ב-4 ביולי 2013 התפרסם באתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" מאמר שכותרתו "מקצוע ככל מקצוע אחר". מאמר הדעה נפתח כך: "שמי שלי (שם בדוי). אני זונה זה 12 שנה. זונה מבחירה ומרצון חופשי. לפני כשנתיים הקמתי עם חברותי למקצוע (כן, זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר) את העמותה להסדרת הזנות בישראל, עמותה ששמה לה למטרה לקדם, בעצמנו, את האינטרסים שלנו, העובדות בענף הזנות. העמותה כוללת עשרות נשים עצמאיות, נורמטיביות, בגירות, מרביתנו בעלות משפחה וילדים, ומרביתנו עוסקות בזנות כהשלמת הכנסה לעבודות נוספות כמו הוראה, סיעוד, לימודים ומקצועות חופשיים אחרים".

במאמר משבחת "שלי" את התקשורת הישראלית: "בשנתיים שבהן העמותה פועלת, ובהן התחלנו להשמיע את קולנו באופן ישיר, גיליתי תקשורת אחרת. תקשורת בוגרת. תקשורת מקצועית. תקשורת אמיצה. אם בראשית הדרך חשבנו שהיחס אלינו יהיה 'צהוב', במקרה הטוב, הרי שהתבדינו. בשנתיים האחרונות אמצעי התקשורת המרכזיים במדינת ישראל ("7 ימים" של "ידיעות אחרונות", "המגזין" של אושרת קוטלר בערוץ 10 ועוד ועוד) העניקו לנו במה נרחבת לפעילות העמותה, ויותר מזה לעצם העניין שיש בישראל זנות אחרת, שונה מהזנות שמנסות להציג עמותות שונות הפועלות בתחום".

ואכן "שלי" הצליחה לחדור ללב התקשורת הישראלית, לשמור על זהותה ולבטא קול חזק נגד החקיקה להפללת לקוחות ולבטא דעות בעד מיסוד הזנות והסדרתה. בין השאר, אתר "העין השביעית" עצם עיניים ואיפשר לה לפרסם מאמר דעה בו היא מטיפה לזנות, מתנגחת בפמיניסטיות, יוצאת נגד החקיקה להפללת לקוחות וקוראת למיסוד (בסיומו היא כותבת לדוגמה "אנחנו רוצות פיקוח על הענף…רוצות לעבור בדיקות תקופתיות" –  זאת למרות שבדיקות לאיתור מחלות מין מטעם משרד הבריאות נעשות כבר כעשור בתוך זירות זנות ואין צורך במיסוד כדי שזה יתאפשר).

כתבה נרחבת על העמותה התפרסמה בהמשך גם במוסף הארץ ("העמותה להסדרת הזנות בישראל לא מוותרת, למרות ההתנגדות העזה", נרי ליבנה, 18.7.2013). וזאת בהחלט רשימה חלקית של גופי התקשורת שאיפשרו לה להתראיין ולבטא את דעתה מבלי לחשוף את שמה ואת פניה.

כשנשים בזנות המתביישות במצבן או כאלה הנמצאות במצבי סיכון מבקשות להתראיין בעילום שם, הבקשה ברורה ויש לכבדה. לא ברור מדוע כלי תקשורת וביניהם אתר "העין השביעית" איפשרו לאישה הטוענת שהיא גאה בעיסוקה בזנות, מהללת את הזנות ומציגה עצמה בתקשורת כיו"ר העמותה להסדרת הזנות בישראל לתת ביטוי לתפישתה בשם בדוי ולא לחשוף את פניה.

תגובת שוקי טאוסיג, עורך אתר "העין השביעית": "ככלל איננו נוהגים לפרסם מאמרים בשם בדוי, אלא במקרים בעלי הצדקה מיוחדת. המקרה של שלי (שם בדוי), יו"ר העמותה להסדרת הזנות, היה לטעמנו כזה, וזאת בשל טעמים הקשורים לצנעת הפרט שוידאנו במידה שהיתה מספקת לדעתנו וכפי שפירטתי בשיחה בעל פה. לעניות דעתי, יש מידה של היתממות בהיטפלות לנושא השם הבדוי בביקורת על פרסום המאמר, בעוד שסלע המחלוקת האמיתי הוא באשר לעצם הלגיטימיות של תכניו".

*

צריך להבהיר, זכותו של כל עיתונאי להחליט שקולה של "שלי" חשוב. לא לגיטימי לא לבדוק לעומק מי האישה, עד כמה אמינים דבריה ולא לתהות על האינטרס שלה לדבר בשבחי הזנות ומיסוד הזנות. זאת ועוד, לגיטימי גם נניח, לצורך הדוגמה, לראיין סוחרי נשים וסרסורים. יש לראיונות כאלה, כשהם נעשים בצורה אחראית, חשיבות עצומה. אבל לא לגיטימי לראיין נניח סרסור המסתיר את עיסוקו ועברו הפלילי מהקורא, מציג עצמו נניח כעובד זנות ומשווק את הזנות כעבודה הכי נחשקת ביקום והעיתונות מסתחררת ונרדמת בשמירה.

