ביולי 2007 הקדשנו את מדור "ספריות" לאסי דיין. הוא עבר להתגורר באותה תקופה בדירה שכורה ובשיחת הטלפון הוא הצהיר "על ספרים אני תמיד מוכן לדבר – אתם מוזמנים". הוא פתח את הדלת ואלכס ליבק ואני נכנסנו לדירתו הקטנטונת. דיין התנצל על הדירה הקטנה, התפאורה הדלה והמדרגות הרבות שצריך היה לטפס כדי להגיע אליו. כשהתחילה השיחה התגלה דיין במלוא יופיו – חד, אירוני, מלא כריזמה, מתענג מהדיבור על הספרים, הסופרים והספרות. היה נדמה לרגע שהכתיבה הספרותית אהובה עליו יותר מהיצירה הקולנועית, ושלעולם הזה רצה כל חייו להשתייך כיוצר. ככל שהשיחה התמקדה בספרים דיין הרגיש בנוח לספר גם על עצמו. השיחה נדדה לחוויות הסמים שלו, לילדיו (הוא הראה צילומים ודיבר על שהותם בחו"ל) ולאביו – משה דיין – שדיוקנאותיו שיצר אסי דיין קישטו את הדירה. הוא סיפר לאלכס ליבק על הטכניקה בה יצר את העבודות במחשב, אחר כך סיפר על תסריטים חדשים שהוא עובד עליהם ושיתף והראה מאמרי דעה ששלח באותה תקופה לעיתונות. חשיבתו היתה לכל אורך השיחה צלולה, ממגנטת, מבריקה וחסרת-מנוחה.

במקום עוד דברי הספד אני בוחרת לפרסם מחדש את "ספריות" כפי שפורסם במוסף "ספרים".

 

 אסי דיין, יולי 2007. צילום: אלכס ליבק

מספר ספרים משוער: 2,000 (מתחלקים בין דירה שכורה בתל אביב למכולה שכורה במושב)

ז'אנרים בולטים: עיון (פילוסופיה, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה), אמנות, ביוגרפיות, פרוזה מתורגמת, שירה, מגוון רחב של מילונים בעברית ובאנגלית

שפות: עברית ואנגלית

שיטת סידור: אין

מדיניות השאלה: אני לא אוהב להשאיל ספרים. למזלי אני מחזיק ספרים לא פופוליסטיים שאף אחד לא רוצה

על דלת הבית מופיע השיר הבא: "מה שמצדיק יותר מכל/ את הבדידות, את הייאוש הגדול/ את הנשיאה המוזרה בעול/ הבדידות הגדולה והייאוש הגדול/ היא העובדה הפשוטה, החותכת/ שבעצם אין לנו לאן ללכת" (דוד אבידן).

הספרים שליד המיטה: "הפרעת אישיות גבולית" מאת מארשה מ. לינהאן; "תורת הקוונטים" מאת יואב בן דב; "תרבות בלא נחת" (פרויד); "מבוא לנוירופסיכולוגיה קלינית" מאת פרופ' לוי רחמני, מקופל בעמ' 171; על הכרית: "תולדות מלחמת הקוממיות", הכולל דברי הקדמה של דוד בן גוריון. ("בדיוק קראתי בזה עכשיו, רגע לפני שבאתם. אני בעמ' 51 בהקדמה שהיא הגיגים וזיכרונות של בן גוריון").

רכישות אחרונות לספרייה: "איים בזרם" מאת ארנסט המינגוויי. קראתי את זה בעבר, זו היצירה הכי היפה שלו לדעתי, ורציתי לקרוא את התרגום החדש.

ספרי ילדות אהובים: "בארץ לובנגולו מלך זולו", סדרת חסמב"ה וכל מה שז'ול ורן כתב.

הספר האהוב ביותר בספרייה: בפירוש התנ"ך. אפשר להוציא את המלה "אלוהים" מהיצירה הזאת וזה עדיין יהיה גדול הספרים. מה שיפה במיוחד הוא האנונימיות של הסופרים המצוינים האלה. גם התלמוד אהוב עלי, ו"מאדאם בובארי" ו"אנה קרנינה". טולסטוי הקפיד לתעד את האמת כמו צייר פיגורטיבי והוא אהוב עלי כמו רמברנדט. כתיבתו מדויקת ולוכדת כל שבריר גוון וצבע של נפש האדם. עוד שני סיפורים של טולסטוי אהובים עלי: "מותו של איוואן איליץ'" ו"סונטת קרויצר". כל פעם שאני רוצה להיזכר למה התגרשתי ולמה אני חי אני חוזר אליהם. וכמובן קפקא, שאני יודע עליו יותר מאשר על עצמי. חוץ מזה יש את מרסל פרוסט, שעשה לספרות מה שאיינשטיין עשה לאנרגיה, את פרויד, שבאומרו "תפקידנו בתור פסיכולוגים הוא לקחת את האדם הנוירוטי ולהחזיר אותו לסבל האנושי הרגיל" העיד גם על ההומור הנפלא שלו, וצ'כוב, שבכתיבה שלו רואים נשמה ולב שהוא "אנושי, אנושי מדי".

ספר שמעביר חוויית סמים בצורה אמינה: "ארוחה עירומה" של בורוז. הוא נורא קשה אבל גאוני וחד פעמי, קצת כמו "מובי דיק".

ספר שמעביר את חוויית ההשתכרות בצורה אמינה: "מתחת להר הגעש" מאת מלקולם לורי. יצירה מדהימה שממש מדיפה אדי אלכוהול, עד שבא לך לשתות את זה, כמו שב"הר הקסמים" של תומאס מאן, בגלל הכתיבה המשובחת, בא לך פשוט לשבת על הר כזה ולהיות חולה שחפת שמתבונן על הכל מלמעלה.

לאיזה ספרי שירה אתה חוזר הכי הרבה פעמים: אני חוזר לשלושה משוררים שבעיני מתווים את השירה העברית: דוד אבידן, שהוא גאון בעברית ויצר שפה ייחודית ועכשווית עד לשנייה זו ממש, ועשה בעברית מה שאף משורר לא העז לעשות לשפה; ביאליק, שאני מרבה לחזור לשירי המחאה והזעם שלו; ונתן אלתרמן, שמעניק חוויה אסתטית ורגשית לכל מי שאוהב שירה מחורזת, ובספרי השירה "כוכבים בחוץ" ו"שמחת עניים" אפשר להיווכח שהוא מחייה השפה העברית.

ספר שאתה רוצה ולא יכול להשיג: כבר תקופה ארוכה אני מנסה להשיג ספר שכתבתי ולא מצליח: "כותב שורות אלו", ספר שמאגד 60-50 כתבות שפירסמתי בעיתונות הכתובה. הוא נעלם מהמדפים מזמן ולא נמצא בשום מחסן ספרים או חנות יד שנייה.

ההקדשה שהכי יקרה ללבך: בספר אמנות של דאלי מצויה ההקדשה: "To Assi Dayan, Dali" (ודיין מבהיר: "זה סוריאליסטי, אבל אמא שלי פגשה אותו וביקשה שיכתוב לי הקדשה. בכמה את חושבת שאני יכול למכור את זה ב-eBay?"). בספר "כל השירים עד כה" כתבה דליה רביקוביץ ב-22 בנובמבר 1995: "לאסי היקר/ ביום הולדתך החמישים/ רק תמשיך ליצור/ כפי שעשית עד כה/ עוד מאה שנה/ שלך בהתלהמות/ דליה".