני כאישה נפגעת אלימות מקבלת סכום נמוך מהן? נוצר אבסורד שאם לא הייתי מדווחת למדינה שאני אישה מוכה הייתי מקבלת סיוע גדול יותר שהיה מאפשר לי קיום מכבד יותר. המדינה ממשיכה את הייסורים של הנשים המוכות  – זה לפגוע שוב באוכלוסייה הכי פגיעה. האם אני אמורה כעת להצטער שדיווחתי לרשויות שסבלתי מאלימות?"

תמר התחתנה בגיל 24 והאלימות היתה שם כבר מההתחלה. "סבלתי כל שנות הנישואין מאלימות פיסית, מינית, נפשית, כלכלית ומילולית. היתה אווירה של טרור וגיהינום בבית. לבעלי היו התקפי זעם שהיה קשה להרגיע. הוא היה זורק לי את האוכל לרצפה ומכריח אותי לאכול מהרצפה, הוא היה מכה אותי גם כשהייתי בהיריון או כשהייתי מניקה, הוא פגע בילדים והיה משפיל ומקלל אותי ליד אנשים. זה סיוט שקשה להסביר במלים", היא משתתקת.

תמר מספרת שפעמים רבות רצתה לקטוע את הקשר ולפתוח בהליך גירושים אבל בעצת רבנים שוכנעה שוב ושוב לא להיפרד מבעלה. לפני כשנה וחצי החלה לבדוק מעבר למקלט לנשים מוכות. "בסופו של דבר לא יכולתי להיכנס למקלט לנשים מוכות כי שניים מהילדים שלי התנגדו אז אישרו לי לשכור דירה בקהילה ולקבל סיוע בסך של 1,170 שקלים", היא אומרת.

"בן הזוג שלי לשעבר מסרב לשלם לי מזונות ואני מקבלת את הסכום הזה מביטוח לאומי (3,200 שקל). אני מתקשה להסתדר מבחינה כלכלית. יש לי שבעה ילדים קטנים שאני צריכה לטפל בהם והסיוע בשכר דירה נמוך מאוד ולא תואם את שוק השכירות. אני חיה מתחת לקו העוני. אני נעזרת בתלושי אוכל שאני מקבלת מארגוני סיוע, אני מקבלת עזרה טיפולית לילדים בהתנדבות ואני משיגה להם כלי כתיבה וספרי לימוד בתרומות. בלי העזרה הזאת לא הייתי יכולה לתפקד. אני צריכה כל הזמן סיוע מהסביבה שיאפשר קיום בכבוד".

על פי החלטת משרד הבינוי והשיכון העלאת הסיוע בשכר דירה תחול רק על נשים שיקבלו סיוע מיולי 2013. תמר מגיבה בייאוש: "למה ההעלאה שנקבעה לא כוללת נשים שכבר מקבלות סיוע ממשרד הבינוי והשיכון. במה אנחנו שונות? מה מבדיל אותי שמשרד הבינוי והשיכון חושב שהסיוע הזה לא מגיע לי? למה המדינה חושבת שאני ונשים שכבר קיימות בתוכנית הסיוע לא צריכות את התוספת הזאת? המדינה מזניחה ומפקירה את החלשים ביותר".

עו"ד ורדית דמרי-מדר מסכמת: "אנחנו מדברים על נשים נפגעות אלימות שזו קבוצה מוחלשת במיוחד שחייבת לגור בדירה משלה בשל הצורך בהגנה ובהסתתרות מבן הזוג האלים. זאת אוכלוסייה הזקוקה יותר מכולן לסיוע הזה ולא ראוי לפגוע בה ובזכויותיה ולהכשיל אותה במאמצי השיקום והניסיון להתחיל בחיים חדשים".

תגובת דובר משרד הבינוי והשיכון: "התקציב שאפשר לשמחתנו להגדיל לאחר מספר שנים את תוספת הסיוע הינו מוגבל ולפיכך היה צורך לקבוע חלוקת התקציב באופן האפקטיבי ביותר ולא היה יכול לכלול את כל הקבוצה הזכאית במתן סיוע זה. לפיכך, הסיוע הוגדל רק לזכאיות חדשות שנזקקות לשכור דירה – בשנה הראשונה ב-200 שקלים, דהיינו במקום 1,170 שקלים תקבל זכאית חדשה 1,370 שקלים. בשנה השנייה הוגדל הסיוע ב-100 שקלים, דהיינו במקום 1,004 שקלים תקבל זכאית חדשה 1,104 שקלים. בשנה השלישית לא השתנו סכומי הסיוע ואין הבדל בין זכאית חדשה לוותיקה. יובהר כי הסיוע בסך 3,000 שקלים ניתן רק למשפחות שנמצאו זכאיות לקבלת דירה וממתינות לקבלת דירה בשיכון הציבורי ולא מדובר באותה קבוצת זכאות או בכל קבוצת זכאות אחרת של סיוע בשכר דירה".