התחקיר החשוב של הכתבת יפעת גליק ששודר ביום שישי האחרון במסגרת "יומן" (הערוץ הראשון) מגלה עד כמה התקשורת הישראלית בניגוד לטענתה של "שלי" אינה בוגרת, אינה מקצועית ונעדרת אומץ כשהיא באה לדון בנושא הזנות. גליק היתה היחידה מבין העיתונאים שראיינו את "שלי" שהעזה לבצע תחקיר על העמותה ולנסות להסיר את המסכה שעל פניה. אחרי אינספור כתבות שנעשו עם "שלי" שלא פיקפקו בזהותה הנורמטיבית, שאיפשרו לה לתת במה לתפישת עולם המשבחת את הזנות והתמקדו בשאלה האם נשים בתעשיית הזנות "בוחרות" או לא "בוחרות" להיות זונות, שאלה שבעלי אינטרס מקדמים בהצלחה, נשכחו השאלות האמיתיות – מי מעוניין בזנות? מי מרוויח ממנה? ומי גורם לשימורה?

הדיוקן של "שלי" שעולה מהכתבות שפורסמו בתקשורת הוא של אישה, בת 43, אם לילד, הנשואה לאיש משטרה (!) הגורסת שכל חייה היתה אישה נורמטיבית: "אני גדלתי בבית לגמרי נורמטיבי אצל הורים מהמעמד הבינוני. לא הכו אותי, לא נאנסתי על ידי קרוב משפחה, לא ברחתי מהבית, לא השתמשתי ואני לא משתמשת בסמים והייתי כבר בת 30 כשהחלטתי שהדרך הכי נוחה עבורי להתפרנס ולדאוג לרווחת המשפחה היא בזנות”.

"שלי", המוצגת בתחילת הכתבה כמי שעוסקת במשך שנים במקצוע העתיק בעולם, משווקת את הזנות בצורה מופרכת ותלושה מהמציאות גם בכתבתה של גליק: "זה עבודה שאת אדונית לעצמך. את בוחרת את הימים, את בוחרת את השעות, את בוחרת את הלקוחות, זה מאפשר לך המון זמן פנוי לעצמך, לילדים שלך, לבעל, לתחביבים שלך, ללימודים. את בעצם קובעת לעצמך את הכל", היא אומרת.

אלא שבניגוד לעיתונאים האחרים גליק לא מאפשרת ל"שלי" במה להעברת מסרים ומנסה להרים את המסך מעל פעילות העמותה למיסוד הזנות. 

מבדיקת "יומן" עולה ש"מי שעומדת מאחורי העמותה אינה חפה מאינטרסים. בשנת 2005 הוגש נגדה כתב אישום על החזקת מקום לשם עיסוק בזנות, ועל העסקת עובדות מטעמה. זו לא הייתה ההסתבכות היחידה שלה בענף הזה, ואיכשהו הצליחה לצאת בכל פעם מחדש עם הסדר טיעון ועונש קל". אחרי הצגת גזר הדין כנגד "שלי" שבו בהתאם להסדר טיעון הנאשמת הודתה והורשעה בהחזקה וניהול מקום לשם עיסוק בזנות, ונגזר עליה מאסר מותנה וקנס בסך 15,000 שקלים, מנהלת איתה גליק את השיחה הבאה:

יפעת גליק: "טוב, את בעצמך בעלת אינטרס, את מאדאם, את לא זונה".

"שלי": "לא".

יפעת גליק: "את גם מעסיקה בנות אצלך".

"שלי": "לא, לא. ממש לא. אני בחורה…"

יפעת גליק: "האם הוגש נגדך כתב אישום בעבר?"

"שלי": "כן. אבל זה לא אומר שום דבר."

*

במאמר הדעה שפרסמה ב"עין השביעית" מספרת "שלי" על השתתפות העמותה בדיונים מהותיים בכנסת. על פי כתבת יומן העמותה להסדרת הזנות שוכרת גם את שירותיו של ניר קליינר, לוביסט ("אני אמון על הכנסת וקשרי הממשלה") ומשתמשת בשירותי משרד יחסי הציבור של רועי שטיינמץ וצביקה רובינס.

גם במקרה הזה, גליק היא העיתונאית היחידה שתוהה מאיפה מגיע הכסף המממן את פעילותם:

יפעת גליק: מי בעצם ממן את הפעילות שלך?

ניר קליינר, לוביסט: "העמותה. חברות העמותה משלמות דמי חבר".

המצלמה עוברת לצמד היחצ"נים.

צביקה רובינס אומר: "העמותה מונה כיום עשרות בנות".

יפעת גליק: כמה משלמים דמי חבר?

צביקה רובינס:  "כדמי חבר בעמותה? דמי חבר בעמותה משתנים מבחורה לבחורה".

גליק מגלה דבר נוסף: "לפחות חלק מן הנשים הרשומות כמייסדות העמותה כלל אינן יודעות שהן כאלה".

שיחה עם ת' הרשומה כאחת ממייסדות העמותה

יפעת גליק: "אני מבינה שאת מייסדת מספר שלוש בעמותה למיסוד הזנות"

ת':  "מה? איפה מצאת אותי? כאילו מה…אני פשוט…את מפתיעה אותי"

שיחה עם א'

יפעת גליק: "ייסדת את העמותה למיסוד הזנות?"

א': "נראה לי טעית בכתובת"

יפעת גליק: "לא, לא, לא…מספר ת.ז. …."

א': "נו, נכון"

יפעת גליק: "אז את רשומה בתור מייסדת"

א': "אני הקמתי את העמותה? אני לא הקמתי שום עמותות"

יפעת גליק: "אבל את רשומה בתור מייסדת העמותה, את לא?"

א': "לא ממש לא, שיהיה לך יום טוב"

בתום הכתבה הובאה תגובת עו"ד שרשם את הנשים כחברות העמותה: "מייסדות העמותה הזדהו לפניי באמצעות תעודת זהות וחתמו על מסמכי רישום העמותה כדת ודין".

ובנוסף הובאה תגובת העמותה להסדרת הזנות: "את העמותה הקימו נשים בגירות ועצמאיות, העוסקות בזנות מבחירה חופשית. גם מי שאזרה אומץ לייסד עמותה כזו לא תרצה להיחשף כעוסקת בזנות בתקשורת, בשל ההשלכות האישיות על חשיפה כזאת".

                                                         *

במהלך הכתבה טרחה יפעת גליק לבדוק את רעיון מיסוד הזנות גם עם אישה שורדת זנות.

שורדת הזנות: "אני הייתי קרוב לשלושה חודשים באיכילוב. שברו לי את עצמות הלחיים ואת השיניים. איזשהו לקוח שלי. ויש לי פלטינות בלחיים".

יפעת גליק: "למה לא להסדיר את המקצוע הזה בעצם, שזה מקצוע לכל דבר. לעסוק בזנות?"

שורדת הזנות: "זה מקומם אותי נורא, נורא. ממש לא. אין מצב להסדיר את זה".

יפעת גליק:  "לקבל פנסיה כמו שצריך, להפוך את זה למקצוע לגיטימי?"

שורדת הזנות:  "את עושה לי צמרמורת כשאת אומרת את זה. אף בחורה בעולם לא רוצה לעסוק בזה".

אלה הקולות שאני שומעת פעמים רבות בשטח מנשים בזנות ומנשים שורדות זנות. אלה הקולות שהעמותה למיסוד הזנות אינה חפצה שהציבור ישמע. היא מפמפמת באגרסיביות את הבדיה שזנות היא "בחירה" ויש למסדה ומתעלמת בציניות מקולות נשים המנוצלות בזנות ומקולות של נשים שורדות זנות.

                                                       *

הכתבה של גליק נפתחה בראיון מצמרר עם שורדת זנות הנמצאת כיום בשיקום: "היה לי קצין של משטרה שהיה מגיע עם רכב מפואר לוקח אותי לבית מלון ומתחיל את המשחקים. שם לי אקדח בראש, וזה המשחק שלו היה. זה פשוט כל הסטיות של הגברים, שהוא פשוט רצה שאני אהיה עבד שלו, והוא שילם כסף טוב. הוא היה נראה עם מבט נורא פסיכי, אני לא ידעתי אם אני יוצאת חיה."

יפעת גליק: "מהניסיון שלך, יכול להיות שיש מצב שבו אישה פשוט עוסקת בזנות מפני שהיא רוצה לעסוק בזנות?"

שורדת הזנות: "אף אישה לא הולכת להתעסק בזנות כי היא רוצה להתעסק בזנות. זה התעללות נפשית, זה פשוט לאט-לאט להרוג את הנפש. אני לא פגשתי אף אישה שעושה את זה מרצון".

לאחר השיחה המצמררת עם שורדת הזנות הבהבו על המסך נתונים על תופעת הזנות בישראל. בין השאר ריצד הנתון ש-90% מן הנשים היצאניות נשלטות בידי סרסורים.

והנה הכתבה במלואה